אפילו אלה מכם שנוטים באופן שגרתי לשינויים קיצוניים במצבי הרוח, יסכימו איתי שמה שאתאר כאן חריג מאוד. בזמן שאני יושב וכותב את השורות הללו, גל החום חסר התקדים – זה שלפני שעות בודדות ניפץ את שיא כל הזמנים, ובפעם הראשונה בהיסטוריה הוביל את בריטניה לחום של יותר מארבעים מעלות – התחלף במבול. כן כן, מבול, גשם שוטף. אירופה הקלאסית האמיתית.
ברשותכם, בחסות מזג האוויר הטיפוסי אקח אתכם לרגע לסיבוב קטן, לכמה חודשי יולי בבריטניה של השנים האחרונות. התחנה הראשונה היא 25 ביולי 2019. בגן הבוטני של קיימברידג' מדדו אנשי השירות המטאורולוגי הבריטי שיא חדש: 38.7 מעלות צלזיוס. תחת אגלי הזיעה אפשר היה אולי לזהות התרגשות מסוימת; בכל זאת, השיא הקודם – 38.5 מעלות – נקבע שש־עשרה שנים קודם לכן, באוגוסט 2003.
שנה אחרי שנקבע השיא החדש, ביולי 2020, פורסם דו"ח של השירות המטאורולוגי הבריטי. מחבריו קבעו כי תרחיש שבו בריטניה תחווה לראשונה טמפרטורה של 40 מעלות, הופך לסביר. המדענים העריכו שעד סוף המאה הנוכחית זה יקרה. היו חוקרים שפקפקו וטענו שהסבירות לכך נמוכה, אבל איש מהם – מחמירים כמקילים – לא דיבר אז על אפשרות אמיתית שבבריטניה יימדדו 40 מעלות בפרק זמן נראה לעין. תרחיש כזה היה אז בגדר מדע בדיוני.
נקפוץ עוד שנה קדימה, יולי 2021. באוניברסיטת רדינג הבריטית פורסם מחקר שהציג סבירות ממשית לכך שבריטניה תחווה חום של 40 מעלות בתוך עשור. ובכן, בתשעה־עשר ביולי 2022 זה קרה: במערב לונדון נמדדו 40.2 מעלות צלזיוס. שנה בדיוק מהרגע שבו העריכו המדענים שאולי יידרש לכך עשור, שנתיים בדיוק מהרגע שבו קבעו המדענים שזה אולי יקרה בתוך שמונים שנה, ושלוש שנים מאז שנשבר השיא הקודם, שהיה נמוך במעלה וחצי. החוקרים הבריטים היו המומים. הם התקשו להאמין שתרחיש הבלהות התממש מהר כל כך, ובעוצמה רבה כל כך.
בחנות האלקטרוניקה המוכר צחק כששאלתי אם נשארו מאווררים. "קיבלנו אתמול 50 יחידות וכבר נגמרו", הוא ענה. "אני חושב שבימים האחרונים מכרתי אלף מאווררים"
הפער בזמנים הוא קריטי. זה לא עניין של טעות סטטיסטית. גל החום שהכה באירופה הקדים את התחזיות בשנים רבות. אלה היו אמורות להיות השנים שבהן האנושות תנסה לתקן את המצב, להפחית את פליטת הגזים המזהמים, לשקם יערות שנכרתו. שנים שבהן העולם יישם ביחד תוכנית לבלימת שינוי האקלים. שרר ויכוח אם התוכנית שאפתנית מספיק, ובתום ועידת האקלים בגלזגו בשנה שעברה, היו שהתאכזב משום שציפו לצעדים דרמטיים יותר.
כל זה נראה עכשיו כמעט לא רלוונטי. החוקרים חוששים שפרק הזמן אזל. שארבעים המעלות שנמדדו השבוע בלונדון, הן הסימן לכך שאין לאנושות את עשרים השנים שהיא בנתה עליהן, אין לה אפילו שמונה שנים שנלקחו בחשבון בתרחיש הפסימי. החוקרים חוששים שהמודלים פספסו, שהם היו אופטימיים מדי ולא הצליחו לקחת בחשבון התפתחויות שהובילו לקיצור משמעותי בתהליכים. מה שקיווינו שנצליח למנוע, שיש לנו עוד זמן לעשות את זה, בעצם כבר קרה.
מסלולי ההמראה נמסו
אומרים שאי אפשר לאיים על דג עם מים. עבורנו הישראלים, חום קיצוני הוא הסביבה הטבעית. לכן הגבתי בהתנשאות מסוימת, שבוע לפני גל החום, נוכח הדיווחים הראשונים על כך שלונדון תהיה חמה יותר ממדבר סהרה. אבות אבותיי הסתובבו שם במדבר ארבעים שנה, אז מה זה כבר יומיים. בשלב הבא הגיע המייל מבית הספר שבישר כי הלימודים יסתיימו בשעה 12, משום שעדיף לילדים להיות בבית ולא בכיתות בשיא החום.
הכיתות בלונדון אינן ממוזגות, אלא שגם הבתים לא ממוזגים. אם בישראל יותר מ־93 אחוזים מבתי המגורים מצוידים במזגן, בבריטניה מדובר על פחות מחמישה אחוזים. התושבים בבריטניה נקראו להמעיט בנסיעות. פחות ממחצית הקווים ברכבת התחתית ממוזגים, ורוב התחנות מאווררות בקושי. בחנות האלקטרוניקה המוכר צחק כששאלתי אם נשארו מאווררים. "קיבלנו אתמול 50 יחידות וכבר נגמרו", הוא ענה. "אני חושב שבימים האחרונים מכרתי אלף מאווררים". בניסיון לעזור הוא הצביע על ארבע קופסאות קטנות שבהן מאווררים אישיים קטנים שאפשר להכניס לכיס. "זה מה שנשאר".
הבתים בלונדון, בבריטניה, בעצם באירופה כולה – ישנים ברובם, וחלקם נבנו עוד במאה ה־19. הבנייה הזו נועדה להתמודד עם מזג אוויר קר, והיא מתאפיינת בקירות מבודדים, תריסים כבדים, וילונות עבים. אף שהמזגן הומצא בתחילת המאה העשרים, בבתים האירופיים לא היה בו צורך. להפך, הבתים מצוידים כמעט כולם בהסקה מרכזית, מערכת חימום יעילה שאפשר למצוא עדיין בחלק מהבניינים בירושלים. אף שאירופה חוותה כבר טמפרטורות קיצוניות, ואף שגלי חום הפכו בשנים האחרונות לקשים יותר ונפוצים יותר, התפיסה היא עדיין שאין טעם, הצדקה או כדאיות להשקיע את המשאבים והמאמץ בהתקנת מזגנים במבנים ישנים שאינם בנויים לכך.
ד"ר אורלי רונן, ראש המעבדה לחדשנות וקיימות עירונית באוניברסיטת תל־אביב, אמרה לי השבוע שהראייה הזו מאפיינת הסתכלות צרה שמתמקדת במזג האוויר. אם בוחנים כל גל חום בפני עצמו, אכן אין הצדקה לערוך שינויים משמעותיים כל כך. גם הגל הנוכחי התחיל ונגמר בתוך יומיים, ואחריו הגיעו גשם וטמפרטורות של 24 מעלות. דיון דומה וקבוע מתנהל בישראל אחרי אירועים של שלג או מזג אוויר חורפי קיצוני – האם נכון להשקיע משאבים בהכנת תשתית לאירועי קצה נקודתיים.
הטענה של ד"ר רונן ושל מומחים אחרים היא שיש צורך להרחיב את זווית הראייה, להסתכל על שינויי האקלים ולא רק על מזג האוויר. במבט כזה, בהחלט ייתכן שבחלק מהמקרים תימצא הצדקה לשינוי ושיפור. קחו לדוגמה את מסלולי ההמראה בבריטניה. בעיצומו של גל החום, מסלול המראה בנמל התעופה לוטון נמס. טיסות של חיל האוויר הבריטי בוטלו לאחר שמסלולי המראה בבסיסים נמסו. שר התחבורה אמר בעקבות זאת שהתשתיות במדינה אינן בנויות לעומס חום כזה, וכאשר נשאל למה לא מתאימים אותן, הוא הגיב שההתאמה הנדרשת תיקח עשרות שנים. זה תהליך ארוך, מורכב ויקר, אבל באירופה מתחילים להפנים שהוא נדרש, ומהר.
יש עוד שינוי שמתחיל להתרחש, ואולי גם הוא קורה לאט מדי: השינוי התודעתי. אחד האירועים הביזאריים שנתקלתי בהם השבוע היה ריאיון ברשת סקיי, עם מומחית שהעניקה טיפים להתמודדות עם גל החום. "תקפידו להשגיח על הנשימה, תנשמו מהאף, תשאירו את הפה סגור. תמעיטו בפעילות גופנית, ותשתמשו בקומפרסים קרים וחבילות קרח", המליצה לצופיה. מה נאמר, פורץ דרך. אלא שמבעד לגיחוך צריך להבין אמת אחת פשוטה: האירופים באמת לא יודעים להתמודד עם חום כזה, הם לא מנוסים בכך כמונו. דמיינו שחלילה תתרחש עכשיו בישראל רעידת אדמה עוצמתית, או סופת הוריקן – תדעו מה צריך לעשות? נראה שלא ממש. אבל במדינות שמורגלות בתופעות טבע כאלה, ילדים יכולים לדקלם את כללי הבטיחות מתוך שינה. בתחנות הרכבת התחתית בלונדון הציבו שלטים שהזכירו לנוסעים להקפיד לשתות מים. מישהו בישראל זקוק לתזכורת לשתות מים באוגוסט? האירופים, מתברר, צריכים שיזכירו להם.
לא די בקוביות קרח
תהליך הסקת המסקנות אולי איטי, אבל הוא קיים. קחו למשל את צרפת. בשנת 2003, הצרפתים חוו שבוע שבו הטמפרטורות טיפסו מעל 37 מעלות. לפי ההערכות, 15 אלף צרפתים מתו בגל החום ההוא. רובם ככולם קשישים, ערירים ומקבוצות סיכון. גל החום של 2003 נתפס אז כאירוע של פעם במאה. הוא לא הוביל לשינויים גדולים באורח החיים הצרפתי, אבל הוא כן חידד את ההבנה שמשהו צריך להשתנות.
הצרפתים יזמו אז תוכנית לשמירה על אוכלוסיות סיכון במקרה של גלי חום. מתחמי צינון בבתי אבות הפכו לחובה, הממשלה השיקה קמפיין פרסומי ענק עם מסרים להתנהגות נכונה בחום, והמודעות לנושא הועלתה בכל אמצעי התקשורת. דיירים בבניינים משותפים התבקשו להתעניין בשלום שכניהם המבוגרים ולסייע להם, גופי הבריאות וההצלה הגבירו את התיאום ביניהם, והרשויות המקומיות עדכנו את הרשימות והפיקוח על אזרחים בסיכון פוטנציאלי. בשנים שחלפו ובאירועי חום קיצוניים שהתרחשו מאז 2003, הצליחו הצרפתים לצמצם את מספר הקורבנות בתשעים אחוזים. ההבנה שהשינוי האקלימי דורש שינוי התנהגותי, והפעולות שננקטו בהתאם, הצילו חיים של אלפי בני אדם.
גל החום הנוכחי באירופה דועך. הוא השאיר אחריו אדמה חרוכה ממאות שריפות בהיקפים אדירים, מאות קורבנות ונזק עצום. הגל הבא כבר בדרך. בשירות המטאורולוגי הבריטי הזהירו שבריטניה עלולה לחוות שוב שיא של 40 מעלות, בפרק זמן של שלוש השנים הבאות. אירוע של פעם בחיים יהפוך לעניין כמעט שגרתי.
האירופים יכולים אולי להמשיך לחיות בלי מזגנים, וייתכן שבנקודת הזמן הזו אכן קשה להצדיק את ההשקעה הדרושה בהתאמת התשתיות הלאומיות. אבל משהו בתודעה האירופית מוכרח להשתנות. אי אפשר עוד להסתפק בנשימות דרך האף וקוביות קרח. האקלים משתנה, היבשת מתחממת, ובעוד כמה שנים – כנראה לא רבות – הילד האירופי לא יצטרך עוד שיזכירו לו לשתות מים. הוא יוכל לדקלם מתוך שינה איך צריך לנהוג כשבלונדון חם יותר מאשר בתל־אביב.
אלעד שמחיוף הוא שליח חדשות 12 לאירופה ומגיש הפודקאסט "אחד ביום"
