ביום החם ביותר אי־פעם בבריטניה, עם טמפרטורות שזינקו מעל 40 מעלות, מצאנו אנשים מצטופפים ליד מקררי המזון במרכול של מרקס־אנד־ספנסר במרכז לונדון. "אני עומד כאן כבר עשר דקות", אמר אנדי מרטין, טכנאי וידאו. "אל תספרו לאיש".
שירות מזג האוויר של המדינה דיווח כי לפחות ב־34 מקומות בבריטניה נשבר שיא הטמפרטורות, כאשר באזורים נרחבים הוא הגיע ל־40 מעלות מהגיהינום. בריטניה איננה מותאמת לחום כזה. הבתים והחנויות, תחנות הרכבת וקרונות "הטיוּב", בתי הספר והמשרדים – במעטים מאוד מהם יש מיזוג אוויר.
הייתה מעין חרדה בבירה ביום התקדימי הזה. נשבו רוחות, אבל אלה היו רוחות חמות ויבשות, מהסוג שנפוץ בים התיכון, בסיציליה ולא בסאות'המפטון, עם עלי קיץ שמתפצחים ואנשים שמדלגים ברחובות מפיסת צל אחת לחברתה, בזמן שצוותי חירום היו עסוקים בסיוע לנפגעי חום שנמסו על המדרכות.
כניסה לחלק מהבתים הייתה כמו להיכנס לחדר סאונה. כאשר כתבים של הוושינגטון פוסט נכנסו לכמה דירות בצ'לקוטס אסטייט, מתחם דיור ציבורי בצפון־מרכז לונדון, הם נתקלו בפלט חום סמיך. "אתם מרגישים את זה? כל כך חם", התלוננה מנדי ראיין, שמשמשת נציגת התושבים. היא נכנסה לסלון שלה והצביעה על מאוורר התקרה שכנפיו חגו באיטיות, והאשימה אותו בחוסר תועלת: "הוא לא עוזר בכלל".
כמו תושבים רבים במגדל הגבוה שמצפון לפארק ריג'נטס, מביתה נשקף נוף מרהיב של קו הרקיע הלונדוני. יש לה גם אוסף משובח של שעוני קוקייה וכלבי נוי עשויים קרמיקה. אבל בתוך ביתה, הדבר הבולט ביותר היה האוויר הלוהט. בוני, כלבת הלברדודל שלה, התנשפה בכבדות למרגלותיה. "אנחנו לא מתכננים לאכול שוק טלה לארוחת ערב", היא התבדחה והנהנה לעבר התנור הכבוי.
ג'ון שימנקה, שיפוצניק שהיגר לכאן מפולין, צבע דירה בהמפסטד שבצפון לונדון. "זו עליבות", הוא אמר, נוטף זיעה. "אבל מה אפשר לעשות? בכל מקום נעשה חם יותר". בניגוד לכמה מהגרים, שאולי ינצלו את ההזדמנות כדי לצחוק על האנגלים הקורסים בחום הזה, שימנקה הביע אהדה. "אני מרחם עליהם, הם לא רגילים לזה".
במתחם צ'לקוטס, פול רפיס, 38, קצב ואמן היפ־הופ, התקשה להתמודד. מיטת הספה שלו מכוסה פרווה. הוא הסביר שהכלב שלו, וייז, מרבה להשיל שיער. לא שרפיס מצליח לישון הרבה. "כשחם, אתה סובל בבניינים האלה". בדירת הסטודיו שלו בקומה ה־15, רפיס חשש שהמקרר שלו עלול להתלקח. הוא כיבה אותו לארבע שעות ודחף את האוכל למקפיא. לפי מומחים, ייתכן ששריפת הענק שפקדה את מגדל גרנפל הסמוך בשנת 2017 והרגה 72 בני אדם, נגרמה מהתחממות יתר של חיווט במקרר. "שום דבר בבית לא בנוי למזג האוויר הזה", אמר רפיס והקיש על המקרר שלו, ששוב היה חם למגע, זמן קצר לאחר שחיבר אותו בחזרה.
הרכבת התחתית של לונדון, הטיוּב, ידועה לשמצה ביכולותיה להגיע לטמפרטורות גבוהות, ולאף קו אין מוניטין גרוע יותר מבייקרלו. "מי שנהנה לעשות רפטינג על נהרות של לבה מותכת צריך לנסות את קו בייקרלו, הוא ירגיש שם בבית", צייצה חברת הפרלמנט קארן באק. נכנסנו בחשש לתחנת צ'רינג־קרוס. מאווררים תעשייתיים השיבו רוח לתוך המעברים הצרים. ברציפים, ממש כמו במערה מתחת לאדמה, היו כיסי אוויר קריר. בתוך הקרונות המצב היה לא נעים.
עבור אנחל רודריגז, עובד מטבח ממוצא ספרדי שהיה בדרכו למשמרת של אחר הצהריים, הנסיעה לא הייתה כל כך גרועה כפי שדמיין. "זה משפיע על כולנו", ציין, ואמר ששינוי האקלים רק יחמיר את המצב. הוא נזכר בכותרות מהמולדת, על שריפות ענק שכילו חלקים מספרד.
הרחובות בלונדון לא היו ריקים, אבל שקטים. חלונות הבתים היו עטויים וילונות כדי לחסום את קרני השמש. הפארקים המלכותיים והמדשאות הארוכות היו ריקים ברובם. כמה נשמות קשוחות פרשו שמיכות בצל העצים.
בלידו, בריכת שחייה ציבורית בגבעת הפרלמנט, השתרך תור ארוך של אנשים שהמתינו להיכנס. בתוך הבריכה ילדים התיזו מים בצהלה זה על זה, בזמן שהמצילים שרקו את שריקותיהם. במתחם צ'לקוטס, מגרשי המשחקים היו נטולי ילדים. הרשויות קראו אפילו לצעירים בריאים ולהוריהם להישאר בבית. כמה תושבים אמרו לנו שהם התקינו כעת מיזוג אוויר – רק בשלושה אחוז מהבתים הבריטיים יש מזגנים – או קנו מאווררים פשוטים. רובם, לעומת זאת, פשוט שתו נוזלים קרים ונמנעו מחשיפה לשמש.
והיו גם מעטים שאמרו שהם נהנים מהחום. "אני מזיעה, אבל אני אוהבת את זה", הכריזה שנטל פיטרס, בת 43 ואם לשישה. לדבריה היא חשה הרבה יותר גרוע לפני שנתיים, כשהטמפרטורות עלו במהלך סגר הקורונה. "היו אז 34 מעלות, והיינו נעולים בפנים. זה היה חם ומגעיל".
שון וולש, איש מכירות, ביקר אצל אימו בת ה־71 שמתגוררת בדירה בקומה העליונה. בתו קיבלה יום חופש מבית הספר בגלל החום. הוא כינה את מזג האוויר "אכזרי": "המדינה הזו לא נועדה לחום הזה. הסביבה משתנה ואנשים שוכחים את זה. כל הבטון הזה, בכל עיר גדולה, זה גוף חוֹם. אתה מוכרח להיות עיוור כדי לקרוא את המחקר ולא לראות שזה מצב שיימשך. אנחנו מוכרחים להסתגל". במיוחד בבניינים גבוהים, המקרינים חום, "זה מכפיל את עצמו", סיכם וולש.
