שרידי השרפה העזה ניכרים היטב בעיר המקראית גזר, ומספרים את סיפורה. האש פרצה במאה העשירית לפני הספירה, כשמלך מצרים שישק יצא לכבוש את ירושלים ובדרכו פגע בערים ובמבצרים רבים השייכים למלכות רחבעם. בספר מלכים א' מסופר ששנים קודם לכן, בימי שלמה המלך, התחוללה דלקה אחרת: פרעה כבש את העיר הכנענית ושרף אותה, בטרם העניק אותה כנדוניה לבתו לרגל נישואיה עם המלך שלמה, שבנה אותה מחדש. 2,950 שנה לאחר מכן, ביום שני השבוע, חזרה האש להשתולל בגזר.
השרפה שפרצה ביום שני בצהריים סמוך לתל גזר כילתה מאות דונמים ופגעה פגיעה חמורה בשכיות החמדה הארכיאולוגיות שם. מקור השרפה עדיין נחקר בידי כוחות כיבוי האש, אך ברשות הטבע והגנים (רט"ג) מעריכים שחקלאים מאחד המושבים הסמוכים שרפו גזם חקלאי ואיבדו שליטה על האש.
"ביום שני בצהריים קיבלתי דיווח על שרפה שמקורה כנראה בבית־עוזיאל, הנעה לעבר התל שלנו", אומר רועי שטראוס, מנהל מרחב השרון ברשות. "בשעות האלה יש רוח מערבית עזה, והיא הוליכה במהירות את הלהבות לעבר האתר הארכיאולוגי. בתוך זמן קצר הגיעו כוחות הכיבוי, שנעזרו בשישה מטוסים כדי לכבות את האש ועבדו כתף אל כתף כדי לעצור את הדלקה. הייתה סכנה שהאש תגיע לכרמי־יוסף, היישוב הקרוב ביותר".
ביום שני בשבע בערב הצליחו כוחות הכיבוי להשתלט על האש. "כבר אז יכולנו להבחין בנזקים", אומר יוסי ברודוביץ', ארכיאולוג רשות הטבע והגנים. "בבוקר, עם אור ראשון, באנו לכאן עם צוותי השימור והארכיאולוגים ונוכחנו לדעת שמדובר בנזק של מיליונים. הכול היה שחור".
שטראוס, תושב כפר־פינס, העפיל איתנו לגבעה גבוהה הצופה אל התל. מפעל המים הכנעני הקדום שנחצב בסלע נמצא מתחתינו: למעשה זהו פיר שבקרקעיתו מנהרה משופעת, היורדת לעומק 60 מטר מתחת לפני השטח, אל מפלס מי התהום. המפעל אפשר לעיר נגישות למקור מים גם בעת מצור. ירדנו במדרגות שנחנכו לפני חצי שנה, עד לקרקעית המנהרה. מעלינו חגו עטלפים. "זה היה מפעל המים הגדול בארץ בימים ההם, גם בעת שלום וגם בימי מצור", מסביר שטראוס. "מאז שהנגשנו אותו לציבור מגיעים אליו אלפי מטיילים. בשנה האחרונה ביקרו כאן יותר מ־20 אלף איש".
תל גזר מצוי במקום אסטרטגי בצומת הדרך מיבוס, היא ירושלים, בואכה עמק איילות והדרך המכונה בטעות "דרך הים" ממצרים לפיניקיה. גזר הייתה עיר חשובה בתקופה הכנענית, ושלושת מלכיה ניהלו תכתובת ענפה עם מלכי מצרים. ברודוביץ' אומר שארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, אונסק"ו, מתכוון להכריז על גזר כאתר מורשת עולמית, וכך תצטרף העיר לבאר־שבע, למגידו ולחצור.
"לגזר יש עוצמה מיוחדת, והיא מופיעה כמה פעמים בתנ"ך", הוא מציין. "לראשונה היא מופיעה בתקופת כיבושי יהושע, אך העיקר מסופר בספר מלכים. בארכיאולוגיה אנחנו מכירים את אבני 'תחום גזר', המציינות את גבולותיה הסטטוטוריים של העיר, שבטעות חשבו שהן מציינות את תחום השבת".
החוקר הבריטי רוברט מקאליסטר, שחפר באתר בתחילת המאה הקודמת, חשף את לוח גזר, שנחשב לאחת התעודות הקדומות ביותר מן האזור: בכתב עברי (או פיניקי) קדום נמנות בו עונות השנה החקלאיות – ירחי האסיף והזריעה, ירחי הלקש והפשתה, ירחי הקציר, הבציר והקיץ. הלוח נלקח בידי אדוני הארץ בימים ההם, הטורקים, ומוצג במוזיאון הארכיאולוגי באיסטנבול.
האש השבוע פגעה בחלק מן הממצאים הארכיאולוגיים בשטח. "השער הכנעני העליון לא ניזוק", אומר ברודוביץ', "אבל אזור החומה הישראלית, בית ארבעת המרחבים, שער שלמה וחפירות שנות השבעים נפגעו קשה".
מהו סוג הנזק ואיך אפשר לשקמו?
"אם האבנים היו אבני בזלת, כמו בגולן, היינו אומרים שזה אסון אקולוגי ונס ארכיאולוגי, אבל האבנים כאן הן אבני גיר, וכאשר הן נשרפות בחום גבוה הן נסדקות ומתבקעות. האבן עצמה משתנה. גם חומרי המליטה מתייבשים ומתפוררים, וכתוצאה מכך אבנים מתחילות ליפול. כבר הבחנו בכמה מפולות כאלה ליד שער שלמה".
שבילי ההליכה שרט"ג ריססה בחומר המונע מעשבים לצמוח עליהם לא נפגעו, שכן האש נבלמה בשוליהם. גם כמה מהמבנים העתיקים נותרו שלמים מאותה סיבה. שער שלמה נפגע כי הרשות לא הספיקה לרסס עליו; לצידו אפשר להבחין באבנים שנפלו. פיח נמצא בכל מקום, גם בין האבנים העתיקות שלא נפגעו, כמו עשר המצבות והאתר הסמוך להן, שאפשר לדמיין בקלות ששימש להקרבת קורבנות.
"אם לא נייצב את המונומנטים האלה במהירות, הם לא יחזיקו מעמד", אומר ברודוביץ'. "זה תפקידה של רט"ג: קיבלנו מנדט לשמור על אתרי הטבע והמורשת של ארץ ישראל עבור הדורות הבאים, השקענו מיליוני שקלים בהנגשת המקום לציבור, ומאז נובמבר אנשים לא מפסיקים להגיע. באחריותנו להשיב את התל לקדמותו".
ירדנו מהתצפית וטיפסנו לעבר התל, המתנשא לגובה 90 מטר מעל פני השטח. במרחב כולו שולט הצבע השחור. "הבתה העשבונית נשרפת מהר, והאש רצה בלי לעצור", מסביר שטראוס. "בסיכומו של דבר עלו באש יותר מ־500 דונם, מתוך 750 דונם של הגן הלאומי המוכרז. נגרם גם נזק לעולם החי, בייחוד לפרוקי הרגליים שלא הצליחו להימלט במהירות מהאש. הציבור צריך לגלות אחריות. אי אפשר לשרוף גזם בצהריים כשהרוחות עזות. הציבור חייב לתת כבוד לטבע ולמורשת".
שטראוס היה מעדיף שהמבקרים יימנעו מלבוא בימים הקרובים, אך הרשות אינה סוגרת את האתר, שהכניסה אליו אינה כרוכה בתשלום. השבת תתגבר הרשות את תל גזר במדריכים נוספים שיקדמו את פני המבקרים, ויבקשו מהם לצעוד רק בשבילים ולהישמע להוראות. המשאבים שיגויסו למען האתר יוקדשו לשיקום; תוכניות הפיתוח, כמו הצללת השבילים והפיכתם לנעימים יותר להליכה, יידחו. "הרשות תדע להחזיר את התל במהרה לציבור", מבטיח שטראוס.
ראש המועצה האזורית גזר, רותם ידלין, מספרת שמיד כששמעה על השרפה עזבה את כל עיסוקיה והצטרפה לחפ"ק שהוקם כדי להיאבק באש. "לקחתי את זה באופן אישי", היא אומרת. "זה אסון. תל גזר הוא הלב והסמל של המועצה. זהו מוקד תיירות פנים משמעותי, שרבים מהעסקים הקטנים והבינוניים באזור ניזונים ממנו. באופן אישי זה נוף ילדותי והמקום האהוב עליי ביותר.
"יש תנאים ברורים מאוד לשרפת גזם חקלאי, והפרתם היא עבירה פלילית. שרפה כזו יכולה להיעשות רק בעונות מסוימות, בשעות מסוימות ובאישור משרד החקלאות ומערך הכבאות. נדאג לאכוף את החוק. רוב החקלאים מבינים זאת ונשמעים לכללים. נמתין לסיום החקירה ובכוונתנו להגיש תלונה במשטרה נגד העבריינים".
ידלין, בתו של אלוף במיל' עמוס ידלין, עומדת בראש המועצה יותר מארבע שנים, והיא מבקשת לגייס את הממשלה למאמצי השיקום: "כולם צריכים לעבוד יד ביד". אתמול ביקר בתל גזר שר הבינוי והשיכון והשר לירושלים ומורשת זאב אלקין, יחד עם מנכ"ל משרדו נתנאל איזק. אלקין הודיע שהחליט להקצות תקציב לשיקום האתר הארכיאולוגי, ואמר שהכסף יועבר דרך המשרד לירושלים ומורשת ודרך הקרן לשטחים הפתוחים במשרד הבינוי והשיכון.
