משמר הכבוד הצדיע, החצוצרות הריעו, ודלת אייר פורס 1 נפתחה. נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ירד אט־אט במדרגות המטוס ולחץ את ידי הבכירים הישראלים. באותו רגע ממש קיבלו כמה מעוזרי הנשיא והעיתונאים שליוו אותו הודעה בטלפון. הכותרת שהופיעה על המסך הייתה: קצב האינפלציה השנתית בארצות הברית עלה ל־9.1 אחוזים, שיא של 40 שנה.
הרגע הזה המחיש את הפער הגדול בין קבלת הפנים החמה שביידן זכה לה בשבוע שעבר בירושלים, ובין הררי הצרות שהמתינו לו מעבר לים, בארצו. "הכלכלה נמצאת במקום מוזר מאוד. האבטלה נמוכה ויש יותר משרות מאשר אנשים שרוצים אותן, אבל האינפלציה גבוהה, ואנשים מרגישים את זה כשהם עושים קניות, ממלאים דלק במכונית או מנסים לקנות בית", מתאר זאת דן שפירו, לשעבר שגריר ארה"ב בישראל, המכהן היום כעמית בכיר במכון החשיבה "המועצה האטלנטית".
השבועות האחרונים לא היו קלים לג'ו ביידן, הנשיא המבוגר ביותר שכיהן אי פעם באמריקה. אתמול הודיע הבית הלבן רשמית שהנשיא בן ה־79 נדבק בקורונה. "הוא חווה תסמינים קלים וימשיך את פעילותו בבידוד בתוך הבית הלבן", נמסר מלשכתו, אבל אין ספק שהדאגה לאדם בגילו שנדבק בקורונה אינה מעטה.
גילו המתקדם של הנשיא עולה שוב ושוב לדיון ציבורי בארה"ב – בין השאר בכתבה שפורסמה בשבוע שעבר בניו־יורק טיימס, שדנה בהרחבה בהשפעת גילו של ביידן על תפקודו כנשיא. "רמת האנרגיה שלו, המרשימה לגבר בגילו, היא לא מה שהייתה, וכמה מעוזריו, בשקט־בשקט, דואגים לו", תואר בכתבה. "לעיתים קרובות צעדיו מדשדשים, ועוזריו חוששים שהוא ימעד וייפול. לפעמים הוא מסתבך במילותיו במהלך אירועים פומביים, ועוזריו עוצרים את נשימתם כדי לראות אם הוא מגיע עד הסוף ללא פגע".
"כרגע יש לביידן שתי בעיות גדולות – גילו וביצועיו", אומר פיטר בייקר מהניו־יורק טיימס. "אתה יכול לשנות את תפקודך כנשיא, אבל לא את גילך". למרות שלל ספקולציות, ביידן עבר את הביקור בישראל ללא טעויות, וזאת על אף החום הכבד ולוח הזמנים, שקוצץ אומנם אבל עדיין היה עמוס למדי בשביל אדם שגילו נושק לשמונים.
האינפלציה, עליית המחירים והתייקרות הדלק מורידות את התמיכה בנשיא לשפל. לפי סקר רשת סי־אן־אן, אזרחי ארצות הברית מתארים את המצב במדינה כגרוע ביותר מאז 2009. שבעה מכל עשרה אמריקנים סבורים שביידן אינו מטפל היטב בבעיות הכלכליות של המדינה. שיעור התמיכה בו עומד על 38 אחוזים בלבד; רק לפני שנה הוא עבר את רף 50 האחוזים.
המספרים הללו אינם מבשרים טובות מבחינת הדמוקרטין לקראת בחירות אמצע הקדנציה. ב־8 בנובמבר יצביעו האמריקנים לבית הנבחרים כולו, לשליש מהסנאט ולרוב מושלי המדינות (36 מתוך 50). "מקובל לחשוב שמפלגתו של הנשיא מפסידה מושבים בקונגרס בבחירות אמצע הקדנציה, וכאשר הכלכלה במצב קשה זה לעיתים קרובות נכון עוד יותר", מסביר דן שפירו. "זה קרה לרייגן ב־1982 ולקלינטון ב־1994. לכלכלה בהחלט יש השפעה גדולה בטווח הקצר, והרבה יהיה תלוי בשאלה אם האינפלציה תישאר גבוהה או תרד".
במפגש שנערך החודש בין היועצים הכלכליים של הנשיא לבכירי המפלגה הדמוקרטית הם ביקשו ממנו: "תביאו לנו תוכנית – או מישהו להאשים". כלומר, המצב הכלכלי גורם לפגיעה קשה במועמדי הדמוקרטים ברחבי ארצות הברית. אחת ממטרות ביקורו של ביידן במזרח התיכון הייתה לשכנע את ערב הסעודית להגביר את תפוקת הנפט, מה שאמור להביא לירידה במחירי הדלק בארצות הברית – שעולה כיום כ־4.5 דולרים לגלון לעומת 3 דולרים לפני שנה. הסעודים כיבדו את הנשיא בהבטחה רפה שמתישהו בתקופה הקרובה זה יקרה. גם אם יעמדו בהבטחתם, זה יהיה מאוחר מכדי להציל את בחירות אמצע הקדנציה.
ביידן מודאג בשבועות האחרונים לא רק מהתסכול הציבורי כלפיו, אלא גם מהתחושות בקרב רבים במפלגה הדמוקרטית. בממשל עשו הכול כדי לצמצם את הנזק מפגישת ביידן עם שליט סעודיה מוחמד בן־סלמן, ואף תדרכו את הנשיא לא לחייך ובטח לא לשבח את סעודיה כשבן־סלמן לצידו. אלא שההנחיות הללו לא ממש מולאו, וגם לו היו מיושמות במלואן, לא בטוח כלל שזה היה עוזר בצמצום הכעס.
מבחינת הפוליטיקה הפנים־דמוקרטית, ביקור ביידן באזורנו לא היה מוצלח במיוחד, אם לשפוט לפי תגובות חברי מפלגתו. "צריך להודות על האמת, העם האמריקני מתמקד בסוגיות פנים: אינפלציה, אלימות נשק, הפילוג במדינה – ואין ציפייה שביקור נשיאותי יביא עימו הטבות פוליטיות", אומר שפירו. "במקרה הזה ביידן הוכיח שהוא עושה את מה שהאינטרסים של האומה דורשים, הן כאשר הוא ואנשיו מקבלים תגובות אוהדות, למשל בביקור בישראל, והן היכן שהתגובות אוהדות פחות, כמו בערב הסעודית".
כמובן, לא רק המזרח התיכון מעסיק את חברי מפלגתו של ביידן, שמעוניינים במאבק לוחמני יותר בפסיקת בית המשפט העליון באמריקה המאפשרת למדינות לאסור הפלות, ומבקשים גיבוש חוקים שיעודדו הצבעה – כמו מתן יום חופש ביום הבחירות, עידוד מהלכים לרישום מצביעים חדשים, והטלת פיקוח ממשלתי על מחוזות בחירה שנוהגים באפליה כלפי חלק מהבוחרים.
"הבעיה הגדולה של ביידן היא שבסיס המצביעים שלו מאוכזב ממנו. אין כנראה יותר מדי דברים שהוא יכול לעשות בסוגיות הללו. בסופו של יום הוא לא שידר שהוא בא להילחם בכל הכוח", אומר בייקר.
גם לו ביידן היה מתנהל כך, מוסיף בייקר, הוא היה מאבד את המנדט שלו. "הוא נבחר כמי שבא לאחד, לא כמי שבא להילחם ולהגביר את הפילוג באמריקה. אם יילחם באופן אגרסיבי הוא יאבד מצביעים רבים אחרים".
לפחות בקרב קבוצה אחת ביידן יכול לטפוח לעצמו על השכם. "הביקור סייע לו בקהילה היהודית, כי אנשים מבינים עד כמה ביידן אוהב את ישראל ומחובר אליה", טוען סטיב שייפי, פעיל במפלגה הדמוקרטית וכותב הבלוג הפרו־ישראלי Chicagoland. "אני חושב שדברים כמו 'הצהרת ירושלים' הוכיחו לרבים שגם אם יש חילוקי דעות בינו ובין ממשלת ישראל, בסוף הוא פרו־ישראלי".
מי ינצח את טראמפ
בעוד שנתיים, כשייערכו הבחירות לנשיאות, יהיה ביידן בן 82. הקריירה שלו החלה בשנות השבעים, והשאלה שליוותה אותו מאז יומו הראשון בבית הלבן היא "האם תתמודד לכהונה שנייה". ביידן הצהיר תמיד שכן, שהרי הכרזה שלא יתמודד הייתה הופכת אותו לברווז צולע שמסיים את נשיאותו עוד לפני שהחלה. אך נראה שהבוחרים הדמוקרטים עונים כיום על השאלה בעצמם, והתשובה שלהם הפוכה. יותר ויותר סקרים עדכניים מעבירים לג'ו ביידן את המסר: תודה, אדוני הנשיא, אבל מספיק.
כשני שלישים מהדמוקרטים, כך עולה מהסקרים, סבורים שביידן לא צריך להתמודד על כהונה נוספת (נתון זהה, אגב, לרפובליקנים שחושבים שדונלד טראמפ לא צריך להתמודד שוב לנשיאות). המצב חמור עוד יותר מבחינת ביידן בקרב הבוחרים הדמוקרטים הצעירים: 94 אחוזים מהם הצהירו שאסור לו להתמודד שוב.
בכירי המפלגה, שמריחים התמודדות על המועמדות הדמוקרטית לנשיאות, החלו לעבוד. כלי תקשורת בארצות הברית התמלאו בדיווחים, שמועות ועדויות על מועמדים מהמפלגה הדמוקרטית שהחלו להתכונן בשקט לאפשרות שביידן יפרוש ב־2024, ועורכים כבר פגישות במטרה לגייס תורמים.
בכל תקופה אחרת היה ברור שקמלה האריס, סגנית הנשיא, היא שצריכה להיות מועמדת לנשיאות ב־2024 אם ביידן יפרוש. רבים הרימו גבה כשביידן בחר בהאריס חסרת הניסיון לסגניתו, אבל לא מחו כי קיוו שהאריס, בעלת השורשים בקרב המיעוטים בארה"ב, תביא עוד קולות שיעזרו לנצח את טראמפ. אבל בשנה האחרונה הדמוקרטים מאוכזבים מאוד מיכולותיה של האריס, שלא ניהלה בהצלחה מרובה את התיק שהופל עליה – פתרון משבר ההגירה. לכן ברור לכולם שאם ביידן יפרוש, ייפתח קרב ירושה אכזרי.
האריס החלה כבר להיפגש עם תורמים ולארגן מעין מטה בחירות מקדימות; גם מושל קליפורניה גווין ניוסם מתחמם על קו המרוץ, וישנם גם פיט בוטיג'ג', אמי קלובשר, אליזבת וורן והסנאטור בן השמונים ברני סנדרס, כולם בוגרי הבחירות המקדימות של 2020. גם אם ביידן יחליט להתמודד, הוא עשוי לגלות שמועמדים דמוקרטים קוראים עליו תיגר.
ההיסטוריה מלמדת שכל נשיא מכהן שהתמודדו נגדו בפריימריס, לא זכה לבסוף בכהונה שנייה. כאשר טד קנדי נאבק בנשיא המכהן ג'ימי קרטר בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית ב־1980 קנדי לא זכה – אבל גם קרטר הפסיד בבחירות הכלליות, לרייגן. כך קרה גם ב־1992, כשפט ביוקנן הפסיד בפריימריס הרפובליקניים לג'ורג' בוש האב, ואז בוש הפסיד בבחירות לנשיאות מול ביל קלינטון. "מועמד אחר יכול לאתגר את ביידן, אבל קשה מאוד לנצח נשיא מכהן. אם ביידן יבחר להתמודד, הוא יהיה המועמד הדמוקרטי", אומר דן שפירו, אך מוסיף ש"הרבה יכול להשתנות אחרי אמצע הקדנציה".
האיש שישפיע יותר מכול על זהות המועמד הדמוקרטי בעוד שנתיים הוא דווקא היריב הרפובליקני, דונלד טראמפ. "רבים הצביעו לביידן ב־2020 כי חשבו שהוא יכול לנצח את טראמפ", אומר בייקר. "אל מול ספקולציות שטראמפ ירוץ שוב ב־2024, יש הרבה שיגידו שביידן הוא הדמוקרטי היחיד שיכול לנצח אותו".
וכך הגענו למצב שמצד אחד רוב האמריקנים לא רוצים שטראמפ או ביידן יתמודדו ב־2024, ומצד שני – ייתכן שלראשונה בהיסטוריה הפוליטית האמריקנית נזכה לשידור חוזר של מערכת הבחירות שנערכה בארה"ב רק לפני שנתיים.
עמיחי שטיין הוא כתב התחום המדיני בכאן חדשות, תאגיד השידור הישראלי
