שנה בלבד אחרי שמונה למנכ"ל מפלגת עוצמה יהודית, נאלץ יצחק וסרלאוף להתמודד עם פניה ההפכפכות של הפוליטיקה. המחלוקות שניטשו בין מפלגות הציונות הדתית עד הרגע האחרון של הגשת הרשימות לקראת בחירות 2019, והפרת ההסכם שנחתם עם עוצמה יהודית בידי יו"ר הבית היהודי דאז הרב רפי פרץ, הותירו אותו ואת איתמר בן־גביר בחוץ.
מנקודת השפל הזו החל וסרלאוף לפלס את דרכו שוב כמספר שתיים ברשימה אחרי בן־גביר. השניים הולכים יחד שנים ארוכות, ובין לשכותיהם מחבר חלון פתוח. בריאיון במטה עוצמה יהודית באזור התעשייה שליד שכונת גבעת־שאול בירושלים, הוא מדבר על תחושת ניצחון נוכח האהדה העולה למפלגתו בחודשים האחרונים, שמהווה מבחינתו סגירת מעגל לעומת אותו לילה משפיל ומאכזב.
וסרלאוף, בן 30, גדל בבית תורני ברובע היהודי. סבו, חסיד באבוב, הנחיל לו מלוא חופניים יידישקייט. הוא זוכר כיצד אביו הרב יששכר וסרלאוף, תלמיד חכם וראש ישיבה, היה לומד איתו בילדותו חומש עם פירוש רש"י, תוך הקפדה על ההגייה והטעמים הנכונים. "התגוררנו סמוך לקו התפר מול הרובע המוסלמי. מהגג רואים את כל הר הבית והעיר העתיקה", הוא נזכר. "הייתי קם בבוקר, מציץ מהחלון ובודק אם בית המקדש נבנה". וסרלאוף למד בתלמוד־תורה מוריה והמשיך לישיבת נתיב מאיר. בהמשך, בין לימודים בישיבת מעלות לשירות צבאי בגולני, התנדב כקומונר בבני עקיבא. עד היום הוא משרת בתפקיד קרבי במילואים.
לשאלה מהו בית המדרש שלו, הוא מתקשה להשיב. "אני לא יכול להגדיר את עצמי כקוקניק, הר המורניק או תלמיד הרב דרוקמן. אין לי שטאנץ ששייך לבית מדרש אחד. במרכז הרב ובהר המור יש שיטה איך ללמוד את כתבי הרב קוק, אני למדתי את זה בלי דעות קדומות, בלי מתווכים".
כיצד הגיע וסרלאוף, בוגר מסלול ציוני־דתי קלאסי, לקדמת הבמה של עוצמה יהודית? רוב שנותיו היה רגיל וסרלאוף להיות מאחורי הקלעים. את פעילותו החל במסגרת צעירי האיחוד הלאומי, אך בשל פערי אידאולוגיה, כהגדרתו, הפך לפעיל במפלגת עוצמה יהודית. הוא נצמד לח"כ מיכאל בן־ארי, ובעקבות הקמת הלשכה הפרלמנטרית בדרום תל־אביב התוודע לפעילות במקום. משם הייתה הדרך קצרה עד שהפך לפעיל בולט במאבק לגירוש המהגרים הבלתי חוקיים.
במשך חמש שנים למד ולימד בישיבת "עוז ואמונה" שבדרום תל־אביב, בכולל של הרב אחיעד אטינגר. מותו של הרב אטינגר בפיגוע השפיע על וסרלאוף, והוא החליט להפנות את כל כוחותיו לפעילות ציבורית בעוצמה יהודית. במהלך עיסוקיו הכיר את מוריה, שגדלה בבית חרדי בתל־אביב. השניים נישאו, והם מתגוררים עם שלושת ילדיהם בשכונת רמת־שפירא בדרום העיר.
איך זה להיות נשוי לאישה חרדית כשאתה דתי־לאומי?
"תמיד שואלים אותי על זה, כאילו יש פה איזו בעיה. אני דווקא רואה בזה יתרון, לא להיות כבול רק למשקפיים של המגזר שגדלתי בו. אני מבין גם שפה של מגזרים אחרים, מכיר את הרגישויות והניואנסים. נכון, היו התלבטויות כמו איזו כיפה יחבשו הילדים, והסכמנו על כיפה שחורה. הילדים גם לומדים בתלמוד תורה חרדי. מצד שני הם מחונכים לערכי הציונות הדתית והיופי שבה, המסירות לארץ ישראל, הערבות ההדדית, העזרה לזולת ועוד. אני חושב שהצלחנו לשלב את היופי שבכל העולמות. זה גם חלק מהפסיפס של עוצמה יהודית, שהיא על־מגזרית".
והפרחים לבג"ץ
לריאיון שמתקיים בלשכתו מגיע וסרלאוף מעונב, עם חולצה תכולה ומכנסיים בהירים. בחדר מתנוסס דגל ישראל גדול, ואת הקירות מעטרות תמונות בודדות – אחת שלו עם רעייתו וילדיו, אחרת כשהוא מחובק עם בן־גביר, ותצלום אוויר של הר הבית.
"אמרו לי פעם 'בכל מקום שאתם הולכים אליו יש בלגן'. זה כמו להאשים את הכבאים שבכל מקום שהם נמצאים בו יש שריפות. אנחנו זועקים שהכבוד הלאומי שלנו נרמס"איתמר בן־גביר מתעמת עם מנסור עבאס בכנסת
"אני עולה להר פעמיים בשנה, ביום ירושלים לשמוח ובתשעה באב להתאבל", הוא משיב לשאלתי על יחסו לעלייה להר הבית. "אני עושה את זה על פי פסיקתו של ראש הישיבה שלי, הדיין הרב שלמה שושן. מבחינתי זה לא טיול היסטורי, אלא מעשה שעושים בחיל ורעדה, בקדושה ובטהרה, במקום הקדוש ביותר בעולם. אני מכבד את אלו שחושבים שאסור לעלות, וכל אחד ינהג לפי פסיקת רבותיו. מעבר לכך יש חשיבות לאומית אסטרטגית בחיזוק הריבונות בהר הבית באמצעות נוכחות יהודית. לפני שמונה שנים עליתי לבד והרגשתי מינימום ראש הממשלה, שישה שוטרים וחמישה אנשי ואקף ליוו אותי… במהלך המסלול נעצרתי לכוון את ליבי, וכשפקחתי את העיניים ראיתי 50 ערבים מסתכלים על השפתיים שלי בדריכות לראות אם אני מתפלל. הרגשתי את ההשפלה. פשוט הזוי שבמקום הכי קדוש לעם ישראל אי אפשר להתפלל".
דעתו ביחס לזרם הרפורמי מוצקה. "הרפורמים הביאו חורבן עצום על יהדות ארה"ב, ההתבוללות היא מכה נוראה. הם עשו צחוק מהדת. חוגגים בר־מצווה לכלבים, עורכים חתונה של רב וכומר יחד. התוצאה היא אובדן אחוזים רבים מיהדות ארה"ב בכל שנה. פה בארץ אין כמעט קהילות רפורמיות, הם רק עושים רעש כאילו יש להם תמיכה. אסור לנו לתת להם דריסת רגל כאן. שיסתפקו בחורבן שהם זרעו שם".
למעשה, וסרלאוף "חייב" את הקפצתו לצמרת הרשימה לשופטי בג"ץ שהכשירו את מועמדותו, אחרי שפסלו את חבר הכנסת לשעבר ד"ר מיכאל בן־ארי ואת ברוך מרזל. "ללא ספק הם ראויים ממני", הוא אומר. "יהודים יקרים ויראי שמיים, שמשקיעים את כל חייהם למען עם ישראל. הלוואי שהיו בכנסת אנשים מסוגם, שכסף וכבוד לא מדברים אליהם בכלל, רק ערכים. העובדה שהם נפסלו אבל תומכי טרור הוכשרו היא בושה ואות קלון למדינה".
יש הבדלים בינך לבינם?
"אנחנו רואים אחרת את אופן ההתנהלות. אני לא מסכים עם כל מה שהם אומרים, ועדיין יש בי הערכה עצומה אליהם. לכל אחד מהם יש סגנון, דרך ודעה משלו. יש לנו תפיסת עולם שונה בחלק מהדברים, אבל אני מתייעץ איתם לעיתים, הם אנשים חכמים ולמודי ניסיון. למדתי מהם מהי אהבת ישראל אמיתית, מסירות נפש לזולת, ודבקות באמת למרות כל הקשיים. אני שואל את עצמי מניין הם שואבים כוחות למרות הרדיפות רבות השנים נגדם".
איך קרתה ההשתלבות שלך בעוצמה יהודית?
"מכיוון שבאתי על רקע אידיאולוגי ולא כחיפוש עבודה, ההשתלבות הייתה מהירה וטבעית. עוד כשהייתי רווק הייתי מגיע לשבתות אצל איתמר בן־גביר, ואחר כך עם אשתי. היו לנו שיחות אידאולוגיות ארוכות, ליבַּנו נושאים אל תוך הלילה. משם, ההשתלבות בפעילות עוצמה יהודית הייתה טבעית".
יש דברים שעליהם אתה אומר לבן־גביר "פה הגזמת"? למשל, שליפת האקדח מול מאבטח ערבי בחניון?
"החיבור ביני לבין איתמר הוא קודם כול ממקום של הערכה אישית גדולה. אני רואה בו יהודי שמקדיש את חייו למען עם ישראל. ובניגוד לתדמית שהשמאל מנסה לצייר לו, הוא איש מלא אהבה לזולת. הבחירה שלי להיות איתו היא גם בחירה ערכית בדרך, אבל גם בו כדמות. שנינו מובילים את המפלגה, הוא מתוך הכנסת ואני כמנכ"ל המפלגה, יד ביד. אין ראוי ממנו.
"באשר לאקדח – איתמר אדם בעל שיקול דעת. הוא גר בחברון ולא מתרשם מכמה נפנופי ידיים ואיומים. כשהוא שלף אקדח, זה רק כשהוא הרגיש סכנה ממשית לחייו. לא היה מדובר במאבטחים תמימים אלא באסירים ביטחוניים שהשתחררו מהכלא, אז בנושא הזה ברור שהוא צדק".
כשמזכירים את הרשעתו בעבירות של תמיכה בארגון טרור והסתה לגזענות, ומכנים אותו "פעיל ימין קיצוני", "מסית", "קנאי דתי", "משיחי", "האיש שאיים על רבין" – איפה זה מציב אותך כשותף שלו?
"הטענות הממוחזרות הללו מביכות את אלו שמשמיעים אותן יותר מאשר אותי. זה עלבון לאינטליגנציה שאלה שמכשירים את תומכי הטרור ומסכנים את ביטחון המדינה, מעלים באוב אירועים היסטוריים מלפני עשרות שנים, כשאיתמר היה נער. אני מכיר את איתמר היטב, אך טבעי שהוא עשה כברת דרך מאז שהיה בן 14. ברור שהסגנון השתנה".
מה הקשר שלך לרב כהנא?
"נולדתי אחרי שהרב כהנא נרצח, מעולם לא פגשתי אותו, וממילא אינני מתלמידיו".
מוכנים ליום פקודה
במהלך שיחתנו הריאיון מופסק לא פעם. פעיל מרכזי במפלגה מבקש לברר פרט מסוים על כנס ברחובות; מזכירה מכניסה חבילת נעצים לטובת סימון על המפה הפרושה בחדרו, המשקפת את התקדמות הפעילות שהוא ממונה עליה. ניכר שהעסק בשליטה.
בעוד בן־גביר ניחן בכריזמה וביכולת לעמוד על במה ולסחוף את שומעיו, וסרלאוף הוא איש ניהול וביצוע, היודע לתרגם את הרעיונות למעשים בשטח. "כולם מוכנים ליום פקודה", הוא מבטיח. "יש לנו דאטה מפולחת עם מספרים גבוהים מאוד. אלו אנשים ששמרנו איתם על קשר בשנה האחרונה. בניתי תשתית מפלגתית מסועפת, שאני גאה בה מאוד. קיימנו יותר מ־60 כינוסים, כל אחד למאות אנשים. קבעתי שבכל יום ראשון יש כנס. חרשנו את הארץ, מצפון לדרום".
אחד המקומות הללו היא העיר אור־יהודה, שתמונה של הקהל בכנס שנערך בה הופצה בתקשורת ועוררה הדים. "הגיוון של המשתתפים באירוע ההוא בולט. לא היו שם רק מהציבור הדתי־לאומי, אלא כל כל גוני החברה הישראלית. חילונים, מזרחים, אשכנזים – הכול".
מפלגות שונות פוסלות את עוצמה יהודית. עם מי תרכיבו קואליציה ביום שאחרי?
"זו בדיוק הנקודה. אם נהיה קטנים, אפשר יהיה להרכיב ממשלה בלעדינו. מי שרוצה לוודא שעוצמה יהודית תהיה בממשלה ולא גנץ, חייב להצביע עוצמה יהודית. אם נהיה חזקים, אף אחד לא יוכל לחשוב להשאיר אותנו בחוץ".
בשורה התחתונה, איזו תועלת הימין והמדינה הפיקו מכל העימותים של בן־גביר עם טיבי, או מהעימות עם בר־לב בחדרה בליל הפיגוע?
"אנשים כעסו מאוד, הם הרגישו שהביטחון האישי שלהם אבד ושהכבוד הלאומי נרמס ברגל גסה. כל זה תמורת תאוות שררה בלתי נשלטת, שכללה מכירת חיסול מופקרת של המדינה למפלגות תומכות טרור. איתמר בן־גביר היה כמו הילד בסיפור שצעק המלך הוא עירום. הוא לא צעק את צעקת בן־גביר, הוא צעק את זעקת אזרחי ישראל".
לא ניצלתם את המצב הביטחוני להישג פוליטי?
"מה פתאום. אמרו לי פעם בריאיון 'בכל מקום שאתם הולכים אליו יש בלגן'. זה כמו להאשים את הכבאים שבכל מקום שהם נמצאים בו יש שריפות. הם לא מייצרים את השריפה – הם באים לכבות אותה. אנחנו זועקים שהכבוד הלאומי שלנו נרמס, כואב לנו. שלושים שנה איתמר מגיע לכל אירוע. אנחנו שמחים להיות במקומות כאלה? זה כל כך ציני להגיד את זה".
"לא באנו להיות דחלילים"
כבכל מערכת בחירות, גם הפעם פרץ ויכוח בין פלגי המפלגה המגזרית־דתית. השבוע הקדים בן־גביר לקרוא פומבית ליו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' להתחיל במשא ומתן כבר כעת, במקביל למחקר מקצועי שייערך בימין ויקבע את כוחן היחסי של המפלגות. סמוטריץ' מצידו הכריז כי הרשימות ירוצו יחד וכי הוא מתנגד לנהל כל מגעים עד לאחר הפריימריז במפלגתו. בציונות הדתית הציעו לעוצמה יהודית להצטרף למפקד ולהתמודד בבחירות המקדימות שיקבעו את סדר הרשימה.
ההערכות הן כי בן־גביר ידרוש לקבל מחצית מהמקומות ברשימה, בשיטת הריץ'־רץ', לאור העלייה בכוחו הציבורי, אך ייאלץ להתפשר על פחות מכך לאחר משא ומתן קשוח עם סמוטריץ' ואנשיו, המבקשים לשבץ ברשימה כמה שיותר מהמתמודדים בבחירות המקדימות.
"האחדות היא ערך", מבהיר וסרלאוף לנוכח תרחיש הפיצול. "למרות שאין בנו חשש לעבור את אחוז החסימה. נכון שמעולם לא עברנו, אבל גם בצלאל סמוטריץ' מעולם לא רץ לבד ועבר את אחוז החסימה. יש לנו בייס יציב, וקהל תומכים ופעילים גדול ומסודר. אין ספק שאנחנו במצב טוב הרבה יותר מבעבר".
למה שעוצמה יהודית לא תשתתף במפקד של סמוטריץ'?
"את רצינית? יש לנו בוחרים שהם חרדים, חילונים, מסורתיים וכו', מה להם ול'ציונות הדתית'? הרבה יותר הגיוני שבצלאל סמוטריץ' יעמיד את עצמו לבחירה בעוצמה יהודית".
תשתפו פעולה עם איילת שקד?
"בנט המיט בושה גדולה על הציונות הדתית. ממגזר ערכי ואידיאליסטי, שהוא התיימר לייצג, הוא הפך לחסר בושה שמוכר הכול תמורת כיסא. אני שמח שהוא עוזב את המערכת הפוליטית. אין לו מה לחפש בגוש הימין בכלל ובציונות הדתית בפרט, לעולם. איילת שקד נגררה אחריו לצערי. כעת היא משלמת את המחיר על כך".
בהנחה שתרוצו עם סמוטריץ', מה יש לך להגיד לאנשי ימין מתון שיחששו מהמיליטנטיות של המפלגה?
"אני פחות מתרשם מסיסמאות. אומנם אני צעיר, אבל אני עדיין זוכר שבעבור יפי הנפש בצלאל סמוטריץ' היה עד אתמול פסול, אז פתאום הוא בעיניהם מתון? כולנו יהודים שאוהבים את מדינת ישראל ועם ישראל, באים יחד לעשות טוב".
מגזר הציונות הדתית עבר קרע גדול. לעוצמה יהודית יש חלק בכך? מה אפשר לעשות כדי לאחד אותו?
"עוצמה יהודית היא גורם מאחד. לא רק בציונות הדתית, אלא בכל רובדי החברה הישראלית. זו המפלגה היחידה שבוחרים בה חרדים וחילונים, סרוגים ומסורתיים, אשכנזים ומזרחים, תושבי מרכז ופריפריה. אנחנו המפלגה הכי מאחדת בישראל".
נתניהו מעדיף שאיתמר בן־גביר לא יהיה האצבע ה־61 שלו להרכבת הממשלה.
"בפוליטיקה למדתי שאם אתה חזק, סופרים אותך. אם נהיה חזקים יספרו אותנו".
תבקשו שוב שאיתמר יהיה השר לביטחון הפנים, חבר הוועדה למינוי שופטים?
"איתמר לא דרש עד היום כלום. אנחנו רוצים להיות בעמדת השפעה, לא באנו להיות דחלילים ולא באנו להיות מפגינים. אנחנו נהיה חלק רק מממשלת ימין אמיתית, ללא אחיזת עיניים".
אם תיכנס לכנסת תהיה בין הח"כים הצעירים ביותר שידעה כנסת ישראל. מה זה אומר מבחינתך?
"אני לא צנחן שפגש הרגע את הקרקע לראשונה. אני חי את העולם הפוליטי 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה. מנכ"ל מפלגה כבר שלוש שנים, וזו מערכת הבחירות הרביעית שאני מנהל. אני מכיר את העבודה לעומק, חי אותה ובקי בנבכיה, כך שבמובן הזה לא אהיה כל כך צעיר".
