חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז; נשתברו הלוחות, בוטל קורבן התמיד, הובקעה חומת העיר ירושלים, שרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. אז איך הצליחו חברי הכנסת לנכס גם את יום התענית לצרכיהם הפוליטיים?
זה התחיל עם ח"כ גלעד קריב שהגיב לציוצים של מירי רגב בנושא הכותל. "התענית היום היא לזכר הבקעת חומות העיר. הטלת המצור מצוינת בתענית י' בטבת", הזכיר לכל מאן דבעי. אך גם תקף את רגב ש"אולי אם תתעסקי פחות בהסתה פופוליסטית (זוכרת שהצבעת בעד מתווה הכותל?!) יהיה לך יותר זמן לעסוק בלקחי החורבן האמתיים – הסכנה משלטון מושחת ויהיר (בית ראשון) וקנאות שורפת כל ושנאת חינם (בית שני)".
ח״כ מאי גולן ניצלה את ההזדמנות לקרוא להחלפת הממשלה, גם כשאין קשר ליום הצום הנזכר. "במיוחד ביום הזה, נתפלל מעומק הלב – להחלפת הממשלה הכושלת בתולדות ישראל ולגאולה שלמה ואמיתית בעזרת השם".
"בן גביר מציע להרבות אהבת חינם היום, צום יז בתמוז, אם זה לא היה עצוב היינו צוחקים", כתב מועמד מפלגת העבודה יאיא פינק והרבה שנאת חינם. בחשבון הטוויטר שלו תקף בציוץ בו אמר "אני מציע להרבות אהבת חינם בכל שאר 364 הימים וביום זה לזכור שקיצוניים ולאומניים החריבו את הבתים הקודמים שלנו".
הישג אחר ביקש לפרסם ח"כ יום טוב כלפון שעלה כאקט סמלי ומשמעותי להר הבית, "בשנה האחרונה הפכתי את הר הבית לפרויקט אישי ואמשיך לפעול על מנת לאפשר ליהודים להתפלל בעזרת ה׳ בכל ימות השבוע ובכל שעות היום".
ואילו סגן השר מתן כהנא ביקש להרבות "אהבת חינם". "צום י"ז בתמוז נקבע לדורות מפני שהדברים הקשים אשר אירעו בו לעמנו ציינו את תחילתו של חורבן המקדש. בעיניי, התיקון הגדול בדורונו הוא להפוך את היום הזה דווקא לתחילתו של בניין – מתוך אהבת חינם".
אפשר היה להתייחס לאמירותיהם של הפוליטיקאים ללא ציניות, גם כשלא מדובר בתקופת בחירות. הם בוודאי מאמינים בכך גם בשאר ימות השנה. אך אם כבר היו אלו שהזכירו את הימים הקרובים, שלוש השבועות שהחלו היום ומסתיימים בתשעה באב, יכולים להיות הזדמנות לפחות לתקופה היצרית הקרובה בה נלחמים חלק מהמועמדים על ניצחונם בפריימריז להסתפק בבקשה קטנה, לא להרבות באהבת חינם, אבל גם לא לייצר שנאת חינם.
