ציבור בלי שליח: למי יצביעו ב"ימין הרך"?

קצין מודיעין, לוחם בסיירת גולני, בחור בישיבת הסדר, רואת חשבון ותינוק על הידיים בתמונה אחת. קמפיין הרשת המגזרי הזה התגלגל במערכת הבחירות לכנסת ה־23, לפני שנתיים, שבו פרסמו גולשים תיעוד של בני משפחותיהם המגיעים מכל גוני הקשת בציבור הדתי־לאומי.

הקמפיין, שהיה מקורי ומתבקש, עלה בעקבות זעם שהתפרץ בקרב רבים בציונות הדתית, לאחר שבמודעה של מפלגת כחול לבן שפורסמה בעיתונים ובחלק מעלוני השבת, הוצג דגל ישראל המוכתם בצבע חרדל, ולצידו הכיתוב: "כל כך הרבה חרד"ל שכבר אין לזה טעם". נציגיה הפוליטיים של המפלגות הדתית־לאומית יצאו בשצף קצף נגד המודעה, שכוונה כמובן כלפי הציבור החרד"לי במגזר.

הקמפיין הבוטה היה בדיעבד מה שזירז במערכת הבחירות ההיא את האיחוד בין "הימין החדש" לאיחוד הלאומי והבית היהודי – עוצמה יהודית נותרה מחוץ להסכם – והשקת קמפיין בעל אמירות חריגות לאותה תקופה. "יש לי אחיינית שנשואה לתלמיד הר המור ועוד אחת התגייסה לצה"ל. היא טובה והיא טובה. גם אם יש מגוון, זה בסדר גמור", אמר אז נפתלי בנט במסגרת דף המסרים לגיבוש המחנה מחדש, אחרי שהימין החדש בראשותו לא עברה את אחוז החסימה. במערכת הבחירות הבאה היא כבר התפצלה לסיעה עצמאית.

שנתיים עברו מאז, הקמפיין המבריק של 2020 מתויק במחשב. על אף נחיצותו, איש לא יכול להשתמש בו כיום. הקמת הממשלה בידי נציגי ימינה עם יאיר לפיד גרמה לטלטלה בימין והובילה את המצביעים לשקול לאן פניהם. ציבור ציוני־דתי רחב חש שאין לו בית פוליטי היום. נוצר ואקום שבו נמצאים דתיים ליברליים ודתל"שים בגוש הימין, שלא בהכרח מעוניינים להצביע לליכוד או לרשימה שהיא דתית בהגדרתה, וכמובן מי שאיבד אמון בשקד ואנשיה.

היועץ האסטרטגי איתן זליגר: "מי שהצביע לאיילת בימין החדש ולא האמין שהם לא יעברו את אחוז החסימה, לא יזרוק עכשיו את הפתק שלו לפח כל עוד אין לו ביטחון שיעברו"

לא מעט חובשי כיפות סרוגות ממחוזות הציבור הדתי־לאומי הצביעו ב־2013 ליאיר לפיד ולנפתלי בנט, ב־2015 הם הצביעו לבית היהודי, ב־2019 הם נמשכו בבחירות הראשונות לימין החדש, וגם כשלא עברו את אחוז החסימה הם דבקו בבנט ובהתאם למסורת שמו ב' בקלפי.

דוגמה לכך הוא פרופ' אשר כהן, פובליציסט, מרצה וחוקר מדעי המדינה שגר במודיעין. מאחוריו שנים ארוכות לצד בנט ושקד, תחילה כשהתמודד בעצמו בפריימריז בבית היהודי, ולימים כשהוצב ברשימת הימין החדש ותמך בהם פומבית. מאחורי הקלעים ייעץ לשניים, ניתח בשבילם סקרים ונלחם לצידם את מלחמתם להיכנס לכנסת. עם כניסתם לממשלה האחרונה פתח במתקפה נגדם.

את הפיצוח לבעיית ההצבעה שלו הוא ראה בדמות ח"כ עמיחי שיקלי שפרש מימינה. "אם עמיחי שיקלי היה מקים מפלגה, הוא היה פותר לאנשים את הבעיה. אני חושב שלדתיים־לאומיים שהשקפתם ימנית אבל בתחומי דת ומדינה הם לא חושבים כמו סמוטריץ' חסרה משבצת, ושיקלי היה הכי מתאים להוביל אותה". אבל שיקלי הוא הפתרון של אתמול. החלום של כהן התנפץ לאחר ששיקלי קיבל שריון בליכוד, לא עשה סימנים של הקמת מפלגה חדשה, והבהיר שהוא לא מתכוון "לסכן את הגוש".

כהן רואה את עצמו כמי שנמצא בהמתנה, אחד מ־100 אלף איש שלא יודעים למי להצביע במצב הפוליטי הנוכחי. "לכל מי ששואל אותי, אני אומר שאני ממתין. אני מהשלושה מנדטים, עומד ומחכה לראות איך תיראה הרשימה של הציונות הדתית, ולא בכל תנאי אצביע לה. אבל ברור שאני אצביע בסוף. אנשים כמוני יגידו 'אני בכל מקרה מצביע בתוך הגוש', אבל מה עם כאלו שפחות אכפת להם?"

"יש ציבור גדול כזה שאין לו למי להצביע", קובע הרב עמיחי גורדין מישיבת הר עציון. ואיתן זליגר, יועץ אסטרטגי ממשרד "זליגר־שומרון תקשורת", מוסיף: "בבחירות נורמליות באמת לא היה להם למי להצביע, יכול להיות שהם היו זולגים ומצטרפים למנדט וחצי של סרוגים שבכל מערכת בחירות מתפצלים בין יש עתיד לכחול לבן".

אפשר לחיות עם צהר

הרב אביחי רונצקי ואורי אורבך ז"ל, וייבדלו לחיים ארוכים אורי אריאל ואפי איתם – לא מעט דמויות פוליטיות אוזכרו במהלך הכנת הכתבה כשמות שחסרים כיום במפה הפוליטית־מגזרית. רבים מתרפקים על זיכרונות ישנים, אך למען האמת, עימותים פנימיים ויריבויות היו מנת חלקן של המפלגות הסרוגות לאורך כל שנותיהן בפוליטיקה. הציבור הדתי־לאומי עומד לראשונה פעור פה נוכח השינויים שעברו על המערכת הפוליטית. ימינה ותקווה חדשה פרשו לכאורה מהמחנה הלאומי, ולא מעט ימנים אינם רוצים להצביע לסיעה דתית מובהקת או לליכוד.

את הוואקום מנסה בימים אלה למלא ראש העיר גבעת־שמואל יוסי ברודני, שקיבל לידיו את "הבית היהודי" והחזיר את השם "המפד"ל". עם גב של כמה עשרות פעילים מוניציפליים של המפלגה הם מבטיחים (כנראה לשווא) כי ירוצו עצמאית, בתקווה שמישהו ידאג לצרף אותם או לשריין אותם ברגע האחרון, למשל איילת שקד.

אף שהבית־היהודי־המפד"ל מתיימרת לייצג מאות אלפים בציבור הדתי־לאומי והכללי, ולא מעט כנראה היו שמחים לראות בה את ביתם, אין לה כיום כוח פוליטי עצמאי. אפילו ברודני עצמו נרשם ברשם המפלגות תחת מפלגה אחרת, "דתי־לאומי", שם שיוכל להשתמש בו במידת הצורך.

שוקי זוהר פעיל בבית היהודי מ־2003, כמעט 20 שנה. הוא שימש יועצם של זבולון אורלב וניסן סלומינסקי. "כשאת שואלת מצביע מרצ למי הוא מצביע, הוא יגיד אני מצביע מרצ. הוא לא יגיד אני מצביע הורוביץ, גלאון או זנדברג. תשאל מישהו חרדי למי אתה מצביע הוא יענה ש"ס או אגודה ולא דרעי או גפני. אבל כשאתה שואל מישהו בליכוד למי הוא יצביע, אם הוא ותיק הוא יגיד לך מחל, אם הוא צעיר הוא יגיד ביבי. אותו דבר היה אצל בנט. יש מפלגות שהן אישיות ויש מפלגות של דרך, אנחנו תנועה מימי הרב ריינס שיש לה דרך, שלא תלויה באיש.

"האידאולוג שעמד מאחורי בנט היה אורי אורבך ז"ל, היחיד שיכול היה להתקשר לבנט ולהגיד לו מה לעשות, משגיח הכשרות שלו. יש ציבור שלם שנמצא בריק. הזרם המרכזי שחי בערים ומשלב תורה ועבודה, משמר חיים דתיים, זה לומד דף יומי וזה מסתפק בדבר תורה בבית הכנסת, ונמצא בשוק החופשי ולא בישיבה. במורכבות עם שכנים שאינם דתיים – זה עולם אחר. בבניין שלי אין ועדת קבלה, והם אינם מבינים ואינם מתחשבים בדרך של אלו שגרים פה, שמקיימים את התורה ועבודה האמיתית, הקלאסית".

לקהל הזה מכוון בין היתר יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ', שמפלגתו מרקיעה בסקרים במספרים דו־ספרתיים. לאחרונה פרסמנו במקור ראשון דברים מהדהדים מחוג בית שבו מתבטא סמוטריץ' באופן חיובי ומפתיע כלפי ארגון צהר. הדברים נאמרו במסגרת הרצון להכיל גם אנשים בעלי עמדות ליברליות, במטרה למשוך אותם להצביע למפלגה בבחירות הקרובות. את המלכוד אפשר לראות בשפת הקמפיין: בציונות הדתית נמנעים מלתקוף את הרפורמות שקידם השר מתן כהנא במשרד הדתות, מתוך מחשבה שיש חלקים בציבור הדתי שמרוצים מהרפורמות ואף תמכו בחלקן.

זליגר גורס כי מפלגת הציונות הדתית מייצגת אגף תורני, בעוד המטרה של סמוטריץ' היא להרחיב את השורות – בין היתר באמצעות צירוף של מתמודדים חדשים בפריימריז, כמו רחלי צינקין ויוסף שפייזר, נוסף על חברי הרשימה הנוכחיים.

"ב־2013 כולם סתמו את האף והצביעו לבית היהודי, כולל החרד"לים, למרות שזו לא הרשימה שהם חלמו עליה, כי היו ברשימה סטרוק, מוטי יוגב ואורי אריאל", אומר זליגר. "אם בצלאל רוצה שגם הלייטים והליברלים יסתמו את האף ויצביעו, הוא חייב לתת להם תחושה שזה הבית שלהם. הוא צריך רשימה מאוזנת, ולשמור לאנשיו על הפה. השאלה היא מה המחיר שהוא יסכים לשלם על זה".

חרף השנה האחרונה, זליגר טוען כי הגישה הדתית עוקפת את החשיבות המדינית. "באופן מוזר ומשונה, יותר מפריעה ההתחרד"לות במפלגה מאשר הימניות. אני האחרון שיאמר שאין עם איתמר בן־גביר בעיה ליושבי מזכרת־בתיה ומודיעין, אבל הדימוי של סמוטריץ' ורוטמן הוא מאוד חרד"לי. אם בצלאל יחשוב שבכל סוגיה בדת ומדינה הוא יהיה עם החרדים בראש אחד – זה יבריח לנו את הציבור הדתי־לאומי. עד היום הוא היה 'נישה', וכשאתה רוצה להיות מנהיג יש לזה מחיר. זה אומר שאתה לא מתייעץ רק אם מעגל הרבנים שלך; אם הרב מדן והרבנית טיקוצ'ינסקי לא יהיו מסביב לשולחן, אז הוא לא יכול לצפות שבגבעת־שמואל יצביעו לו".

הרב גורדין מזכיר שם נוסף מהעבר. "אני לא חושב שלאנשים הייתה כזאת רתיעה אם חנן פורת היה עומד היום בראש הרשימה, למרות שהוא ייצג קו מסוים מבחינה תורנית". הוא שם את האצבע על הסגנון ולא על הרמה התורנית. "בצלאל לא מוכן לכבד את מי שחולק עליו, בטוח שכל האמת אצלו ומעורר דחייה.הוא לא מכיל ולא מוכן לקבל גישות אחרות, מה שגורם לאנשים להתרחק מהציונות הדתית. בצלאל סמוטריץ' הוא פספוס ענק מבחינתי. הוא מאוד חכם ומוכשר, ואני יודע שזה פתיר".

הרב גורדין מתייחס גם לעלייה של תנועת נחלה לנקודות התיישבות. "צורת ההתנהלות של סמוטריץ' ביחס לממלכה, היקרה לנו, גורמת לאנשים להתרחק ממנו. היו שהצביעו למתן כהנא ולבצלאל יחד באותה רשימה והסכימו לקבל את שתי הגישות. הבעיה היא הסגנון והצורה. הם פשוט מחקים את בן־גביר; מה חושבים בני נוער שרואים ח"כית מכובדת עוצרת רכב משטרה? זה מביא להם אולי קולות בפריימריז, אבל צריך לחשוב מאה פעמים לפני שאתה חוסם ניידת משטרה. זה משהו שעושים במקרים חריגים. האווירה הכללית מביאה מצביעים מצד אחד ומרחיקה אנשים אחרים".

עדיין אפשר להתאחד

בתום משא ומתן קצר השיקו שלשום איילת שקד ויועז הנדל את המפלגה החדשה בהובלתם. בטקס ההשקה הצהירו השניים כי יובילו קו לטובת הקמת ממשלת אחדות, בטענה שממשלת ימין צרה היא סכנה, אך לא יפסלו ישיבה עם נתניהו‎. הם יבקשו לפנות לימין ולציבור הדתי הליברלי כדי שיצביע להם, ויעשו שם חריש עמוק. עם זאת, רוב המועמדים ברשימה, שגם כך מתנדנדת על אחוז החסימה, הם חילונים, אך במפלגה טוענים לקיומם של שמות נוספים.

מחוץ לאיחוד הושארו מתן כהנא, שמנהל מגעים עם כחול לבן, וח"כ ניר אורבך, שטוען כי שקד עושה טעות כשאינה פונה לציבור הדתי־לאומי. "יש ציבור ציוני־דתי רחב מאוד שאין לו בית פוליטי היום", אומר ח"כ אורבך, "והסיכוי היחיד שאולי עוד קיים לימינה הוא שאיילת תנסה למלא את הוואקום הזה. זה יהיה קשה מאוד, אבל הסיכוי יהיה גדול בהרבה מאשר הדרך שאליה היא כנראה הולכת עכשיו עם ימין ממלכתי ולא ברור".

לאן נעלמו המנדטים של ימינה? הם לא הלכו לשום מקום. רוב הקולות נותרו במחנה הימין, והם מתחלקים במספר מפלגות קטן יותר. "לפי הסקרים הם כנראה עברו לסמוטריץ' ולליכוד", אומר כהן. "שלושה מנדטים ממתינים לראות כמה בן־גביר יהיה ברשימה אצל בצלאל, אבל הם בהחלט עברו".

בליכוד מתבשמים מהסקרים שלפיהם לגוש שלהם עם המפלגות החרדיות והציונות הדתית עומדים 60 מנדטים, גם בלי ימינה. כהן מעמיד אותם על טעותם: "מה זה 60? זה משהו שבונים עליו, שמרצ או רע"ם לא יעברו? אי אפשר לדעת. בסטטיסטיקה כל סוקר יכול להגיד לך ש־60 יכולים להיות 58 וגם 62. אנחנו כרגע 60 כי החמישה מנדטים של ימינה ותקווה חדשה חזרו לגוש. יכול להיות שדווקא מפלגה ימנית ליברלית תביא את המנדט־שניים החסרים".

כדי לנסות להבין את מקומו של הציבור, חזרתי לבחירות 1984. בשידורי התעמולה של המפד"ל הושק סרטון שבו נראים נחום לנגנטל ומקהלת ילדים של בנים ובנות שרה יחד "בלי אבל בלי חבל, זה הזמן הצבע מפד"ל". בהיעדר אלטרנטיבות אך במודעות פוליטית גבוהה, הבוחר הדתי ילך לקלפי, יתלבט שם מול הפתקים, וישלשל למעטפה.

"המצביע הדתי היה יכול אז להתפנק ולהגיד שבצלאל לא מתאים לו", אומר זליגר על אותה תקופה, "עכשיו – אין לו אפשרות. אין פינוק להצביע רק בשל ענייני דת ומדינה, כמו שבשנת 2015 הצביעו ככה ליש עתיד או ב־2022 כשנמאס מנתניהו. אני מעריך שהרוב המוחלט יישארו בציונות הדתית או בליכוד. למה ליכוד ולא ציונות דתית? עדיף להצביע ללא־דתי מאשר לדתי שלא כמוך. ניקח אדם ממודיעין, דתי־ליברלי, קל לו יותר מבחינה נפשית לברוח לליכוד שאין לו שום קשר אליו, מאשר לציונות הדתית, שאיתה יש לו הרבה יותר חיבורים אבל גם יותר יריבויות". דבר אחד נעלם מעיני כולם – איך תיראה רשימת הציונות הדתית. "למרות שקבוצה מסוימת מהווה איום, מעניין מאוד לראות מה תהיה האווירה שם, אם על ידי הפריימריז והוספת שריונים. לא מעט אנשים יצביעו לציונות הדתית".

זליגר טוען כי הקושי של שקד גדול יותר כעת. "מי שהצביע לאיילת בימין החדש ולא האמין שהם לא יעברו את אחוז החסימה, לא יזרוק עכשיו את הפתק שלו לפח, כל עוד אין לו ביטחון. רק אם המצביע ידע בביטחון שהם עוברים את אחוז החסימה, הם יהיו אלטרנטיבה. רבים גם יתקשו לסלוח לה על ההתנהלות בממשלה האחרונה".

הרב גורדין: "אני יודע שזה נשמע הזוי, אבל אפשר להתאחד. הרי ככה היה רק לפני שנה וחצי. לא יודע אם הציבור בשל לזה אחרי השנה האחרונה. אנשים חושבים שלשקד אין סיכוי. אילו היה קם גוף מסוים שהיה מאחד את שקד, הבית היהודי וגורמים נוספים – זו הייתה יכולה להיות הפלטפורמה. ההערכה שלי היא שבסוף יצביעו לשקד, אך הליכה למפלגה חילונית רק עם הנדל והאוזר – זה בעייתי. אם היא תוסיף לה גוון דתי, אני מעריך שהרבה מאוד יצביעו לה, גם אם מחוסר ברירה".

כהן עדיין מחכה. "צריך מישהו שהוא באג'נדה של הימין החדש – מפלגה מעורבת, יהודית וימנית – אבל לא סמוטריץ' ולא הליכוד. אם שקד לא תגיד למצביעים שלה באופן ברור שהיא ימין – אנחנו לא נבוא".