מה הוא רוצה? כבר שבוע שבירושלים מנסים לפענח מה עובר בראשו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. האם ההחלטה לסגור את הסוכנות היהודית ברוסיה היא החלטה "משפטית" גרידא, שאפשר וצריך לטפל בה בכלים משפטיים, או שהיא ביטוי לשינוי מבשר רעות במערך היחסים הכולל בין רוסיה לישראל.
לפי שעה, לאיש אין תשובה לשאלה מה עובר בקופסה השחורה המכונה ולדימיר פוטין. במוסקבה נותנים למיטב המוחות בירושלים להשתבלל, בעוד האיש בקרמלין שותק כמו דג. את העבודה עושים בינתיים שני שחקני משנה: דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב, ודוברת משרד החוץ מריה זכרובה. הטקסט הרעיל שטפטפה השבוע זכרובה לא באמת עזר להבהיר את תמונת המצב הכללית. הדבר היחיד שעלה ממנו בבירור הוא חוסר שביעות הרצון בקרמלין מראש הממשלה יאיר לפיד.
זכרובה התייחסה לדבריו של לפיד השבוע, שלפיהם "סגירת משרדי הסוכנות תהיה אירוע חמור שישליך על היחסים בין המדינות". בעצם היא כיוונה להתנהלותו של לפיד, שעוד בהיותו שר חוץ העז לגדל עמוד שדרה והתייצב עם מדינות העולם החופשי לצידה של אוקראינה. "אנשים אמרו שהצעדים של רוסיה בשאלות מסוימות עשויים להשפיע על היחסים בין המדינות, ואני רוצה לשאול: האם האנשים האלה לא חושבים שפעולותיהם והצהרותיהם בחודשים האחרונים כבר השפיעו על היחסים?"
לכאורה, מסר נזיפה כזה מפי שחקנית משנה בדרג נמוך, כלפי מי שמשמש היום ראש ממשלה בישראל, ראוי בעיקר להתעלמות צוננת. זכרובה היא לא יותר מגרגר אבק על דש מקטורנו של ולדימיר פוטין. אבל בירושלים נבהלו, ובמקום לפתוח בדיאלוג שקט בדרג גבוה, קיבלנו מיצג של התפתלות פומבית שהפך למופע שתדלנות יהודית: נשיא המדינה יצחק הרצוג נקרא אל הדגל במטרה לתווך בין ראש הממשלה יאיר לפיד לוולדימיר פוטין. לא פחות.
מביך? לגמרי. אבל לא מביך כמו מופע האירוח של ולדימיר פוטין בידי ראש ממשלת ישראל לשעבר בנימין נתניהו ורעייתו שרה, שקיבלו את פניו בירושלים בירת ישראל על תקן ידיד ומושיע שעזר לשחרר את נעמה יששכר מהכלא הרוסי. כאילו לא היה זה תרגיל סחטנות מרהיב שפוטין עצמו עמד בראשו. ולא מן הנמנע שהאיום בסגירת הסוכנות היהודית ברוסיה הוא תרגיל סחטנות נוסף מבית מדרשו של הקרמלין, הפעם מסדר גודל שונה.
אגב, עו"ד מרדכי ציבין, המכיר מקרוב את המציאות המשפטית ואת החיים היהודיים ברוסיה, אומר כי לפרשת הסוכנות יש מסר שלילי על שינוי היחס כלפי היהודים וגופים יהודיים ברוסיה. עם זאת, הוא מעיר, חלק מן הארגונים היהודיים לא יזילו דמעה על סגירת הסוכנות, שמעודדת עלייה של זכאי חוק השבות שעל פי ההלכה הם גויים.
מכל מקום, פרשת נעמה יששכר כנראה לא הייתה באה לעולם אלמלא השתמשו בה הרוסים כבת ערובה בניסיון לשחרר את ההאקר אלכסיי בורקוב, שהיה עצור אז בישראל. המודיעין הרוסי חשש אז שאם בורקוב יוסגר לארה"ב הוא עלול להסגיר דרכי פעולה ושיטות סייבר של הרוסים. אולם ישראל הסגירה את בורקוב לארה"ב, ומה שהחל כתרגיל סחיטה רוסי התגלגל לתרגיל בהתערבות בבחירות בישראל. וכשם שעיתוי שובה של יששכר מהכלא הרוסי ערב מערכת בחירות בישראל לא היה מקרי, קשה להימנע מהמחשבה שהרוגז הנוכחי בקרמלין מבשיל כעת לתרגיל סחטנות נוסף, שהפעם עומד במרכזו עתידה של הסוכנות היהודית ברוסיה. וגם כעת ישראל נמצאת על סיפה של מערכת בחירות. לא צריך להיות גאון כדי להעריך שבקרמלין מעדיפים את מערכת היחסים שטיפח בנימין נתניהו עם ולדימיר פוטין, על פני הגישה העכשווית שמייצג הדור הבא בפוליטיקה הישראלית.
המיליארד המוזהב
ואכן, לא חסרו השבוע קולות שעלו מספסלי הליכוד, שאימצו בחוסר מחשבה את המסר הרוסי וניסו להשתמש בסיטואציה הנוכחית כדי לטעון שלפיד חסר הניסיון חירב את מערכת היחסים המופלאה שיצר אסטרטג־העל בנימין נתניהו עם ולדימיר פוטין. הגדילה לעשות אסנת מארק שצייצה כי "לפיד דוחק בכישרון רב את הטובה שבבנות בריתנו, רוסיה, אל זרועות המרים שבאויבינו". מישהו צריך לספר למארק שהטובה בבעלות בריתנו היא ארה"ב, התומכת במדינת ישראל בתקציב ביטחון שנתי של 3.8 מיליארד דולר, וכי מי שרק לפני שבוע התחבק בטהרן עם המנהיג עלי חמינאי, היה פוטין.
ולתשומת ליבו של הרצוג, כדאי להיות מוכנים גם לאפשרות שוולדימיר פוטין יהפוך לפתע את עורו ויפתח את זרועותיו למנהיג ישראלי שיעלה אליו לרגל לקרמלין. זה עלול להפוך למופע ראווה לא פחות מביך, בהתחשב במעמדו של נשיא רוסיה כמצורע התורן של הקהילה הבינלאומית.
ככלל, מן הראוי שדימויו של פוטין בישראל כצאר הפילושמי הראשון יעבור עדכון גרסה. ראשית, גם בוריס ילצין וגם מיכאיל גורבצ'וב, שקדמו לפוטין, לא בדיוק היו אנטישמים. שנית, בחודשים האחרונים אנו עדים לתהפוכות דרמטיות בצורת החשיבה של ולדימיר פוטין. תהפוכות מהסוג שאינו מבשר טובות. השלב הראשון היה המניפסט הדתי־משיחי שפרסם הנשיא הרוסי ערב המלחמה באוקראינה, ובו סימן לראשונה בבירור את אוקראינה כמדינה שאין לה זכות קיום. ואז בתוך חודשים ספורים הגיעה הפלישה הרוסית לאוקראינה.
בימים האחרונים אנו עדים לתיאוריית קונספירציה חדשה־ישנה שפוטין מגלגל. על פי התיאוריה, המכונה "המיליארד המוזהב", או "זולוטוי מיליארד" ברוסית, תושבי המערב השבע גוזלים את מרבית משאבי כדור הארץ, בעוד שאר אוכלוסיית העולם נותרת מאחור לגווע ברעב. ב־20 ביולי ציטטה סוכנות הידיעות הרוסית הממשלתית "טאס" את פוטין, המסביר כי "המיליארד המוזהב מחלק את אוכלוסיית העולם לאזרחים מדרג ראשון ושני, ומשום כך הוא גזעני וניאו־קולוניאלי במהותו. מדוע שהוא, המיליארד המוזהב", שאל פוטין, "ישלוט על העולם ויכפה עליו את חוקיו ודרכי התנהגותו, בעודו שודד את עמי אסיה ואפריקה. ראו כיצד הם שדדו את הודו". בשיח מהסוג הזה, זו רק שאלה של זמן עד שיצוף השיח הידוע על הפרוטוקולים של זקני ציון, שגם הם כידוע נוצרו ברוסיה על ידי האוכרנה – המשטרה החשאית של רוסיה הצארית.
האם החששות הללו מוגזמים? אולי. אבל אם מסתכלים נכוחה על התנהלותו של נשיא רוסיה, שיצא למלחמה באוקראינה בתירוץ המופרך שהיא נשלטת על ידי ממשלה נאצית, ובשבוע שעבר התחבק עם מנהיג המדינה היחידה בעולם הקוראת להשמדתה של מדינת העם היהודי – אז משהו השתבש לאחרונה בחיווטי הקופסה השחורה המכונה ולדימיר פוטין. לא רק בקשר לאוקראינה, אלא גם במה שקשור לישראל ולעם היהודי.
מה שמביא אותנו לאירוע שלמרות הפוטנציאל הנפיץ שלו לא קיבל את תשומת הלב הראויה לו, כזה שמכוון באופן מדויק למה שבאמת כואב לוולדימיר פוטין. השבוע, בעוד המשבר בין ישראל לרוסיה צובר תאוצה, התקבל במשרדי היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה מכתב ששלח עורך הדין אורי קידר, המייצג על פי הכתוב את אגודת חב"ד העולמית. במכתבו דורש עו"ד קידר מממשלת ישראל להקפיא את ההליכים להעברת הבעלות על חצר אלכסנדר בירושלים לידי ממשלת רוסיה, ולהתנות אותם בהשבת אוסף שניאורסון לידי חסידות חב"ד.
אם השם חצר אלכסנדר מצלצל מוכר, הרי זה משום שהחלק העיקרי בעסקה להשבת נעמה יששכר הביתה היה העברת חצר אלכסנדר, כנסייה יפהפייה בעיר העתיקה בירושלים, לידי ממשלת רוסיה. העברת נכסים וכנסיות שנבנו בירושלים בתקופת האימפריה הרוסית לידי ממשלת רוסיה הנוכחית, היא חלק בלתי נפרד מהאתוס האימפריאלי שמקדם פוטין כבר שנים, במטרה לשוב ולחזק את מעמדה של רוסיה בירושלים הקדושה.
בלי קשר לכל האמור לעיל, כבר עשרות שנים חסידות חב"ד מנהלת מאבק להשבת האוסף של האדמו"ר החמישי של חב"ד. האוסף כולל אלפי ספרים ועשרות אלפי מסמכים יקרי ערך מן המאה ה־18 ואילך. לפני כיובל שנים מינה הרבי המנוח מלובביץ' חבורה של חסידי חב"ד לפעול להשבת האוסף לידי התנועה. מאז פועלים ללא לאות הרב שלום דובער לוין, הרב שלמה קונין, הרב יוסף יצחק אהרונוב והרב יצחק קוגן למלא אחר מצוות הרבי. חלקם כבר בסתיו חייהם, ונחושים יותר מתמיד לפעול בכל דרך אפשרית להשלים את המשימה. כעת הצטלבו דרכיהם של שני התהליכים רבי־השנים. ובמכתב ליועצת המשפטית לממשלה דורשים אנשי חב"ד להתנות את העברת הכנסייה בירושלים בהשבת אוסף הספרים המפואר לידיהם.
זה כנראה לא היה קורה אלמלא הפלישה הרוסית לאוקראינה. עד פרוץ המלחמה היה נדמה כאילו בין נשיא רוסיה פוטין לקהילה היהודית ברוסיה ובתוכה תנועת חב"ד שוררים יחסי אחווה ורעות חסרי תקדים. בשנים האחרונות היינו עדים פעם אחר פעם לצילומי יח"צ משותפים של פוטין עם הרב הראשי של חב"ד ברוסיה, ברל לזר, בכל ערב פסח וערב ראש השנה. החיבורים בין תנועת חב"ד, פוטין וצמרת האוליגרכים היהודים ברוסיה, נדמו למשולש זהב שכל זרוע בו תומכת ומחזקת את רעותה. פוטין אפשר לאוליגרכים להתעשר ולפרוח כל עוד סרו למרותו, האוליגרכים היהודים שהתעשרו מאוד תרמו בנדיבות לתנועת חב"ד, וזו מצידה קידמה את דימויו הבינלאומי של פוטין כצאר הפילושמי הראשון. או כך לפחות זה נראה על פני השטח.
אבל הזמנים השתנו, והחוט המשולש החל להיפרם. חלק מן האוליגרכים נטשו את פוטין עם פרוץ המלחמה באוקראינה, ונמנעים מלשוב לרוסיה. חלק שבויים בעבותות שאינם מאפשרים להם להתנתק מפוטין גם במחיר כבד של סנקציות בינלאומיות על עסקיהם ובני משפחותיהם. וגם בחב"ד היחסים כנראה כבר לא מה שהיו. די להזכיר את האירוע הביזארי ערב הפלישה לאוקראינה, כאשר חבורת וטרנים בכירים של הצבא האדום הגיעה להתפלל על קבר אביו של הרבי מלובביץ' כדי לבקש שפוטין לא יצא למלחמה באוקראינה. אירוע שכנראה חרה לפוטין לא מעט. לאחרונה אף נאלץ הרב הראשי של מוסקבה, הרב פנחס גולדשמידט, לעזוב את מוסקבה לאחר שהביע את התנגדותו למלחמה באוקראינה. ואילו הרב הראשי לרוסיה ברל לזר בעיקר שותק בחודשים האחרונים. בבחינת "והמשכיל בעת ההיא יידום".
הפנייה של חב"ד ליועצת המשפטית לממשלה היא קפיצת מדרגה, שעלולה להביא את יחסי תנועת חב"ד וממשלת רוסיה לידי שבר, שבר שעלול לפגוע קשות גם בקהילה היהודית ברוסיה וגם באלפי שליחי חב"ד ולסכן את מעמדם, אולי אפילו להביא לגירושם.
אולם הדרמה האמיתית, למרבה הפלא, מתרחשת לא בירושלים אלא מעבר לים, בארה"ב. כבר תקופה ארוכה מאבקה של חב"ד בממשלת רוסיה להשבת אוסף הספרים יקר הערך מתנהל מכל המקומות האפשריים דווקא בבית משפט בוושינגטון. כבר לפני עשר שנים פסק בית המשפט כי על ממשלת רוסיה להשיב את האוצר לבעליו החוקיים, הלא הם תנועת חב"ד. בית המשפט פסק כי בכל יום שבו ממשלת רוסיה איננה משיבה את האוסף לבעליו החוקיים, היא תחויב בקנס של 50 אלף דולר. אולם למרות כל הפניות, המאמצים וההבטחות, האוצר לא הושב. בינתיים השעון ממשיך לדפוק, וממשלת רוסיה צברה חוב של 170 מיליון דולר לתנועת חב"ד. השאלה היא אם וכיצד ימומש החוב. אחרי לא מעט דיונים איתרו עורכי הדין של חב"ד פתרון. הקנסות ייגבו מגופים ותאגידים המזוהים עם ממשלת רוסיה ופועלים בארה"ב. מתוך הרבה מאוד גופים כאלה, עורכי הדין של חב"ד בחרו להתביית על שניים. הראשון הוא בנק VEB, וונשאקונומבנק, הבנק לפיתוח של ממשלת רוסיה שבשליטת הקרמלין, ועד לפני שנים אחדות עמד בראשו לא אחר מנשיא רוסיה פוטין.
זה הרקע, וכעת מגיע החלק הכואב. הבנק היטיב להסתיר את נכסיו בארה"ב, אולם בסוף השנה שעברה הוציא בית המשפט לבקשת עורכי הדין צו גילוי מסמכים כלפי הבנק. עם זאת, השלטונות האמריקניים חששו כי מימוש הצו יוביל לתסבוכת קשה מול הרוסים. כל זה השתנה בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, וכעת לראשונה יש בידי החב"דניקים הזדמנות אמיתית לממש את הצו. כאמור, הבנק הוא רק ישות אחת על הכוונת. הישות השנייה היא תאגיד ייצוא האורניום הרוסי TENEX הידוע בארה"ב כ־ TENEM. עורך הדין סטיב ליברמן המייצג את חב"ד כבר אמר שאם המהלכים נגד התאגיד הרוסי־אמריקני יצלחו, חב"ד תהיה התנועה הדתית הראשונה בעולם שלה יכולת ייצור גרעינית.
עברנו את סטלין
בשיחה שקיימתי השבוע עם שליח חב"ד בלוס־אנג'לס, הרב שלמה קונין, הוא אמר: "אני כבר בן 82, ומה שמדריך אותי ואת משפחתי כל השנים הללו הוא להשיב את הספרים כמצוות הרבי. אני וחבריי מונינו אישית בידי הרבי להשיב את הספרים. זו המשימה שלנו. אנחנו עוסקים בעניין עשרות שנים ואני מסור לכך בכל מאודי. עברנו לא מעט אירועים, כולל ניסיון לפוצץ את החדר בבית הכנסת שבו עבדתי בעת שהייתי שליח ברוסיה. דבר לא ירפה את ידיי".
האם אינך חושש שפוטין יתנקם בקהילה ובשלוחי חב"ד, שאלתי את קונין. מה זאת אומרת, השיב הרב הוותיק, רוסיה מפציצה כרגע את בתי השלוחים באוקראינה. ואם הוא יגרש שלוחים מרוסיה? הוא כבר עשה גם את זה, השיב קונין. 18 שלוחים כבר גורשו מרוסיה. זה לא חדש עבורנו. כך היה גם בתקופה הצארית ובעידן הסובייטי. זה מעולם לא עצר אותנו. ישלחו אותנו לסיביר? יבואו אחרים. לא נירתע עד שאחרון הספרים יושב.
איך אתה מסביר את המאבק, את הסירוב הרוסי העיקש להחזיר את הספרים? שאלתי. זה מאבק בין טוב לרע, ענה קונין. האם פוטין רשע, אני מקשה. לא, השיב הרב, אני לא אומר את זה. אלה אולי האנשים תחתיו שנותנים לו מידע כוזב. ואם הייתה לך הזדמנות לפגוש את פוטין פנים אל פנים, מה היית אומר לו? הייתי אומר, אתה אדם נפלא, עשית דברים מופלאים, כעת הזמן להראות שאתה גם מאמין בצדק ותראה לעולם שאתה מאמין בטוב. וזה הטוב ביותר שאתה יכול לעשות.
שאלתי את הרב יהודה קרינסקי, מנהל עזבונו של הרבי ומנהל המרכז לעניני חינוך, שהוא הגוף החזק בחב"ד, אם המהלך הזה נעשה גם על דעתו. קרינסקי היה זהיר יותר. "אני מכיר את העניין", אמר, "אבל אני לא מצוי בפרטים. לא ראיתי את המכתב ליועצת המשפטית לממשלה. ובכלל מוקדם לומר, מכיוון שאיננו יודעים עדיין מה חושבים על כך בממשלת ישראל. אולם המאבק להשבת אוסף שניאורסון מתנהל כבר 45 שנים, ואין לרוסיה שום סיבה להמשיך להחזיק בו. אך הם פשוט מסרבים להרפות. אינני יודע מדוע. פגשתי את הנשיא פוטין לפני שנים. דיברנו. הייתה שיחה טובה מאוד. אינני יודע מדוע הוא נוהג כך". שאלתי אותו על צו גילוי המסמכים של הבנק, שהוא פחות או יותר גם הארנק של הקרמלין, ונגד תאגיד האורניום. לא הלכתם קצת רחוק? לא, השיב הרב קרינסקי. עשינו מה שצריך לעשות כדי שהקרמלין יחזיר את מה ששייך לנו. הגיע הזמן.
