מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה לא חסך איומים בשבועות האחרונים בניסיון למנוע מישראל להתחיל להפיק גז בשדה כריש. תחילה הוא שלח כטבמ"ים לא חמושים לעבר האסדה, ובראיונות שפיזר לכל עבר בחודש האחרון הוא שב והטעים כי לא רק אסדת כריש נתונה לאיומי הטילים של ארגונו. העובדה שצה"ל יירט את הכטב"מים לא הביכה את נסראללה. "הם שוגרו במטרה ברורה שטילים של ישראל יפגעו בהם, כדי שמי שעובד במקומות האלו יידע שהם אינם בטוחים", הסביר.
אחרי הכטב"מים הגיעו האיומים המפורשים. "כל שדות הגז של ישראל מאוימים", אמר בריאיון חגיגי לערוץ הטלוויזיה אל־מיאדין לרגל מלאת 40 שנה לחיזבאללה. "אין מטרה ישראלית בים או ביבשה שהטילים המדויקים של חיזבאללה אינם מגיעים אליה". אבל האיומים של נסראללה לא שינו את המצב בשטח. בחברת אנרג'יאן היוונית, המפעילה את מאגר כריש, לא נבהלו. "אסדת כריש בטוחה ושגרת העבודה לא הופרעה", נאמר בהודעה שפרסמה החברה בעקבות יירוט הכטב"מים. גם המשא ומתן בין ישראל ללבנון, המתנהל בידיו האמונות של עמוס הוכשטיין, שליחו המיוחד של הנשיא ביידן לאזור, לא ממש סובל מתעלוליו של נסראללה. אולי להפך, הם רק ממריצים אותו. בשבועיים האחרונים צבר המשא ומתן מומנטום חיובי והחל לייצר קולות של אופטימיות זהירה, שאולי אולי ישראל ולבנון קרובות מאי פעם להסכמות.
ביום ראשון השבוע נחת המתווך האמריקני בביירות, חמוש בהצעה ישראלית, ששרת האנרגיה קארין אלהרר תיארה כ"הצעה רצינית עם נכונות ליצירתיות". "יש פה הזדמנות לממשלת לבנון", מסרה אלהרר, "להגיע לסיום הסכסוך בגבול הימי ולפתח את מאגר הגז שישרת את האינטרסים הכלכליים שלה. אני קוראת לעם בלבנון: אל תיתנו לגורמים קיצוניים לקלקל לכם. לבנון צריכה להחליט אם להישאר בחורבן כלכלי ואנרגטי או להצטרף למדינות מפיקות הגז באזור. הכדור נמצא בידיים של לבנון".
בלבנון שוררת הסכמה רחבה בנוגע לרצון להגיע להסכם עם ישראל, מה שלכאורה משאיר את חיזבאללה בחוץ. לנסראללה לא נותר אלא לייצר מיצג לאומני של איומים
התיאור הזה אינו מוגזם. עובדה, פחות מיממה אחר כך חצה הוכשטיין את הגבול בנאקורה ונסע לפגישה לילית עם ראש הממשלה יאיר לפיד. זה כנראה לא היה קורה אם לא היה לו משהו משמעותי לדווח עליו ישירות לסמכות הבכירה ביותר בישראל. לא זו אף זו, גם בלבנון הסימנים מעידים על התפתחויות חיוביות במשא ומתן על הגבול הימי. בביירות נפגש הוכשטיין עם השלישייה המובילה בפוליטיקה הלבנונית. הנשיא מישל עאון, ראש הממשלה המיליארדר נג'יב מיקאתי, ויו"ר הפרלמנט נביה ברי. המסר של הוכשטיין בתום הפגישה היה ברור: "אנו יכולים להמשיך להתקדם באופן רציף. אני מצפה לשוב לאזור כדי להביא את ההסדר הסופי".
המפגש של השלישייה עם הוכשטיין מעיד על כך שבלבנון שוררת הסכמה פוליטית ועדתית רחבה בנוגע לרצון להגיע להסכם עם ישראל, מה שלכאורה משאיר את חיזבאללה בחוץ. ההנחה הרווחת היא שנסראללה כבר הבין לאן נושבת הרוח. במצב האקוטי שבו נתונה לבנון, פניה מועדות להסכם. למזכ"ל הארגון השיעי לא נותר אלא לייצר מיצג לאומני מרשים, כולל כטב"מים ואיומים, שבאמצעותו הוא ממקם את עצמו ואת חיזבאללה כשומרי הסף, מי ששמרו על כבודה של לבנון ועל האינטרסים הלאומיים והכלכליים שלה.
אבל זה רק חלק מן התמונה הכוללת. כדי להבין מה באמת דוחף את המו"מ קדימה צריך להסתכל על לוחות הזמנים. אם הכול ילך כשורה, האסדה של כריש אמורה להתחיל להפיק גז מן הים כבר בספטמבר הקרוב. והשאלה הגדולה היא מה יגיע קודם – הסכם, או תחילת הוצאת גז בטרם הסכם, מה שעלול לפוצץ את הסיכוי להגיע להסכם. בריאיון לאל־מיאדין התייחס נסראללה ספציפית לעיתוי: "אם ישראל תתחיל להוציא גז בספטמבר, זו תהיה בעיה", אמר. ומה יעשה אז אדוני, התעניין בנימוס המראיין הלבנוני. "התשובה תגיע ביום הרלוונטי", סתם מזכ"ל חיזבאללה ולא פירש. ולא בכדי. כי חודש ספטמבר הוא רק הפרומו למה שבאמת מעניין את נסראללה, וגם את הנשיא מישל עאון: הבחירות לנשיאות לבנון, שצפויות להתקיים באוקטובר.
הבחירות לנשיאות הן דרכו של נסראללה לחזור לממשלה ולמוקדי ההשפעה, לאחר שבבחירות לפרלמנט ספג ארגונו מכה קשה. הפיצוץ בנמל ביירות ב־4 באוגוסט 2020 הרעיד את לבנון עד היסוד, והחשדות – שלא לומר ההאשמות – בדבר אחריותו של הארגון יצרו שבר בדעת הקהל בלבנון. בעקבות הבחירות מצא חיזבאללה את עצמו מחוץ לממשלה. הוא איבד את תיק הבריאות, שאפשר לו לשלוט על תקציבי עתק שבאמצעותם יכול היה לטפל בפצועיו במלחמה בסוריה.
השבוע צוין יום השנה השני לפיצוץ, שבו נהרגו יותר ממאתיים אזרחים ושהמיט על ביירות אסון הומניטרי, כלכלי ואקולוגי כבד. הדי הפיצוץ ממשיכים לרדוף את חיזבאללה, והשבוע, בסוג של צירוף מקרים, התמוטטו ממגורות החיטה של לבנון, שניזוקו קשות בפיצוץ ההוא.
הקלף של נסראללה בבחירות הקרובות בלבנון הוא בסיל ג'ובראן, חתנו של הנשיא מישל עאון, שגם שימש בעבר שר החוץ. בין ג'ובראן לחיזבאללה יש מערכת יחסים קרובה. ג'ובראן הנוצרי הוא ראש סיעת "הזרם הלאומי החופשי" בפרלמנט, הנחשבת לשותפה פוליטית של חיזבאללה. בלבנון יש לנשיא סמכויות רחבות מאוד, ובחיזבאללה מקווים שג'ובראן ינצח, ושתחת מטרייתו ישוב הארגון לזירה הפוליטית ולשליטה במשרדי ממשלה. במיוחד שואף נסראללה להחזיר לעצמו את תיק הבריאות.
בשורה התחתונה, האינטרסים של חיזבאללה ועאון עצמו מצטלבים יפה. מה גם שעאון עצמו הבהיר בהזדמנויות שונות שלא יפנה את כיסאו עד שחתנו ישב עליו במקומו. דא עקא, בדרך למימוש התוכניות של חיזבאללה ועאון עומד מכשול לא פשוט. לפני שנה ועשרה חודשים הטיל הממשל האמריקני סנקציות על ג'ובראן. על פי משרד האוצר האמריקני ג'ובראן אינו רק בעל ברית של חיזבאללה, אלא גם אחראי לשחיתות מערכתית בהיקפים של מיליארדים, שהיא אחד הגורמים לכאוס הפוליטי והכלכלי שלבנון שרויה בו.
השאלה כרגע היא אם במסגרת האילוצים יהיו האמריקנים נכונים "להלבין" את ג'ובראן כדי לנטרל את ההתנגדות של חיזבאללה לחתימה על הסכם גבולות ימי בין ישראל ללבנון. זו שאלה לא פשוטה, אבל סימנים שונים מעידים שעסקה מהסוג הזה איננה בלתי אפשרית; ראו ערך המפגש בין הנשיא ביידן ליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן, רק לפני שבועיים. נסראללה עצמו טרח לפרש את הסיטואציה שהביאה את ביידן ללחוץ ידיים למצורע מריאד. בריאיון באל־מיאדין הסביר: "ארה"ב רוצה לחפש חלופות אנרגיה לאירופה, במקום הנפט והגז המגיעים מרוסיה. לשם כך ביידן הגיע לאזור. הוא זקוק גם לישראל שתתרום את חלקה מעבר למה שסעודיה ואיחוד האמירויות יכולות לסייע. ישראל רואה בעצמה את ההזדמנות בשל הצורך של ארה"ב ואירופה, כך שהסיפור הוא לא רק כריש אלא כל שדות הנפט והגז בחופי ישראל".
נסראללה צודק, כמובן. ארה"ב רוצה לסייע לבעלות בריתה באירופה להתמודד עם האתגרים הקשים שהמלחמה באוקראינה מציבה בפני משק הגז האירופי. ישראל היא מקור חלופי קטן אך משמעותי שמצטרף למקורות נוספים, ולבנון יכולה – גם אם באיחור אופנתי – להיכנס למשוואה. יהיו לכך יתרונות אחרים בקונסטלציה האזורית הכוללת, במיוחד בכל הקשור להתנהלות האיראנית. להסכם גבולות ימי בין ישראל ללבנון יש פוטנציאל לתקוע טריז ביחסים בין חיזבאללה לטהרן.
לא פעם יש נטייה לפרש את האיומים של נסראללה בהקשר של קול אדוניו; איראן היא שדוחפת את מנהיג חיזבאללה להקצין את איומיו כלפי ישראל, כחלק מהמסכת האזורית של המשא ומתן על חידוש הסכם הגרעין. בדרך כלל זה נכון, אבל בהקשר הנוכחי נכון יותר לפרש את איומיו של נסראללה כחלק בלתי נפרד מן הפוליטיקה הלבנונית הפנימית. האיומים רק עוזרים לו לשמר את היחסים עם טהרן בסד הפוליטי הפנימי שבו נמצא כעת הארגון.
ג'ובראן עצמו לא חסך בניסיונות ליצור מגע עם הממשל האמריקני, ובירך את הנשיא ביידן עם היבחרו לנשיאות. לפני הטלת הסנקציות עליו הוא כנראה העסיק בשכר לוביסט שפעל למענו בוושינגטון וקידם פגישות בינו לבין סנטורים אמריקנים. ברזומה של ג'ובראן יש ריאיון מ־2017 באל־מיאדין שעורר סערה גדולה בלבנון, ובו אמר שללבנון אין בעיה אידיאולוגית עם ישראל. הוא גם אמר שאין לו בעיה עם זה שישראל תחיה בביטחון, אולם דרש במפגיע את החזרתם ללבנון של חוות שבעא, הכפר ע'ג'ר והכפר שובא.
העובדה שהמו"מ על הגבולות הימיים מנותק מהדרישה להשבת אזורי הגבול היבשתיים, היא אחת הסיבות העיקריות לכך שלהסכם יש אולי סיכויים לקרום עור וגידים.
השאלה היא אם האופטימיות הזהירה תצדיק את עצמה. כדי שהמומנטום יימשך, ישראל ולבנון צריכות להגיע להסכמות בנוגע לתאריך תחילת הפקת הגז בשדה כריש. על פי התכנון, ההפקה אמורה להתחיל כבר בספטמבר. לא מן הנמנע שבישראל יצטרכו לעכב את ההפקה כדי לא לשבור את הכלים. סימנים ראשונים לכך שזו אכן המגמה אפשר היה לראות מהדיווחים על הדיון שניהלה הממשלה ביום רביעי. על פי הדיווחים מהדיון, הגז כבר לא אמור בהכרח "להתחיל לזרום מאסדת כריש כבר ברבעון השלישי של 2022", כמו שהתבטאו עד השבוע. ובכלל, ספטמבר זה יותר "תאריך שנסראללה מפמפם לצרכיו".
מה שמביא אותנו לשלב השני בתחזית המסתמנת, והוא הבחירות לנשיאות לבנון באוקטובר. אם אכן תהיה עסקה להלבנת ג'ובראן כדי שייבחר לנשיא, המתווך הוכשטיין יצטרך לסגור את הקצוות לפני הבחירות. אז הכיוונים הולכים ומתבהרים. אבל האם סד הזמנים הזה אכן יאפשר לישראל ולבנון להגיע להסכם, במיוחד כאשר איראן נושפת בעורפה של לבנון? כל זה מוליך אותנו למה שבעברית מדוברת מכונה: "אחרי החגים".
