מאז מבצע שומר החומות מסתובבים אנשי פיקוד הדרום בתחושה של חוסר הבנה: מדוע הציבור בישראל והתקשורת משדרים תחושת חמיצות. מבחינת אנשי הפיקוד המבצע היה מוצלח, חוסלו בו שדרות הפיקוד של ארגוני הטרור ברצועת עזה, נמנעו מהאויב הישגים מבצעיים והושמדו יכולות טרור רבות – כולל רשת מנהרות אדירה של עשרות קילומטרים. ובכל זאת, הציבור לא מרוצה.
השבוע, אחרי שסיכמו את מבצע "עלות השחר", הבין מפקד פיקוד הדרום אלוף אליעזר טולדנו שיש לדבר בקול על הפער הזה בין תחושת הלוחמים לקולות בציבור ובתקשורת. מול אנשי פיקוד הדרום שהשתתפו במבצע, אמר טולדנו בצורה ברורה: "עמדתם ביעדים שהטלנו עליכם, ומבחינתי זו ההצלחה. המפתח להצלחה הוא לוחמים ולוחמות, חיילים וחיילות, נגדים ונגדות, קצינים וקצינות עם רוח לחימה ועם נכונות להילחם כדי שרמת הביטחון תהיה גבוהה". טולדנו רצה להבהיר לפקודיו שבניגוד לרוח הקרירה שנושבת מהרשתות החברתיות, העבודה שלהם לא תסולא בפז. לציבור הרחב הבהיר: "אנחנו מוכנים להתחיל מהתחלה עוד דקה. אני מגבה כל אחד ואחת מכם בתאי התקיפה כי עשיתם עבודה בלתי רגילה. אני גאה בכם".
טולדנו איש פיקח. הוא יודע בדיוק איך נראה התפר המטושטש בין צבא לחברה, ומבין שהביקורת שנשמעת חייבת לקבל מענה, גם אם אינה נכונה ונובעת מפערי הסברה. ייתכן שהדרך הטובה ביותר לראות את הדברים מהעיניים של צה"ל נמצאת בבסיס פיקוד הדרום. מעט אחרי הכניסה ממוקם "מרכז האש" הפיקודי. הוא פועל שנים רבות, ובשגרה הוא אחראי לכל תגובה של צה"ל על כל רקטה, בלון תבערה או פלסטיני שמגיע לגדר. ביקרתי שם כמה פעמים. במבט ראשון, זהו חדר פשוט מלא מסכים ומכשירי טלפון מוצפנים. בחדרים הסמוכים יושבים צוותים שונים, כל אחד והמשימה שלו. משם מנהלים מבצע צבאי.
"התכלית של מרכז האש היא לפגוע ולהשמיד אויב", מבהיר סא"ל ע', סגן מפקד מרכז האש, יומיים לאחר סיום המבצע. "מרכז האש מורכב מאנשי מודיעין שאנחנו עובדים איתם באופן צמוד, יש פה נציגים של חיל האוויר, חיל הים, תותחנים ועוד גופי מודיעין צבאיים ואחרים. המשימה הראשונה היא יצירת שפה משותפת, והשנייה היא להפוך את הפעילות למדויקת, אפקטיבית וקטלנית. מרכז האש קיים הרבה שנים, וכל לחימה לימדה אותנו המון דברים. הפקנו לקחים מגוונים מכל מבצע, ובשנים האחרונות נעשו כאן שינויים והתאמות מול האיום מרצועת עזה במטרה לתת את המענה הטוב ביותר. המרכז עבר מהפכה בשנת 2019, כוח האדם הוגדל והוכנסו שיפורים ביכולות ובפעולה המבצעית. זה הרגע שהמרכז הפך לכלי המרכזי של פיקוד הדרום בלחימה מול עזה. למפקד הפיקוד יש כמה כלים להתמודד עם עזה, ומרכז האש הוא כלי למימוש ההחלטות".
בשגרה, המרכז עוסק בהכנות למערכה עתידית ובשימור המוכנות לכל תרחיש. הוא נועד לתת מענה לניסיון חדירה שדורש מענה התקפי, לירי רקטה של ארגונים סוררים שמצריך תקיפת־תגובה, ובעיקר לתכנון וחידוש של הפעלת האש. כתיבת תוכניות היא חלק מרכזי מן העשייה, כאשר בזמן אמת הן הופכות לפקודת מבצע המאפשרת לספק מענה לכל תרחיש. מאז מבצע שומר החומות שינה טולדנו את התפיסה והגדיר את איום התגובה הצה"לית ככזה שאפשר להוציא אותו אל הפועל ולא רק "לזרוק" אותו בהודעות דובר צה"ל. זהו "איום צבאי אמין" – כזה שאתה מנופף בו ויכול גם לממש אותו ברגע. כאן, בחדרים עמוסי המסכים, מרכזים את כל הכלים של צה"ל לפעולה.
סא"ל ע' במרכז האש: "הכול מתוח כמו קפיץ, ואנחנו מחכים לרגע שבו המודיעין אומר לנו 'צאו לדרך'. ברגע שהחיסול הראשון יוצא לפועל, אנחנו נותנים פקודה לשאר המשימות"
מגינים על הבית
"חלוקת הקשב במרכז התקיפה נועדה לספק מידע להגנה ולייצר נוהל קרב תוך כדי ניהול קרב", מסביר סא"ל ע'. "המטרה היא לקבל את התמונה המלאה ביותר בזמן פעולה, ומתוך המסכים – שבהם צופים אנשים מכל החילות בצה"ל – לספק במהירות מטרה מדויקת ולהוציא את התקיפה אל הפועל". בחירת האנשים לשירות במרכז הייתה מדוקדקת, אומר סא"ל ע'. "אלו אנשים שעובדים לילות כימים במשימה אחת ברורה: הגנה על הבית. רוב האנשים כאן הם תושבי הדרום – גם כדי לאייש אותו במהירות וגם כדי לאפשר לאנשים לשרת ליד הבית. ויש גם אנשי מילואים, שחיים את הנעשה במרכז האש בשגרה כמעט כמו בחירום".
מה אתם עושים בשגרה?
"מרכז האש תמיד ערוך, וברגע שמגיע מידע או התרעה נכנסים לדריכות. במבצע עלות השחר נדרכנו ביום שני שעבר, עם ידיעה קונקרטית שהג'יהאד האסלאמי נערך להוציא פיגוע. כאן מתחיל תהליך עבודה, מעבים את מרכז האש וממקדים את תשומת הלב למידע הספציפי. משימה ראשונה היא הנעת המערכת והאצת התוכניות. התוכנית כתובה אבל הופכת לפקודת מבצע. נערכים ומקבלים מהדרג המדיני חלון זמן להיערך. התחלנו לפרק את כל הפרטים שיש לנו, להעמיד צוותי תכנון ואפילו לגייס מילואים במטרה לחזק כמה שרירים שנצטרך בהמשך. היינו מוכנים להגיב לכל התפתחות, כמו איום הירי שהיה בשלב הזה. הכוחות בשטח היו בכוננות, והבנו שבכל רגע האירוע יכול להתפתח. במקביל, הכנו את המרכז למבצע".
בשלב הזה הציבור יודע שיש התרעה לפיגוע ושסוגרים צירים, אבל אתם נערכים למשהו אחר. ידעתם בדיוק לְמה?
"מבחינת הציבור, הסיפור באותם רגעים היה הגנה מפני איום של פיגוע. אבל אצלנו ידעו שנערכים למבצע. כמובן לא כל אחד ידע כל דבר, הפרדנו רשויות בתוך מרכז האש כדי שהקשב יחולק נכון. בסוף, כדי להתכונן לביצוע לא צריך לדעת את כל הפרטים, אבל צריך לדעת מספיק כדי להכין את הפעולה לביצוע. אני מכיר את התוכנית המלאה וחי במתח שקיים לצד האתגר הפיקודי, מה אני רוצה להראות לפקודים שלי. תמיד יש שאלות מה יקרה אם יבוטל המבצע, אם נופעל או אם חלילה ישתבש משהו, וחלק מתפקידי הוא לענות על השאלות הללו. זה אירוע יוצא דופן ומותח, אבל המקצועיות והרצון להצליח ולהיות הכי טובים גוברים על כל סימני השאלה. אתה מנסה להיות מאוד תכליתי, מקצועי, לזכור מה היעדים ואיך מסיימים הכי טוב".
ביום רביעי בלילה מתקבלת החלטה שאין דרך חזרה. קח אותי לרגע הזה.
"בנקודה הזו אנחנו מבינים שהמבצע יצא לדרך, מתיישבים בכיסאות המבצעיים ועושים חידודים אחרונים. אתה שואל את עצמך אם הכול בסדר, אם נוהל הקרב טוב, אם ירדנו לכל הפרטים ואם יש משהו נוסף שאפשר לדייק בו. מוטל עלינו לנהל את שטח הפעולה בכל ההיבטים. צריך גם לשחרר מדי פעם אנשים לנוח; האנשים פה מבוגרים ובעלי ניסיון, ואנחנו יודעים מה כל אחד מסוגל ומתי הוא צריך את הרגע שלו. ברגע שהעסק נדרך נכנסים למוֹד מבצעי, עם משמרות מסודרות שלכל אחד יש תפקיד בהן. המוכנות הייתה גבוהה, וביום שישי הגענו לשיא הדריכות והבנו שזה עומד לקרות".
המבצע מתחיל במכת פתע קטלנית, ואתה יודע שההצלחה שלה תשליך על כל המבצע.
"נכון. הסיכול הראשון יוצא ממרכז האש של חיל האוויר, וכולנו רואים את כל האירוע. הכול מתוח כמו קפיץ, ואנחנו מחכים לרגע שבו המודיעין אומר לנו 'צאו לדרך'. ברגע שהחיסול הראשון יוצא לפועל אנחנו נותנים פקודה לשאר המשימות – תקיפת מטרות של הג'יהאד האסלאמי, חיסול פעילים ומפקדים נוספים, הפעלת השריון להפגזת מוצבים ועמדות צבאיות".
תחקיר על כל חוליה
ההודעה הראשונה שפורסמה עם תחילת המבצע היא "צה"ל תוקף כעת ברצועת עזה, פרטים בהמשך". אחרי מכת הפתיחה והודעת החיסול של בכיר הג'יהאד האסלאמי תייסיר ג'עברי, הוכרז באופן רשמי שם המבצע, מה שמגדיר אותו כמבצע צבאי ולא כעוד סבב שישראל נגררת אליו. למבצע צבאי, בניגוד לסבב, יש מטרת פתיחה ומטרת סיום, והן מגדירות את הצלחתו. כאמור, מכת הפתיחה הייתה מוצלחת, אבל המפקדים יודעים שבכל רגע הסיפור עלול להתהפך: הצלחה מבצעית של האויב, כניסת חמאס לסיפור, התקוממות ביו"ש או בערים המעורבות, מטרה שלא הושמדה ועוד.
היו מטרות מוכנות למבצע הזה?
"אנחנו מחזיקים תמיד בנק מטרות גדול, והכשירות שלנו טובה. בהתאם לתרחיש אנחנו מתאימים מטרות – אם זה קשור לעוצמת הפעלת אש או לרכיבים ספציפיים שאנחנו רוצים לסכל, ואם זה בהיבט הוויזואלי שאנחנו מעוניינים בו, ביצוע שישדר עוצמה צבאית או תודעתית. יש לנו מערכת שלמה שכל תפקידה להכין את האישור לתקיפה בזמן אמת. האם מחסן אמצעי לחימה שמסומן במפה שלנו עדיין רלוונטי, האם נכון לתקוף אותו כרגע וכו'. בחיסולים אנחנו עושים בדיקות רבות כדי לבדוק שאין מעורבים בקרבת מקום. ההתארגנות של האויב היום הרבה יותר מאתגרת, כי הם למדו להשתמש באזרחים כמגן. הם מסכנים אותם במודע – זה ברור לעין – וברור שפגיעה באזרחים יכולה לקרות, והמקצועיות היא להוציא את התקיפה בכמה שפחות נפגעים. אם יש פעיל 'מופלל' ששיגר רקטה ויש סיכוי שכאשר נפגע בו נפגע גם באזרחים, אנחנו ממתינים ומחפשים את ההזדמנות לפגוע בו בלבד. זו לא רק רוח צה"ל ואין כאן ויתור, כי בסוף נבוא איתו חשבון. יש לנו כלים רבים ושיטות פעולה להשיג מינימום פגיעה בבלתי מעורבים".
כמה מטרות מצליחים לייצר תוך כדי פעולה?
"בחדרים הללו יושבים אנשים שכל משימתם היא לייצר מטרות. הם פטורים מעיסוק במה שקורה עכשיו במבצע. יש להם המון מקורות מידע והם עושים מחקר וכך מצליחים להביא מטרה בדמות פעיל טרור. למשל, חוליית נ"ט עם יכולת ביצוע מתקרבת, מתי היא תממש את האיום? הצוות הזה עושה עליהם מחקר, כדי להכין את ההגנה לתרחיש שהם יבצעו פיגוע. זה תהליך שמשלב כמה פרמטרים, כמו מה ידוע על הפעילים הללו ועל היכולות שלהם, ואיפה הם יכולים להתמקם ולהוציא פיגוע. אנחנו עוקבים אחריהם ויכולים בתוך דקה מרגע ההפללה להקפיץ כלי טיס שיסכל את האיום. כלי הטיס המאוישים והלא־מאוישים מפוזרים בגזרה ויודעים מראש מה יכול לקרות. בשגרה אנחנו מתאמנים על מצבים ותגובות. גם במצב קיצון, שאין מידע אבל משהו מתרחש, הטייס יודע להפעיל את האינסטינקט שלו. אנחנו משקיעים המון בשיתוף הפעולה עם חוקרים, טייסים וגורמים נוספים בכוחות הביטחון, כדי שנכיר זה את זה ונשמור זה על זה ברגע ההפעלה".
מה קורה בשלב הדילמה של פגיעה בבלתי מעורבים?
"במצבים כאלה, אם הדרג הבכיר קיבל החלטה – בדרך כלל זה יתבצע. אם אנחנו מבינים שהאויב נמצא בלב בלתי מעורבים, יש הגדרות מאוד ברורות. הרצון הוא להימנע ככל האפשר מפגיעה בהם, בלי לפגוע בהישג המבצעי. אם אני מזהה שני פעילים שעומדים לשגר רקטה ואני רוצה להשמיד אותם, יש מדיניות אש ברורה. גבולות הגזרה של הפעילות שלנו מצומצמים, וההבנה שאני לא יכול כעת למנוע ירי רקטות למשל, מייצרת תסכול גדול. אתה רואה אויב שמטרתו לפגוע באנשים פה, הם לא חושבים מה צודק ומה לא, הם לא עוסקים בשאלה אם ייהרגו פה ילדים או נשים, הם עושים הכול כדי לפגוע. במצבים כאלה יש תסכול, אבל כולנו אנשי מקצוע, כולנו חיילים, לא סתם קבעו גבולות גזרה".
במבצע מהסוג הזה הכול יכול להתהפך ברגע אחד. ב"עלות השחר" הופץ דיווח של פלסטינים על ילדים רבים שנהרגו בהפצצה של צה"ל. הרשתות החברתיות מיהרו להציג תמונות זוועה, חברי כנסת החלו להדהד את הסיפור בעולם וכלי התקשורת לא המתינו לתחקיר. אירוע כזה עלול לייצר דה־לגיטימציה בינלאומית למבצע ולשלוח את צה"ל לתחקר את עצמו. הפעם, תגובה מהירה של מפקד פיקוד הדרום, מערך ההסברה הלאומי ודובר צה"ל מנעו מבוכה גדולה לישראל. סא"ל ע' לוקח אותנו לרגעי הדרמה במרכז האש, שבהם הוא נדרש לבדוק מה קרה שם בג'באליה.
"הבנו מיד שזה לא אנחנו", אומר סא"ל ע'. "עצרנו מיד את כל התהליכים ויצאנו לניתוח מעמיק של מערכות השיגורים והנפילות שלנו. ניסינו להבין דרך תוכנית הפעלת האש שלנו אם הירי היה שלנו, והתברר שלא ביצענו שום פעולה התקפית שם. הבנו שמדובר בירי כושל של הפלסטינים, ובתוך רגעים השגנו תמונה פיזית שרואים בה את הרקטה יוצאת מהמשגר ופשוט נופלת שם. העברנו את התמונה לפיקוד הבכיר ומיד המשכנו במערכה".
מבצע עלות השחר הסתיים בהצלחה. כאן במרכז האש של פיקוד הדרום יעבדו בשבועות הקרובים על תחקיר האירועים, ובמקביל יכינו תוכנית מבצעית חדשה, שתוגש למפקד הפיקוד ברגע שיידרש שוב לעימות מול עזה.
