אין הרבה מנכ"לים הנדרשים לעבוד בסד כה רגיש ולחוץ כמו הראל גולדברג. כמשרתם של שני אדונים – מועצת הרבנות הראשית והשר לשירותי דת – נדרש מנהל הרבנות ללהטט עם מקלות ג'אגלינג בוערים במשחק שכמעט אין דרך לנצח בו. האתוס הממלכתי המקצועי שגולדברג מאמין בו – "לבצע את מדיניות הדרג הנבחר במסגרת הדין" – מאותגר מאד כששני הראשים שהוא נדרש לשרת מצויים בסכסוך חריף, מחרימים זה את זה ולא מסכימים על שום דבר.
גולדברג נכנס לתפקידו כממלא מקום לפני למעלה משנה, לאחר שכיהן במשך שבע שנים כיועמ"ש הרבנות. השר מתן כהנא מינה אותו במינוי זמני, עד שוועדת האיתור תתכנס ותבחר מועמד קבוע. מקורבי כהנא מספרים שהשר התרשם מיכולותיו של גולדברג והחליט לתמוך בו למינוי קבוע, אך נדהם כשהבין כיצד ועדת האיתור עובדת.
"זו לא הייתה ועדת איתור אלא ועדת חיסול", אומרים המקורבים. "נציגי הרבנים הראשיים בוועדה באו במטרה ברורה – לסכל את מועמד השר ולוודא שהוא לא יגיע לרשימת שלושת המועמדים הסופיים. הם העניקו לו ציונים מופרכים במיוחד. לדוגמה, ציון 4 מתוך 10 על 'ניסיון וידע במגזר הציבורי', כשמדובר באדם שעבד במערכת הציבורית במשך 18 שנה. ציון 2 מתוך 10 ב'כישורי ניהול', כשמדברים על פקיד בכיר שהוביל רפורמות חוקתיות מקיפות; וציון 4 ב'היכרות עם העולם ההלכתי', כאשר בניגוד לרוב המועמדים האחרים גולדברג הוא מוסמך לרבנות".
"גם כשאתה רוצה לחסל מישהו", מוסיפים אנשי השר, "תעשה את זה עם מינימום תחכום, לא ככה מהמקפצה. חברי הוועדה לא רק פעלו בחוסר מקצועיות ובניגוד עניינים, אלא גם בצורה שלא מחוברת לשום היגיון. הם בחרו מועמדים על בסיס קריטריון מרכזי אחד – מי שהצהירו שיעשו הכול כדי לסכל את רפורמת הכשרות של השר. הנציב הרשקוביץ לא היה מוכן לפסול את חוות הדעת המופרכות הללו, אבל כרגע כל זה לא רלוונטי. מרגע שהממשלה נפלה, אין סיבה לקדם מינוי קבוע שיסנדל את השר הבא. גולדברג יישאר בתפקידו, והממשלה החדשה תעסוק בזה".
הפיצול בין הרבנות הראשית למשרד לשירותי דת התרחש בשנות התשעים, לבקשתו של הרב הראשי דאז ישראל לאו, שביקש להקים תחת הרבנות יחידת סמך ממשלתית עצמאית שתוציא לפועל את החלטות הרבנות. היחידה הזו, שבראשה מונה מנכ"ל, הוכפפה הן למועצת הרבנות הראשית והן למשרד לשירותי דת. לרוב גם השר וגם המנכ"ל היו אנשי ש"ס, ולא נתגלעו מחלוקות מהותיות בינם ובין הרבנים הראשיים. עד הקדנציה של כהנא.
גולדברג מצא עצמו בסיטואציה בלתי אפשרית, כאשר בבוקר אחד הוא יושב עם אנשי הצוות של השר על גיבוש הרפורמה בכשרות, ואחר הצהריים מזמן אותו הרב יצחק יוסף ופוקד עליו לארגן כנס מחאה של רבנים נגד הרפורמה.
נשמע תענוג.
"אולי זה יישמע לך מוזר", אומר גולדברג בריאיון בלשכתו, "אבל כאיש מקצוע יש לי שתי בוקסות בתוך המוח, ואין ביניהן הארקה. כמנכ"ל שנדרש לממש את מדיניות השר, אני משקיע לילות כימים בתכנון וקידום הרפורמה בצורה הכי מקצועית ויעילה שיש. וכפקיד הכפוף ל'מועצת' (מועצת הרבנות הראשית; י"י) אני מארגן כנס מחאה ומממן אותו מכספי הציבור. יש לי הערכה אישית רבה גם לרבנים הראשיים וגם לסגן השר, ואני לא מערב את העמדות האישיות שלי".
הרבנים הראשיים טוענים שהרפורמה תחריב את מערכת הכשרות. מול זה, מסמכי העבודה שאתה כתבת מבוססים על הנחות שונות לחלוטין.
"זו הרפורמה השלישית שאני כותב בתחום הכשרות, ובמהלך השנים צברתי ניסיון רב בתחום. כבר ב־2017 מינה הרב לאו ועדה מיוחדת לבחינת מערך הכשרות. טענתי שם שכדי להתמודד עם הליקויים במערך צריך לפתוח את אזורי הכשרות ולאפשר תחרות בין נותני כשרות. ההצעה שלי נפלה בוועדה על חודו של קול, אבל תמכו בה אנשי מקצוע הלכתיים שמרנים כמו ראש מערך הכשרות הרב יעקב סבג וראש מערך האכיפה הרב רפי יוחאי. גם המתנגדים לא טענו אז שמדובר בהצעה מופרכת שתמוטט את מערך הכשרות.
"תחרות יוצרת אלטרנטיבה. רוב בעלי העסקים יעדיפו להמשיך לעבוד עם הרבנות המקומית, שקרובה ונגישה אליהם, וכנראה גם תהיה זולה יותר כי היא לא תדרוש שינוע של משגיחים מרחוק. אבל עצם העובדה שבעל עסק יודע שיש לו חלופה, תגרום לרבנות המקומית להתייעל. הוועדה בחרה כאמור במתווה אחר, וישבתי ליישם אותו. כתבתי הצעת חוק עם 150 סעיפים, היא אושרה בוועדת שרים לחקיקה, אולם הדרג המדיני החליט בסוף לא לקדם אותה. אחריה הייתה תוכנית נוספת שבה הגענו להבנות עם האוצר, אולם גם היא לא קודמה. הרפורמה של השר כהנא היא השלישית, והיחידה מביניהן שעברה את כל שלבי החקיקה ואושרה".
בוא נפרק רגע את הרפורמה הזו. מתן אוטונומיה לגוף כשרות פרטי זה משהו שכבר קיים דה־פקטו בחברה החרדית, שסומכת על בד"צים ולא על הרבנות.
"נכון. רוב הקהילות החרדיות אוכלות רק מבד"צים, שחלקם מאוגדים כחברות עסקיות למטרת רווח. לכן הטענה שניתוק הכשרות מהרב המקומי מחבלת בכשרות, לא מחוברת למציאות. אבל זו שאלה של מדיניות, ותפקידי כדרג מקצועי הוא ליישם את החלטות הדרג הפוליטי".
המרכיב השני הוא פתיחת האזורים, שמזכירה את מה שנעשה לפני כתשע שנים עם פתיחת אזורי הרישום לנישואים. גם שם השמיים לא נפלו.
"זה לא בדיוק אותו דבר, כי שם הזוגות נוסעים לרבנויות מרוחקות וכאן הרבנות תצטרך להגיע לבית העסק, אבל העיקרון נכון. במבחן התוצאה, פתיחת אזורי הרישום לנישואים גרמה לעלייה ברמת השירותיות. זוגות שבאים להתחתן מקבלים היום שירות טוב יותר וחווים חוויה נעימה יותר. את זה אפשר להעתיק לתחום הכשרות. אם יש רבנות עם מוניטין גבוה שמפעילה מערכת כשרות איכותית, אין סיבה שלא ייהנו ממנה גם עסקים שאינם מצויים בתחומה".
המרכיב השלישי, לעומת זאת, בעייתי יותר. הרפורמה כוללת מנגנון שמאפשר לשלושה רבנים לקבוע סטנדרט כשרות לגופים הפרטיים. בסעיף הזה איבדה הרבנות לא רק את מעמדה כגוף מארגן, אלא גם את כוחה כרגולטור מפקח. השר כהנא אמר בזמנו שהסעיף הזה נוצר מחוסר ברירה. הרבנים הראשיים לא היו מוכנים לשתף פעולה עם הרפורמה וסירבו לחתום על מסמך סטנדרטים והנחיות לגופי הכשרות. לכן הוא נאלץ לפסוע במסלול עוקף, ולהעניק סמכות מנחה לשלושה בעלי כושר לרבנות עיר.
אתה יכול להבין את הכאב של הרבנות בנושא הזה?
"בהחלט. ההפרטה כואבת מאוד לרבנים, כי התפיסה העצמית המסורתית שלהם היא רבנות ממלכתית אחת שמבטאת את תחיית האומה בארצה. כשישבנו בדיונים על החוק בכנסת, היו קולות שקראו להוציא לגמרי את הרגולציה מהרבנות כי היא מתנגדת לרפורמה. התנגדתי לכך בחריפות. הרבנות הראשית היא הגוף היחידי שחי ונושם את עולם הכשרות, וממנה צריכה לצאת תורה".
לרפורמה יש מרכיב רביעי, ניהולי, והוא כולל מינוי ממונה בכיר ותקנים רבים של מפקחים שיעבדו תחתיו.
"הדרג הרבני קובע את התבחינים, והממונה צריך לנהל את האופרציה העצומה של המערך. התפקיד הזה חשוב מאוד, כי אחת הבעיות הכרוניות של מערך הכשרות היא הפער הניהולי. רב מקומי יכול להיות תלמיד חכם עצום, מחובר לקהילה שלו ומקצוען בתחום הכשרות, אבל נעדר כלים ניהוליים מתקדמים, מה שמקשה עליו בניהול היומיומי של הפעילות. הרב צריך להתמודד מול בתי העסק, להיות קשוח וגם גמיש, ובעיקר להיות יעיל ושירותי. לכך נועד תפקיד הממונה. נלחמתי שהתפקיד הזה יישאר בתוך הרבנות".
מתנגדי הרפורמה טוענים שאין סיכוי שתעמדו בלוחות הזמנים.
"אנחנו פועלים במלוא המרץ. משרד האוצר כבר תקצב אותנו בעשרות תקנים לפיקוח. שכרנו חברת ייעוץ ארגוני כדי לבנות נכון את תשתיות הארגון, להגדיר את התפקידים וההיררכיות. בשבועות הקרובים נצא למכרזים".
אבל הרבנים הראשיים לא מוכנים לשתף פעולה. מה תעשה בינואר 2023, כשהרפורמה תצא לדרך?
"הרבנים הראשיים לא ציוו עליי לא לשתף פעולה, אם כי בהחלט יש להם ציפייה ותקווה שהרפורמה לא תמומש. מצד שני אני התחייבתי לדרג המדיני שאעשה הכול כדי לממש את הרפורמה, ושבינואר הקרוב התשתית תהיה מוכנה. צריך לזכור שבסוף הרפורמה תלויה גם בגופי הכשרות. הם צריכים לבוא ולבקש הכרה כספקי כשרות".
ייתכן שבלחץ הרבנים הבד"צים יחתרו תחת האינטרס הכלכלי שלהם עצמם, יכריזו על חרם ולא יגישו בקשות?
"זהו נעלם שאני לא מתעסק בו".
מגיעים אליך ריקושטים ממלחמות הרבנים בתוך הציונות הדתית סביב הנושא?
"הרפורמה הזו משקפת את הפער שנפער בין מוסד הרבנות הראשית ובין הציונות הדתית המתונה. אני אומנם איש מקצוע שלא מערב אג'נדות, אבל ברמה האישית אני רואה את ההתרחקות, והתהליך הזה כואב לי. יש לי בן שלומד בהר המור, ואני שומע את הקולות בשולחן השבת. ציבור המיינסטרים של הציונות הדתית מייקר את ההלכה, אבל חשובים לו גם ערכים של מנהל מודרני, כמו שקיפות ותחרותיות, ואלו ערכים שהרפורמה מקדמת".
מה עמדתך ביחס לנשים לומדות תורה שעתרו בדרישה להיבחן במבחני הרבנות?
"שוב, כאיש מקצוע אין לי דילמה. אני שם את העמדה האישית שלי בצד. העמדה של הרבנות בנושא ברורה: ה'מועצת' הכריזה, וזה מגובה בלשון החוק, שהרבנות איננה אקדמיה ואיננה גוף המקנה ידע, אלא גוף מסמיך שתפקידו לבחון ולהסמיך את הדור הבא של הרבנים והדיינים. מבחני הרבנות והדיינות אינם לשם תואר אלא בוחנים התאמה לתפקיד. כל עוד התפיסה ההלכתית היא שאישה לא יכולה לכהן בתפקידי רבנות ודיינות, הרבנות תסרב לפתוח את מערך הבחינות לנשים".
בחינות ההסמכה לרבנות היו במשך שנים סמל לסחבת, חוסר יעילות ועינוי דין. כשאני ניגשתי בזמנו לבחינות הדיינות, קיבלנו תשובות אחרי עשרה חודשים. איפה זה עומד כרגע?
"עשינו מהפכה של ממש. במועד הבחינות האחרון ניגשו 3,800 נבחנים לכלל הבחינות, ופרסמנו את התוצאות בתוך חודשיים בלבד. כבר כשנכנסתי לתפקיד היועמ"ש יצא לי להגיע לכנסת לוועדה לפניות הציבור, לאחר שנבחנים פנו בתלונות לפוליטיקאים על מערך הבחינות של הרבנות. כמנכ"ל הוצאתי למיקור חוץ את כל הפעילות הלוגיסטית הכרוכה בהפקת הבחינות: משכירת המקום והעמדת הכיסאות והשולחנות ועד סריקת מחברות הבחינה. הגענו למצב שאנחנו עוסקים באופן ישיר בתוכן בלבד: כתיבת ובדיקת הבחינות. גם פה קידמתי מערך דיגיטציה נרחב והטמעתי מדדים של לוחות זמנים קצרים שהבוחנים צריכים לעמוד בהם. אברך יכול היום לגשת לבחינה בפסח, לקבל תשובה אחרי חודשיים, ולגשת שוב בקיץ אם הוא נכשל.
"גם תהליך ההערכה שופר. הסברתי לבוחנים שפער גדול מדי בין ההערכות של הבוחנים פוגע באמינות של הבדיקה, ושאנחנו צריכים לחתור ליישור קו. התחלנו לפרסם מחוונים שכוללים את המקורות המרכזיים שהנבחן אמור לציין ולדון בהם, ואותם הבוחנים צריכים לאתר בתשובה. המחוון הזה מקטין את הפער בין התוצאות שמוציאים בודקים שונים.
"התפקיד שלי הוא לתת לנבחנים את השירות הכי מקצועי שיש. מאחר שאנחנו מונופול ואין לנו תחרות אנחנו צריכים להתחרות בעצמנו, ולשפר את עצמנו ממועד למועד. השלב הבא הוא מעבר לכתיבת בחינות על מחשב. עשינו תהליך RFI, בקשה לקבלת מידע מהציבור (Request For Information) . פנינו לציבור וביקשנו רעיונות והצעות למחשוב של הבחינה. חזרו אלינו חברות רציניות עם הצעות טכנולוגיות, ואנחנו בדרך לפרסום מכרז".
איך מאבטחים מהלך כזה?
"לכל דבר יש פתרון. אתה יכול לבוא עם המחשב הפרטי שלך ויתקינו לך תוכנה שבתוכה אתה כותב את התשובות. התוכנה 'נועלת' את המחשב ומצלמת את המסך לאורך כל הבחינה, ואם אתה יוצא מהתוכנה הבחינה נפסלת. נבחן שאין לו מחשב יקבל מאיתנו מחשב בתשלום נוסף".
הרבנות הראשית תקדים את לשכת עורכי הדין, שעדיין בוחנת אלפי מתמחים בכתב יד?
"בהחלט. אין סיבה שאנחנו לא נהיה ראשונים באימוץ טכנולוגיות חדשות".
בוא נדבר על שחיטת חו"ל. היבואנים מלינים על מחסור חמור בשוחטים, מה שמעלה את שכר השוחטים הקיימים ומשפיע על מחירי הבשר.
"ישבתי עם היבואנים לשולחן עגול. הם טוענים שצריך להכשיר 400 שוחטים כדי לפתוח את הפקקים בשוק, ואני הצבתי לעצמי יעד לסגור את הפער. צריך לזכור שמדובר באנשים שעוזבים את הבית לארבעה־חמישה חודשים לעבודה לא קלה בכלל. רוב השנה אין להם עבודה אחרת, כך שהשכר צריך להיות בהתאם.
"עד כה, מי שרצה להיות שוחט היה מצטרף אליהם להתלמדות, חוזר ארצה ונבחן מול שני בוחנים. הבעיה הייתה שהבוחנים פסלו 80 אחוז מהמועמדים. כדי לפתור את זה גייסתי תקציב מהאוצר ופרסמתי מכרז להקמת בית ספר לשחיטה. במקום בחינה, בית הספר יעניק הכשרה. מועמד שיעבור את הבחינות העיוניות ייסע לחו"ל לחניכה, יחזור עם המלצה מראש הצוות ויעבור הכשרה מעשית נוספת במשחטה גדולה במשך שבעה ימים, שבסיומה יקבל תעודת הכשרה מרב בית המטבחיים. על ההכשרה הסופית יתחרו המשחטות הגדולות שבראשן עומדים רבנים בכירים. עד כה הכשרנו עשרה שוחטים בדרך הזו".
ואז הרבנות סגרה לך את בית הספר.
"לפני כחודשיים ועדת משנה החליטה שהנושא צריך לעלות לבחינה נוספת ב'מועצת'. מצידי הקמתי אופרציה מאפס, הבאתי כסף מהאוצר והצעתי מענה ישים לבעיה בשוק. אני מקווה שבית הספר לשחיטה יעלה לדיון בהקדם, יקבל אישור סופי ויחזור לעבוד.
"גם בנושא אישורי כשרות חו"ל רשמנו התקדמות מרשימה. יש פרוצדורה שבה בודקים את התהליך שהמוצר עבר עד שהוא קיבל כשרות בחו"ל. כשהגעתי היו 4,000 מוצרים שיבואנים רצו לייבא, והמתינו עד כלות לקבלת אישור על הכשרות שלהם. יצרתי התממשקות דיגיטלית עם גופי הכשרות הבינלאומיים הגדולים, וכיווצתי את פרק הזמן לקבלת אישור לעד 14 יום. זו מהפכה אדירה".
כיועמ"ש היית אחראי לברקס, וכמנכ"ל אתה אמון על הגז. איך חווית את המעבר בין התפקידים?
"אגדיר זאת אחרת. היועמ"ש ממוקד הליכים, המנכ"ל ממוקד תוצאות. גם כיועמ"ש פעלתי כדי לאפשר. יצרתי יחסי אמון עם הראשון לציון, והוא הבין שאני פה כדי לתת לו שירות ליישם את המדיניות שלו במסגרת הדין. הוא נתן בי אמון מלא שכשאני מרים דגל אדום זה באמת דגל אדום, ומעולם לא ערער על עמדתי בפני היועמ"ש. התכונה הנדרשת ביותר ליועמ"ש היא ענווה, דווקא בגלל שהוא שחקן וטו והוא מגיע עם ספר החוק בידו. הוא צריך להיות מסוגל לומר: 'העמדה האישית שלי לא רלוונטית. השאלה היא האם אני יודע להגן על המדיניות שהדרג המדיני רוצה לקדם".
