בכירים לשעבר במערכת הביטחון מגבשים בשבועות האחרונים מסמך חריף המצביע על הגליל כאזור שמתהווה בו איום ביטחוני ואסטרטגי על מדינת ישראל. זאת, נוכח מדיניות גופי התכנון, ובהם משרדי הפנים והשיכון, שמציבים מכשולים בדרכה של ההתיישבות היהודית בחבל הארץ הצפוני. את הצוות מוביל ח"כ לשעבר אלוף במיל' אייל בן־ראובן.
"אני לא מודאג מהאיום החיצוני, כי אני מכיר היטב את המענה. אני מודאג מאוד מהאיום הפנימי", אמר השבוע בן־ראובן, בסיור שהוא וחברי פורום לב הגליל קיימו עם חברי הכנסת מהציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק. בן־ראובן הסביר שאם לא תשתנה המגמה הדמוגרפית בלב הגליל – שיעור היהודים עומד כיום על 14 אחוזים בלבד, והוא צונח בהתמדה – יתגבר האיום הביטחוני והאסטרטגי שמורגש היטב כבר כעת, והמצב עלול להידרדר.
בן־ראובן מתגורר ביישוב יודפת שבלב הגליל והוא אב לשישה. בעבר היה חבר מפלגת מרצ, אך בכנסת ה־20 כיהן מטעם סיעת המחנה הציוני, לאחר ששובץ ברשימה המשותפת לתנועה של ציפי לבני ולמפלגת העבודה. בכהונתו היה חבר ועדת החוץ והביטחון בכנסת.
בצוות בהובלתו חברים האלופים במיל' ישראל זיו וגיורא איילנד, לצד בכירים לשעבר בצבא, במשטרה ובשב"כ, השותפים לתחושת החירום לנוכח המציאות באזור. הצוות הוא חלק מפורום לב הגליל שהוקם ומובל בידי פורום שילה, וחברים בו כל ראשי הרשויות בלב הגליל: ארבעת ראשי המועצות האזוריות (משגב, עמק יזרעאל, הגליל התחתון ומרום הגליל), שני ראשי הערים (כרמיאל ונוף־הגליל) והחטיבה להתיישבות.
אנשי הביטחון הבכירים בצוות סבורים שיש להסביר למקבלי ההחלטות את משמעויות שעת החירום בלב הגליל, שמיעוט יהודי קטן חי בו בתוך רוב ערבי. בשבועות האחרונים מובילים ראשי הפורום סיורי עומק באזור משגב בהשתתפות חברי כנסת מהמפלגות הציוניות, ומתארים בפניהם את המצב. בשבוע הבא צפויים ראשי הפורום להיפגש עם חברי כנסת ממפלגת יש עתיד.
בסיור עם חברי הכנסת מהציונות הדתית תיאר בן־ראובן כיצד המציאות הדמוגרפית שנוצרה בלב הגליל מעודדת את התגברות התפיסות הלאומניות בקרב ערביי ישראל ואת ההסתה נגד מדינת ישראל. לדבריו, הדרך היחידה לחזור לחיים של דו־קיום היא חיזוק ההתיישבות היהודית ושינוי המאזן הדמוגרפי. "זו סוגיה אסטרטגית שמאתגרת את תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל", אמר בן־ראובן, "ויש לה השלכות כבדות משקל על ביטחונם של תושבי לב הגליל ועל ביטחון המדינה".
בן־ראובן, שהיה סגן מפקד פיקוד הצפון במילואים, אמר ש"בתקופת חירום של עימות בגבולות המדינה, ייסגרו צירים מרכזיים בתוככי המדינה. אזורים שלמים ישותקו באש פנימית, גם אם זה אבנים ובקבוקי תבערה, וילדים לא יוכלו להגיע לבתי הספר. האיום הזה התממש בשומר החומות והפך לתרחיש הסביר. זאת נורה אדומה בוהקת שאי אפשר להתעלם ממנה. הנושא הזה מחייב טיפול ברמה הלאומית, ויש להציבו בראש סדר העדיפות".
האיום הזה, המשיך בן־ראובן, נוצר בגלל עצם קיומו של הרוב הערבי במרבית אזורי הגליל. "כאשר מיעוט הופך במרחב מסוים לרוב, זה מייצר אצלו תחושת עליונות ומזמין בהמשך הדרך דרישות ריבוניות לאוטונומיה, קונפדרציה ואפילו מדינה", הוא קבע. "התהליך הזה מלווה תמיד בתופעות לאומניות. אם לא נטפל בבעיה הזאת היום, במצב חירום אנחנו עלולים להידרש לפעולות כוחניות שעשויות להיות קשות ביותר, ונתקשה להחזיר את הגלגל לאחור".
האלימות הפושה בחלק "קטן", לדבריו, מהאוכלוסייה הערבית, נובעת בעיקר מ"לאומנות פלסטינית והסתה חיצונית ופנימית שמתיישבת על מאפיינים תרבותיים, כמו כבוד ערבי". עם זאת, היא קשורה גם ל"תחושת קיפוח שמרגישים הערבים בישראל לאורך שנים, ובצדק". המצב מעודד הסתה מצד חזבאללה וחמאס, לטענתו, וההסתה הזאת מייצרת בגליל "גרעיני טרור אלימים".
למאבק בנושא, אמר בן־ראובן, יש לגייס את כלל אנשי הציבור המאמינים בציונות, בהתיישבות בארץ ובמדינה היהודית. "כישראלי וכאיש ביטחון, אני לא מוכן לקבל כמובן מאליו שכאשר אנחנו נערכים למלחמה מול אויב חיצוני, אנחנו צריכים במקביל להיערך גם למלחמה פנימית בתוך החברה הישראלית. אי אפשר לקבל את זה, וצריך לעשות הכול כדי להתמודד עם זה – עכשיו".
ראשי היישובים בגליל ובכירי מערכת הביטחון טוענים שהבעיה אינה ערביי הצפון, שהם "עובדה קיימת", אלא ש"צריך לטפל במיעוט הזה ולחזק אצלו את ההזדהות עם המדינה שהם רוצים לחיות בה – ישראל". בן־ראובן אומר שהכוונה היא "להפחית דרמטית את תחושות הקיפוח והאי שוויון, ולייצר מוקדי הזדהות כמו שירות אזרחי, שיתרום לישראליות שלהם". אבל בכך לא די, אלא יש ליישב בגליל מאות אלפי יהודים: "הסיפור של לב הגליל אינו עניין של ימין ושמאל, יש עליו קונצנזוס מלא. יהיה מי שיהיה ראש הממשלה, הוא חייב להגדיר את לב הגליל כיעד לאומי, להביא אליו מאות אלפי יהודים, לחזק את האוכלוסייה היהודית כמו גם את הערבית, ולחזק את השילוב ביניהן".
אלא שההתיישבות היהודית בגליל ניצבת בפני מחסומים שההתיישבות הערבית כלל אינה מתמודדת איתם. ראש המועצה האזורית משגב, דני עברי, לקח את חברי הכנסת שהשתתפו בסיור ליישוב כמאנה, סמוך לכרמיאל, והצביע בפניהם על הפער בין המחירים האפסיים שתושבי הכפרים הערבים נדרשים לשלם על מגרשים ופיתוח, ובין המחיר שנדרשים לשלם היהודים ביישוב כמון הסמוך. הפער בין האכלוסיות בעת רכישת ופיתוח שטח לבניית בית פרטי, עומד לדבריו על כמיליון שקלים לטובת הערבים.
במדיניותה בשני העשורים האחרונים, אמר עברי, המדינה פועלת "לגרש את היהודים מהגליל", לא פחות: לטענתו, כ־5,000 מצעירי גוש משגב עזבו את האזור משום שלא היה להם שטח לבנות בו את ביתם. "אנשים לא מודעים לתוצאות היעדר המדיניות לעידוד התיישבות יהודים בגליל", אמר עברי, "אנחנו במצב אנומלי, אנחנו מגיעים לקצה. לא נותנים להרחיב את היישובים היהודיים".
ראש מועצת משגב החמיא לח"כ אורית סטרוק על העברת חוק האגודות השיתופיות בקריאה ראשונה ביום פיזור הכנסת. החוק נועד לאפשר את הגדלת מספר בתי האב ביישובים הכפריים, תוך שימור המרקם הקהילתי שלהם. לדברי סטרוק, "גם לאחר שהכנסת חוקקה את חוק הלאום, שמסדיר את מעמד היהודים בארצם, מערכת התכנון ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לא התיישרו לפי ספר החוקים. את המערכת הזאת חייבים ליישר, אחרת אנחנו פשוט מתאבדים בכל הנוגע ללב הגליל".
הפתרון, טוענת סטרוק, הוא העברת האחריות על שטחי המדינה בגליל מרמ"י אל החטיבה להתיישבות: "ברמ"י מתנהגים כסוחרי נדל"ן, וארץ ישראל היא לא נדל"ן. הציונות לא נמצאת בקוד הערכים של רמ"י. מבחינת הרשות צריכות להיות רק ערים. את היישובים הקהילתיים הקימו בטעות, ויש להמתין עד שימותו וייעלמו. זו לא תפיסה ציונית, ואסור לנו לקבל אותה. גם מנהל התכנון מתייחס לשטחים הפתוחים כמשהו שצריך לשמור עליו בכל מחיר, אלא אם נותנים אותו להתיישבות הערבית. הדנ"א רקוב, צריך לחולל שינויים מבניים".
יושב ראש מפלגתה של סטרוק, ח"כ בצלאל סמוטריץ', הוסיף בסיור שהדרך להשיג פיתוח למען היהודים היא לדרוש שוויון: "כל הטבה שמגזרי המיעוטים מקבלים כאן, חייבת לחול כמו שהיא גם על היישובים היהודיים. זה נכון ביחס לשומות הקרקע, לסבסוד מחיר הקרקע והפיתוח, לביוב ולכל תפיסת המרחב, מתוך הבנה שההתיישבות הכפרית באזור היא רגל הביטחון האסטרטגית שלנו במרחב לב הגליל. אנחנו סובלים פה מנחיתות דמוגרפית וגיאוגרפית חריפה מאוד. המלחמה על הגליל היא הציונות של היום".
