כדי להבין מדוע פרופ' יובל אלבשן רואה את תפקיד מנכ"ל הביטוח הלאומי כמשאת נפש, ומדוע הוא נרעש כל כך כשמועמדותו נפסלה כעת בידי ועדת המינויים, צריך לחזור אחורה, אל שלהי שנות השמונים. "הייתי בן שמונה כאשר אבי, שעבר במכון המטאורולוגי שהיה מסונף אז למשרד התחבורה, גילה שחיתויות ואי סדרים במשרד והחליט שלא לשתוק. במקום לשבח אותו, רדפו והחרימו אותו. הוא הלך וכבה. אני זוכר כיצד הלכנו לספרייה העירונית בבת־ים, והתפלאתי מדוע נהג לשאול ספרים עבי כרס. תהיתי מתי הוא קורא אותם. התברר לי שנהג לקרוא את הספרים כשישב בדד במשרדו, שכן איש לא דיבר איתו. ארבע שנים מאוחר יותר נפטר הלום צער בן 44".
הטרגדיה המשפחתית הפגישה אותו לראשונה בגיל 12 עם פגעי הבירוקרטיה הבלתי נסבלת של המוסד לביטוח לאומי. "אימא נאלצה לעבוד בשתי עבודות, וכדי לסדר את ענייני קצבת השארים נדרשה לגשת למשרדי הביטוח הלאומי. שעת קבלת הקהל היחידה הייתה בצהריים, בין שתי המשמרות. יום אחד ליוויתי אותה. היה תור ענק, ואימא, אישה עדינה שמעולם לא הרימה את קולה, המתינה בסבלנות עד שנוכחה לדעת כי היא עלולה לאחר. היא ניגשה לאחד הפקידים ושאלה אם יש טעם לחכות. הוא צרח עליה והלבין את פניה. יצאנו בלי תשובות, אימא חיוורת ואני רועד בכל גופי. זו הייתה תחושה איומה. הגשתי כעת את מועמדותי כי נזכרתי בפניה החיוורות של אימי. אז יכול להיות שאני, כמו כולם, רודף שררה, כבוד וכוח, סוף סוף אני בשר ודם, אבל החלק המרכזי מבחינתי הוא הפנים של אימא".
השבוע, בגיל 52, תחושת אי הצדק חזרה אליו כמהלומת אגרוף, כאשר הוועדה לבדיקת מינויים במגזר הציבורי בראשות השופטת בלהה גילאור, פסלה את מינויו מפני שהוא, כפי שפורסם, "אינו עומד בתנאי הכשירות הנדרשים לכהונה כמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, שהוא מהתאגידים הסטטוטוריים הגדולים והמורכבים במדינה, המעסיק כ־4,500 עובדים, תקציבו המנהלי בלבד עומד על כ־2.2 מיליארד ש"ח, ותקציבו הכולל עולה על 120 מיליארד ש"ח".
"הפסילה הפתיעה אותי מאוד", פותח אלבשן את השיחה מביתו בירושלים. "עד עכשיו איש בממשלה וגם אני לא קיבלנו באופן רשמי כל הודעה או הנמקה להחלטה, שמעתי עליה מחברים בתאגיד השידור. אין פרוטוקולים, אני לא יודע על אילו חוות דעת הסתמכו ואני לא יודע מי חבר בוועדה מלבד היו"ר, השופטת גילאור, וחבר הוועדה הקבוע אודי ניסן".
לא הבנתי, זו ועדה חשאית?
"מעולם לא עסקתי בוועדה הזו כי אני ייצגתי רק מוחלשים, ומטבעם הם לא מגיעים לוועדה הזו. רק עכשיו גיליתי על בשרי שהוועדות הללו עובדות כמין אורקל. אני נמצא במערכת המשפט שנים רבות, כתבתי ספרים כיצד יש לקיים הליך הוגן בבחירת בעלי תפקידים, ואני מלמד את תלמידיי כמה קריטי שהאדם ידע מול מה הוא עומד ומה נדרש ממנו. יכול להיות שאני באמת לא מתאים לתפקיד ושאין לי ניסיון ניהולי, אבל איך אני אמור להתמודד עם זה בלי לדעת דבר?
"הטענה שלא ניהלתי גוף בסדר הגודל של הביטוח הלאומי יכולה להיות מוצדקת, אבל אני לא בטוח שלבעלי ניסיון ניהולי רע יש יתרון על אלה שאין להם ניסיון", אומר אלבשן. "בניגוד לספין שהריצו נגדי, אני מנהל גוף עם תקציב של 182 מיליון שקל בשנה, מאות עובדים, חמישה קמפוסים. לגיטימי שהוועדה תחשוב ש־182 מיליון ו־300 עובדים זה לא מספיק, וצריך 187 מיליון ו־302 עובדים. אין בעיה, אבל פרסמו את הקריטריונים. בנוסף, העיקרון צריך להיות מיושם בשוויוניות. גם על מי שיצא מאגף התקציבים באוצר ואולי עבד שם מול טבלאות אקסל של מיליארדים, אבל ניהל שישה אנשים ומזכירה, או שעבר להיות מנכ"ל משרד ממשלתי זעיר וניהל 20 איש. מישהו צריך להגדיר מהו ניהול בכיר והמבחנים צריכים להיות בהירים, שקופים ושוויוניים. כשאני שומע על פרקליט בשירות המדינה שניהל שני מתמחים, וזה לא מנע את המינוי שלו לראש רשות ענקית – אני שואל איפה השוויון".
"הביטוח הלאומי חייב לעבור כמה שינויים קריטיים: מחשוב ודיגיטציה, הקמת רשות לאומית לבדיקות רפואיות במקום הוועדות הרפואיות, והרחקת ההסתדרות מניהול המקום"
אלבשן לא מתכוון לוותר, והוא נערך להיאבק על הגשמת שאיפת חייו. החלטת הוועדה אינה סוף פסוק, והממשלה רשאית למנותו בכל זאת. במקרה כזה תוגש מן הסתם עתירה לבג"ץ, אם כי עתירה כזו עשויה לבוא גם מכיוונו של אלבשן, במקרה ההפוך. בעבר דחה אלבשן הצעות לתפקידים רבים, בהם שופט בית המשפט העליון או חבר כנסת. הפעם לא מדובר מבחינתו במאבק אישי אלא למען הניקיון הציבורי של השיטה. אחרת, הוא אומר, כל מי שיבוא מהמגזר החברתי ולא מהמעגלים המצומצמים של אנשי האוצר או הפרקליטות, ייבלם.
לדברי אלבשן, מנהליו הטובים ביותר של הביטוח הלאומי בעבר היו חסרי רקע ניהולי כלל. "אני מכיר אותם היטב, מכיר את המוסד, ויודע היטב מה צריך לעשות שם", הוא מצהיר, ותוקף את התופעה שבמסגרתה מנהלים שונים נעים מתפקיד בכיר למשנהו, בלי כל קשר למידת התאמתם וכישוריהם לתפקיד המסוים. "אלה האנשים שיום אחד מנהלים את קק"ל, מחר את חברת החשמל ומחרתיים את הביטוח הלאומי", אומר אלבשן.
עבורו, הוא מדגיש, זו לא תהיה עוד תחנה. "כל חיי, מהרגע הראשון אחרי שהשתחררתי מהצבא, עסקתי רק בנושאי זכויות חברתיות, צדק חברתי. זה מה שמעורר אותי, זה מה שמקומם אותי. עכשיו צריך להחליט מי עדיף – אדם שמבין ניהול, או אדם שמבין את התחום. למה אלוף בצבא יכול לנהל את חברת החשמל בלי להבין דבר וחצי דבר בתחום, ואני לא יכול לנהל כי ניהלתי סטודנטים?"
ייתכן שבקריירה הארוכה שלך, שבה תקפת לא אחת את מערכות השלטון על יחסן לאזרח הקטן, הרגזת מישהו?
"אני לא חושב שיש לי תכונות מדהימות, אני אדם כמו כולם. אבל הקפדתי לומר דברים כהווייתם בלי לפחד ממוקדי הכוח, גם כאשר יעצו לי לא לצאת נגד מישהו כי הוא חזק או בעל השפעה. יצאתי נגד העוול שנעשה לאלאור אזריה גם כשידעתי שזה 'ישרוף' אותי במקומות מסוימים, ולא היססתי לצאת נגד מורי ורבי אהרן ברק, לא כעת כשהוא אריה זקן חסר שיניים, אלא גם כשהיה בשיא עוצמתו כנשיא בית המשפט העליון. אני לא חושד בשופטת גילאור, שכתבתי נגדה מאמרי ביקורת בגלובס, אבל אולי ביקרתי גם את החבר השלישי, המסתורי, והוא כן הטה דין נגדי? זה ממש קפקאי".
מועדון סגור
יובל אלבשן נולד בבת־ים והוא נינו של שמואל לוין־אפשטיין, בעל הוצאת הספרים הידועה. את לימודי המשפטים עשה באוניברסיטת תל־אביב והתמחה אצל השופט יעקב טירקל בבית המשפט העליון. היה ממייסדי וסמנכ"ל עמותת ידיד, ובהמשך מונה לדיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו. בשנה שעברה מונה לראש הוועדה הציבורית לבחינת תנאי השכר של חברי הכנסת. בשנים האחרונות הוא מגיש תוכנית אקטואליה שבועית ברשת ב' של תאגיד השידור, עם העיתונאית אמילי עמרוסי.
אלבשן, מעידים עליו מכריו, הוא אדם מורכב. שמאלני בהגדרה, חבר מפלגת העבודה שצמח אצל עמיר פרץ ואהוד ברק, אך שורשיו בימין הרוויזיוניסטי. הוא התנגד לנתניהו ורצה לראותו מפנה את כיסאו, אך יעץ לו בימי הקורונה וסבור שנכון יהיה להחיל בישראל את החוק הצרפתי שימנע הגשת כתבי אישום נגד ראש ממשלה מכהן. הוא איש מערכת המשפט, שלא נמנע מלתקוף אותה בחריפות.
בניגוד לפרסומים בתקשורת, אלבשן טוען כי ועדת האיתור בחרה בו פה אחד מבין שלושת המועמדים. בהמשך הגיע המינוי לוועדת המינויים של משרד הרווחה, בראשות מנכ"לית המשרד סיגל מורן. התברר לו כי שניים משלושת חברי הוועדה הם נציגת המעסיקים ומנכ"ל ההסתדרות. הוא הציג לחברי הוועדה את תוכניותיו לעתיד, אף שידע כי אינן עולות בקנה אחד עם התפיסה ההסתדרותית המסורתית.
"בתוכנית שהצגתי יש רפורמה במבנה הדירקטוריון של המוסד, כי לטעמי יושבים שם היום אנשים שחובת הנאמנות שלהם היא למקום אחר. להסתדרות, למשל. הצעתי לשנות את החוק משנות החמישים, ולהציב בוועדה אנשים שחובת הנאמנות שלהם היא לביטוח הלאומי בלבד. כשנכנסתי לוועדה הבנתי לאן הרוח נושבת כבר כשנציג ההסתדרות העיר שדיקן הוא לא מנהל. הוא הביא את הרעיון הזה מהמכללה למנהל, שהוא משמש שם חבר הנהלה. הסברתי לו את ההבדלים בין המכללה למנהל לקריה האקדמית אונו, אבל יצאתי עם טעם מר בפה", מספר אלבשן.
בסופו של דבר החליטו השניים להמליץ דווקא על ראובן קפלן, שהיה מנכ"ל חברת עמידר, אף שבעבר נחשף בדו"ח מבקר המדינה כי היה מעורב במינויים ובניהול מכרז גדול בניגוד לכללי מנהל תקין, ותוך חשד לניגוד אינטרסים. למרות המלצת הוועדה החליט השר מאיר כהן למנות את אלבשן בשל ניסיונו בניהול ארגונים חברתיים, הייעוץ שהעניק להקמת מערכי ביטחון סוציאלי במזרח אירופה ובאסיה, הניהול של הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו בשנים האחרונות והנגשתה לחרדים, לערביי מזרח ירושלים וליוצאי אתיופיה.
לפרופ' אלבשן, שפרסם ספרים ומאמרים רבים בנושאי ביטחון סוציאלי, יש תוכנית סדורה לשינוי מהותי בביטוח הלאומי. הוא מבקש, למשל, למנות מנהלי מחוזות ולהעניק להם סמכויות שהיום מצויות בידי המנכ"ל. המנכ"ל הנוכחי משתבח בכך שהתגייס בעצמו לפתור בעיות פרטניות של אזרחים, אבל לדעת אלבשן זהו ביטוי דווקא לחוסר תפקוד של המערכת. תוכנית אלבשן כוללת גם שדרוג משמעותי של מערכות המחשוב של הביטוח הלאומי, שחלקן בנות חמישים שנה ויותר. בחזונו הוא רואה מערכת אחת ש"תשוחח" עם מערכות הממשל המקבילות ותוכל לתת תמונת מצב על כל אחד בכל זמן נתון. האזרח לא יצטרך להגיש בקשות וטפסים אלא המערכת תדע להעניק לו את זכויותיו באופן אוטומטי.
"כשהצגתי את החזון שלי לפני ועדת האיתור ציינתי כמה שינויים קריטיים שיש לעשות בביטוח הלאומי", אומר אלבשן. "הראשון הוא מחשוב, דיגיטיציה ואיסוף מקוון ותמידי של נתונים, שייתנו תמונת מצב מדויקת לגבי כל אזרח ויאפשרו לנו להעניק לו קצבה ברגע שקמה לו זכות בלי שיבקש. זה גם יאפשר ניהול מדיניות סלקטיבית ומושכלת של הממשלה, לא כמו בקורונה; שינוי שני הוא להוציא את הוועדות הרפואיות מהביטוח הלאומי, ולהקים רשות לאומית לבדיקות רפואיות; שינוי שלישי – הרחקת ההסתדרות וארגוני המעסיקים ממועצת המנהלים של המוסד, ובכלל ממעורבות בו; ורביעי – מעבר לעבודה פרואקטיבית ומניעתית. כלומר, אני לא מחכה שאתה תפנה אלי כאזרח, אלא אני כמוסד אפנה אליך ואומר לך שאתה זכאי לקצבה. לא ממתינים להחמרה במצב הבריאותי כדי לתת טיפול וסיוע, אלא נותנים מראש סיוע למנוע את ההחמרה. זה יותר זול ומפחית סבל".
שאיפתו של אלבשן לחולל שינוי בעבודתן של הוועדות הרפואיות, נובעת מהיכרות רבת שנים. "עובדי המוסד אינם אשמים במה שקורה. הצעתי להקים רשות לאומית לבדיקות רפואיות שתיתן שירותים לביטוח הלאומי, למשרד התחבורה ולמשרד הבריאות. התורים יתקצרו והשירות יהיה ידידותי, והכי חשוב – נטול אינטרסים. מי שיושבים היום בוועדות הם פקידי הביטוח הלאומי ורופאים ששכרם מגיע מהביטוח הלאומי. שמעתי על מקרים לא מעטים של התערבות דרגים בכירים בהחלטות רפואיות, וזה לא צריך לקרות. לא יכול להיות שהגוף שמעניק את הכסף הוא הגוף שגם בודק את הזכאות. מדוע צריך לעבור שוב ושוב את אותן ועדות? ליוויתי את אותם אנשים שנאלצו לעלות לירושלים לעוד ועדה. מה חשבו, שהרגל תצמח מחדש? שהאוטיזם יעבור בגיל 18?"
אלבשן ידע שהחזון שהציג יעורר התנגדות, אבל לא העריך את עוצמת ההתנגשות. הוא מאשים כי מאחורי פסילתו עמדו גורמים אינטרסנטיים רבי עוצמה, בהם שרים לשעבר וכלי תקשורת. "אני לא יודע אם יש 'דיפ סטייט' בישראל", אומר אלבשן, "אבל אני חושב שיש יותר מדי אנשים בעלי כוח שמתפרנסים מהמדינה לאורך שנים ומושכים בחוטים. להם לא משנה מי ראש הממשלה – נתניהו, לפיד או זהבה גלאון. הפקידות הזו קובעת את החיים שלנו יותר מראש ממשלה. זה הרסני לדמוקרטיה ואני מקווה שהם לא יצליחו. חשוב שיתמנו אנשים לא רק מאותו מועדון סגור".
אם ידעת מראש שזה המצב, מדוע לא העדפת להסתיר את התוכניות האלה, להתמנות ואז לבצע אותן?
"אני דמוקרט שמאמין במערכות ובאור השמש, ואני עוד מקווה שאקבל את המינוי. ראיתי יותר מדי אנשים ששתקו, וכשנכנסו כבר לא שינו דבר. אולי היה חכם טקטית לשתוק, אבל לאורך השנים כתבתי את הדברים האלה, כך שדעותיי לא היו סוד. אני סוציאליסט אבל מתנגד לכך שארגון עובדים יהיה חלק מההנהלה, וכתבתי את זה יותר מפעם אחת. אבי היה במשרד התחבורה תחת השר ישראל קיסר (שהיה מזכ"ל ההסתדרות, מ"ט). עובדה שבחרו בי בשל דעותיי. לפיד הוא לא חבר שלי. אדרבה, יש לי יותר שעות נתניהו מאשר שעות לפיד. הוא והשר כהן חשבו שהמינוי שלי הכרחי. התקשורת יכולה להמשיך במסע הבלה־בלה, אבל אנשים יודעים את האמת".
אלבשן נערך למאבק ממושך, שיכלול בחינה מדוקדקת של כל המינויים בשנים האחרונות והקריטריונים להם. "זה תהליך סיזיפי שאולי ייכשל אבל זה מאבק קריטי. אפליה היא הדבר הנורא ביותר בדמוקרטיה. שוויון הוא הערך הבסיסי לחירות". הוא לא פוסל גם פנייה לבג"ץ, אף שבעבר תקף בחריפות את האקטיביזם השיפוטי ואת הנפוטיזם השולט במערכת. הוא עצמו התמחה בבית המשפט העליון, והעיד כיצד ראה בלשכות השופטים בני משפחה, בנים ובנות של השופטים או חבריהם, מתמחים ונושאי משרות בכירות. הוא לא שתק וקומם עליו את המערכת. למרות זאת, "אני איש מערכת המשפט ומכופף את ראשי בפניה. כתבתי ספרים על הכשלים בה, אבל אין לנו מערכת אחרת ואני סומך על השופטים", הוא מצהיר.
הוא עוד מקווה שלא יגיע לשם וכי הדבר יוכרע בהחלטת ממשלה, אבל גם הוא יודע שבכל מקרה, בסופו של דבר בג"ץ יידרש לסוגיה. "אני מחכה שהממשלה תקבל את חוות הדעת המשפטיות, אקרא את הפרוטוקולים של הוועדה. ההנחה שלי היא חזקת התקינות, כלומר אני מניח שהם צודקים ואני טועה, אבל אני צריך לדעת למה. לפי ההנמקה אדע אם ללכת לממשלה או לבג"ץ. הדבר החשוב ביותר הוא שהשינויים בביטוח הלאומי שאני מדבר עליהם יתרחשו. זה הרבה יותר חשוב מיובל אלבשן".
