שינזו אבה לא היה עוד ראש ממשלה לשעבר ביפן. טצויה ימגאמי בן ה־41, איש חיל הים לשעבר, ידע בדיוק במי הוא יורה כשהתנקש לפני שבוע בדיוק באבה בן ה־67 בעיר נארה שביפן. ההמונים שבכו לאורך מסע ההלוויה, וראש הממשלה פומיו קישידה שספד לו בקצרה ("זה אירוע מצער. נורא ואיום. אין לי מילים. נוח בשלום"), המחישו שהרצח פגע באדם שהיה לסמל לאומי.
"גם אחרי שעזב את כס ראש הממשלה, שינזו אבה המשיך להיות דמות דומיננטית מאוד בפוליטיקה היפנית", אומר לי טוביאס האריס, חוקר אמריקני ומחבר הספר "שינזו אבה ויפן החדשה". "כשהוא דיבר הקשיבו, והאמירות שלו הפכו פעמים רבות למדיניות הממשלה".
אבה הוא נצר לשושלת של פוליטיקאים יפנים, וסבו מצד אימו, נובוסוקה קישי, היה ראש ממשלת יפן בשנות החמישים. בשנת 1982 החל אבה את דרכו בממשל היפני, כשהתמנה לעוזר שר החוץ. עשור אחר כך הוא נכנס לזירה הפוליטית והתקדם במעלה המפלגה הליברלית־דמוקרטית, עד שב־2006 התמנה למנהיגה ונבחר לראשות הממשלה מטעמה. ההתחלה הייתה צולעת: כשנה אחרי מינויו התפטר אבה מתפקידו, בשל לחץ ממפלגתו. אבל ב־2012 הגיע הקאמבק. רגע אחרי האסון הגרעיני בפוקושימה ורעידת האדמה שגבו את חייהם של יותר מ־15 אלף אזרחים, אבה הבטיח לעם תקווה. Nippon O Torimosadu, "בואו ניקח בחזרה את יפן" – זו הייתה הסיסמה שלו, שהבטיחה צמיחה כלכלית ועתיד טוב יותר.
אחד היעדים הראשונים שלו היה החזרת המשחקים האולימפיים לטוקיו, ואכן שנה אחרי בחירתו הכריע הוועד האולימפי כי האולימפיאדה תחזור לטוקיו ב־2020. יפן השקיעה מיליארדים, בנתה תשתיות ותכננה להפוך את המדינה ליעד בינלאומי – רק כדי לגלות שהאולימפיאדה הזו תיזכר כפעם הראשונה בהיסטוריה שבה המשחקים האולימפיים לא בוטלו בגלל מלחמה אלא בשל נגיף הקורונה.
גלעד כהן, שגריר ישראל בטוקיו: "אבה התרשם מהחדשנות של המשלחת הישראלית לפוקושימה, ואמר לבכירי הממשלה והמשק היפני – לכו לישראל"
אבל האולימפיאדה הייתה רק חלק אחד בתוכנית. "אבנומיקס", כך כונתה מהפכת הרפורמות והשינויים הכלכליים שתכנן אבה ליפן כדי להפוך אותה למעצמה. ואכן, בתקופתו הייתה יפן לכלכלה השלישית בגודלה בעולם.
"הוא היה איש חזון בתחום הכלכלי, ודחף את המדינה קדימה", אומר גלעד כהן, שגריר ישראל בטוקיו ולשעבר סמנכ"ל אסיה־פסיפיק במשרד החוץ. "הוא אמר 'אני רוצה לפתוח את המדינה ליכולות טכנולוגיות חדשות', והוביל תוכנית חדשנות מקיפה".
חזונו הכלכלי והחדשני של אבה הוביל לתנופה בקשרי יפן־ישראל. "ישראל ממש התאימה לאג'נדה שלו", מסביר כהן. "הוא התרשם מהחדשנות של המשלחת הישראלית לפוקושימה, ואחרי שנבחר אמר לבכירי הממשלה והמשק – לכו לישראל. ואכן הגיעה משלחת גדולה, כולל שרים. הוא עצמו ביקר כאן פעמיים, ובמהלך הקדנציה שלו נחתמו 16 הסכמי שיתופי פעולה. היקף ההשקעות היפניות בישראל זינק מ־200 מיליון דולר ל־13 מיליארד. 100 חברות יפניות פתחו משרדי חדשנות ומו״פ בארץ, ועוד היד נטויה".
אחת הסוגיות המרכזיות שהעסיקו את אבה במסגרת מתיחת הפנים של המשק היפני, היא הילודה. יפן היא המדינה השנייה בעולם כשמדברים על אריכות ימים, אבל הילודה שם בשפל. מאז שנות השבעים אוכלוסיית יפן מצטמצמת, והדבר גורם למחסור בכוח עבודה ולפגיעה בכלכלה. אבה הכריז על שורת רפורמות לעידוד הילודה במטרה להשאיר את האוכלוסייה מעל 100 מיליון איש (ולהפריך את התחזיות שלפיהן עד 2060 תצטמק אוכלוסיית יפן ל־86 מיליון). במסגרת הצעדים הללו הוא הציע, בין השאר, סבסוד למעונות והטבות מס להורים.
הצלחתה הכלכלית של יפן תחת שרביטו של אבה הביאה את העם היפני לבחור בו שוב ושוב וזיכתה אותו בארבעה ניצחונות רצופים, ובכהונה הארוכה ביותר של ראש ממשלה ביפן. הוא שבר את השיא של אייסאקו סטו, שכיהן בתפקיד בשנים 1964־1972, ושהיה בן דודו מדרגה שנייה. מבחינת הבוחרים אבה היה יכול כנראה להמשיך בכהונתו, אלמלא פרש ביוני 2020 בעקבות מחלת מעיים. הוא סירב להביע תמיכה במועמד אחר, מה שהעלה השערה בדבר כוונתו לחזור בעתיד.
מחיקת העבר
אבל המורשת של אבה היא לא רק כלכלית אלא גם צבאית. אבה הוא שהוביל את הדרישה לאפשר ליפן להגן על עצמה, ולשנות את הסעיף בחוקה שפגע, לטענת חלק מהיפנים, בעצמאות המדינה. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה ב־1945, והכניעה היפנית לארה"ב בעקבות פצצות האטום שהטילו האמריקנים על הירושימה ונגסאקי, החלו שנות השלטון האמריקני ביפן. האמריקנים לא בזבזו זמן, והחליטו לשים סוף לאימפריאליזם היפני שהיה דומיננטי ביבשת אסיה בעשורים הקודמים. השליטים החדשים ניסחו חוקה בהתאם לשאיפותיהם, ובתוכה סעיף 9 המונע מיפן להחזיק צבא סדיר.
אבל השנים חלפו, האיומים גברו, ובשיאה של המלחמה הקרה גם האמריקנים שינו את עמדתם ורצו שליפנים יהיה כוח מגן כלשהו. לכן הוחלט לשחק בהגדרות: יהיו כוחות לוחמים, אבל הם יוגדרו כזרוע של המשטרה הלאומית. אך אבה ביקש להסיר כליל את ההגבלות הצבאיות, להיות עצמאיים, להפוך את יפן למדינה שמסוגלת להגן על עצמה בכוחות עצמה. "אבה הוביל את הקו שהצהיר שאסור להתבייש בעבר, ושהגיע הרגע שבו יפן צריכה להיות שוב מעצמה צבאית באסיה, במיוחד נוכח התחזקותן של סין וקוריאה הצפונית", אומר טוביאס האריס.
על רצונו למחוק את העבר ספג אבה גם ביקורת. בתקופת ממשלו, ברבים מספרי הלימוד היפניים הסירו את המידע על פשעי המלחמה המחרידים שביצעו כוחות הצבא הקיסרי במדינות אסיה שהיו תחת כיבושם במלחמת העולם השנייה. אחת הדוגמאות לאירוע שהוצא מספרי הלימוד הוא טבח ננקינג. בטבח, שביצע הצבא היפני בסין בדצמבר 1937, נרצחו בין 150 אלף ל־300 אלף אזרחים, ועשרות אלפי נשים נאנסו.
אבה לא היה רק ראש ממשלה דומיננטי, הוא גם שינה את דימויו ותוכנו של התפקיד. "עד לפני כמה שנים ראש הממשלה ביפן לא ממש נתפס כמפקד הצבא, היום זה לא כך. היום לראש הממשלה יש עוצמה וחשיבות גדולה", אומר האריס. "התרבות הביטחונית ביפן עברה מהפך דרמטי בתקופת אבה. בעבר, אחרי מלחמת העולם השנייה, התפיסה הייתה שאזרחים לא צריכים לשלוט על הצבא אלא הגנרלים. היום כבר יש מעין קבינט ביטחוני. פעם לא היה משרד ביטחון – היום יש משרד ביטחון עם סמכויות מלאות, שמגבש בכל שנה מסמך הקובע מהם האיומים הביטחוניים על יפן ואילו צעדים צריך לנקוט. בעבר יפן הייתה מדינה שהתנגדה למיליטריזם, אבל מאז נשברו לא מעט טאבואים".
אזרחי יפן התנגדו בעשורים האחרונים להגדלת הצבא ולתוספת של הוצאות ביטחון. אבל מאז המלחמה באוקראינה, משהו השתנה. התמונות של הפלישה הרוסית ומיליוני הפליטים הנמלטים, השפיעו על היפנים באופן ששום שיגור ניסיוני של טילים בקוריאה הצפונית לא השפיע. סקרי דעת הקהל כיום מצביעים על רוב גדול שתומך בהשקעה גדולה יותר בצבא ובהגדלת הוצאות הביטחון, והממשלה הציבה יעד של הגדלת הוצאות הביטחון ל־2 אחוזים מהתמ"ג.
במפת האיומים המשתנה שמשרטטים בטוקיו, יש בשנים האחרונות כוכבת חדשה. "במשך שנים היה אסור לדבר על כך שסין היא אויב", אומר האריס. "תמיד דיברו על קוריאה הצפונית, על הטילים שלה והנשק הגרעיני, לא על סין. אבל בשנים האחרונות פתאום מתחילים ביפן לדבר על האיום מצד סין, במיוחד במצרי טייוואן. אתה רואה פתאום שבשנה שעברה ראש הממשלה של יפן דאז יושיהידה סוגה והנשיא ביידן הצהירו יחד בפומבי שסין היא איום, מה ש'דרדר' את קוריאה הצפונית לאיום מספר 2. והשבוע, בצעד של התרסה כלפי סין, הגיע ויליאם ליי, סגן נשיא טייוואן, להלווייתו של שינזו אבה. מדובר בדמות הבכירה ביותר מטייוואן שמבקרת ביפן בחמישים השנים האחרונות".
גם רוסיה נכנסה בתקופה האחרונה לרשימת האויבים של יפן. שורשי העוינות בין המדינות נעוצים בימים שאחרי מלחמת העולם השנייה, כאשר רוסיה השתלטה על האיים הקוריליים בצפון יפן וגירשה משם את 17 אלף האזרחים היפנים שהתגוררו בהם. בתקופת כהונתו ניסה שינזו אבה להגיע להסכמה עם רוסיה בנושא האיים ובשורה של סוגיות נוספות, במטרה למנוע התקרבות בין סין לרוסיה, אבל זה לא ממש עזר. בשנים האחרונות מתקיימים יותר ויותר תרגילים צבאיים משותפים של רוסיה וסין, וההערכה היא שהשנה רוסיה תתפוס מקום של כבוד במסמך האיומים השנתי שהממשלה מגבשת.
נקודה נוספת שתיזכר ממורשת אבה הצבאית היא הצעתו לשקול את האפשרות שהממשל האמריקני יאחסן ביפן נשק גרעיני – וזאת במדינה שהטראומה הגרעינית הטילה עליה צל כבד. לדברי האריס, "לאבה הייתה יכולת עצומה להשפיע על הציבור, וכתוצאה מכך על המדיניות של ממשלת יפן. זו הסיבה לכך שפתאום אנחנו רואים 83 אחוזים מהיפנים אומרים שצריך לשקול Nuclear Sharing, כלומר שצבא ארה"ב יאחסן נשק גרעיני על אדמת יפן".
חשבון נפש לאומי
ביום ראשון השבוע, יומיים אחרי ההתנקשות בשינזו אבה, נערכו בחירות לבית העליון ביפן. עם פרסום המדגמים התברר שמפלגתו של אבה, המפלגה הליברל־דמוקרטית, התחזקה והשיגה רוב של יותר משני שלישים. "הרוב הזה מאפשר למפלגה לשנות דברים בחוקת יפן", אומר פרופ' ויליאם גריימס, מומחה ליפן וליחסים בינלאומיים מאוניברסיטת בוסטון, ומחבר הספר "איך אפשר להסביר את הנס היפני". "הם יצטרכו אומנם להעביר את השינויים גם במשאל עם, אבל זהו צעד ראשון בדרך לשנות את החוקה בכל הקשור לתחום הצבאי".
שינוי משמעותי שאנו עשויים לראות בתקופה הקרובה קשור להבדלים בין אבה ובין ראש ממשלת יפן הנוכחית קישידה. "אבה השמיע קול שדרש להתעמת יותר עם המדינות ה'רעות' באזור, ומצד שני הוא דחף לעבודה משותפת של מדינות אסיה הנורמטיביות. כעת יפן תהפוך אולי למדינה זהירה יותר בזירה הבינלאומית. אבה דחף את יפן קדימה, לקדמת הבמה. קישידה שונה בגישתו, וכעת, בלי הצל של אבה מאחוריו, יהיה לו קל יותר לפעול על פי התפיסה הזאת".
ביפן עסוקים בימים אלה גם בחשבון נפש, ושואלים את עצמם איך הרצח הזה קרה. מקרי מוות מירי הם עניין נדיר ביפן. בשנה שעברה, למשל, נרצח רק אדם אחד מירי אקדח, במדינה של יותר מ־100 מיליון איש. הממוצע, אגב, הוא 10 הרוגים מירי בשנה.
"פעם אחת החלפתי רכבות בטוקיו, ופתאום אני מוצא את עצמי ליד שינזו אבה. בלי אבטחה, נגיש לגמרי", מספר לי פרופ' גריימס. "כל ניסיונות ההתנקשות בפוליטיקאים בעשורים האחרונים ביפן, ולא היו הרבה כאלה, לא נעשו באקדח אלא באמצעות דקירה. אני מניח שעכשיו נראה זהירות גדולה יותר מצד פוליטיקאים יפנים, ואולי גם יותר אבטחה. מנגד, אני מאמין שהם ירצו להמשיך להיות נגישים, ולא עטופים בטבעת חנק אבטחתית".
עמיחי שטיין הוא כתב התחום המדיני בכאן חדשות, תאגיד השידור הישראלי
