כשישב מפקד פיקוד הדרום, האלוף אליעזר טולדנו, וכתב את תוכנית התקיפה נגד ארגון הטרור הג'יהאד האיסלמי הפלסטיני (גא"פ, כפי שהוא מכונה בישראל, נ"א), עמדה לנגד עיניו מטרה מרכזית: להנחית מכת פתיחה על הארגון. להשאיר את היוזמה בצד שלנו, ולא לראות פעם נוספת איך טיל נ"ט נורה מהרצועה ופותח מערכה, כפי שקרה בעבר.
התוכנית ישבה במגירה מאז מבצע "שומר החומות" בשנה שעברה. גם טולדנו, שחי ומכיר מקרוב את גזרת הדרום כבר יותר מארבע שנים, מאז שנכנס לתפקיד מפקד אוגדת עזה, ידע שהגא"פ נחשב כפצע מוגלתי עבור חמאס, המוגדר על ידי ממשלת ישראל כריבון ברצועה. טולדנו לא אוהב את המילה ריבון, ומאמין כי על אף שהגא"פ יושב בעזה לצד חמאס, יש אפשרות להפריד בין הארגונים ולנהל לחימה בנפרד. טולדנו יודע היטב שרצועת עזה לא הולכת לשום מקום, ומכיר היטב את הבעיות שלה ואת העובדה שאין שם פרנסה, אין ניקוז של שפכים, אין חשמל, המים בה מזוהמים ומלוחים ומדללים אותם עם מים מסוננים. האסטרטגיה שלו הייתה ברורה – לייצר איום מול השולטים ברצועה, ואיום כזה שגם אפשר להוציא אותו אל הפועל, כלומר איום צבאי אמין ולא כזה שנשאר על הנייר.
ביום שני שעבר, עם ההיערכות למעצרו של פעיל הגא"פ ביו"ש, באסם סעדי, קיבל טולדנו שיחת טלפון ממפקד פיקוד הדרום, האלוף יהודה פוקס. פוקס, שועל ותיק בהערכות מצב, הבין מה יכולות להיות ההשלכות של מעצר כזה, והדליק אצל טולדנו את נורת ההיערכות. רגע אחרי המעצר הערכתו של פוקס תאמה את המציאות, ובגא"פ החלו להיערך להסלמה, כנקמה על מעצר הבכיר.
בפיקוד הדרום התקיימה הערכת מצב, שהעלתה כי הארגון נחוש להוציא מה שמכונה בצה"ל "פיגוע איכותי". טולדנו, שראה במו עיניו עד כמה טילי נ"ט מדויקים ועלולים להביא לאירוע טרור קשה עם נפגעים, וביקש לסגור את הגזרה. הוא ידע שהחלטה כזו תעלה בביקורת רבה, אבל היה מוכן לספוג הכל. במשמרת שלו, הוא החליט, לא ייהרג עוד אדם. הוא לא ייקח סיכון לפגיעה בעוד אוטובוס, שהפעם יהיה מלא בחיילים.
בשיחת לילה עם הרמטכ"ל כוכבי קיבל טולדנו אישור לתוכניתו – חיים על חשבון איכות חיים, הוא אמר לכוכבי, שקיבל את המשוואה. למחרת בבוקר השלים מפקד פיקוד המרכז את התוכנית שהכין ליום פקודה, שהפכה למעשה למבצע "עלות השחר". הרמטכ"ל אישר את התוכנית הכוללת – ההגנתית כמו גם ההתקפית, והיא עלתה לאישור הדרג המדיני.
ביום שלישי בשעה 11 בבוקר נכנס השב"כ לתמונה. בצה"ל הציגו את התוכנית, שכללה את סיכול תייסיר ג'עברי וחאלד מנסור, שני המפקדים הבכירים של הארגון ברצועת עזה. בצה"ל העריכו כי חיסול של השניים יכה את הגא"פ קשות, ויאותת לשחקנים האחרים המעורבים, כמו חמאס וארגונים אחרים, כי אי אפשר יותר לאיים על ישראל ללא שתגיע תגובה. בנקודת הזמן הזו החליטו בצה"ל בכל זאת להמתין, לאחר יממה של איום מעזה, ולראות האם יצליחו המצרים יצליחו לשכנע את הגא"פ לרדת מהעץ, והגזרה תחזור לשגרה. טולדנו קבע את יום רביעי בלילה כנקודת אל חזור, אשר ממנה לא משנה מה יעשו בגא"פ – ישראל תתקוף, במטרה להקדים את הגא"פ ולא לחכות לפעולה של ארגון הטרור.
ההכנות לביצוע
לקראת הביצוע הסופי נדרש מפקד חיל האוויר, האלוף תומר בר, בפעם הראשונה בתפקידו להיכנס לנוהל קרב של מבצע צבאי. בר תקף בעברו מטרות, כחלק מתפקידו, אישר תוכניות רבות ולקח חלק נכבד בפעולות המבצעיות של צה"ל בכלל וחיל האוויר בפרט, אך הפעם האחריות כולה הוטלה על כתפיו, בהבנה כי כל טעות קטנה או סטייה של כמה מטרים יכולה להפוך את הקערה על פיה וליצור בעיה קשה עבור ישראל, והוא אישר את תוכניות התקיפה.
ביום רביעי – חילקו בצה"ל את המבצע לשני שלבים – הכנות וביצוע. הבסיס שנקבע הוא קודם כל הגנה על אזרחים, לצד כמה שיותר חופש פעולה לצה"ל, במידת האפשר. 80 השעות הללו, שבהן סגר צה"ל את כבישי העוטף, את תנועת הרכבת והגביל מאוד את תנועת התושבים הישראלים סביב רצועת עזה, לוו בביקורת קשה של תושבי הדרום, התקשורת, ופוליטיקאים מהאופוזיציה כלפי צה"ל והממשלה, זאת מבלי שאף אחד יודע שבפיקוד הדרום מכינים מבצע צבאי שצפוי להתברר כמדויק, חד וקטלני. החלק השני של המבצע הוא כמובן הלחימה עצמה – 66 שעות שהחלו ברגע שהוחלט לצאת לדרך בלי להביט לאחור, ועד שתוכרז הפסקת אש, המשימה שהוגדרה היא בידול החמאס ותקיפת תשתיות של הג'יהאד האסלאמי, עם הגנה על העורף.
מכת הפתיחה שהוגדרה היא חיסול בכירים, ואז שלילת יכולות ארגון הטרור.
ביום חמישי האחרון כל המערכות נדרכו לקראת הביצוע, והחל מסע הציד אחר הבכירים. בצה"ל ובשב"כ ניסו למצוא את הרגע הנכון לחיסול הבכירים והנחתת המהלומה. בערב הגיע הרמטכ"ל לשיחה עם ראשי הרשויות יחד עם מפקד הפיקוד טולדנו. השניים ספגו ביקורת קשה בשל העוצר שהוטל על התושבים, ונאלצו לעזוב את המפגש בשיאו, כשהם לא יכולים לשתף את ראשי הרשויות בשום פרט מהמבצע הצפוי לצאת לדרך בכל רגע. בשלב הזה הגיעה האפשרות לחסל את תייסיר ג'עברי, אך רגע לפני החיסול הגיע מידע שלא מאפשר להוציא את החיסול לפועל. הסיכול הממוקד נדחה ליום שישי.
ביום שישי המשיכו בצה"ל לקבל מידע שהוגדר בעייתי, והחיסול נדחה שוב – לשבת בבוקר, הרמטכ"ל הגיע לפיקוד הדרום, ואז החליט האלוף טולדנו לנצל רגע אחד מנומנם בשישי ולהוציא את הסיכול לפעול. כן, מסתבר שגם ברצועת עזה, שנ"צ זו מסורת, והרגע הזה מתברר כנקודת החולשה של הטרוריסט הבכיר. בזמן שמתקיימת הערכת מצב הגיע מה שמכונה בצה"ל "ידיעת זהב" והתקבלה החלטה לצאת לביצוע.
מכת הפתיחה – חיסול ג'עברי ומיד אחריה תקיפה – אושרה לאחר שכל סוללות כיפת ברזל פרושות וערוכות. התחושה ב"בור" בקריה הייתה שעזה אכן יצאה לשנ"צ. ה"אובייקט המרכזי" בתקיפה הוא כמובן תייסיר אל-ג'עברי עצמו, יחד עם עוזרו עבדאללה קדום הרכוב על אופנוע, לצד עמדות תצפית של ארגון הטרור שספגו מכה מהפגזות שריון, וכן מל"טים שתוקפים את המוצבים של הגא"פ.
המשך המבצע ידוע ומוכר. בצה"ל ניסו להנחית מכות כואבות ולגבות מחיר מארגון הטרור "למען יראו וייראו". התוצאות הסופיות, מעריכים בפיקוד הדרום, בחיל האוויר ובצה"ל בכלל – ייראו בקרוב בשטח. האם זה אומר שזה העימות האחרון? ממש לא, אך נראה שבצד השני יחשבו היטב לפני שיחליטו שוב לאיים על ישראל. עזה לא עומדת להיעלם, ומערכת הביטחון מחליטה לבדל את גא"פ מחמאס ואת חמאס מהאוכלוסייה. זוהי חשיבה אסטרטגית, גם אם היא חלקית. האם היא נכונה? רק ימים יגידו.
