הכרעת דין טרייה של בג"ץ גורמת מבוכה רבה לרב הראשי האשכנזי, דוד לאו. השופטים דפנה ברק־ארז, עוזי פולגמן ויעל וילנר קבעו כי הארכת המינוי שעשה לגיסו, הרב יצחק רלב"ג, היא פעולה הנגועה בניגוד עניינים אישי ויש לבטלה. כדי למנוע פגיעה בתפקוד השוטף של בית הדין הרבני האזורי בירושלים שבו מכהן הרב רלב"ג כראש אב בית דין (ראב"ד), הסכימו השופטים להשהות את ביטול המינוי למשך 60 יום.
השופטת ברק־ארז, שכתבה את פסק הדין העיקרי, תיארה את הכוחות ואת השיקולים בהליכי מינוי הבכירים במערכת בתי הדין הרבניים. מתברר שמול גיסו של הרב לאו התמודד על תפקיד הראב"ד גם גיסו של הרב הראשי הספרדי הרב יצחק יוסף. בשל המתיחות שנוצרה, הוקמה ביוני 2018 ועדה הכוללת שלושה דיינים מכהנים, שניים מהם ראב"דים של בתי דין אזוריים, התלויים דרך קבע בנשיא בית הדין הרבני המחליט אם להאריך את כהונותיהם. מעבר ליוקרה, משכורתו של ראב"ד גבוהה במידה ניכרת מזו של דיין רגיל.
לאחר כחודשיים, כשנכנס הרב לאו לתפקיד נשיא בית הדין הרבני והרב יוסף עבר לתפקיד ראש מועצת הרבנות הראשית, המליצה הוועדה על מינויו של הרב רלב"ג לתפקיד. הרב לאו עשה זאת כבר באותו יום.
כפי שדווח אז במקור ראשון, יועמ"ש בתי הדין, עו"ד שמעון יעקבי, פנה ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדבליט, וזה פנה לרב לאו והציע לו מתווה למינויים במצבי ניגוד עניינים. לפי המתווה, במצבים כאלה תועבר ההכרעה לוועדה חיצונית, שתכלול נציג מטעם נציב תלונות הציבור על שופטים, שני דיינים בדימוס, וכן שופט בדימוס שימנה השר לשירותי הדת. אלא שהרב לאו דחה את ההצעה ומינה מטעמו את "ועדת השניים", הכוללת שני דיינים בדימוס. המהלך לא הניח את דעתו של עו"ד יעקבי, שטען שגם דיינים בדימוס תלויים ברב לאו לצורך אישור כהונתם כדיינים עמיתים, פרקטיקה מקובלת בבתי הדין הרבניים כדי להתמודד עם העומס הרב המוטל על המערכת.
המשא ומתן בין הצדדים נמשך עד יולי 2021, אז פגה הסמכתו של הרב רלב"ג כאב בית דין, והרב לאו החליט לפעול חד־צדדית והאריך אותה שוב, לתקופה של ארבע שנים. באוקטובר אותה שנה עתרה לבג"ץ בנושא עו"ד בתיה כהנא־דרור.
הרב לאו טען בתגובה שהארכת כהונתו של רלב"ג נעשתה בהמלצת ועדת השניים, ודחה את הטענה שמדובר בוועדה מטעם הכפופה לו. עוד טען שהחוק אינו מטיל מגבלות על סמכותו של נשיא בית הדין הרבני הגדול למנות ראשי הרכבים.
היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב־מיארה הציעה בהמשך שהמינויים יעברו לוועדה ובה שני עובדי מדינה ודיין בדימוס שתבחר היא עצמה, אולם הרב לאו דחה גם את הצעתה. הוא הציע להעביר את הסמכויות לרב הראשי הספרדי, הרב יצחק יוסף, או לדיינים בדימוס שימנה הרב יוסף לפי שיקול דעתו. מאחר שחלף זמן והצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות, בית המשפט נדרש להכריע.
"מינוי קרוב משפחה, גם כאשר כוונות הצדדים טובות ובעל התפקיד המיועד ראוי, הוא פסול", קבעה השופטת דפנה ברק־ארז. "עקרון יסוד במשפט הישראלי הוא שאסור לבעל תפקיד ציבורי להימצא במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו ובין אינטרס אחר.
"מינוי בני משפחה לתפקידים ציבוריים משמעותיים הוכר אף הוא כמצב המקים אפשרות ממשית לניגוד עניינים, בין השאר בנוגע לגיסים. האמור יפה, ואולי אף ביתר שאת, ביחס למינויים לתפקידים שיפוטיים.
"למרבה הצער, מינויו של הרב רלב"ג לכהונת אב בית דין לא נעשה תוך אימוץ מנגנון שיש בו כדי לנטרל במידה הנדרשת את החשש לניגוד עניינים, בשים לב לאופי ההחלטה שמדובר בה ולמידת הקרבה שבין הנשיא לבינו".
בית המשפט לא קבע מי יחליט בנוגע לעתידו של רלב"ג, אולם התווה עקרונות בנושא: "יש להבטיח כי מי שיחליט על המינוי לא יהיה אדם שנבחר לצורך כך בידי נשיא בית הדין הרבני הגדול, ואף לא מי שנמצא עמו בקשרי עבודה, מי שתלוי בו למינוי למשרה עתידית או מי שהוא בעל זיקה ממשית אחרת אליו".
