125 עמודי דו"ח מבקר המדינה על אירועי שומר החומות שפורסם שלשום, הם מסמך מדכדך ביותר. גם מי שעקב בקפידה ומקרוב אחר הפרעות, משתאה נוכח ריכוז הממצאים.
במשך יותר מחצי שנה עמלו אנשי מבקר המדינה בראשות מתניהו אנגלמן על חקירת המאורעות ובחינת התמודדותם של גופי הביטחון והחוק עם מהומות הדמים של מאי 2021. אנגלמן ראה בהפקת לקחים מאירועי שומר החומות עניין בעל חשיבות עליונה, שעשוי להביא להצלת חיים. הוא ואנשיו השקיעו משאבים רבים לאתר את נקודות התורפה ולהציע פתרונות להתמודדות טובה יותר עם התקוממות לאומנית עתידית, אם תפרוץ.
"מצאנו ליקויים משמעותיים בתחום היערכות כוחות המודיעין, הכשרת הכוחות לטיפול בהפרות סדר ועוד", אמר המבקר ביום רביעי, לקראת הגשת הדו"ח לראש הממשלה יאיר לפיד. "אסור שאירועים כאלו יחזרו על עצמם". הוא תבע מראש הממשלה ומהשר לביטחון הפנים לקיים את המלצות הדו"ח ולא להתחמק מאחריות בטענה כי לא הם עמדו בהנהגת המדינה בזמן הפרעות.
המסמך עב הכרס מצביע על שורה ארוכה של כשלים, שנבעו בין השאר מהתעלמות מהתרעות מוקדמות, ומעיוורון מודיעיני. במסגרת הביקורת נבדקה פעילות המשטרה באירועים בהיבטים מודיעיניים, מבצעיים ולוגיסטיים, ונבדקו ההכשרות והאימונים להתמודדות עם אירועי הפרות סדר. כך למשל התברר כי רכזי המודיעין בערים המעורבות אינם דוברי ערבית. גם בדיקת הממשק בין המשטרה לשב"כ העלתה ממצאים מדאיגים. במישור של פעילות המשטרה ופרקליטות המדינה לביצוע מעצרים, מיצוי חקירות והעמדה לדין נמצאו מחדלים, שגרמו לענישה נמוכה ולאובדן הרתעה.
שלושה אזרחים נהרגו ומאות נפצעו (בהם כ־306 שוטרים) בכ־520 מוקדי אלימות מתועדים. בשיא המהומות השתתפו בו זמנית ברחבי המדינה כ־6,000 תושבים מקרב ערביי ישראל. כ־3,200 מעורבים נעצרו, כ־240 מהם יהודים. הנזק הכספי שנגרם מוערך בכ־58 מיליון שקלים, מהם כ־10 מיליון שקלים לרכוש המשטרה. על פי המסמך, במקרים רבים, בפרט בימים הראשונים להתרחשויות, לא נתנה המשטרה את המענה המבצעי הדרוש אל מול האיום, ודאי לא בטווח זמן רלוונטי, גם במוקד 100. עוד התברר כי המשטרה לא הייתה מצוידת לתרחישי הייחוס שהגדירה לעצמה. כך, על פי תרחישי המשטרה עצמה נדרשה היערכות להתמודדות עם אירועים הפרות סדר שעלולים להימשך 20 יום, אך מלאי הציוד היה רחוק מלשרת את היעד. במחוז חוף, בפיקודו של ניצב יורם סופר, אזלו האמצעים לפיזור הפגנות כבר ביום הראשון לאירועים, וגם הכוחות במחוז המרכז סבלו מחוסר.
הדו"ח משרטט את קוצר הראות ששלט במשטרה והביא להתעלמות מאתגר הערים המעורבות ופוטנציאל המתיחות בין יהודים לערבים. לא הובאה בחשבון גם האפשרות שאירועים פליליים והפרות סדר יתפתחו לפעילות לאומנית נרחבת. המשטרה מנטרת בקביעות פעילות לאומנית בערים המעורבות, ופותחת תיקי חקירה בעלי אופי לאומני במקרים המתאימים. סיווג תיקי החקירה ותיאור נסיבות העבירה שבהם המניע לאומני, מאפשרים לזהות מגמות פשיעה מרכזיות ולגבש מענה. אך לדברי המבקר, אף שבשנים 2018־2021 נרשמה עלייה ניכרת במספר האירועים הלאומניים בתחנות יפו, עכו ולוד, הם סווגו במשטרה כפליליים.
רינת בלוך, לוד: "המערכת לא הייתה לצידנו. אם מישהו ירצה שוב להצית בית או לנפץ רכב – הוא יוכל לעשות את זה כי איש לא נענש על זה בעבר"
בעכו, למשל, תושבים יהודים רבים מעידים כבר שנים על אירועי אלימות לאומנית, הצקות וקריאות גנאי, אך במשטרה בחרו לנטרל את המניע הלאומני, לראות בהם עימות אזרחי "רגיל" ואף להטיל את האשמה על שני הצדדים. גם לאחר הפרעות, אירועי תקיפה לאומניים רבים נתקלו בהתעלמות או בהתעקשות להגדירם כסכסוך או תגרה, זאת גם כאשר היה ברור שהרקע הוא יהדותם של המותקפים. רק לפני כחודשיים, באירוע שבו עשרות ערבים תקפו שני אחים יהודים ושהרקע לו היה ברור לחלוטין – במשטרה הגישו כתבי אישום נגד שניים בלבד מעשרות התוקפים, בלי אזכור מניע לאומני. במשטרה סירבו למסור בתגובה לפנייתנו נתונים על מספר תיקי הפשיעה הלאומנית שנפתחו. מבקר המדינה ממליץ "למקד פעולות ניטור לזיהוי פעולות בעלות רקע לאומני, ולבחון מיקוד פעולות יזומות נגד פשעים על רקע לאומני בערים מעורבות". חוסר הערנות למתח הלאומני הביא גם להתעלמות של השב"כ מעליית מפלס המתח במגזר הערבי ומפוטנציאל הסיכון של התפרצות בין יהודים לערבים. כך עולה כי בלוד נערכו כוחות המשטרה ביום השני למהומות הדמים, להפגנות של יהודים, ואילו הערבים הם אלו שיצאו למסעות פרעות של ירי, יידוי אבנים, הצתת ניידות וניסיון להרוג יהודים ושוטרים.
יצאו בזול
מהשתלשלות המאורעות עצמם, עובר הדו"ח לסקירת התגובה השלטונית. מצופה היה כי אחרי הכישלון בהגנה על יהודים מפני תוקפיהם, מערכות האכיפה יצליחו לפחות להעמיד את הפורעים לדין. במשטרה הציגו נתונים סותרים, בפער של כ־1,000 עצורים, במהלך האירועים ואחריהם. במשרד מבקר המדינה מצאו כי על פי דיווחים רשמיים שונים של אותו ארגון נעצרו בין 2,163 ל־3,192 אנשים, מהם כ־92% ערבים וכ־8% יהודים, 82% בגירים ו־18% קטינים. 80% מהעצורים נעצרו בעת אירועי שומר החומות (עד 22 במאי 2021), והיתר אחריהם. לדעת מבקר המדינה, יבול המעצרים וכתבי האישום דל ביחס להיקף אירועי האלימות, חומרתם, מאפייניהם ומספר המשתתפים. מתוך אלה שכבר נעצרו, רק 18% הועמדו לדין והוגשו נגדם כתבי אישום. הרוב המוחלט של הפורעים חזרו לחייהם באין מפריע ובתחושה של אין דין ואין דיין, שתעודד אותם לשוב על מעשיהם ביום פקודה.
סוגיה שלא זכתה להתייחסות בדו"ח המבקר משום שאיננה בתחום סמכותו, היא אופי הענישה במערכת המשפט. כדי להשלים את התמונה בהקשר הזה נציין כי על פי מעקב מקור ראשון בשנה שחלפה, עד כה היו גזרי הדין מקילים מאוד – חודשי מאסר ספורים. אף שבית המשפט העליון קבע כי בעבירות שבוצעו ממניע גזעני נדחים שיקולי ענישה מקילים, ובהם נסיבות אישיות ושיקולי שיקום, עמדה זו כמעט לא באה לידי ביטוי בגזרי הדין. בפרקליטות המדינה הגישו לא מעט ערעורים לערכאות במחוז חוף, ואלה החמירו את הענישה. למרות דברי הביקורת נגד השופטים המקילים, בהם ניצן סילמן וארז פורת מהמחוזי בחיפה, וטל תדמור־זמיר, סגנית נשיאת בית משפט השלום בחיפה – הללו ממשיכים במדיניותם ה"רחומה" שמתייחסת בעיקר למצבם של המורשעים ולא בהכרח לתוצאות או לנסיבות של מעשיהם.
בעקבות ממצאי המבקר חזרנו לכמה מנפגעי האלימות בערים המעורבות, כדי להבין כיצד הם התרשמו מההליך למיצוי הדין עם תוקפיהם. אחד האירועים הקשים בפרעות בלוד היה הצתת ביתה של משפחה יהודית ובזיזתו. תלונה הוגשה, חקירה נפתחה, אך התיק נסגר. בפרקליטות טענו כי התיק אבד, אך בהמשך התברר כי הוא הועבר לפרקליטות עם המלצה לסגור אותו. כשמקרה חמור כזה מסתיים בלי כתב אישום, תחושת התושבים היא זלזול מצד גורמי האכיפה.
"בשנה האחרונה נבנו קשרים טובים יותר עם המשטרה", מספרת רינת בלוך, תושבת שכונת רמת־אשכול בלוד וחברתה של דיירת הבית שהוצת, "אבל הסיפור הזה הוא כתם שמעיב על האמון. בסוף, עם כל הכוונות הטובות, יש תחושה שהמערכת לא הייתה לצידנו. יש מקרה חמור של ביזה ושריפת בית, שאיש לא נתן עליו את הדין. זו גם הרגשה של זלזול וגם שאין הרתעה. אם יבוא יום ושוב מישהו ירצה להצית בית או לנפץ רכב – הוא ידע שהוא יכול לעשות את זה כי איש לא נענש על זה בפעם הקודמת. שורת התיקים שנסגרו עשתה משהו לתושבים. אפילו במקרים קטנים אנשים לא ממהרים להגיש תלונה. לא מזמן פרצו למישהו לרכב, ואנשים אמרו לו 'תגיש תלונה אבל היא כנראה תיסגר'. זה המסר שיצאנו איתו".
בין התיקים הרבים שנסגרו מקרים קשים ביותר. גם בחקירות במעורבות שב"כ, נסגרו תיקים בנימוק של "עבריין לא נודע". כך קרה למשל בפיגוע ירי בלוד ובאירוע של זריקת רימון. מקרה אחר, של יידוי בקבוק תבערה, הועבר לפרקליטות וטרם התקבלה החלטה בעניינו. בעכו לא הובא עד כה לדין אפילו אדם אחד שהיה מעורב בפציעתו האנושה של המחנך אלעד ברזילי. פחות מחמישה מעורבים הואשמו במעשי הלינץ' האכזריים במור ג'נאשווילי ובמרדכי כץ, שעשרות אנשים תקפו אותם לעיני מצלמות האבטחה ומכשירי טלפון של ערבים, שאף העלו את התיעוד לטיקטוק.
"ביום הראשון או השני לפרעות עברתי ליד המסגד", משחזר יהושע מלק, תושב לוד. "שני ערבים התקרבו אליי, צעקו 'אתה לא תלך פה' ויידו לעברי אבנים. צלמי עיתונות זרה צילמו הכול. הגשתי תלונה, אבל התיק נסגר בשל 'עבריין לא נודע'. בהמשך הגיע אליי סרטון ובו מתועד אירוע התקיפה הזה, והפנים של אחד התוקפים נראות בו די ברור. הבאתי למשטרה את התיעוד, ובכל זאת התיק שוב נסגר. גורם בכיר אמר לי שניסו לאתר את התוקפים ולא הצליחו", מספר מלק, אך הוא סבור כי "אם היו משקיעים יותר – אפשר היה להגיע לתוצאה אחרת".
גם ראובן בן־חמו, חסיד חב"ד מנוף־הגליל, לא יודע מה עלה בגורלם של יותר ממאה ערבים שעצרו את רכבו סמוך לכפר־כנא וניסו לבצע בו לינץ'. "לפני כשנה התקשר אליי מישהו שהציג את עצמו מהפרקליטות, ואמר שיש עצורים אבל אין כתבי אישום", הוא מספר. בן־חמו הוא אחד מ־35 אזרחים שהביטוח הלאומי הכיר בהם נפגעי פעולות איבה במאורעות תשפ"א, אך רק ב־12 מקרים של פגיעות גוף בגין פעולות איבה הוגשו כתבי אישום. בן־חמו עסוק במאמצים להשתקם, ואינו פנוי לחפש צדק. "אני לא מסוגל היום לעבוד, לא נפשית ולא פיזית, ומטופל בכדורים פסיכיאטריים. פגיעת הראש גרמה לי לאיבוד זיכרון. השיניים מתפוררות בגלל החרדות. בלילות אני לא ישן, אני לא יוצא מהבית בלי ליווי צמוד, וכל פיצוץ או רעש מקפיא אותי ומחזיר אותי לרגעים שניסו להרוג אותי. כל החיים שלי עבדתי בסביבת ערבים, ויש בהם הרבה אנשים טובים, אבל אותם רשעים יושבים בבית ולא נותנים את הדין".
מגלגלים אחריות
מבקר המדינה אינו רשאי לעסוק בעונשים שגזרו בתי המשפט, אך הוא מותח ביקורת על המאמצים שנעשו לשם העמדה לדין של הפורעים, שלדעתו לא היו מספקים. אף שרבים נעצרו במהלך המהומות, מרביתם שוחררו בלי העמדה לדין. "קיים פער בין קביעת שב"כ שלפיה אירועי האלימות התאפיינו בממד לאומני ובהטלת טרור על אוכלוסייה נורמטיבית, לבין שיעור החשודים שהועמדו בסופו של דבר לדין בעקבות האירועים בערים המעורבות לוד ויפו בעבירות ממניע גזעני (3%) או בעבירות טרור עם מניע גזעני (11%)", נכתב בדו"ח. בין היתר, יכולות התיעוד הנמוכות של המשטרה בהפרות סדר, והפקדת חוקרים חסרי ניסיון וכאלה שאינם דוברי ערבית – הביאו לכך שנגד חשודים רבים לא נאספו די ראיות.
בתגובה לדו"ח המבקר טענו במשטרה כי לא נכון להשוות בין מספר העצורים למספר כתבי האישום. לדבריהם, "מורכבות האירועים, ריבוי המעורבים, הקושי בזיהוי חשודים ובאיתור עדים והיעדר תיעוד במרחב הציבורי הקשו על המיצוי החקירתי הנדרש להגשת כתבי אישום. כל מקרה מעצר הועבר לגורמי התביעה, וכל תיק שהגיע לטיפול תביעתי טופל בהתאם לקריטריונים מקצועיים משפטיים של מבחני ראיות ומסוכנות הדרושים להצלחה בהליך משפטי". גורמים במשטרה תולים את הקולר במדיניות הפרקליטות שדורשת רף ראייתי כמעט בלתי אפשרי, ולא תגיש כתב אישום אלא אם הראיות מוכיחות את אשמתו של האדם מעבר לכל ספק.
מתברר כי במהלך המהומות קבע המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, עו"ד שלמה למברגר, כי השתתפותו של אדם בהפרת סדר או באירוע הסתה ואלימות כלפי אדם או רכוש בעת המהומות מעידה על מסוכנותו, וחובה על רשויות האכיפה למצות איתו את הדין. הוא הנחה את המשטרה ואת הפרקליטות למצוא את היסוד הלאומני של המעשים. ואכן בכל כתבי האישום מופיעה פסקת פתיחה המציגה את חומרת הפרעות, שפרצו בעת ירי טילים מרצועת עזה וכאשר כוחות המשטרה נקרעו בין משימות ההגנה על שלום האזרחים בערים המופגזות להגנה על חייהם בערים המעורבות. גם ראש מדור חקירות במשטרה הנחה את השוטרים לציין בכל פתיחת תיק חקירה בקשר לאירוע הסתה ואלימות בעת המהומות, כי המניע הוא "פעולות איבה".
עם זאת, המבקר מעיר כי ניכר פער בין מבחן ההצהרה למבחן התוצאה. אף שחוק המאבק בטרור קובע כי עבירה שהיא גם מעשה טרור תביא להכפלת העונש, לפי המבקר לא נעשה בו די שימוש. מתוך 90 חשודים שהוגשו נגדם כתבי אישום, כמעט מחצית (47%) לא הועמדו לדין בעבירות טרור. אגב, בריאיון למקור ראשון כשבועיים לאחר הפרעות הדף ראש תחום ביטחון ותפקידים מיוחדים בפרקליטות, עו"ד שלומי אברמזון, את הביקורת, והסביר כי "מניע הוא מושג חמקמק, לא קל לחדור לנפשו של אדם" וכי "אסור שרגש הזעזוע יחליף את האמת והצדק".
דוגמה בולטת להתנהלות שהמבקר רומז לה היא המקרה של דרור תמיר, תושב יפו שהיה קורבן לניסיון לינץ'. כתבי האישום שהוגשו נגד התוקפים נעדרו מניע גזעני, בנימוק ש"הקורבן לא לבש סממנים יהודיים, פנה לתוקפים באנגלית ולא בעברית, ואלה ככל הנראה כעסו על שצילם אותם". חודש קודם לכן הגישו בפרקליטות המדינה כתב אישום נגד שני אחים ערבים שתקפו את הרב אליהו מאלי, ראש ישיבת ההסדר ביפו, ואת מנכ"ל הישיבה משה שנדוביץ. אף שבדיוני הארכת מעצר הבהירה המשטרה שהמניע לתקיפה גזעני, בכתב האישום לא היה לכך זכר. במקרה אחר, שופטי המחוזי בחיפה בראשות השופט יחיאל ליפשיץ ביקרו בחריפות את עמדת הפרקליטות שלא להעמיד לדין את בילאל חילואני, ממשתתפי הלינץ' במור ג'נאשווילי בעכו.
בדו"ח מבקר המדינה, הפרקליטות מגלגלת את האשמה אל המשטרה ומבהירה כי תפקידה הוא "הרגל האחרונה" שמעמידה לדין על סמך תוצרי עבודת החקירה ואיסוף הראיות. "בהפקת לקחים שהתקיימה בפרקליטות עלה כי החקירות של גופי החקירה השונים ביחס למניע לא היו ממצות".
בפרקליטות טוענים כי "על רקע החומרה היתרה שבאירועי שומר החומות, נקטה הפרקליטות מדיניות מחמירה לפיה, ככלל, בתיקים שבהם התגבשה תשתית ראייתית יש לבקש לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים, נוכח המסוכנות הרבה של מבצעיהם ונסיבות ביצוע העבירות. הפרקליטות טענה בבתי המשפט, כי המסוכנות הנשקפת מהמעשים, גם אם ההצטרפות אליהם הייתה ספונטנית, מדובר במסוכנות קונקרטית של ממש". מנגד, נראה כי בבתי המשפט לא מתרשמים כל כך ממדיניות גורמי התביעה הממשלתית ולא ממהרים להחמיר עם אלו שהורשעו. בתגובת המשטרה נאמר כי "עבירות בעלות אופי לאומני וגזעני הן בסמכות הפרקליטות".
באוגוסט אשתקד פרסם מבקר המדינה את הדו"ח המקיף השנתי, ובו הקדיש פרק נפרד למיצוי זכויותיה של המדינה בהגשת תביעות אזרחיות נגד עברייני אלימות לאומנית. על פי הדו"ח, בשנים 2018־2019 לא הוגשו תביעות אזרחיות להשבת כספי הפיצויים ששילמה המדינה לנפגעי הטרור, הנאמדים בכחצי מיליארד שקלים. המבקר ציין כי גם בפרעות שומר החומות, מלבד ההליכים הפליליים יש לנקוט פעילות אכיפה אזרחית ולתבוע מהפורעים לשאת בעלות הנזק שגרמו, המוערכים בעשרות מיליונים. "לשם הגברת ההרתעה", כתב המבקר, "מומלץ כי היחידה לאכיפה אזרחית תשקול הגשת תביעות אזרחיות גם באותם מקרים שבהם זהות המזיקים ידועה, אולם מסיבות משפטיות ואחרות החליטה הפרקליטות שלא לנהל נגדם הליך פלילי או שהנאשם זוכה בהליך הפלילי".
מפרקליטות המדינה נמסר כי "מדינת ישראל מתעתדת לפעול בנחישות למצות את מלוא חומרת הדין במקרים שאותרו ומתאימים להגשת תביעות אזרחיות".
