שעתיים לפני שנהרג מירי שבוצע מנשקו של חברו, הספיק סמל־ראשון נתן פיטוסי ז"ל, לוחם בחטיבת כפיר, לשוחח עם אביו יוסף. "אני רואה אתכם מפה", אמר לו נתן. המרחק האווירי בין טול־כרם לביתו שבנתניה, הוא כמה קילומטרים בודדים.
מחוץ לאוהל האבלים שבו מתכנסת משפחת פיטוסי, האב יוסף מחבק שוטר תנועה על אופנוע. אותו שוטר הסיע את אחותו של נתן שהגיעה מצרפת לאחר קבלת הבשורה הקשה, כדי שתגיע בזמן משדה התעופה להלוויה. כעת הוא הגיע שוב וביקש להתנצל בפניה, לאחר שהבין שהיא שומרת נגיעה. יוסף מקבל אותו עם כוס תה ועוגייה מתוקה, ויחד השניים מברכים "שהכול נהיה בדברו". זהו רגע אחד קטן מתוך מאות מפגשים מרגשים שמתקיימים עם המנחמים הרבים שפוקדים את בית משפחת פיטוסי, מאז נפילת בנם בתחילת השבוע.
"הכוח להתחזק באמונה – זה מה שנתן נתן לנו", אומרת אתל, אחותו של נתן, שמשדרת לסביבתה עוצמות של אמונה מרגע שקיבלה את הידיעה הקשה. "נתן השאיר לנו ציווי לקחת על עצמנו מצוות, לעשות תשובה מלאה, כך שבעזרת השם הקב"ה ייקח אותנו בגיל 120, לא 20". "נתן ידע בדיוק מה המשימה שלו. הוא היה לוחם של א־לוהים ושל צה"ל", מוסיף האב ומבקש לא לדבר הרבה, רק להתפלל.
בלילה שבין שני לשלישי שהה פיטוסי בן ה־20 עם חברו ליחידה בעמדת שמירה בקו התפר בטול־כרם. על פי עדויות מהשטח, סמוך לשעה 22:45 הוא עזב את עמדת השמירה והלך להתפלל ערבית. כששב כעבור מספר דקות, חברו הלוחם, שמחקירת האירוע עולה כי חשד שמדובר במחבל, ירה בו. בתחקיר הוא תיאר כי ביצע נוהל מעצר חשוד. נתן פונה במסוק לבית החולים ושם מת מפצעיו.
בני המשפחה והחברים של נתן מספרים שהתפילה הייתה חשובה מאוד עבורו, וביחידה הכירו זאת והתחשבו בצרכיו. אחותו אתל אומרת שהלב של נתן התחלק לשלושה: התורה, המשפחה והצבא. "כשסיפרו לנו שזה קרה כשהוא חזר מתפילה, זה היה לנו כל כך ברור. זה נתן, כל האהבה והתשוקה שלו היו לתורה ולתפילה. הוא היה צדיק, ומת כצדיק. הוא אהב את מה שהוא עשה, אהב את הצבא ואהב את א־לוהים", היא אומרת בכאב.
האחות, אתל: "כשסיפרו לנו שזה קרה כשהוא חזר מתפילה, זה היה לנו כל כך ברור. זה נתן, כל האהבה והתשוקה שלו היו לתורה ותפילה. הוא מת כצדיק"
"נתן, כשמו כן הוא, נתן לכולם אהבה ואמונה", אומרת אחותו סלומין, תאומתה של אתל. "אנחנו עלינו לארץ בזכותו. הוא התחיל להתחזק בתורה כשהיה ילד, וההורים שלנו הבינו שבצרפת אין לנו עתיד".
לפני כשמונה שנים, על רקע האנטישמיות הגואה בצרפת, עלתה משפחת פיטוסי לארץ. עוד לפני כן הבנות גדלו בחינוך ציוני, ונתן ואחיותיו ספגו בבית את המסר שמדינת ישראל היא ביתם.
"ההחלטה לעלות לארץ לא הייתה קלה", מספר אלברט דהאן, חבר בקהילה הצרפתית בנתניה ומכר של המשפחה. "לעזוב עסק מצליח, לעלות לארץ ולהתחיל מהתחלה – זו החלטה לא פשוטה. הקליטה הייתה להם קשה, אבל מדובר במשפחה חזקה והם עברו את זה בסופו של דבר. נתן השתלב יפה בזכות החברים, גם הבנות השתלבו, ומשפחת פיטוסי בנתה פה בית ציוני מאוד. הוא בן יחיד, וכעת נשאר בור בתוך המשפחה".
האב, יוסף, עזב את מרפאת השיניים שלו בצרפת, וכיום הוא עובד בחברת ביטוח. "מה שחשוב זה שאנחנו פה, כל השאר לא חשוב", הוא אומר.
כאשר נתן וחבריו הוצבו בקו התפר שבמרחב טול־כרם, הוא התייחס לכך כאל הגנה ממשית על הבית. בגל הטרור האחרון הוא ראה בעיניו כיצד פלסטינים מנצלים את העלמת העין של מדינת ישראל מכניסה בלתי חוקית של פועלים ומבקשי עבודה לשטחה, שמנוצלת גם לביצוע פיגועים.
"כל לוחם פה יודע בדיוק מה המשימה", אומר מחוץ לאוהל האבלים אחד הלוחמים שמשרת עם נתן. "ידענו בדיוק מה מוטל עלינו לבצע, והבנו שאם מחבל עובר אותנו, הוא בדרך לפיגוע. גם נתן ידע את זה. העובדה שהוא גר לא רחוק מכאן הייתה כל הזמן לנגד עיניו".
החברים מהצבא שפוקדים את בית המשפחה מסרבים להאמין שנתן איננו, ועדיין לא מבינים מה בדיוק קרה בלילה ההוא, בין נתן ו"הצמד" שלו. "אין לנו מושג מה קרה שם", הם אומרים, כואבים את מות חברם וחוששים מלשוחח עם עיתונאים. "שניהם היו חברים שלנו ושניהם יישארו חברים שלנו לנצח", הם מדגישים.
ליל ירח מלא
כשהוחלט על תגבור הכוחות בקו התפר, החליטו בצה"ל להעמיד לטובת המשימה לוחמים מאומנים. לא במקרה נבחר לביצוע המשימה גדוד 90, גדוד נחשון של חטיבת כפיר. זהו גדוד מאומן שמכיר היטב את הגזרה ואתגריה. "נתן וחבריו הגיעו לגזרה לפני כמה ימים כדי להחליף חיילים אחרים שביצעו את המשימה", אומר גורם צבאי. "היה ברור לכולם מה צריך לעשות – לסגור את הפרצה בקו התפר, בזמן שמשרד הביטחון מתקן את הגדר".
מאז שנלקח לחקירה במשטרה הצבאית החוקרת, וגם מול מפקדיו בתחקיר המבצעי שהתבצע, הספיק הלוחם היורה לשנות את גרסתו. עורכי דינו טוענים כי הוא מבולבל. להגנתו התייצבה הסנגורית הצבאית הראשית, עו"ד אל"מ אופירה אלקבץ־רוטשטיין. היא גייסה למשימה סנגור המוכר מתיקי ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, עו"ד וסא"ל במילואים ז'ק חן, המייצג את בני הזוג אלוביץ' בפרשת בזק־וואלה.
צו איסור פרסום הוטל על שמו של הלוחם היורה, שבעצת עורכי דינו החליט ביום רביעי בלילה להפסיק לשתף פעולה עם החקירה. בשלב זה הפכו במצ"ח את מסירת העדות לחקירה באזהרה של הלוחם. במהלכה ינסו החוקרים להבין טוב יותר את השתלשלות העניינים, ולהתחקות אחר הרגע הגורלי שבו חש הלוחם כי אין לו ברירה אלא לירות.
הגרסה הראשונה שמסר הלוחם באשר להתרחשות באותו לילה, אינה מסתדרת עם הגרסה העדכנית שמסר בחקירתו. תחילה טען כי ירה שני כדורים, לאחר מכן התברר כי הוא ירה שמונה כדורים. מלבד פער זה, החוקרים ינסו גם לענות על השאלה הקריטית – כמה זמן עבר מאותו רגע שבו הבין הלוחם כי ירה בחברו, ועד שהודיע על כך למפקדיו. מדובר בפרק זמן גורלי, מאחר שמותו של פיטוסי נקבע עם הגעתו לבית החולים.
"לצד הסוגיות הפליליות לכאורה, אם אכן ישנן כאלה, יבדקו החוקרים אם מדובר בתאונה מבצעית או בהפרה של פקודות הצבא", מסביר גורם משפטי ששירת בסנגוריה הצבאית. "שאלה קשה שעולה היא מדוע החייל הלך להתפלל באמצע שמירה. האם קיבל על כך אישור מהמפקדים, ולמה לא הלך להתפלל קודם לכן? מדוע הוא בחר לעשות זאת בזמן המשמרת שהייתה אמורה להסתיים ב־23:00, השעה שבה אירע האסון?
"אם נתן הלך להתפלל תפילת יחיד, מדוע התרחק ולא ביצע אותה סמוך לעמדה?", מעלה הגורם המשפטי שאלה נוספת. "עוד צריך לשאול מה הייתה עמדתו של החייל היורה על כך שחברו הלך להתפלל באמצע שמירה, וכן האם הועברה הודעה בקשר על כך שחייל הלך להתפלל, שכן מדובר באזור שפזורות בו כמה עמדות שמירה של חיילים. נתן היה יכול בקלות להיכנס בין הכוונות של חיילים אחרים שהוצבו בקו התפר", מסביר הגורם.
זירת האירוע עצמו מעלה גם היא סימני שאלה. עמדת השמירה בשטח לא הייתה ממוגנת כפי שנהוג בשטח פתוח. כאשר עמדת השמירה ממוגנת, תשומת הלב של הלוחמים ממוקדת בזווית מסוימת, זו שפתוחה לפניהם. לעומת זאת, נתן וחברו שמרו בעמדה מאולתרת, מעין סככה בעלת ארבעה עמודים שמיועדת לספק צל.
בנוסף, העדויות מהשטח מתארות ליל ירח מלא, עם ראות טובה. שדה הראייה היה אמור לאפשר לשני הלוחמים לראות זה את זה מרחוק, ושטח הכורכר אמור להדהד את צלילי הצעדים באופן שמאפשר ללוחם בעמדה לשמוע את פסיעות חברו. גם נושא נוהל מעצר החשוד שעל פיו פעל הלוחם שירה, יעלה בחקירה. הלוחם טען בתחקיר המבצעי כי ביצע את הנוהל על כל שלביו וירה תחילה באוויר, אך בחקירתו אמר כי הכדור הקטלני לא היה מכוון כלפי נתן והוא פגע בו במקרה.
אחת מגרסאות הלוחם שנמצאת כרגע בבדיקה נוגעת לשאלת הכשירות במהלך השמירה. נבדק האם המפקדים בשטח תדרכו את הלוחמים לפני כניסתם לתפקיד, מה הייתה האווירה הכללית ביחידה ביחס למשימה, והאם בזמן שנתן פיטוסי ז"ל הלך להתפלל, הלוחם שירה בו בהמשך נרדם. עוד נבדק האם כשפיטוסי חזר התעורר הלוחם בבהלה ופתח באש, ורק אחרי שהבין מה קרה דיווח לשרשרת הפיקוד.
"יש רק גרסה אחת נכונה לאירוע, ושניים יודעים אותה באופן מדויק", אומר גורם המעורה בפרטי האירוע. "אחד מהם לצערנו הרב איננו איתנו, והשני בחדר החקירות".
בוכים על שניים
"אנחנו לא כועסות עליו", אומרת האחות אתל על הלוחם שירה באחיה. "הוא חבר של נתן, אני מכירה אותו, וגם ההורים שלנו מכירים אותו. הוא היה בא אלינו הביתה להתארח, יותר מפעם אחת. נתן מאוד אהב אותו".
"הם היו חברים טובים מאוד, איך אפשר לכעוס עליו? זו בטוח הייתה טעות", מוסיפה אתל ומאמינה בחפותו של הלוחם. "נתן נהרג בגיל 20 כי זה מה שהקדוש ברוך הוא רצה בשבילו. אני מאמינה שנתן השאיר לנו שליחות של נתינה. במקום לשאול אותנו על מה אנחנו כועסים תשאלו אותנו על מה אנחנו מתפללים, על עם ישראל, על תשובה ואמונה וגאולה".
"זכינו שהמשפחה הגדולה שלנו באה לחופשה בארץ מצרפת", מספרת אתל. "בשבת האחרונה נתן היה בבית, היינו פה כולנו יחד, זו הייתה שבת מדהימה".
"קרה לנו נס", אומרת האחות סלומין, ומרגשת את כל הנוכחים ברחבה מחוץ לאוהל האבלים. "נתן הביא לכאן את כל עם ישראל, מהצפון ומהדרום. יש פה בנות שסיפרו שאחרי שנתן נהרג הן התחילו לתת מעשר, חברים אמרו שבזכות נתן התחילו ללבוש ציצית וחזרו להניח תפילין. נתן היה מאושר מזה". מרגע היוודע האסון המשפחה עטופה בתושבי העיר, אזרחים מרחבי הארץ ואנשי הקהילה הצרפתית שבאו לחבק אותה.
לוחמי היחידה שבה שירת נקרעים בין הכאב על חברם שנפל ובין החבר שירה. "מדובר בשני לוחמים הכי טובים שצה"ל יכול היה לבקש", מספר אחד החיילים בדמעות. "אני לא יודע מה קרה שם, עוד לא דיברנו עם המפקדים על מה שקרה. כל מה ששאלו אותנו זה אם אנחנו בסדר".
"אם יש משהו שבאמת מאפיין את נתן זו אהבה לתורה ולמדינה", מספר חברו, אלעד כהן. "באתי לפה מהצפון מיד כששמעתי את הבשורה. הודעתי למפקד שלי שאני בחופש והוא אישר. ברור לי שאחרי שהילד הזה, שאני מכיר מבית הספר, נהרג בתפקיד – אני אתייצב ליד הבית שלו ואתן למשפחה כל מה שהם צריכים"
"אני זוכר את נתן ילד מחייך, אוהב וחבר טוב", אומר מאיר פיטוסי, חברו של נתן ז"ל. "הייתי חבר טוב שלו, ואני לא זוכר שמישהו לא היה חבר טוב שלו בבית הספר. אי אפשר היה שלא לאהוב בחור כזה. אני בטוח שגם החייל שירה בו היה חבר טוב שלו.
"כשהיינו בתיכון נתן דיבר הרבה על הצבא", נזכר מאיר. "הוא רצה להיות ביחידה מובחרת ואיכשהו הגיע בסוף לכפיר. הקנטנו אותו על הקטע הזה, שכפיר זה לא חוד, אבל הוא היה נלחם מולנו על השם של החטיבה. ברגע שהוא קיבל כומתה מנומרת, כפיר הייתה הרעל שלו. הוא היה נאמן לעיר נתניה, נאמן לצבא ולמדינה ונאמן גם לכפיר. הוא היה חוזר הביתה לשבת עם המדים, הנשק והתג יחידה, והיה מאוד גאה בזה. הוא היה בן זקונים, בן יחיד שעלה לארץ והתגייס לצה"ל. זה היה הכול בשבילו, גם בשביל המשפחה".
ההורים היו מחוברים למשמעות השירות הצבאי עבורו?
"בטח, כל הזמן ההורים שאלו ודאגו ונסעו אליו לבסיס. מה שמדהים זה שאתה רואה משפחה שבוכה על שניים, על הבן ועל החייל שירה. הייתי בטוח שהמשפחה תקרוס, אבל אלו אנשי אמונה. זה החינוך פה. הם דאגו לבת שבצרפת שתגיע, אבל הצבא סידר הכול. הם קיבלו את הבשורה ומיד התפללו. האמונה זה מה שמחזק אותם".
