כמעט כל אדם שנוסע בכבישי השומרון נתקל בנהיגה הפלסטינית הפרועה, שבאה לידי ביטוי במהירות מופרזת, עקיפת כמה רכבים בבת אחת, חצייה של קו הפרדה רצוף ואי ציות כללי לחוקי התנועה. ברשות הפלסטינית מוטרדים ממספר ההרוגים הפלסטינים בתאונות הדרכים, ובמשטרה הפלסטינית מודים: "אנחנו לא יכולים לעשות כלום, תחנכו את הילדים".
כמעט 12 אלף תאונות ספרו הפלסטינים בשנת 2021 בשטחים שבשליטת הרשות. דובר המשטרה הפלסטינית לואי זריקאת ציין כי בתאונות אלו נהרגו 116 אנשים ונפצעו כ־9,000, מתוכם 170 באופן קשה. בשיחה עם ערוץ "פלסטין" הוא דיווח על עלייה חדה במספר התאונות בהשוואה לשנה שעברה, שבה נרשמו כ־9,000 תאונות עם 89 הרוגים.
על פי לשכת הסטטיסטיקה הפלסטינית, שכם היא המובילה במספר תאונות הדרכים בפער גדול. יותר מ־2,500 תאונות התרחשו בנפה, הכוללת גם את כביש 60 המוביל משכם לרמאללה, ומתו בהן יותר מ־20 פלסטינים. הכביש מכונה בפי הפלסטינים "האוטוסטרדה הפלסטינית", בעיקר בגלל המהירות הגבוהה שבה הם מורגלים לנסוע בו. גם בהמשכו, היורד מירושלים לחברון, מתרחשות תאונות רבות. בטבלה שפרסמה לשכת הסטטיסטיקה הפלסטינית ניצבת חברון במקום השני במספר תאונות הדרכים בשנת 2021, עם כמעט 1,900 תאונות, וכובשת את המקום הראשון והבלתי מכובד במספר ההרוגים, עם יותר מ־40 אנשים בשנה אחת.
על פי דובר המשטרה הפלסטינית, אחת הסיבות לנהיגה הפרועה היא היעדר פיקוח משטרתי בכבישים הבין־עירוניים. "הנהגים לא שומעים לחוק ולא נוהגים על פי החוק. אין לנו אפשרות לפקח בכבישים המהירים, והנהגים שם מרגישים שהם לא כפופים לשום הגבלות. הם לא מצייתים לרמזורים ולתמרורים, ונוהגים במהירות מופרזת ובלי להתחשב במצב הכבישים".
"יותר הרוגים מהכיבוש"
הנהיגה הפלסטינית הפרועה בכביש 60, שבו נוסעים גם מתיישבים יהודים, הפכה אותו לכביש דמים מסוכן שגבה את חייהם של יהודים רבים. בשבוע שעבר היה זה הילד מתן צינמן שחייו הצעירים קופחו בתאונת דרכים קשה בין עלי למעלה־לבונה. על פי התחקור בשטח, הגורם להתנגשות החזיתית ברכב של משפחת צינמן היה עקיפה מסוכנת ואסורה של נהגת פלסטינית שנסעה בכיוון הנגדי. בתאונה נפגעו שבעה בני אדם, בהם גם מתן. הוא הובהל לבית החולים במצב אנוש, ולאחר שעות אחדות נקבע מותו. אימו ושלושה מבני המשפחה נפצעו בתאונה גם הם.
מפקח תאונות הדרכים במשטרה הפלסטינית, ריאד בני עודה, התייחס גם הוא בריאיון להיעדר הפריסה של כוחות השיטור הפלסטינים בדרכים הבין־עירוניות, כהסבר להיעדר אכיפה. "אין לנו סמכות שם ולכן אנחנו לא יכולים לתת דו"חות. אני מבקש מהנהגים הפלסטינים – תתלוננו בכל פעם שאתם רואים רכב שעובר עבירת תנועה ומסכן את האחרים על הכביש. תצלמו את הנהג או את לוחית הרישוי ותשלחו אלינו. אנחנו ניתן להם דו"חות ונעשה את מה שדרוש כדי שהתאונות ייפסקו".
פאדי, שכם: "הרבה חברים שלי נוהגים בלי רישיון או קונים רישיון בכסף. בוא נשים את הדברים על השולחן – מגיל 14 מתחילים אצלנו לנהוג ברכב. לטסט מגיעים כבר אחרי כמה שנים של ניסיון בנהיגה על מכונית"צילומי אבטחה המתעדים תאונות דרכים ברשות הפלסטינית
עודה התלונן על מחסור בשוטרים ובכוח אדם. לדבריו, "מספרם של השוטרים לא עלה עם עליית מספר הרכבים בכבישים. יש צורך במאמץ משותף כדי להוריד את מספר הקורבנות". כדי להבהיר לצופים את המחיר הגבוה שמשלמים הפלסטינים בכבישים אמר קצין המשטרה כי "מספר הקורבנות מתאונות הדרכים גבוה ממספר הקורבנות שיש לנו בגלל הכיבוש. ההרוגים הם בעיקר צעירים".
בריאיון לערוץ הטלוויזיה הפלסטיני הרשמי אמר קצין המשטרה כי אומנם 60 אחוזים מהתאונות מתרחשות בכבישים העירוניים, אבל שם בדרך כלל מסתיימות התאונות בנזקים חומריים בלבד, לעומת הפגיעה בנפש בכבישים הבין־עירוניים. "ב־2021 נהרגו בתאונות הדרכים 91 אנשים בכבישים שמחוץ לערים, והסיבה העיקרית היא המהירות הגבוהה והפראות של הנהגים. אין לנו נוכחות בכבישים, אבל אנחנו מקבלים מידע ותמונות מהשטח כדי לחקור את נסיבות התאונות. בודקים מי היה הנהג, ואיפה ומתי התרחשה התאונה".
על פי הקצין הפלסטיני הבכיר, מהחקירות שערכו במשטרה הפלסטינית עולה כי 31 מההרוגים בשנת 2021 מתו בתאונות שהרכב שביצע אותן היה לא חוקי, כלומר רכב לא רשום ולא תקני, והנהגים היו לרוב "צעירים שלא אכפת להם מהחיים של עצמם או מהחיים של אחרים", כדברי הקצין. "13 מתים נוספים היו ברכבים שהביטוח שלהם לא היה בתוקף, מה שמבטא את הזלזול של הנהגים שגורמים לתאונות דרכים". צריך לומר שהגדרת המונח "נערים" בפי עודה הייתה מוזרה משהו. "76 מההרוגים בשנת 2021 היו נערים, כלומר מתחת לגיל 45", הסביר. "20 הרוגים הם ילדים בני פחות משבע, שמתו כשנסעו עם הוריהם ללא חגורות וללא אמצעי בטיחות המחויבים בחוק".
ברצועת עזה, שגם בה נספרים מדי יום הרוגים בתאונות דרכים, הובילו קמפיין נגד הנהיגה העבריינית. הוא כלל פעילות הסברה ברשתות החברתיות, ואפילו מיצג של ילדים שצולמו שוכבים על הכביש עם כתמים אדומים המדמים דם, כדי להעניק ממד ויזואלי למחיר הדמים בכבישים. בשטחי הרשות נוטלות חלק בקמפיין גם חברות הביטוח, שנאלצות לשלם סכומים גדולים למשפחות ההרוגים.
יותר תאונות ברמדאן
כפי שציין קצין המשטרה ריאד בני עודה, נהיגה ללא רישיון היא אחת הסיבות לתאונות. לאחרונה, במסגרת עליית המחירים הכללית ברשות הפלסטינית, הוכפל גם מחיר שיעורי הנהיגה, מ־90 שקלים ל־180 שקלים. השיעורים הוארכו מ־40 דקות לשעה שלמה, אך מספר השיעורים שעל התלמידים ללמוד כדי לעבור מבחן התאמה (טסט), הופחת מ־15 ל־10 שיעורים בלבד. כלומר, אחרי עשר שעות לימוד, צעיר פלסטיני יכול לגשת למבחן כשירות לקבלת רישיון.
"כמעט שבע שנים נהגתי ללא רישיון", מספר לנו פאדי, תושב שכם. "לפני שנה נסעתי ליד אריאל ושכחתי לחגור חגורה. שוטר ישראלי תפס אותי וגילה שאין לי בכלל רישיון. בסופו של דבר יצאתי מזה בהתערבות של עורך דין. כדי לא להיתפס שוב ולהסתבך, הלכתי לבית ספר לנהיגה, עשיתי שיעור אחד, שילמתי 4,000 שקל וקיבלתי רישיון". המקרה שלו, כך הוא מעיד, אינו מקרה יחיד. "הרבה חברים שלי נוהגים בלי רישיון או קונים רישיון בכסף. בוא נשים את הדברים על השולחן – מגיל 14 מתחילים אצלנו לנהוג ברכב. לטסט מגיעים כבר אחרי כמה שנים של ניסיון בנהיגה על מכונית".
הקנסות שמטילה המשטרה הישראלית נאכפים על ידי המנהל האזרחי באופן חלקי מאוד. "מי שלא משלם את הקנסות מקבל כפל קנס ולפעמים אפילו נעצר או שלוקחים לו את הרכב, אם מדובר בעבירות חמורות", טוען פאדי. "יש מקרים שמונעים מפלסטינים כניסה לישראל אם הם לא משלמים את הקנסות, שזאת הבעיה הגדולה. לעומת זאת, המשטרה הפלסטינית נותנת קנסות קטנים. מי שעושה תאונה, גם אם אין לו רישיון בתוקף או רישיון בכלל, מקבל קנס של 400 שקל ומשחררים אותו. זה נותן תחושה שאומנם לא כדאי להיתפס, אבל אם אתה נתפס זה לא אסון גדול. אין גם פיקוח של המשטרה על לימודי הנהיגה או על בתי הספר לנהיגה שנותנים את הרישיונות".
המצב בכפרים המרוחקים מהערים הפלסטיניות חמור עוד יותר. שם נהיגה שלא כחוק היא עניין שגרתי, בגלל היעדר נוכחות משטרתית. תופעת הרכבים הלא חוקיים, המכונים "משטובה", היא נרחבת מאוד ומוכרת למשטרה. מדובר ברכבים ישנים שבאופן רשמי ירדו מהכביש, או כאלה שנגנבו בישראל. הם עוברים שיפוץ קטן כדי שיוכלו לנסוע, ועולים על הכביש ללא לוחיות רישוי. אפשר לראות אותם בעיקר בתוך הכפרים, אבל גם בכבישים הראשיים. רכב כזה עבר מולי השבוע בכביש נחל קנה, כביש מסוכן שידע תאונות דרכים רבות. ניידת המשטרה שחלפה מולנו לא עצרה את הרכב נטול לוחית הזיהוי, אולי משום שלא הבחינה בו.
הקצין עודה התייחס באותו ריאיון גם לבעיית המכוניות הלא חוקיות. לדבריו, "התקיימה ישיבה מיוחדת על ידי ראש הממשלה שהורה להילחם בנושא, אבל צריך לומר את האמת – המשטרה לא יכולה לטפל בתופעה הזאת. גם אם נעשה מבצע, נגיע לכפר ונחרים 100 מכוניות לא חוקיות, למחרת יהיו באותו כפר 100 אחרות".
רשויות אכיפת החוק סימנו את תקופת החגים המוסלמים כזמן מועד לתאונות דרכים. חודש הרמדאן, שמשלב צום בשעות היום וחגיגות ליליות מרובות משתתפים בשעות הלילה, הפך לחודש של תאונות וקורבנות רבים. על פי נתוני המשטרה הפלסטינית, בשנת 2019 דווח על 17 הרוגים במהלך חודש הרמדאן והחג. שבעה מהם נהרגו בקרבות אלימים בין חמולות שכללו שימוש בנשק חם וגרמו גם לכ־350 פצועים. עשרה אנשים נהרגו בתאונות דרכים. עוד עולה מנתוני המשטרה הפלסטינית כי בכל חודש רמדאן ישנה עלייה של יותר מעשרה אחוזים במספר ההרוגים בתאונות דרכים, בהשוואה לחודשים אחרים.
בין הגורמים לתאונות שמציינים במשטרה הפלסטינית: אי שימוש בחגורות בטיחות, ושימוש מוגבר בטלפון הסלולרי. "הטלפון הוא מסיח הדעת הגדול ביותר, בעיקר בתאונות בתוך הערים", אמר עודה. "לצערנו הנהגים שלנו משתמשים בטלפונים תוך כדי נהיגה, מחזיקים בהגה ביד אחת וגולשים באינטרנט או מעלים פוסט ביד השנייה. אנחנו נותנים קנסות על שימוש בטלפון אבל אני מודה שיש לנו עוד הרבה מה לעשות, ובעיקר להגדיל את גובה הקנסות".
לא משתמשים בקסדות
האופנוע, כלי שנחשב מסוכן יותר לרוכבו, נכנס בצורה מסודרת לחברה הפלסטינית ב־2006. עשור לאחר מכן נרשמה קפיצה גדולה בביקוש ומאז מכירות האופנועים מצויות במגמת עלייה – כך מעדכן אותנו עלא מחברת שיווק האופנועים הפלסטינית PMG, היושבת בשכם. "לפעמים קונים מאיתנו קסדות ופריטי לבוש שמיועדים להגן על הרוכבים, אבל כמו שאפשר לראות בכבישים, כמעט אף אחד לא משתמש בהם. הרוכבים יודעים שהמשטרה לא נותנת קנסות והם יכולים גם לברוח עם האופנוע בקלות במקרה שירצו לתת להם דו"ח. המצב בכבישים המהירים בין הערים הפלסטיניות בעייתי במיוחד לאופנועים משתי סיבות: גם כי אפשר לצבור מהירות עם האופנוע, וגם כי הנהגים האחרים לא שומרים על החוק ומסכנים את הרוכבים. כל פגיעה באופנוע מסתיימת בפציעה חמורה ולא פעם גם במוות".
מרבית האופנועים הנמכרים הם אופנועים כבדים של 250 סמ"ק ומעלה. עלא מבהיר שהחברה שלו מקפידה למכור אופנועים כאלה רק לנהגים בוגרים. "יש היום ארבע חברות פלסטיניות שמוכרות אופנועים. בשנה האחרונה מכרנו 250 אופנועים, ובסך הכול נמכרו בערך 800 אופנועים לפלסטינים. בחישוב גס יש כמה אלפי פלסטינים שמחזיקים באופנועים. יש גם מכירות של קטנועים קטנים יותר של 125 סמ"ק, אבל הם פחות מסוכנים.
"לפני שאנחנו מוכרים אופנוע אנחנו בודקים שהנהג מעל 20 שנה ושיש לו רישיון, כדי שנוכל לעשות לו ביטוח. אנחנו יודעים שיש אנשים שמרמים וקונים רישיונות בכסף בלי שהם יודעים באמת לנהוג. לא תמיד אפשר לדעת מי משקר. מחיר הביטוח יקר ונע בין 2,000 ל־6,000 שקל לשנה, תלוי בנהג. נהגים מבוגרים יותר, נשואים ובעלי משפחות מקבלים הנחה, מתוך הנחה שהם יהיו זהירים יותר. מדובר בביטוח צד ג' שנועד לבטח את הנהג ואת הפצוע, לא את האופנוע. מחירי האופנועים נעים בין 35 אלף שקל ל־80 אלף שקל".
לדעת עלא, תרבות הנהיגה הבעייתית היא הסיבה המרכזית לתאונות הדרכים הפלסטיניות. הוא גם מסמן כמה כבישים שידועים כמסוכנים במיוחד לרוכבי אופנועים ולנהיגה בכלל. "כנהג אופנוע בעצמי אני רואה שאין כבוד לזכויות של האופנועים. הרבה רכבים פרטיים, משאיות ורכבים כבדים פשוט לא רואים אותנו, בעיקר בכבישים בין־עירוניים. הם לא מתייחסים לקו לבן או לסיבובים, ופשוט מורידים אותנו מהכביש בפראות. יש כבישים שידועים כמסוכנים. למשל הירידה לפצאל, והדרך ליריחו הצמודה לים המלח. הכביש שם פתוח ואנשים טסים במהירויות גבוהות מאוד. יש בכביש הזה רוחות מסוכנות לאופנועים. הנהגים הצעירים לא מפחדים מכלום, אין להם אחריות ואין להם מה להפסיד. הם לא חושבים לפני שהם מבצעים עקיפה מסוכנת או מרביצים מהירות גבוהה. בגלל זה אנחנו סופרים כל כך הרבה הרוגים".
המפקח על תאונות הדרכים במשטרה הפלסטינית, ריאד בני עודה, סיכם את נושא תאונות הדרכים בקריאה לפעילות משותפת. "האזרחים צריכים לשתף פעולה איתנו כדי שנוכל לדאוג לחברה הפלסטינית. אנחנו מוכרחים לעבוד יחד. הקהילה שלנו גדולה והשטח גדול מדי עבור המשטרה הפלסטינית. חייב להיות שיתוף של כל מנגנוני הביטחון הפלסטינים ובעיקר של החברה, המשפחות והאנשים הפרטיים. אם אבא יודע שהבן שלו בן ה־16 נוסע ברכב לא חוקי, הוא צריך לפעול נגדו באופן עצמאי. אם מישהו רואה נהג שנוהג בצורה מופרעת ומסכן אחרים, הוא צריך לדווח עליו. המלחמה בתאונות הדרכים צריכה להיות מאמץ לאומי משותף".
