צריחים ומסגדים באישון הלילה: אסטרטגיית ההשתלטות של הפזורה הבדואית

בתחילת השבוע גילו תושבי היישובים בהר חברון ששכניהם הערבים, הדרים בנקודת יישוב לא חוקית על שטחי אש של הצבא, התחדשו בצריח של מסגד: עמוד גבוה ולבן, מעוטר בעיצוב דמוי־לבֵנים, ובראשו כיפה מחודדת בצבע ירוק. הנקודה, המכונה חאשם אל־קארם, זכתה כעת לצריח גבוה ובולט, נוסף על כל המבנים הלא־חוקיים. אלא שהסיפור כאן איננו עוד בנייה עבריינית.

המסגד שהוקם בן־לילה זהה באופן בנייתו, צורתו וצבעיו למסגד שנבנה לפני פחות מחודש, גם הוא בן־לילה, בנקודה סמוכה לחאשם אל־קארם, יישוב לא חוקי המכונה קדירת כעאבנה, השוכן על שטח אש 918 בדרום הר חברון. שני הצריחים זהים לשורת צריחים שנבנו מעל או בסמוך למסגדים בפזורה הבדואית בחודשים האחרונים. כולם בתוך לילה אחד, כולם ללא אישורים.

המסגד הראשון שזוהה נבנה בדצמבר 2021, בקדיירת א־צאנע, צמוד לכביש 80, אזור שיושבים בו אנשי שבט אבו־ג'ודא. אחריו אותר מסגד זהה בחודש מרץ האחרון במולדה, מקום משכנם של אנשי שבט אל־אטרש. חודש לאחר מכן הוקם צריח זהה באום־בטין, שבו יושבים אנשי שבט אבו־כף, ובאותו חודש נבנה צריח זהה גם באבו־זקיקה. באותם ימים הוקמו המסגד החמישי באבו־טראש, והשישי והשביעי בדרום הר חברון, כאמור.

אנשי תנועת רגבים, העוקבים אחר בניית הצריחים ומתעדים אותה, מכנים את התופעה מבצע "חומה ומסגד", על משקל "חומה ומגדל". בחודש שעבר הם תיעדו גם שב"חים שנכנסו מיהודה ושומרון לאזור הנגב, ומצאו מסתור באחד המסגדים הללו.

ח"כ אורית סטרוק: "הבדואים משתמשים בצריחי המסגדים כמין 'אצבע בעין' מול גורמי החוק של המדינה, במעין הצהרת אדנות והתנשאות. הם מבינים שכל הריסה עלולה לעלות לממשלה בחייה"

הנחת היסוד שמלווה כנראה את הבנייה הזו, היא שככל שיהיה ברור ומוחצן יותר כי המבנה הבלתי חוקי משמש כבית תפילה, כך תתעכב האכיפה בעניינו. הדמיון הרב של הצריחים זה לזה, והעובדה שהם מוקמים באותה זריזות ואף מחוזקים אל הקרקע או אל המבנה שהם מתבססים עליו באותן שיטות, העלתה השערה כי כולם מגיעים מאותו מקור. ממעקב שערכו אנשי אתר "הקול היהודי", עלה כי מי שתרם את צריחי המסגדים או לפחות את חלקם הוא השייח' עלי סולימאן אבו־סבית. פוסטים שונים בפייסבוק משבחים אותו ומודים לו על תרומתו, וגם הוא עצמו העלה לרשת החברתית תמונות שבהן נראים המסגדים המדוברים.

"זהו הצריח של מסגד אל־רדואן בתל־ערד, שנתרם על ידי השייח' אבו־סבית המכובד, הטוב והאמיץ שאינו מפחד לומר את האמת. שאללה יברך אותו", כתב בפייסבוק נאיף אל־עמור, איש הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, לאחר בניית הצריח בתל־ערד. בעקבות בניית המסגד בדקייקה העלה אבו־סבית בעצמו פוסט ובו תמונת הצריח, וכתב: "עוד נקודת ציון של האסלאם בנגב. שאללה שיברך את חברת המנופים שנתרמה לעניין".

מפרסומיו ברשתות החברתיות עולה כי השייח' אבו־סבית אינו בוחל באמירות קיצוניות ובהן דברי שבח והלל לירי הטילים על ישראל מרצועת עזה בתקופת שומר החומות, תמיכה במתפרעים המוסלמים בהר הבית, ובפרסומים המבזים את כוחות הביטחון. רק בשבוע שעבר הוא העלה פוסט שבו קרא לשחרר את כרים ומאהר יונס, חוטפיו ורוצחיו של החייל אברהם ברומברג ז"ל בשנת 1980. "אללה, שחרר את משפחותיהם, שחרר אותם, שחרר את ייסוריהם ואת ייסורי כל המדוכאים בקרב בני עמנו. שלושים ותשע שנים והם עדיין בכלא", כתב אבו־סבית.

 

במהלך מבצע שומר החומות הביע הפילנתרופ המהולל את תקוותו ש"טילים מעזה ירדו כמו גשם על המדינה שאנחנו נלחמים נגדה". באותם ימים אף שיבח את הפורעים הערבים שביצעו לינצ'ים והזיקו לרכוש יהודי ברחבי הארץ, וכתב: "מהומות מצפון לדרום, התמונה מדברת בעד עצמה". בפרסום אחר התפייט: "מכל הר, מישור ועמק יצוצו דור הנכבדים, הגיבורים והחופשיים. דור מגיני אל־אקצה, אהובינו מהמשולש, הגליל ופלסטין. כולם פלסטינים ללא יוצא מן הכלל, לא מופרדים בגבולות גיאוגרפיים, נשק או צבא, מאוחדים סביב הנכבה שבעזרת אללה תחלוף בקרוב".

אבו סבית, יליד חורה, מתגורר כיום באזור צומת שוקת. בעבר הייתה בבעלותו חברת כוח אדם בשם "סראיה". בפוסטים שכתב הוא מגדיר עצמו כמי שאינו מזדהה לא עם הפלג הדרומי ולא עם הצפוני אלא עם "התנועה האסלאמית" שלפני הפילוג. הוא תוקף בחריפות ובעקביות את חד"ש, ובבחירות האחרונות קרא להצביע לרע"ם.

אלחנן גרונר, תחקירן הקול היהודי שסייע בהבאת פרטיו של אבו־סבית, אומר כי "החיבור הרעיוני והאורבני של הנגב והר חברון מתבצע כבר שנים מתחת לאף של הרשויות בישראל, והתפוצץ בנגב בזמן פרעות תשפ"א. אותו עלי אבו־סבית הסית בזמן שומר החומות ומעודד את הפורעים, אך נראה שאיש לא מיצה איתו את הדין. עלינו להסתכל על התמונה הרחבה, ולהבין שלפתחנו בעיה אסטרטגית".

תעוזה גוברת

תופעת הבנייה העבריינית ברחבי הנגב ראויה לטיפול בפני עצמה, אך בבניית הצריחים הללו יש מסר נוסף: יצירת ציר מחבר, באופן פיזי וסמלי, בין הפלסטינים בנפת חברון, הבדואים בפזורה הדרומית והפלסטינים ברצועת עזה. מטרה נוספת היא חיזוק מגמות האסלאמיזציה בקרב החברה הבדואית, הנחשבת לשמרנית פחות מהמוסלמים הפלסטינים האדוקים. בניית מסגדים בעלי עיצוב זהה מסייעת להטמעת מסרים אלה.

מנו לזר, רכז הדרום בתנועת רגבים ומי שמוביל את המעקב אחרי מבצע הצריחים החשאי, מסביר: "זה התחיל בדרום, ומכיוון שראינו שמדובר במבנה זהה היה לנו ברור שאותו גורם עומד מאחורי המיזם. אחרי שזיהינו חוט מקשר בין כל הצריחים, החברים מ'הקול היהודי' שמו את האצבע על מי שמממן את הפרויקט. מהמידע שהגיע אלינו ומהבדיקות שערכנו, עולה שזוהי בנייה קלה. אלה חלקים שמכינים במקום ומרכיבים בתוך כמה שעות. ברור שאותו יצרן מכין את כל הצריחים. רואים שזה אותו עיצוב, אותו מבנה וגם אותה שיטת בנייה, שמאפשרת בתוך כמה שעות להרכיב את חלקי הצריח ולהציב אותו מעל מסגד או לידו".

בנייה קלה וחשאית בתוך שעות בודדות, אומר לזר, היא מאפיין ידוע של בנייה לא חוקית. "הם למדו איך לעקוץ את המערכת. אם תופסים אדם שנמצא במהלך בנייה לא חוקית, אפשר לבוא, להפסיק את הבנייה ולאכוף את החוק. אבל כאשר מדובר במבנה שכבר עומד על תילו צריך לפתוח בהליך פלילי, משפטי או מנהלי, שלוקח זמן ממושך עד שמקבלים צו הריסה, שלא לדבר על אכיפה. הם הבינו את זה ויוצרים מערך של בנייה בתוך כמה שעות. כשיש מבנה מוכן כבר קשה לפגוע בו, וכשמדובר במבנה דת זה קשה אף יותר".

"בסופו של דבר", מחדד בשיחה עימנו מאיר דויטש, מנכ"ל רגבים, "העובדה שאותו גורם עומד מאחורי בניית כל אותם מסגדים, הבנויים באותו סגנון ובאותה דרך, הן בצפון הנגב והן ביהודה ושומרון, מלמדת על המגמה שמאחוריהם. ברור שמדובר בפעילות שעיקר מטרתה היא יצירת רצף וחיבור בין הבדואים בנגב לבדואים הפלסטינים בהר חברון".

לדברי דויטש, "כשמסתכלים על מפת ארץ ישראל, רואים רצף של אוכלוסייה לא יהודית שמתחיל בלבנון, עובר דרך הגליל, ממשיך ליישובי ואדי ערה, ושם מתחבר עם הפלסטינים בשומרון ועם ערביי אזור בנימין ומזרח ירושלים, משם הלאה להר חברון ולאזור הפזורה הבדואית בנגב, שמחוברת גיאוגרפית לרצועת עזה. מנגד, שלושה מרחבים מהווים חיץ ומנתקים את הרצף הערבי. הראשון הוא עמק יזרעאל, השני פתחת ניצנה, והשלישי בקעת ערד. האזור שבו אנחנו רואים את המסגדים, זה פשוט הניסיון לסגור את הפער שיוצרת בקעת ערד. מצד אחד דקייקה שנמצאת בשטח ישראל, ומצד שני ההתיישבות בשטחי האש. במעקבים שאנחנו עושים אפשר לראות את המכוניות של הברחות השב"חים מסתובבות בין המסגד בדקייקה לתל־ערד. אני לא חושב שמישהו יושב עם מפות ואומר 'בואו נחבר את לבנון ועזה', אבל הקמת אותם צריחי המסגדים מראה שיש מישהו שמתכנן את החיבור הזה ברמת הדרום, אחרת לא היינו רואים את אותו מסגד בדיוק בהר חברון ובנגב".

ונניח שיש רצף כזה עם מבנים דומים, הוא מהווה איום על מישהו? אני מקשה על דויטש. "אני לא רוצה להתייחס לבדואים כאל אויבים", מדגיש מנכ"ל רגבים, "אבל בתוך החברה הבדואית יש מי שמתנגדים לקיומה של מדינה יהודית, ורואים בעצמם חלק מהמדינה הפלסטינית שהם תומכים בהקמתה. יצירת הרצף הזה יכולה לגרום חלילה למצב שבו קבוצות של בדואים בנגב מחליטים להפוך למחבלים בתוך מדינת ישראל, דרך חיבור לערבים ביהודה ושומרון. רק לפני כשנה, באירועי שומר החומות, ראינו איך צעירים מהיישובים הבדואיים יוצאים לכבישים הראשיים ותוקפים יהודים כדי להביע תמיכה בפלסטינים".

כאמור, מטרה נוספת של המיזם היא חיזוק האסלאמיזציה בחברה הבדואית. "כשהבדואים היו נוודים הם היו די חילונים", מסביר דויטש, מחבר הספר "בדואיסטן" (בהוצאת סלע מאיר). "לא היו להם מסגד, שייח' ומסגרת דתית. המסגרת העיקרית הייתה המשפחה. ככל שהאוכלוסייה הזו התקבעה בשטח, היא נהייתה יותר ממוסדת גם מבחינה דתית. התנועה האסלאמית רואה בכך הזדמנות לחזק את נוכחותה בקרב הבדואים, שהולכים ונעשים יותר ויותר מוסלמים".

מסר נוסף שדויטש מצביע עליו, הוא התגרות בשלטון החוק במדינת ישראל. "בניית מסגדים, שהם מבני ציבור בולטים וניכרים לעין, היא גם מסר של 'אף אחד לא ייגע בי', וזה הולך יד ביד עם ההקצנה והאלימות בחברה הבדואית בשנה האחרונה. מאז שומר החומות אנחנו רואים שם יותר ויותר תעוזה וחוצפה, החל מאירועי אלימות קשים ועד למראות של צעירים שמסתובבים בבאר־שבע, מטרידים עוברות אורח ומסמנים תנועות מגונות כלפי שוטרים. זה חלק מאותה בעיה ואותה אצבע בעין שבחברה הבדואית יש מי שמנסים כל הזמן להפנות כלפי שלטון החוק במדינת ישראל".

חסינות דתית

ברגבים פנו ליחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה ולרשות מקרקעי ישראל, בדרישה לנקוט הליכי פיקוח ואכיפה כנגד צריחי המסגדים החדשים. במענה לפנייה נמסר להם כי התלונות נבדקו וכי מדובר בתוספות למבני דת קיימים שנמצאים בשימוש כבר מספר שנים, ולא בבנייה של מבנה חדש. לפיכך, "לאור מדיניות האכיפה הנוהגת וההנחיות הרלוונטיות, הרשות אינה פועלת כנגד תוספות מסוג זה. ככל שייבנה מבנה חדש, גם אם יהיה זה מסגד, הרשות תפעיל את אמצעי האכיפה בהתאם למדיניות".

חברת הכנסת אורית סטרוק, יו"ר סיעת הציונות הדתית, אומרת לנו כי המיזם "מעיד כאלף עדים על עומק ורוחב חדירת התנועה האסלאמית לחברה הערבית ובעיקר הבדואית, וגם על מגמה ברורה של מניעת הסדרה וקידום בנייה בלתי חוקית המצוידת ב'חסינות דתית'". לדעת ח"כ סטרוק, "שני אלה הם תוצאות ברורות ומדאיגות של שותפות התנועה האסלאמית בממשלה, בניגוד לפרשנויות ההבל המרגיעות של שוחרי השותפות עם רע"ם. כל מי שעיניו בראשו יודע שהזרוע הפוליטית של התנועה האסלאמית לא בזבזה רגע, ופעלה בתחכום ובנחישות מתוך הקואליציה על מנת למצב ולחזק את מעמדה בקרב החברה הערבית בכלל והבדואית בפרט. לצערי הרב, אף גורם בממשלה לא היה מוכן לעמוד על המשמר ולמנוע את המהפכה האסלאמיסטית שרע"ם מחוללת בתוככי החברה הערבית, בעזרת הכוח שקיבלה מהממשלה".

על פי סטרוק, "בעקבות התלות המוחלטת של הממשלה באצבעותיהם וביכולותיהם הפוליטיות של הח"כים מרע"ם, ניכרת בחברה הבדואית התחושה המכונה בערבית 'אל דעולה מענא' – הממשלה איתנו. אגב, זו הייתה הקריאה של פורעי תרפ"ט בחברון, אך אז הכוונה הייתה לממשלה הבריטית, שאפשרה להם לטבוח ביהודים. הבדואים מבינים שהכול מותר, כיון שכל הריסה, קל וחומר הריסה של מסגד, עשויה לעלות לממשלה בחייה. לכן הם משתמשים בצריחי המסגדים כמין 'אצבע בעין' מול גורמי החוק והסדר של המדינה, במעין הצהרת אדנות והתנשאות. המטרה של צריחי המסגדים הצצים חדשים לבקרים היא לקבע בתודעה שלאסלאם יש חסינות ומעמד־על".