"שימו לב, אתם נכנסים למקום שיושבים שבעה", אמרה לנו ניצב־משנה לין כלפה, מפקדת נקודת השיטור שבה שירת רס"ר ברק משולם ז"ל, לפני השיחה עם שוטרי הסיור בתחנת כפר־סבא. "מי שמשרתים פה הופכים למשפחה", הסבירה את כוונתה. "אנחנו נמצאים פה יחד יותר זמן מאשר בבית עם המשפחה שלנו. חווים את הכול ביחד, עושים הכול יחד. גם האבלות על ברק היא כמו שבעה, הכאב שלנו פה הוא כמו של משפחה".
ברק משולם חלם תמיד להיות שוטר. בגיל 16 התנדב במשמר הגבול, בסוף שנות התיכון התגייס לתפקיד לוחמה במג"ב, וכשהשתחרר משירות חובה התגייס למשטרה ושימש בתפקידי סיור. בשלוש השנים האחרונות שירת כשוטר סיור עם צוות הסיור בנקודת המשטרה ברעננה, שלוחה של תחנת משטרת כפר־סבא.
האבל הכבד מורגש היטב בנקודת המשטרה. בחלל הכניסה שולחן זיכרון עטוף מפה שחורה. מעליה תמונה של ברק ז"ל, זר פרחים גדול, דגל ישראל, ונרות זיכרון מסודרים בצורת מגן דוד. שוטרי הסיור שאיבדו את חברם הטוב עדיין המומים. גם בינם לבין עצמם הם מדברים בעיקר עליו, מעלים זיכרונות ומשתפים זה את זה ברגשות ובתחושות הקשות. הקשיחות המאפיינת שוטרים נסדקת כשהם משוחחים איתנו על ברק, והם מדברים בגילוי לב על הגעגוע לחברם.
"אלה ימים מאוד לא קלים עבורנו", אומר רס"ב איליה בר, סגן מפקד יחידת הסיור. "חלק מאיתנו מכירים את ברק עוד כנער, אני מכיר אותו מאז שהיה בן 16. הוא לא חבר שלנו, הוא אח שלנו. הנוכחות שלו הייתה מאוד משמעותית. הוא היה שוטר מסור, אידאולוג, ערכי, לויאלי מאוד לחברים שלו ליחידה, לעבודה ולמשטרה. מצד שני הוא גם היה שטותניק, מצחיק, שמח. ידע תמיד לשים את הדברים בפרופורציה, לשמח את כולם. הוא יחסר למשפחה שלו וגם לנו. הוא בא לפה להגשים חלום. הוא תמיד רצה לקשור את גורלו בגורל משטרת ישראל, משהו שהוא קיבל בבית כנכד של שוטר. ראו את הערכים האלה בכל צעד שלו".
רב־סמל שי כהן: "גם באירועים לא קלים ומשימות שצריך לעכל, ברק ידע לתת את המילה הטובה, את התמיכה. חיפש איך לעזור. לא משנה מה עברנו ואיזה יום היה לו, תמיד הוא עם חיוך על הפנים. אם מישהו היה במצב רוח לא משהו, הוא תמיד ידע לעודד"
במוצאי השבת האחרונה בשעת לילה, קיבלו תחנות אזור השרון קריאה ובה עדכון על רכב גנוב. רס"ר משולם קיבל אף הוא את המידע, ובאופן שגרתי למדי הציב מחסום בצומת רעננה, שהגנב היה צפוי לעבור בו עם המכונית הגנובה. במהלך ניסיון ההימלטות של גנב הרכב, פלסטיני בן כ־17 מרמאללה, הוא דרס את משולם למוות. לאחר הדריסה, החשוד נמלט מהרכב וברח מהזירה רגלית. שוטרי תחנת כפר־סבא עצרו אותו באזור השרון, בתום סריקות בסיוע מסוק משטרתי. החשדות המיוחסים לו הם רצח, גניבת רכב, שהייה בלתי חוקית וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.
אחרי אירוע כזה, אתם מרגישים פחד להגיע לעבודה ולבצע את המשימות שבהן חבר שלכם קיפח את חייו?
"הציבור נחשף במקרים כאלה לעבודה שלנו, שהיא לא רק מאתגרת אלא גם מסכנת חיים", משיב רס"ב אסף ואדעי, מפקד היחידה והשוטר הוותיק ביותר שפועל בה. "בכל פעם שיש הודעה על רכב גנוב אנחנו נמצאים בסיכון, וזה אירוע שקורה כל כמה ימים, לא משהו חריג. אבל לא רק שם אנחנו בסכנה. בשנים האחרונות אנחנו במצב שאי אפשר לדעת אם כאשר תגיע לזירה לא יקפוץ עליך מישהו עם סכין, או כשתעמוד בצומת לא ינסו לדרוס אותך. אני אישית פצוע ביד, כי לפני שבועיים באתי לזירה לבצע מעצר ומישהו ניסה לדקור אותי. אנחנו חשופים לסכנות ברמה שלא הייתה בעבר. כשאחות חווה אלימות בבית חולים, שזה דבר חמור מאוד, כל מערכת הבריאות מושבתת. כששוטרים מותקפים ומאוימים לא עושים מזה כותרות, עד שאחד האחים שלנו נרצח".
ואדעי נסער. ניכר שדבריו יוצאים מן הלב, מתוך כאב מצטבר. "אנחנו שואפים לעשות את הכי טוב שלנו, ואם אפשר, גם להגיע הביתה בסוף משמרת בריאים ושלמים. כמו בשירות הצבאי, שאתה מנהל קרב כשמולך יש ירי ומשליכים רימונים, גם פה אנחנו חשופים. ואנחנו לא עושים את זה בשביל המשכורת או התנאים, זו שליחות שכולנו פועלים בשמה".
"אתה לא חושב על זה ברגע המשימה, אבל זה דבר שבהחלט נמצא במודעות", משיב רס"ר דניאל שבוטיה, אחד מחבריו של ברק, לשאלתי על תחושות הפחד. "לא מרגישים את זה, אבל מדי פעם חוטפים כאפה שמטלטלת אותנו. כשחבר נהרג במשימה שנעשית על בסיס כמעט יומי, אחרי שנים שהכול בסדר ולא חשבת שיש איזו סכנה, זה נותן פרופורציות אחרות. פתאום כשיוצאים למשימה אתה מבין שאולי חס ושלום משהו יכול לקרות. עוברים בראש המון תסריטים. זה דבר שנהיה יותר נוכח". שוטר נוסף, רס"ר ישראל דוד, אומר: "זה במודעות, אבל לא בתחושה. אתה לא הולך עם זה כל הזמן".
חתר למגע
בעקבות דריסתו של ברק משולם ז"ל, הורה מפכ"ל המשטרה רב־ניצב קובי שבתאי על הקמת צוות תחקיר מבצעי לאירוע, בהובלת אגף המבצעים ואגף ההדרכה, תוך חידוד הוראות הפתיחה באש. עוד הורה שבתאי על בחינת רצף האירועים האחרונים שבהם נפגעו שוטרים במסגרת הקמת מחסום משטרתי. המפכ"ל ביקש להדגיש ששוטר רשאי לפתוח באש לעבר כל מי שמסכן את חיי השוטרים בעת ניסיון לפרוץ מחסום משטרתי. רב־ניצב שבתאי שיבח את עבודתו של ברק, והוסיף: "אנו רואים פעם נוספת שהעורף הוא החזית עבור שוטרי משטרת ישראל, ושהשגרה שלנו במאבק בפשיעה עלולה להיות קטלנית מאוד ולגבות קורבנות".
בשיחה שקיימו ראש הממשלה יאיר לפיד והשר לביטחון הפנים עמר בר־לב, אמר לפיד כי הוא מעניק גיבוי מלא לשוטרים ולשאר כוחות הביטחון במאבקם בפשיעה ובטרור, ומעריך מאוד את פעילותם היומיומית למען ביטחונם של אזרחי ישראל. השניים הדגישו כי אין כל שינוי בנוהלי הפתיחה באש של שוטרים, וכי כל שוטר רשאי להגיב בירי על מנת להרוג כאשר הוא חש במצב של סכנת חיים.
משולם לא היה היחיד שקיפח את חייו באופן הזה; בחודשים האחרונים נרשמו יותר מעשרה מקרים של דריסת שוטרים במחסומים. ב־11 ביוני, סמוך לצומת בית־דגן, תושב רהט שנהג במצב שכרות האיץ לעבר מחסום משטרתי ודרס למוות את מתנדב המשטרה עמיחי כרמלי ז"ל. מקרים אחרים הסתיימו בפציעה של השוטרים. כך למשל, שלושה ימים לפני הריגתו של משולם, פלסטיני שנהג ברכב גנוב בשומרון דרס שוטר ופצע אותו קל, אחרי שזה ביקש ממנו להאט; יום קודם לכן, במחלף שורש, במהלך ניסיון לעצור חשוד בגניבת אופנוע, הנהג החשוד בגניבה דרס שוטר שהורה לו לעצור ופצע אותו קל; ב־6 ביולי, נהג שהתבקש לעצור לבדיקה שגרתית במזרח ירושלים והתגלה שהוא נוהג ללא רישיון, ניסה להימלט ופגע באחד השוטרים; ב־2 ביולי, בצומת הדואר ביהודה ושומרון, חשוד בגניבת רכב האיץ לעבר שוטרים, פגע בניידת משטרה והביא לפציעתם באורח קל של שלושת השוטרים שישבו בתוכה. באותו צומת נפצעו ב־29 ביוני שלושה שוטרים על ידי גנב רכב. ב־23 במאי נדרס שוטר ונפצע באורח קל על ידי חשוד בנהיגה פסולה.
עמיתיו של ברק לתחנה מדברים על החבר שאיבדו בנסיבות קשות ופתאומיות כל כך. "ברק היה אחד שעושה את המשימות עד הסוף ונותן את הכול, וכך הוא גם איבד את חייו", אומר חברו רס"ר דניאל שבוטיה, ומספר על מקרה לדוגמה, שלדבריו מבטא את אופי פעילותו של ברק כשוטר. "הוא חזר פעם הביתה בסוף משמרת, ואז קיבל עדכון על שוד בנק בכפר־סבא. הוא לא הספיק לנוח ומיד יצא, הגיע ראשון לזירה, תפס לבד את השודד, התעמת איתו באחד על אחד, אזק אותו, עצר אותו וחיכה עד שהגיעו עוד כוחות לסייע בתפעול הזירה. זה מראה עד כמה הוא היה מסור לתפקיד שלו. המשימה תמיד עמדה לנגד עיניו והוא עשה אותה הכי טוב שאפשר, באומץ, בנחישות. זה גם מה שהיה בשבת".
מעבר למקצוענות, המסירות והנחישות, החברים מהיחידה מספרים גם על חברות איתנה והרבה רגעי צחוק. "בשבוע שעבר, בזמן הביקור של נשיא ארה"ב, היינו בתגבור שעות על שעות. בשלב מסוים היינו עייפים ובלי מצב רוח. פתאום ברק העלה תמונה שלו מהרחוב שבו הציבו אותו, וכתב 'שומר על עץ'. הוא תמיד ידע לקחת את הדברים ברוח טובה, בהומור, להרים את מצב הרוח.
"ברק אהב להצטלם, וכל הזמן היה מעלה תמונות סלפי של עצמו עם בדיחות ואיחולים", מוסיף דניאל. "בכל התמונות הוא מחייך. יש לנו בלי סוף תמונות שלו, לא תמצא אחת בלי חיוך. הוא היה שמח כל הזמן, ותמיד היה משמח אחרים. הוא אהב מאוד שירי ילדים, והיינו קוראים לו מני ממטרה. למה? כשהייתי מגיע בבוקר למשמרת והוא היה כאן בסיום משמרת לילה, הוא היה שם במחשב שלו את השיר 'מני מני מני מני ממטרה' ומתחיל לרקוד. הייתי אומר לו 'ברק, די, מה אתה עושה רעש בשעה כזאת'. ויחד עם הכעס עליו הייתי צוחק מזה. בוקר אחרי האסון נכנסתי לתחנה והיה חסר לי פתאום השיר של מני ממטרה. פתאום אני רוצה רק שישים לי את השיר הזה כל החיים וישגע אותנו פה עם ריקודים כל הזמן, רק שיהיה פה איתנו".
ד"שים מהרדיו
"לברק שלנו היה מנהג", נזכר רב־סמל שי כהן. "לפעמים כשהוא היה בבית הוא היה מתקשר לתוכניות רדיו שמקדישים בהן שירים לאנשים, ומקדיש שיר למי שהיה באותו זמן בתחנה במשמרת. היינו שומעים את זה פה ומבסוטים, זה היה מרים את האווירה. ברק תמיד היה מגיע עם שמחת חיים. לכל משמרת, לכל משימה או תגבור – כבר מרחוק היית יודע שהוא מגיע. וגם באירועים לא קלים או משימות שהיו בהן דברים שצריך לעכל – ברק שלנו ידע לתת את המילה הטובה את התמיכה. חיפש איך לעזור. לא משנה מה עברנו ואיזה יום היה לו, תמיד הוא עם חיוך על הפנים. אם מישהו היה במצב רוח לא משהו, הוא תמיד ידע לעודד. במשמרות לילה, כשאנחנו לא פעם עייפים, הוא היה מעורר את כולם עם שירי ילדים, עם ריקודים, בדיחות. אנחנו פה יחידת שיטור קטנה, עם מעט אנשים שעובדים הרבה שעות ביחד, והתגבשנו להיות כמו משפחה. צחקנו על דברים, דיברנו על הכול. גם כשהיינו עצובים או כועסים על משהו, הוא ידע תמיד להיות זה שמוציא את כולם מהמצב הזה ומרים את האווירה".
דמותו המיוחדת של ברק ניבטה גם בדברי הפרדה שנשאו בני המשפחה בהלוויה. אימו, זוקי, אמרה: "האור של העיניים שלנו. החוט המקשר בין כולם. זה לא טבעי שאבא יגיד קדיש על הבן שלו, מה שטבעי זה כל האנשים שבאו להיפרד ממך. מי שמכיר אותך מילדות, מי שמכיר אותך כחייל, מי שמכיר אותך כשוטר, מי שמכיר אותך כבעל". הרעיה אריאלה אמרה: "אהבת חיי כבר 11 שנה. אני יום יום אספר איזה אבא היית. אתה החיים שלי, אתה גיבור". חבריו של ברק לנקודת המשטרה חשים שותפות באבל עם אשתו וילדיו. "ברק ראה את האחר לפני עצמו. את השוטר שאיתו, את האזרח שהוא עוזר לו, וכמובן את אשתו וילדיו", אומר רס"ל כהן. "המשפחה שלו בבית הייתה קודמת להכול. ועכשיו אנחנו מתאבלים ביחד, האבל שלהם הוא האבל שלנו, והאובדן שלהם חסר מאוד גם לנו".
"לברק היה משפט שהוא תמיד היה אומר. 'הגעתם בשלום? גם תחזרו בשלום, בחתיכה אחת'", מספר רס"ר יצחק זמיר. "ובסוף מכולנו הוא זה שנפל בעת מילוי תפקידו. יש די־אן־איי של שוטר, שברגע האמת במשימה לא חושב על כלום מלבד על מה שעומד לנגד עיניך".
זמיר זוכר ברגע משותף שזכור לו היטב מברק: "בדרך כלל בסיורים בשטח היינו מחולקים בכל רכב פקח ושוטר. לפני כמה חודשים, באופן נדיר היינו ביחד בניידת שני שוטרים, הוא ואני. באותו יום הייתי במצב קצת טעון, מצב רוח לא משהו. עלינו לניידת והוא התחיל לשגע אותי עם שירי דיסני. בהתחלה ניסיתי להוריד אותו מזה, התעצבנתי קצת, אבל מתישהו זה מדבק. ישבנו שנינו מבסוטים, הרגשתי איך הוא מעביר לי את התחושות הקשות מכל הלב. מעודד, משמח – זה היה ברק".
בסידור העבודה של השוטרים, שנכתב לפני מותו של ברק, שובצו ברק ויצחק זמיר למשמרת בוקר משותפת ביום שני. המשמרת הזו, למחרת ההלוויה, הייתה קשה מאוד ליצחק. "קמתי באותו בוקר והיה לי קשה להגיע לכאן. בתוכנית הייתי אמור לעבוד עם ברק, זה מה שכתוב, אבל אתמול הייתה ההלוויה שלו. ישבתי כאן כשבראש יש משהו שאומר כאילו הוא צריך כל רגע להיכנס, אבל הוא לא נמצא וגם לא יבוא. ייקח עוד זמן לעכל ולעבד את התחושות. זה מוזר וזה קשה".
