בית המשפט העליון קבע היום (א') פה אחד כי אזרחים אוקראינים יוכלו להמשיך להיכנס לישראל כתיירים לשלושה חודשים ללא צורך בויזה, גם במצב שנוצר, עקב המלחמה באוקראינה. בכך ביטל בית המשפט את המתווה שקבעה שרת הפנים איילת שקד. בג"ץ קיבל את עמדתו של עו"ד תומר ורשה שעתר בנושא נגד משרד הפנים. השופטים אף חייבו את המדינה בתשלום החזר הוצאות לעו"ד ורשה על סך 20 אלף שקלים.
כזכור, על פי החוק, אזרחי אוקראינה פטורים מצורך בויזה לביקור בישראל לתקופה של עד שלושה חודשים. בעקבות המלחמה שפרצה בין רוסיה לבין אוקראינה, קבעה שרת הפנים איילת שקד מתווה במסגרתו נקבעה, בין היתר, מכסה של 5,000 אזרחי אוקראינה שיורשו להיכנס לישראל, זאת בנוסף לזכאי חוק השבות או קרובים של אזרחי ישראל. המתווה אף קבע כי הגשת בקשה באמצעות טופס מקוון, ואישור הבקשה על ידי הגורמים הרלוונטיים, מהווים תנאי להמראתם של אזרחי אוקראינה לישראל.
בעקבות פנייה משגריר אוקראינה עתר עו"ד ורשה נגד המתווה וטען כי הוא סותר את הוראות צו הכניסה לישראל. במשרד הפנים טענו בתגובה כי הצו לא חל על אזרחי אוקראינה שמגיעים עקב המלחמה, זאת מאחר שלדבריהם הצו נועד לחול בזמני שגרה ובעיקר לקידומה של תכלית תיירותית.
שלושת שופטי בג"ץ, הנשיאה אסתר חיות, המשנה לנשיאה עוזי פוגלמן והשופט יצחק עמית דחו פה אחד את טענת המדינה. לטענתם, העובדה כי 4,409 מאזרחי אוקראינה שנכנסו לישראל עזבו את המדינה, סותר את הנחת היסוד לפיה אזרחי אוקראינה שייכנסו לארץ לא יצאו ממנה בחלוף שלושה חודשים. בית המשפט אף קבע כי הסעיף המקנה פטור מאשרה הוא כללי וגורף, ואינו כולל סייג כלשהו שנוגע לתכלית הביקור, או להבדל בין עיתות שגרה וחירום.
כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה שלעו"ד ורשה אין זכות עמידה בהיותו עותר ציבורי, זאת "בשל כך שבעתירה עלו טענות נכבדות לפעולה בחוסר סמכות של רשויות השלטון, בנושא שיש לו השלכות רוחב, ובנסיבות שבהן מרבית הפרטים שנפגעו ממתווה הכניסה לישראל אינם נמצאים בישראל – כך שהימנעות מלדון בעתירה בשל היעדר זכות עמידה עלולה הייתה להקנות מעין חסינות להחלטת הרשויות".
עם זאת הבהירו השופטים כי ההחלטה אינה גורעת מסמכות שרת הפנים להכריע מי יבוא בשערי המדינה, ובכלל זאת סמכותה לסרב כניסתם של אזרחי אוקראינה על בסיס שיקול דעת פרטני.
מתן פלג, יו"ר תנועת אם תרצו, תוקף את ההחלטה ואומר כי "שופטי בג"ץ ממשכים להשתולל ולחרב את יסודותיה של מדינת ישראל, הפעם באמצעות ריסוק מדיניות הכניסה לישראל ורמיסת סמכויותיו של שר פנים בישראל. על איילת שקד להודיע לבג"ץ שאין לו סמכות לבטל את המתווה ועל כן היא מתעלמת מפסיקתו. יחד עם זאת חייב המחנה הלאומי להבין שמדינת ישראל חייבת להבריא את מערכת המשפט הישראלי בטרם לא תהיה מדינה כזו, בגלל הפסיקות הפוסט ציוניות של בית המשפט העליון.
זהו תהליך שיהיה אפשר להתחיל אך ורק עם העברת פסקת התגברות ברוב רגיל, שכן אחרת שום תיקון בשום נושא לא יוכל להתבצע. צריך להבין שבג"ץ שולל באופן סדרתי מנבחרי הציבור ולכן מהעם באופן ישיר את כל סמכויותיהם. מדובר בפגיעה אנושה בשלטון החוק, ביכולתה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה דמוקרטית ובכלל כמדינה מתוקנת- והכל במטרה אחת- למחוק את זהותה היהודית של המדינה".
בפורום קהלת אמרו בתגובה לפסיקה: "פסק הדין הוא בראש ובראשונה צעד מדאיג של חדירת בית המשפט אל זירת יחסי החוץ. העתירה הוגשה למעשה מטעם ממשלת אוקראינה, כחלק ממערכה דיפלומטית שהיא מנהלת לשינוי מדיניותה של ישראל בכמה היבטים בקשר למלחמה. שגרירות אוקראינה אפילו לא התאמצה להסתיר זאת. מקרה מובהק של אי-שפיטות. חרף ההזהרות, בג"ץ החליט בעיניים פקוחות להיכנס לזירה הזו ולצמצמם את מרחב התמרון המדיני של מדינת ישראל, תוך היתלות בוו משפטי קלוש.
בנוסף לכך, פסק הדין הוא צעד מדאיג נוסף של שלילת מרחב התמרון של שר הפנים בענייני כניסה לישראל, עניין המצוי בלב ריבונות המדינה. בית המשפט מחליט שהמדיניות שקבעה השרה לא משרתת את צרכיה הדיפלומטיים של ישראל, ולכן לא הולמת את פרשנות הצו. בית המשפט גם מחליט עבור הממשלה מהי "התכלית האובייקטיבית", כלומר השקפות שופטיו, וכופה אותה על פרשנות צו הפטור מהוויזות.
ראוי היה לבית המשפט לדחות את העתירה על הסף מראש, משום שהסוגיה אינה שפיטה, ומשום שבית המשפט אינו דן בעתירות של ממשלות זרות".
