מילה לפתיחה: השבוע התפרסם סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שקבע כי 75 אחוזים מהישראלים לא סומכים כי הנשיא ביידן ייקח בחשבון את האינטרס הישראלי בעת ניהול המגעים עם איראן על הסכם הגרעין. מצד שני, הקלישאה המפורסמת – ששום הצהרה משותפת לראש ממשלה ישראלי ולנשיא אמריקני לא תהיה שלמה בלעדיה – טוענת בתוקף ש"ארה"ב היא ידידתה הטובה ביותר של ישראל". יצאנו השבוע ליישוב חשמונאים, שרבים מתושביו אזרחי ארה"ב, כדי לבדוק מה פחות נכון: הקלישאה המפורסמת או הסקר? התברר, איך לא, ששניהם נכונים. הם לא סומכים על הנשיא ביידן, הם מתגעגעים לטראמפ, ובכל זאת הם מבדילים בין הנשיא המכהן ובין המדינה ואזרחיה. "הכול אינטרסים", אמרו לנו שוב ושוב. אולי בהשפעת הרשתות החברתיות, כולם – כולל אנשים שגילם קרוב לגילו של הנשיא ביידן – ציינו את העובדה שהוא קשיש ונראה לא לגמרי "סגור על עצמו".
שושנה שיינר, בעלת פיצרייה
על המפה: עליתי לארץ ממדינת ניו־יורק ב־1977, בגיל 22, כי הרב קרליבך אמר לנו לבוא לפה. גרנו בהתחלה בכפר־חב"ד ואחר כך בירושלים, ואז בנינו את הבית שלנו במבוא־מודיעים. הבית והעסק נשרפו בשרפה הגדולה ב־2019, ואז הקמנו מחדש את הפיצרייה בחשמונאים. הייתה לנו סייעתא דשמיא גדולה מאוד.
המצפן: בעבר הצבעתי לטראמפ. אהבתי אותו כי הוא טוב לישראל. אני מצביעה לביבי אני אוהבת אותו, כי הוא היה טוב לנו. מה זה השטויות האלה עם הסיגרים? יש שנאת חינם.
הנשיא: לא אכפת לו מישראל, אכפת לו מהפלסטינים. הוא בא עם כסף כדי לשפץ בית חולים פלסטיני. הקול היהודי משפיע על הנשיא, אבל מי שאוהב את טראמפ כבר עלה לארץ. היהודים שם אוהבים את ביידן, אבל לא אוהבים את ארץ ישראל מספיק כדי לבוא לגור פה. הם לא יודעים אילו מלחמות יש לנו ומה אנחנו עוברים. ביידן לא אומר כמה הוא אוהב אותנו, הוא אומר כמה הוא אוהב את הפלסטינים. הוא נרדם כל הזמן, הוא ממלמל מילים. אני לא מרגישה שהוא אוהב אותנו.
עקיבא הורביץ, אחרי הטיול הגדול
על המפה: אמא שלי מאוסטרליה ואבא שלי קנדי־אמריקני. הם עלו לפני 24 שנים, כשאמא שלי הייתה בהיריון איתי. שירתתי בגדס"ר נח"ל, וחזרתי עכשיו מטיול ארוך בדרום אמריקה. עוד מעט אני עובר לתל־אביב כדי להיות שם ברמן.
המצפן: אחרי השירות החלטתי לחיות את החיים בנחת ולא להתרגש יותר מדי מפוליטיקה של ימין ושמאל, זה מביא לי עצבים, ואני מעדיף לא לחשוב על זה. בפעם הקודמת רציתי רק את פייגלין, אז לא הצבעתי. עכשיו אני גם לא מתכוון להצביע. זה לא משנה כלום. אם יש מישהו שאני מאמין בו ואני אראה שהוא בא לעשות רק טוב לישראל, אז סבבה, אצביע לו. אבל כולם שחקנים בכנסת. הוליווד.
הנשיא: ביידן בובה ולא באמת נשיא ארה"ב. הוא לא מצליח לדבר אפילו, ורואים שהוא לא באמת מנהל את אמריקה. נכון שאמריקה היא הידידה הטובה של ישראל אבל הכול אינטרסים. ארה"ב מגיעה לכל מקום שיש לה אינטרסים, משחקת אותה שהיא עוזרת ומקבלת את מה שהיא צריכה. אנחנו לא באמת מעניינים אותו.
סטיב טובר, בעל חברת הזנק
על המפה: החברה שלי קשורה לעולם המשפטי – אנחנו מנהלים ספרייה של כמה מיליוני פסקי דין של בתי משפט בארה"ב.
המצפן: אני אזרח אמריקני ובעבר הצבעתי לטראמפ. אני רפובליקני, וגם בארץ אני מצביע לימין. בפעם הקודמת הצבעתי לליכוד, אבל רואים שכבר אין אף אחד שמייצג אותנו. הם בעיקר דואגים לעצמם, לא לאוכלוסייה שהם מייצגים. אני לא יודע למי אצביע בפעם הבאה. אני כבר מאוכזב מהלפידים ומבנט ואפילו מביבי, שאני חושב שהוא מנהיג מעולה אבל הוא גם עשה שטויות. בארה"ב יש דבר טוב: הנשיא מוגבל לשתי קדנציות. צריך לעשות את זה גם פה. הבעיה הנוספת היא אחוז החסימה. צריך להעלות אותו, שיהיה 10 אחוזים. שיהיו פה שתיים־שלוש מפלגות וזהו.
הנשיא: אני לא יודע אם ביידן יודע בעצמו מה הוא רוצה בכלל. יש ספק אם הוא איתנו מבחינה מנטלית. אני לא יודע אם אתה זוכר, אבל כשביידן היה סנאטור בשנות השמונים הוא איים על ראש הממשלה מנחם בגין שיחתוך את הסיוע הביטחוני. בגין אמר לו: "בשביל זה אנחנו לא צריכים אותך. אנחנו לבד בעולם, ונעמוד בזה היום ובעתיד". לביידן לא אכפת מהיהודים.
נכון שישראל היא הידידה הטובה ביותר של ארה"ב, אבל צריך לעשות הפרדה: מצד אחד האמריקנים מבינים מהי ישראל והם מבינים שצריך אותנו. מהצד השני, הפוליטיקאים הם יום חברים ויום לא. נניח, בנושא הגרעין האיראני: הפוליטיקאים יודעים שזה לא טוב לישראל אבל הם רוצים להיות קרובים לאירופים. מה שהיה טוב בטראמפ זה שלא היה אכפת לו מה האירופים חושבים עליו, הוא דאג יותר למה שטוב לארה"ב. אני חושב שהאמריקנים חברים שלנו, וזה לא תלוי בנשיא כזה או אחר.
אברהם מזוז, פנסיונר
על המפה: עליתי לארץ בשנת 1948 כפליט מטריפולי. הגענו ללוד. זכיתי למה שכתוב בתורה: ובתים מלאים כל טוב אשר לא מילאת, ובורות חצובים אשר לא חצבת, כרמים וזיתים אשר לא נטעת, ואכלת ושבעת. הייתה לי ילדות יותר טובה מכל הילדים של היום, מפני שאף ילד לא זכה להיכנס לעיר כבושה ולעשות בה כאוות נפשו.
המצפן: עושים דיונים שלמים על שקיות הניילון בכנסת. במשך חצי שנה דנים על שקיות הניילון, ובסוף בשקל אחד מוכרים לי עשר שקיות, במקום לטפל בדברים החשובים. כמה זמן ודיונים בזבזו על השקיות? אני מצביע לקב"ה. אני לא הולך לקלפי. סליחה שאני אומר, אבל זה לא מתאים לי. בבחירות האלה אני לוקח פתק וכותב עליו שאני מצביע לקב"ה. שיעשו פתקים כאלה, ותראה כמה אנשים יצביעו לו.
הנשיא: מצידי שיחזור לאמריקה. חסרות לו צרות אצלו במדינה? שיעזבו אותנו לנפשנו, זו הארץ שלנו. אני לא סומך עליו, הם כולם שקרנים. טראמפ היה תותח, לא פחד מאף אחד, וחבל שלא ניצלו את זה. המצב אצלנו מדאיג. אתה רואה שיש אצלנו כמעט אנרכיה בבית הנבחרים. הוא לא יושב עם ההוא וההוא לא רוצה אותו. אתם לא רואים מה טובת המדינה בלי לפחד שזה יוריד לכם מנדטים בעתיד?
