הכרזתה של רוסיה כי בכוונתה לעזוב את תחנת החלל הבינלאומית (ISS) "אחרי 2024", מעוררת שאלות באשר לכדאיות אחזקתו העתידית של המוצב המתקדם ביותר של המין האנושי. ההחלטה של מוסקבה עשויה להיות בעלת השפעה רבה על המשך ההתקדמות בחלל בשנים הקרובות.
למה רוסיה רוצה לעזוב?
פלישתה של רוסיה לאוקראינה הציבה אותה במאבק ישיר עם המערב, דרדרה את מערכת היחסים שלה עם ארה"ב והובילה לעיצומים נרחבים, בין השאר נגד תעשיית החלל שלה. כבר בחודש מרץ הזהיר דמיטרי רוגוזין, אז ראש סוכנות החלל הרוסית רוסקוסמוס, שבלא שיתוף הפעולה של ארצו, תחנת החלל הבינלאומית עלולה לצנוח לכדור הארץ בשטח ארה"ב או אירופה. נטייתו של רוגוזין להתבטאויות בומבסטיות, בשילוב היעדר תוכנית ברורה, הותירו את מעמדה של רוסיה בתחנה במצב בלתי ברור. רק לפני כשלושה שבועות התחייבו רוסיה וארה"ב כאחד להמשיך להטיס את הקוסמונאוטים והאסטרונאוטים לתחנה תוך התעלמות מהמתח הבינלאומי.
סקוט פייס, מנהל המכון למדיניות החלל באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, חושב שההודעה החדשה של יורשו של רוגוזין, יורי בוריסוב, דווקא סייעה לאמריקנים: "העובדה שהם אמרו 'אנחנו מחויבים אליכם עד 2024' היא טובה", אומר פייס. לדבריו, פירוש הדבר שמוסקבה לא תפרוש מוקדם יותר, אף שעדיין לא ברור למה בדיוק הכוונה ב"אחרי 2024".
שנת 2024 היא המועד שהשותפות הסכימו עליו קודם לכן, אם כי המטרה של נאס"א היא להשאיר את תחנת החלל הבינלאומית במסלול עד 2030 לפחות ואז לעבור להפעלת תחנות מסחריות קטנות יותר. השלב הבא בתהליך הפרישה הוא שרוסיה תמסור הודעה רשמית בנושא לוועדת הבקרה הרב־צדדית, הכוללת את כל השותפות בתחנה: ארה"ב, רוסיה, אירופה, יפן וקנדה. בשלב הזה יוגדרו פרטי השינוי.
אם רוסיה תממש את איומה, היא עלולה לקרקע לפחות לזמן מה את תוכנית החלל שלה, שפעם הייתה מתקדמת ומקור לגאווה. למדינה אין כלכלת חלל מסחרית, ואנליסטים רוסים אינם מבינים כיצד המדינה תוכל לבנות תחנת חלל משלה.
האם התחנה יכולה להישאר בחלל בלי רוסיה?
נראה שכן, אבל זה יהיה מאתגר. תחנת החלל הבינלאומית שוגרה ב־1998, בימים של תקווה לשיתוף פעולה בין שתי המעצמות לאחר המרוץ התחרותי שלהן לחלל במהלך המלחמה הקרה. מאז שמעבורת החלל פרשה לגמלאות, התחנה הסתמכה על מערכות הנעה רוסיות כדי לשמור על מסלולה, בגובה 400 קילומטרים מעל פני הים. האמריקנים, מנגד, אחראים על תפעול מערכות החשמל ועל תחזוקת מערכות התמיכה.
אם הרוסים יעזבו את תחנת החלל, האם מסלולה צפוי לדעוך עד שתתרסק לתוך האטמוספירה?
ארה"ב קידמה לאחרונה מערכת הנעה משלה, באמצעות החללית "סינגוס" של נורת'רופ גרומן. אולם הגובה הוא רק חלק מהמשוואה. "סינגוס יכולה לתת דחיפה, אבל לא יכולה לוודא שהתחנה מכוונת בכיוון הנכון בזמן שהיא דוחפת", מסביר האסטרונום ג'ונתן מקדואל.
תחנת החלל הבינלאומית עצמה יכולה לערוך התאמות כיווניות קטנות, אבל אם הרוסים יפרשו יהיה על ארה"ב למצוא פתרון קבע, שאולי יהיה כרוך בחללית "דרקון" של ספייס־איקס, סינגוס של גרומן או "אוריאון" של נאס"א.
לרוסיה שתי מערכות הנעה: חלליות התקדמות שעוגנות בתחנה, ומודול השירות זבזדה. כל מערכות הבקרה מטופלות במוסקבה. פייס מציין שיהיה זה מועיל אם רוסיה תשאיר את מודול השירות במקום לקחת אותו כשהיא יוצאת – אחד משני חדרי השירותים של התחנה נמצא בצד הרוסי – אך זה עוד לא ידוע: "אם הוא עדיין שם, ונרצה להשתמש בו, האם יהיה מעין הסדר שכירות? אני לא יודע".
האם להציל את התחנה?
נאס"א עצמה אימצה עמדה אגרסיבית: "אנחנו רצים עד 2030 בכל הכוח", אמר ג'ואל מונטלבנו, מנהל תוכנית תחנת החלל הבינלאומית בנאס"א, בבוקר שאחרי ההכרזה הרוסית. "כל מי שחושב שיש תוכנית חלופית אינו אלא טועה".
אך מקדואל לא בטוח בכך. "זו שאלה פתוחה, עד כמה רוצים להתאמץ כדי לחלץ עוד כמה שנים מתחנת החלל הבינלאומית. ייתכן שזה לא הצעד הנבון", הוא אומר, במיוחד מכיוון שלנאס"א יש מטרות גדולות יותר: לבנות תחנת חלל סמוך לירח ("גייטוויי"), לבסס נוכחות עליו, ובסופו של דבר לצאת למאדים. "אולי צריך להשתמש בפרישת הרוסים כתירוץ ולומר, 'בסדר, ביי' – עכשיו בואו נשים את הכסף שלנו על גייטווי".
