ימים אחדים לפני טקס הפרידה של הרמטכ"ל רב־אלוף גדי איזנקוט מתפקידו, התקשר אליו ראש לשכתו של ראש הממשלה נתניהו, יואב הורוביץ, ואמר לו: "שמע גדי, הפעם ראש הממשלה לא ישבח את הרמטכ"ל בדברי הפרידה שלו". איזנקוט לא נעלב. הוא הבין שנתניהו למד את הלקח מהפעם הקודמת שבה חלק שבחים לרמטכ"ל בני גנץ בעת פרישתו, ואלה חזרו אליו כבומרנג לאחר מכן במערכת הבחירות, כאשר גנץ התייצב מולו במגרש הפוליטי. נתניהו העריך שגם איזנקוט עלול להגיע בשלב מסוים אל הזירה הפוליטית, ולאו דווקא לצידו, והפעם ביקש להיות זהיר.
השבוע התברר כי לאחר תקופת צינון ארוכה, מסע לחצים מצד כמה מפלגות ולבטים לא פשוטים, השלב הזה אכן הגיע. בתחילת השבוע הודיע איזנקוט על הצטרפותו לבני גנץ וגדעון סער, ועל מפלגתם המשותפת שתכונה "המחנה הממלכתי".
"יש נטייה לומר שהוא לא מתאים לפוליטיקה", אומר קצין בכיר ממקורביו. "הוא מין 'דובי' שמנמן, נמוך וחייכן ששונא נאומים מול טלפרומפטר, וכבר הודיע שלא יצייץ בטוויטר. הוא לא מהסוג של בני גנץ, אביב כוכבי או יוסי כהן. אבל אסור לטעות בו. גם בלי טוויטר הוא יֵדע להביא את דבריו לציבור, גם אם עמדותיו לא יהיו כל כך מקובלות. הוא יודע לעמוד על דעתו ומכיר את כל התרגילים הפוליטיים, את חלקם הוא כתב בעצמו".
אז למה לו פוליטיקה עכשיו?
"צריך להבין שהוא הגיע לרמטכ"לות אחרי שהיה המזכיר הצבאי של אריק שרון ואהוד ברק, שם נקבעה בו החשיבה על קודש הקודשים של הדרג המדיני, שבו מנהיגי המדינה מעצבים את אופייה. אחרי שתרם 41 משנותיו לביטחון ישראל, הוא הבין שאת ההחלטות האמיתיות מקבלים שם, בין השרים ובקבינט, והוא רוצה להיות שם. הוא נמנה עם אותם אחוזים בודדים שיודעים גם לתכנן וגם לבצע".
איזנקוט, אומר המקורב, חש שישראל נקלעה למצב בעייתי. "ליברמן מחרים את החרדים, החרדים מחרימים את כהנא והנדל, כולם מחרימים את נתניהו ונתניהו מחרים את מרצ ואת לפיד, לפיד מחרים את בן־גביר ובן־גביר את איזנקוט. כל אחד מחרים מישהו אחר, וצריך למצוא דרך לרבע את המעגל. זה מה שעמד ביסוד המחשבה של 'המחנה הממלכתי'. זה שם שהוא בחר, ואפילו הציב אותו כתנאי להצטרפותו. חשובה לו הממלכתיות וצורת השיח.
"בנושאים הביטחוניים הוא הפעיל עוצמה צבאית אדירה גם בעזה וגם מול האיראנים בסוריה. בתקופתו הושמדו המנהרות בדרום ובצפון, ומאות פלסטינים נהרגו בהפגנות על הגדר. הוא מאמין באכיפת החוק והסדר".
אבי בניהו: "אני בספק אם הוא ילמד לעשות מניפולציות. או שהפוליטיקה תקלוט אותו כמו שהוא ותאפשר לו להשתלב, או שבעוד זמן מה הוא יגיד לעצמו 'ניסיתי, לא הלך'"
בנאומיו הלא רבים התייחס איזנקוט גם לסוגיה הפלסטינית וקבל על כך שישראל טומנת את ראשה בחול. באותו ריאיון לבן כספית במעריב אמר כי ההיפרדות מהפלסטינים היא צורך ביטחוני, והביע חשש שישראל תהפוך למדינה דו־לאומית. "אני, למשל, חושב שמדינה דו־לאומית זה סופו של החזון הציוני. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין את המשמעות של מיליוני פלסטינים מעורבבים בתוכנו. אז מה היא (המדינה) רוצה לעשות? כי מה שהפלסטינים מכנים 'רעיון המדינה האחת' תופס תאוצה ואהדה רחבה מאוד. זה מה שאנחנו רוצים? אנחנו לא רואים שזה מה שיקרה עוד 10־20 שנה? אנחנו מגלגלים את הבעיה לדורות הבאים. או שבעצם אנחנו מעדיפים היפרדות מהפלסטינים. הדו־שיח שלנו הוא מבורבר, על רקע כישלון תהליך אוסלו. נכון, הפלסטינים הרוויחו את זה ביושר, אבל מה אנחנו רוצים, זו השאלה. מה טוב לעתיד שלנו. הפלסטינים הצעירים, האינטליגנציה, מדברים על 'מבחן הזמן'. אתה מסתכל על המצב בחברה הישראלית, שלפיו בשנת 2060 יהיו אצלנו 32% חרדים ו־20% ערבים, אתה מסתכל על המציאות הבלתי הפיכה שנוצרת בשטח ביו"ש, אתה שומע אמירות קיצוניות בצד שלנו שמאיימות על חזון המדינה היהודית, הדמוקרטית, השוויונית, הצודקת והמתקדמת, ואתה מקבל את אינתיפאדת הסכינים", אמר.
למרות הדברים הללו, איזנקוט יודע היטב שכרגע אין פתרון נראה לעין לסוגיה הפלסטינית. אין הסכמה לאומית רחבה, וגם המפלגה שהוא מצטרף אליה לא תוכל לעסוק בכך בגלל הרכבה הפוליטי. ובכל זאת, חשוב לו להציף את הנושא ולא לדחוק אותו מתחת לשטיח. הוא בעד סיפוח בקעת הירדן, אך צעד כזה צריך להיעשות בהסכמה כדי לשמור על הסכמי השלום. "ביהודה ושומרון המצב מורכב יותר", אמר באותו ריאיון. "אני לא רואה הסכם בטווח הנראה לעין, אבל הפלסטינים צריכים להבין שהזמן פועל לרעתם, ואנחנו צריכים להתנהל בצורה מתוחכמת, שלא ייווצר מצב שבו יאמינו שהם יכולים להגיע להישגים באמצעות הפעלת כוח. האינטרס של ישראל הוא שתהיה כאן מדינה יהודית, דמוקרטית ובטוחה, ולכן צריך להיפרד מהפלסטינים. שתהיה מדינת ישראל, ושתהיה ישות נפרדת, כי אני לא רוצה שיהיו פה 2.8 מיליון פלסטינים".
במערכת הפוליטית מצפים בסקרנות לראות כיצד עמדות אלה ידורו בכפיפה אחת עם עמדותיהם של כמה מחבריו ושותפיו החדשים, בהם גדעון סער ומתן כהנא. איזנקוט מתנגד לעסקאות חילופי שבויים נוסח עסקת שליט, שלדעתו העניקה רוח גבית רצינית לטרור. המדיניות שדגל בה הייתה לתת לעזה את המינימום הדרוש במזון, מים, חשמל, תרופות וביוב. הוא הצהיר שמבצע צוק איתן יסתיים רק כאשר יוחזרו גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול.
לא עסוק במה יגידו
לא פחות משני שליש מהרמטכ"לים בתולדות מדינת ישראל, 14 מתוך 21, נכנסו לפוליטיקה. מאז שנת 1991 עשו זאת כולם מלבד דן חלוץ, אולי בשל תפקודו הכושל כרמטכ"ל מלחמת לבנון השנייה. שני רמטכ"לים, רבין וברק, הצליחו אף להגיע לראשות הממשלה. קצינים בכירים חשים אולי מחויבות חברתית או אזרחית לתרום מניסיונם במערכת הפוליטית, אבל כהונת רמטכ"ל, ואפילו מוצלחת, איננה מהווה ערובה לתפקוד טוב בזירה הפוליטית, שיש לה כללים ודרישות משלה. השנים הרבות שעשו במערכת היררכית וצייתנית, והמשקפיים הביטחוניים שדרכם הם בוחנים כל נושא – עלולים להוות בעיה.
"כרמטכ"ל אתה צריך להיות בקי בפוליטיקה הארגונית הפנימית, אבל זה לא אומר דבר על התפקוד שלך בפוליטיקה הארצית", אומר לנו ד"ר אייל לוין, ראש המחלקה ללימודי מזרח תיכון ומדע המדינה באוניברסיטת אריאל. "איזנקוט משתבח בהעברת התוכנית הרב־שנתית, תר"ש גדעון, אבל מדובר בתוכנית שאיש לא ביקר אותה, ובסופו של דבר היא שלחה הביתה קצינים מצטיינים רק משום שעתידם בצבא נחסם. רפול היה רמטכ"ל מצוין אבל לא הוכיח את עצמו בממשלה. לעומתו רבין, יש אומרים שכרמטכ"ל הוא ספג ביקורת על תפקודו המקצועי, אבל מבחינה פוליטית הוא כנראה היה הצלחה.
"איזנקוט אינו מגנט מנדטים", מוסיף ד"ר לוין, "ואני לא מצליח להבין למה הוא זוכה לתדמית כזו. נכחתי בפגישה של קצינים לשעבר שגנץ השתתף בה. כשהוא נכנס לחדר – אדם גבוה, תמיר, שחוץ מהילה על הראש היה לו הכול – כל מי שרק מכיר אותו נעמד בתור כדי ללחוץ את ידו. לדעתי זה פועל יוצא של מראה חיצוני. כאן יש לנו מישהו בעל תדמית ומראה של צניעות וענווה. הסירוב שלו לקבל על עצמו את תפקיד הרמטכ"ל בסבב הראשון, אינו מובן מאליו. לדעתי מדובר כאן בבאזז תקשורתי של שניים וחצי כתבים, אבל אני לא בטוח שזה המצב בשטח".
מקורב לאיזנקוט מציע זווית אחרת: "הציבור ילמד להכיר אדם עם התנהגות שונה. הוא אולי לא בגין, אבל הוא לא עסוק בעצמו ובמה יגידו עליו. כמה רמטכ"לים ראית שאמרו שהם לא מקימים מפלגה, אלא מוכנים להיות מספר שלוש אחרי רמטכ"ל אחר וגדעון סער? אני מניח שאם תרצה לבחור את הנואם הטוב ביותר או את הרמטכ"ל שהוא 'בסט לוקינג' – הוא לא יהיה שם. אבל אם תרצה לבחור מישהו בעל עקרונות ודרך, שיודע להוביל – זה האיש".
לדברי אותו מקורב, איזנקוט לא ניהל משא ומתן על תפקידים ואף לא על מיקומים ברשימה, שלו ושל האנשים שהוא מביא עימו. "הוא התעקש רק על השם 'המחנה הממלכתי' ועל הבטחה לקיום בחירות פנימיות, כשהוא יעמוד בראש הוועדה שתקבע את המנגנונים לדמוקרטיזציה של המפלגה. במשא ומתן הוא דיבר על סוגיות עקרוניות, כמו שלטון החוק והזירה הפלסטינית".
כרמטכ"ל, יחסיו עם הציבור הדתי היו מורכבים. לא מעט רבנים יצאו חוצץ נגד פקודת השירות המשותף שאושרה בתקופתו ונועדה להסדיר את שירותם יחדיו של חיילים וחיילות, וטענו כי היא פוגעת בחיילים הדתיים. הטענות נשמעו גם מהעבר השני, שם ראו בה פקודה מדירת נשים. איזנקוט נפגש פעמים רבות עם רבנים, במיוחד עם ראש מכינת עלי הרב אלי סדן. לעומת זאת, ח"כ מרב מיכאלי סיפרה כי היא ועמיתותיה, שביקשו להיפגש עם איזנקוט, נאלצו להמתין כשנה. בראשית 2016 החליט איזנקוט להעביר את ענף תודעה יהודית מהרבנות הצבאית לאגף כוח אדם, אבל בפועל הוא נמנע מלבסס את ההחלטה ושמר על בלעדיות הזרם האורתודוקסי. זה לא שכנע את החוגים שהאשימו אותו בעמדות אנטי־דתיות מובהקות, טענה שנדחית על ידי מקורביו.
"הוא בא ממשפחה מסורתית, אימא שלו הולכת עם כיסוי ראש והולכת לבית הכנסת בקביעות", מספר קצין בכיר שעבד בצמוד אליו שנים רבות. "אחותו גרה ביקיר, יישוב דתי. הוא קרוב למסורת, אבל מאמין בדמוקרטיה ושוויון. ישבתי לצידו כשהוא נפגש עם רבנים, והם הבינו שאין לו כל רצון לפגוע באיש. הרעיון של השירות המשותף לא בא ממקום של רצון לפגוע במישהו. הוא הביא איתו כעת למפלגה את מתן כהנא, והוא מאמין גדול ב'שבת אחים גם יחד'. אחד מידידיו הקרובים בתקופת תר"ש גדעון והסכמי כחלון־יעלון היה סגן שר האוצר איציק כהן מש"ס".
איך הוא יצביע על חוקים שנוגעים למערכת המשפט ואכיפת החוק, כמו פיצול תפקידי היועץ המשפטי או שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים?
"הוא חושב שמערכת המשפט זקוקה לרפורמה כדי להגביר את השקיפות ואת אמון הציבור, אבל אסור לשפוך את התינוק עם המים. הוא לא מחרים את נתניהו, יש ביניהם הערכה הדדית. הוא חושב שבמדינה ממלכתית אדם עם כתבי אישום חמורים לא יכול להתמודד לשום תפקיד ציבורי, כולל ועד הבית. אבל החוק מאפשר זאת, והממשלה בחרה שלא לשנותו. האם הוא ישב בממשלה בראשות אדם שנושא כתבי אישום פליליים? אני מעריך שלא, אבל הוא לא יחרים את הישיבה עם הליכוד, אם זו תהיה מפלגת הרוב".
האם הוא יֵשב עם המשותפת?
"לדעתי לא, אבל באותה מידה גם לא יֵשב עם בן־גביר. מה שהוא אומר זה שהוא ישב עם כל מפלגה שמכירה בקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ושמכירה בערך השוויון – מה שמוריד מהרשימה שתי מפלגות. אם הם יהיו מוכנים לקווי היסוד של המחנה הממלכתי, אז ככל הנראה הוא לא יפסול אותם".
"מה שמטריד אותו הוא פירוק החברה הישראלית לגזרים, והוא עצמו חווה זאת בפרשת אלאור אזריה", מנתח פרשן צבאי ששימש בעצמו קצין בכיר. "המדיניות שלו היא של גיבוי כן, חיפוי לא. את החייל שירה השבוע בחברו, הצבא יעטוף באהבה. גם לוחם שפגע בשוגג בפלסטיני תוך כדי לחימה, יקבל גיבוי מהצבא. אבל וידוא הריגה באדם שכבר לא היווה סכנה – כרמטכ"ל הוא לא מוכן לקבל צבא כזה. הוא חושב שצריך לנצח ולהישאר בני אדם. זו משימה לא פשוטה. נתניהו בתחילה תמך בו וביעלון, אבל אחרי שבנו גער בו הוא שינה את עמדתו, וזה פגע באיזנקוט. הצבא זקוק לגיבוי מהדרג המדיני, בלי קשר לטעויות הפטאליות שנעשו בפרשה זו כלפי אזריה".
שעות נתניהו רבות
איזנקוט אינו סוחף קהל או איזו תקווה פוליטית, כמו שנחשבו בזמנם אהוד ברק או גבי אשכנזי. הקרב עליו ניטש בעיקר כדי שלא יצטרף לצד השני. גנץ היה בטוח שיאיר לפיד זקוק נואשות לביטחוניסט במקום השני במפלגתו. לאיזנקוט היה חשוב להצטרף לתנועה גדולה, אך הוא בחר בסופו של דבר בגנץ, שגדל איתו באותה ערוגה. גם את גדעון סער הוא מכיר היטב, מאז שירותם המשותף במשך שלוש שנים בלשכת ראש הממשלה שרון, שהייתה מגובשת מאוד – זה כמזכיר צבאי וזה כמזכיר הממשלה. קצין שמכיר את איזנקוט היטב אומר כי בחירתו נבעה גם מכך שעם גנץ הוא "יוכל לסובב את הגב מבלי לחשוש מסכין שתיתקע בו, מה שאין כן עם לפיד, שהעיף באבחת סכין את עופר שלח, יעקב פרי או צביקה גנדלמן".
אבל אחרי הבחירות עלול איזנקוט לגלות שהוא אומנם מכיר את גנץ הרמטכ"ל, אך לא את גנץ הפוליטיקאי. אחד ממכריו הקרובים אומר לנו ש"הם נתנו לו באופן מחשיד כל מה שביקש, כולל דרישתו לקיים בשנה הבאה פריימריז, שרומזת על כוונתו להתמודד על ההנהגה מול גנץ. כך גם לגבי דרישתו להכניס לרשימה ארבעה אנשים נוספים. בינתיים הם לקחו אותו והכניסו אותו ל'שטח ההריגה'. הוא עלול להתאכזב. הוא נכנס לשדה שהוא לא מכיר. גם האנשים שהוא מביא איתו אינם יכולים להיחשב כנאמניו הפוליטיים. כאשר הוא ידבר על הפלסטינים, מתן כהנא יאמר לו 'אל תדבר בשמי'. רויטל סויד (חברת הנהלת עמותת בן־גוריון שאיזנקוט עומד בראשה; מ"ט), שפורסם כי הוא הציע לה מקום במפלגה, היא בכלל אשת מפלגת העבודה. הוא מלא רצון טוב וכוונות טובות, ואני מהמר שהוא לא יתקלקל ולא ייגרר לקללות, שקרים ומניפולציות. אם לא יצליח להשתלב, הוא פשוט יפרוש".
"אם הליכוד ירכיב קואליציה שתהיה הכף של ה־D9 שעולה על בית המשפט, גדי לא יהיה שם אלא בכוח הנגדי", אומר המקורב. עם זאת, לאורך השנים הוא שמר על יחסים טובים עם נתניהו. כמזכיר הצבאי אצל ברק ושרון הוא צבר גם שעות ביבי רבות. הוא חווה מקרוב את יחסו של שרון כלפי נתניהו והיה עד לכל המניפולציות בלשכה, אבל שמר על איפוק ומעולם לא כינה אותו 'הנאשם מבלפור' או דיבר בגנותו. זו לא השפה שלו. הוא אומנם הצהיר במסיבת העיתונאים השבוע שאדם עם כתבי אישום אינו יכול לכהן בתפקיד ציבורי, אבל מקורביו הסבירו שהוא כיוון לכל תפקיד ציבורי ולאו דווקא לראש הממשלה".
איזנקוט מתגורר בבית דירות צנוע בהרצליה. את אשתו וילדיו הוא שומר מפני העין הציבורית. אחד מחבריו הקרובים הוא אל"מ במיל' ד"ר גבי סיבוני, לשעבר מפקד סיירת גולני וכיום חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון. הוא מרבה להיוועץ בו, ויחד חיברו מסמך העוסק בתפיסת הביטחון של צה"ל. ראש השב"כ לשעבר תמיר פרדו, גבי אשכנזי ואלוף במיל' טל רוסו נמנים אף הם עם חוג מכריו הקרובים.
כלת פרס ישראל מרים פרץ אומרת לנו שדווקא בשל הערכתה לאיזנקוט, היא אינה מברכת על הצטרפותו לפוליטיקה. הוא היה מפקדם בגולני של שני בניה שנפלו, אוריאל ואלירז, והיא אינה יכולה לשכוח כיצד הרמטכ"ל איזנקוט ידע כל פרט עליהם, כמו העובדה שכינויו של אוריאל בפנימייה הצבאית אור עציון היה "מלך". היא זוכרת את "הרגישות האנושית שהתבטאה בקשר עם המשפחות השכולות גם כאשר היה עסוק בתפקידו כרמטכ"ל. בטקס שהתקיים בבית ספר 'אלירז' בפתח־תקווה, הוא עזב הכול ובא לשבת עם הילדים ולחבק אותם. אני מאחלת לו הצלחה רבה בכל מה שיעשה, אבל אני חוששת שהשדה הפוליטי ישנה אותו. הוא אדם משכמו ומעלה, כל כך צנוע, רגיש ואנושי, ואלה לא תכונות השייכות לעולם הפוליטי".
"לדעתי זו תהיה טעות אם איזנקוט ידרוש את תיק הביטחון", אומר לנו מקורב אחר. "רבאכ, כבר היית שם, כבר ניהלת מבצעים וטסת במסוקים. אם אתה רוצה להתגייס ולהתמודד עם האתגר המרכזי של החברה הישראלית, תדרוש את תיק ביטחון הפנים, טפל במשילות, בחיזוק המשטרה ושב"ס, תיאבק בפשיעה, להחזיר את הביטחון לרחובות, ויחד עם זה קח את תיק הנגב והגליל. זו הטעות של כולם. רק שר ביטחון הם רוצים".
אבי בניהו, שהיה דובר צה"ל, מכיר את איזנקוט שנים רבות. "הוא מגיע לכנסת עם דעות מוצקות וסט של ערכים, ואני יכול להמר שהפוליטיקה לא תשנה אותו. אני בספק אם הוא יטנף את פיו אי פעם, אם ילמד לעשות מניפולציות פוליטיות, ישקר ויסכים להיות מרומה. יש שתי אפשרויות. אחת, שהפוליטיקה תקלוט אותו כמות שהוא ותאפשר לו להשתלב, או שבעוד זמן מה הוא יגיד לעצמו 'ניסיתי, לא הלך'. אני מקווה שהראשונה תתגשם כי אני יודע איזה אדם יסודי וערכי הוא, שישביח את המערכת הפוליטית".
אחד האנשים שהוזכרו כמי שאיזנקוט ירצה לצרפו לרשימה היה דובר צה"ל בתקופתו, תא"ל רונן מנליס, אך הלה סירב. בימים האחרונים סיפר מנליס כי אביו, "איש ימין מובהק, אמר לי שלא יצביע לא עבורי ולא עבורו, אבל הוא אמר לי, 'אם יש מפלגות שאני לא מסכים איתן, אני מעדיף שיהיו שם אנשים כמו איזנקוט'".
