תמיד בחוד: מה אנחנו יודעים על אלוף הרצי הלוי?

כבר לפני תשע שנים סימן דווקא הניו־יורק טיימס את אלוף הרצי הלוי כרמטכ"ל עתידי של צבא ההגנה לישראל. "הגנרל הפילוסוף" כינתה אותו ג'ודי רודורן בכתבת פרופיל שהכינה עליו, אולי משום שאמר לה כי לימודיו בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה היו מועילים יותר למנהיגות צבאית מלימודי מנהל עסקים, "כי אלה לימודים לנפש המדברים על איזון ומלמדים לקבוע סדרי עדיפויות". ייתכן שעתה הגיע הזמן. שמו מוזכר בימים אלה כמועמד הכמעט ודאי של שר הביטחון בני גנץ, המעדיף אותו על פני עמיתו אלוף אייל זמיר.

ואולי הוא זכה לתואר בשל דימויו הרציני, הסגור והמופנם. "הרצי צנוע וחכם יותר מרוב הקצינים בצה"ל", אמר עליו תא"ל אבי בלוט, מפקד אוגדת איו"ש. "הוא לא חושב שכל האמת נמצאת אצלו. הוא גם אוהב לדבר על היסטוריה או תנ"ך באותה מידה שהוא מדבר על הדרכים להביס את האויב". יש הרואים באופי הזה דווקא מגרעת. "הוא לא איש רעים להתרועע, לא איש של אנשים", אומר אחד מעמיתיו. "הוא גם פוליטי מדי, מעורב יותר מדי בשאלות אם האדם שצריך למנות הוא 'משלנו' או לא".

הרצי הלוי (54) נולד חצי שנה אחרי מלחמת ששת הימים וגדל בבית דתי־לאומי בירושלים. אביו שלמה הוא בנם של חיים שלום הלוי (גורדין), שהיה פעיל באצ"ל, וצילה, בתו של הרב דב בער הכהן קוק – אחיו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. אימו של הרצי היא לינה לבית מזרחי־צורף. הוא נקרא על שם דודו הרצל (הרצי) הלוי, שנהרג בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים.

הוא למד בבית הספר הימלפרב והיה חניך בצופים הדתיים בשבט משואות, שעם בוגריו נמנים גם אלוף איתן בן־אליהו, שופט בית המשפט העליון בדימוס יעקב טירקל, חתני פרס נובל בכלכלה פרופ' דניאל כהנמן ואברהם הרשקו, ראש ישיבת ההסדר במעלה־אדומים הרב יצחק שילת, ועוד. ב־1985 התגייס לצנחנים, והתקדם עד לתפקיד מפקד פלוגת הנ"ט החטיבתית. בהמשך מונה למפקד סיירת מטכ"ל ולמפקד חטיבת הצנחנים.

כשמשוחחים עם מכריו, המחמאות מתעופפות בחופשיות. הם מדברים על קצין ערכי עם עמוד שדרה ויושרה, מעמיק שיורד לפרטים, אינטלקטואל בעל כושר פיקוד ומנהיגות גבוהים מהממוצע. אחרים מדגישים שעולם הדימויים שלו לקוח מהמורשת והמסורת, הן מהרמב"ם הן מאפלטון, ויש המציינים לשבח את ניסיונו העשיר העולם המבצעים והמודיעין.

"הוא נתפס כחסר חוש הומור או חסר ביטחון חברתי, אבל הוא לא כזה", מעיד עליו קצין בכיר שעבד איתו באופן הדוק. "לא מדובר באיש של צ'פחות ודאחקות ולא של 'אחי', אבל במה שקשור לנושא הצבאי הוא יכול להעמיק ולהקשיב בלי להטיל אימה נוסח גבי אשכנזי או אביב כוכבי. לא פעם ולא פעמיים שמעתי אותו נכנס לשיח מעמיק עם איזה רב־סרן מהמודיעין, ונראה שהדבר לא נעשה כלאחר יד. הוא פרפקציוניסט חדור משימה. המונח ערכי, במובן הישן של המילה, מתאים לו. הציונות והכנות באות אצלו מהבית ומהלב. כשהוא מדבר על ערכים זה לא נשמע דקלום".

"להרצי הלוי יש כיפה שקופה" – את המשפט הזה שמעתי יותר מאדם אחד. בריאיון נדיר למעריב בשנת 2009 אמר הלוי: "נכון לנו כמדינה לחזק את הקשר עם המסורת היהודית, ואני מבדיל בין מסורת לאמונה. אמונה היא עניין אישי, מסורת צריך לדעת. יש לנו יותר מדי אנשים שלא יודעים מי היה פה ומה היה פה". יועז הנדל כתב עליו בעבר במקור ראשון כי בעיניו התנאי החשוב ביותר לחוסנה של מדינת ישראל הוא הלכידות הפנימית. "אם לא הייתי היום בצבא הייתי עוסק בבניית גשר בין דתיים לחילונים", אמר פעם. "לא בטוח שכל רב היה מסכים עם הדרך שלי, אבל אני מחנך את ילדיי לאורח חיים יהודי, לסובלנות ולכבוד לאחר".

הלוי אינו מרבה להתייחס לעולם הדתי שממנו בא, אבל דבר אחד בטוח: הוא לא הופך את הכיפה (השקופה) קרדום לחפור בו. הוא סלד מהטפיחה העצמית על הכתף הרווחת לעיתים בציונות הדתית בנוגע לחלקם היחסי של בני המגזר בקרב המתגייסים ליחידות קרביות ובין קציני צה"ל, שכן לדעתו יש בכך סכנה לחברה הישראלית לטווח הארוך. למפקדי פלוגות שאמרו לו כי אם יוטל עליהם לפנות יישוב יעזבו, אמר כי מוטב שיפסיקו את תפקידם כבר כעת.

"מבחינתי לא משנה מה יש לחייל על הראש. אני שואל את החיילים איפה הם גרים מתוך רצון להכיר, לא כדי לברר את מידת הדתיות שלהם", אמר באותו ריאיון. "אני לא מוכן לשים סטיגמות על עצמי, וגם לא על אחרים. בשיחות סגל אנחנו מדברים באופן קבוע על ה'ביחד' של דתיים וחילונים. חייל דתי צריך להישאר שבת בנוחות, בלי מוזיקה בקולי קולות. אני אומר לחיילים שאם הם רוצים לדבר בטלפון בשבת ויש איתם עוד שני חיילים דתיים, שיצאו מהחדר וידברו בחוץ. זו לא כפייה דתית אלא כבוד הדדי. כנער הייתי פעמים רבות דתי יחיד במסגרות לא דתיות. זה לא היה קל, אבל זה השפיע עלי לטובה".

"הוא מגיע למועמדות לרמטכ"לות עם כרטיס עבודה מלא, תמיד בחוד", אומר אחד מעמיתיו. "הוא עבר את כל שרשרת הפיקוד והצליח מעל למשוער, יש לו תודעת אחריות מרחיבה ופרקטית", סבור אחר.

משמעת ירי

במסגרת תפקידיו השתתף הרצי הלוי במבצעים רבים, ובהם חטיפת מוסטפא דיראני וניסיון החילוץ של נחשון וקסמן. במרץ 2001 הועלה לדרגת סא"ל ומונה למפקד סיירת מטכ"ל, והוביל אותה בלחימה במבצע חומת מגן ובמבצעים נוספים. שש שנים לאחר מכן מונה למפקד חטיבת הצנחנים ופיקד עליה בין השאר במבצע עופרת יצוקה. התעוזה והמחשבה היצירתית שלו הותירו רושם. כאשר המחבלים באזור הכפרי של ג'נין הצליחו לפגע בצירי התנועה ולחזור מיד למקומות המסתור, המציא הלוי שיטות למשוך אותם מהחורים. המחבלים היו נמשכים למלכודת שנטמנה להם, יורים, ואז נחשפים למארב צה"לי מתוכנן היטב.

"הוא ידוע כמקצוען שיורד לפרטים הקטנים, דורש להכיר אישית כל אבן וכל צומת בגזרת הפעילות", כתב הנדל. "השקט שמאפיין את הדיבור שלו לא מתאים תמיד לחייליו בני העשרים־וקצת, ובחטיבת הצנחנים יש קצינים שמתלוננים כי הקול הרגוע שלו מרדים אותם. אבל הוא זוכה גם להערכה גורפת, אפילו להערצה".

בשעת לחימה הוא ידע להחדיר באנשיו את האווירה הלוחמנית הדרושה. בריאיון למעריב אחרי מבצע עופרת יצוקה סיפר: "אמרנו להם (לחיילים) 'תיכנסו חזק'. מה זה חזק? זה, רבותיי, לא להתבייש. תשימו רתק. תפתחו באש. תתקדמו".

הלוי יצא נגד הגישה הרווחת שלפיה כל מבצע שיש בו הרוגים מוגדר כישלון. "זו תוצאת המנטליות שנולדה באיו"ש, ולא משנה עד כמה הצלחנו לפגוע בתשתית הטרור. השמירה על חיי כוחותינו נכנסה שם כחלק מהגדרת המשימה, וזה חלחל גם למקומות אחרים", קבל. הוא גם התנגד למעורבות־יתר של הורי החיילים בצבא. "אני מקבל הרבה טלפונים ומחזיר שיחה לכל אחד, אם לא אישית אז דרך הרל"שית או השליש, ועונה בנימוס, למרות שזה מרגיז שהורה מתקשר אליי רגע לפני שאני יוצא לתרגיל ומתחיל לנאום לי. התשובה הקבועה שלי היא 'אחרי הצבא, באוניברסיטה, גם אז תבוא לאספות הורים? לא'. אבל אנחנו אשמים. אנחנו צריכים להציב את הגבול. זה שהחברה לא רוצה נפגעים זה ברור. לאיש לא נעים לקום בבוקר ולראות בעיתון ידיעה על חיילים הרוגים בעזה. אבל גם זה תלוי הקשר: הקזת דם אינסופית של מטענים מעוררת מחאה, כמו שקרה עם 'ארבע אימהות'. אבל גם במלחמת לבנון השנייה וגם בעופרת יצוקה, אנשים קיבלו בהבנה את העובדה שבלחימה יש נפגעים".

את ההגדרה של צה"ל כ"צבא המוסרי בעולם" הוא לא אוהב, אבל מסכים שצה"ל מתמודד עם דילמות מוסריות ואתגרים מורכבים, בניגוד לצבאות אחרים שאין להם בעיה לשטח אזורים אזרחיים שלמים בטרם יגיע לשם החייל הראשון. הצנחנים בפיקודו לקחו בשבי אנשי חמאס יותר מכל חטיבה אחרת, ורבים רואים בכך אות לרוח של משמעת ירי שהנהיג, על רקע סיפורים רבים של ירי חסר הבחנה או השחתת רכוש שיוחסו בעבר לחיילי החטיבה.

מינויו לראש אמ"ן ב־2014 היה מפתיע, מגלה קצין מחבריו. "הוא לא בא מהמודיעין או מהמחקר. בימים הראשונים שתק ולמד. עבר מיחידה ליחידה בתהליך עמוק של למידה, ורק כאשר החליט שהוא שולט בחומר החל לפקד כאילו גדל שם מבטן ומלידה. לפיקוד הדרום הגיע עם תוכניות שונות ממה שהיה מקובל עד אז. בתוך חודשיים הוא יצר 'תוכנית דינמית מתפתחת' שאפשר להתאים אותה לתגובות שונות של האויב, להשיג תוצאות טובות יותר ולא רק לייחצן אותן באמצעות דיווח על מחבלים הרוגים. לימים, בשומר החומות, כל הפעולות נעשו על פי התוכניות של הרצי, רעיונותיו והרצאותיו".

אחד מחבריו של הלוי מספר על חשיבה מחוץ לקופסה, ועידוד אחרים לפעול באופן זה. "הרצי ישב מול מח"טים שלא מגיעים לרמתו האינטלקטואלית, או גופים אזרחיים כמו השב"כ המוגבל חשיבתית ומוכוון סיכול,  וכמו מתאם הפעולות בשטחים – ועודד אותם להפעיל כלים חדשים. הוא פיתח כלי תודעה שאנו משתמשים בהם עד היום, למשל שילוב שיח עם אוכלוסייה כדי שיתאפשר להפעיל אש בצורה חופשית יותר".

התדמית המאופקת נסדקה מעט לפני כשנה, כאשר הלוי שימש אלוף פיקוד הדרום. פורסם אז שהלוי התעמת עם צוות המאבטחים בבסיס חיל האוויר חצרים, כשאלה סירבו לאפשר לו להיכנס ולהגיע למסוק שהמתין לקחתו לתרגיל של חטיבת גבעתי. קצין ההגנה של הבסיס רץ אליו בנשק שלוף, והאלוף אמר לו: "תוריד את הנשק או שאקשור לך את הידיים".

סירוב כפול

החלטתה של היועצת המשפטית לממשלה לאפשר את קידום ההליכים למינוי רמטכ"ל גם בתקופת ממשלת מעבר עוררה מחאה מצד אנשי הליכוד, ונרמז כי ההתנגדות הזו נובעת מסיבות פוליטיות.

"הרצי הלוי בא מבית רוויזיוניסטי, כך שאני ממש לא מבין את כל הרעש מימין נגד כוונת גנץ למנות אותו, ואולי זו הסיבה היחידה", מספר קצין בכיר מעמיתיו. "הוויכוח הזה עושה עוול גם להרצי וגם לאייל זמיר, ששניהם מבכירי 'בניו' של נתניהו, אלא שכעת הוא צובע את זמיר בצבעים פוליטיים של הליכוד ופוגע בהרצי כאילו הוא איש שמאל, שלא יקבל את אמון נתניהו אם וכאשר הוא יחזור לשלטון".

אבל ייתכן שהסיבה נעוצה בנקודות המפגש שהיו להלוי עם נתניהו. פעמיים סירב בנימוס לקבל על עצמו תפקידים שהציע לו ראש הממשלה דאז. נתניהו ביקש למנותו למזכיר צבאי, ומשסירב מינה את אייל זמיר. "נראה שזו הסיבה שנתניהו מעדיף כעת את זמיר", מסביר לנו הקצין הבכיר. "הרצי לא רצה למלא תפקיד משרדי ולהתחכך בפוליטיקאים, והעדיף להיות אלוף פיקוד. הוא ידע שמתפקיד המזכיר הצבאי אפשר לצאת או פוליטיקאי כמו גנץ או 'נקי' כמו גדי איזנקוט. זה לא אומר שזמיר 'התקלקל' ונהיה פוליטי רק בגלל שמשפחת נתניהו אוהבת אותו; הוא מילא את התפקיד בצורה הכי ממלכתית שיש. נתניהו רצה כבר אז למנות אותו לרמטכ"ל, אבל שר הביטחון ליברמן התנגד וכוכבי התמנה. למרות הצעקות שהיו אז ההחלטה היא בידי שר הביטחון, אלא אם כן השר הוא פיון של ראש הממשלה".

התפקיד הבא שנתניהו ביקש למנות אליו את הלוי אחרי שסיים את תפקידו כראש אמ"ן, הוא ראש המוסד. הדבר פורסם אז לראשונה בידי דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו. "זה תפקיד הכרוך בנאמנות אישית לראש הממשלה", מסביר הקצין. "נתניהו חשב ששני הבכירים, זמיר והרצי הלוי, זה כרמטכ"ל וזה כראש המוסד, יהפכו לאנשים שלו 'על מלא'. הרצי הלוי טרף את הקלפים בסירובו. שני הסירובים, שנעשו בצורה ממלכתית, דרך הרמטכ"ל וללא עימות ישיר, עומדים כנראה ברקע התנגדותו הנוכחית של נתניהו למנותו לרמטכ"ל. נתניהו יודע שגם אם יחזור לשלטון, לא יוכל להדיח את הרמטכ"ל. אלא שנתניהו אינו ראש הממשלה והסמכות היא בכל מקרה בידי שר הביטחון, ולכן מחול השדים הועתק אל היועצת המשפטית לממשלה שנתנה ידה להמשך הליך המינוי".

אחד מחבריו אומר לנו כי אולי אמירות שנתפסות "ממלכתיות מדי" צורמות לאוזניים מסוימות, כמו למשל הדברים שאמר בישיבת הממשלה ב־2015: "צעירים פלסטינים רבים יצאו לבצע פיגועים מכיוון שהם מיואשים מהמצב וחשים שאין להם מה להפסיד". אחרים תולים זאת בכך שלא היה אגרסיבי מספיק בעזה. הלוי היה אלוף פיקוד הדרום באחת התקופות שבהן צה"ל דשדש מול תופעת בלוני התבערה, טפטוף הטילים ואירועים מתמשכים לאורך הגדר. כמה פעמים דגל בחוסר תגובה להתגרויות חמאס או בחר להגיב בצורה מושכלת יותר. הוא התנגד לתגובות ראווה והעדיף תקיפה אחת על מתחם תת־קרקעי חיוני להתעצמות חמאס, מאשר הריגת שלושה שי"ן־גימ"לים לאורך הגדר, כפי שאומר לנו קצין ששירת איתו בפיקוד הדרום. "הוא גם היה האופרטור המרכזי של תהליך ההסדרה מול חמאס והוא זה שיצק לה תוכן, ואולי זה מה שמפריע להם".

"זו שטות מוחלטת", דוחה את הדברים עמית מאגף המודיעין. "איני יודע מהן דעותיו הפוליטיות, אבל לנתניהו יש הערכה ענקית כלפיו והם הסתדרו מצוין. יש משהו בניווט העדין של עזה שמחייב התנהלות אחראית, ולפעמים לנשוך שפתיים ולא להגיב. אני רואה בזה אחריות מול סיטואציה מורכבת מאוד. העניין הוא שהיום יש קיטוב פוליטי, ואנשים מובילים עמדה מסוימת רק מפני שהיא הפוכה לצד שמנגד".

אחד הקצינים ששירת עם הלוי תקופות מסוימות סבור ש"אם ייבחר הוא יהיה האיש הנכון להוציא את הצבא מהמקום הלא טוב הנוכחי, של דבֶּרת מיותרת, מינוי מקורבים, והשתקת עמדות שלא מתיישבות עם הקו. הוא לא יפטפט עם עיתונאים. אז אולי יגידו שהוא מוצלח פחות מכוכבי, שבטוח שהוא חכם יותר מכולם".

אלוף במיל' יצחק בריק, הידוע בביקורתו החריפה על הצבא, אומר כי "אנחנו נמצאים בנקודת האל־חזור, ואם הרמטכ"ל הבא לא יתקן את כל הדרוש תיקון בצה"ל – כבר אי אפשר יהיה לעשות זאת. ארבעת הרמטכ"לים האחרונים, ששר הביטחון שלנו היה אחד מהם, הותירו צבא בעל תרבות ארגונית קלוקלת המתבטאת באי ביצוע פקודות, חוסר משמעת, אי הפקת לקחים והיעדר המשכיות. הוא יהיה מוכרח להפסיק את תרבות השקר שהתפתחה בצבא. הרמטכ"לים האלה פעלו להקטנת הצבא למיניאטורה, כאשר האיום על ישראל מסביב דווקא הולך וגדל. במקום להסיק מסקנות ולהכין את הצבא לחמש זירות העלולות להיפתח, כולל 200 אלף טילים המופנים לעברנו, הערבים הקיצונים בישראל וערביי השטחים – ממשיכים לקצץ".

"להיות קצין בצה"ל זה המקצוע היחיד בארץ שאין בו מקום לטעויות", אמר בעבר הרצי הלוי. "אפילו רופאים לא משלמים את מחיר הטעות כמו מפקדים. אני טעיתי בעברי. יש אזכרות שאני בא אליהן כל שנה, ואני יודע שבמינימום הייתי אחראי, ובמקרה הגרוע טעיתי. אבל אני ממשיך, כי הייתי שם כמה סנטימטרים ליד מי שנפגע, ועשיתי זאת למען מטרה חשובה".