היה הזוי למדי בימים האחרונים, אני מודה, לדבר בפומבי על מזימתה של איראן להתנקש בי ובאזרחים אמריקנים רבים אחרים על אדמת ארה"ב. למרבה המזל, כבוגר משרד המשפטים של ממשל רייגן, זכיתי לראות שוב את עבודתם החרוצה, הכישרונית והאמיצה של סוכני האף־בי־איי והפרקליטים של משרד המשפטים, שחשפו את מזימת הרצח האיראנית ועצרו אותה. כעת, הודות לנשיא ג'ו ביידן, אני זוכה שוב להגנת השירות החשאי, כפי שזכיתי לה בעת שירותי בתפקיד היועץ לביטחון לאומי.
אולם מה שנותן למציאות ההזויה הזו משמעות חדשה לחלוטין הוא האופן שבו הבית הלבן של ביידן, בעומדו מול מסע הטרור האנטי־אמריקני הנרחב של איראן, העולה לכדי פעולת מלחמה, עדיין חותר באובססיביות להחיות את עסקת הגרעין מ־2015.
כחלק מסיכול מאמציהם של משמרות המהפכה לפגוע בי, הגיש משרד המשפטים כתב אישום פלילי נגד שהראם פורסאפי, שפורסם בשבוע שעבר. הנרטיב שמגולל כתב האישום על מעשיו הפליליים של פורסאפי מסתיים בשלהי אפריל, ממש כאשר מזכיר המדינה אנתוני בלינקן הודה לראשונה, בעדות בקונגרס, בקיומם של איומים איראניים על פקידים אמריקנים מכהנים ופקידים לשעבר. מספר ניכר של משרתי ציבור לשעבר נמצאים על הכוונת של איראן, ובהם מזכיר המדינה לשעבר מייק פומפאו, מזכיר ההגנה לשעבר מארק אספר, ואחרים שלא ראוי לציין את שמם כרגע, אם כי דווח כבר שהם חשופים לסכנה.
עם זאת, ארבעה חודשים כמעט חלפו בין ההודאה הפומבית של בלינקן באיום האיראני ובין הגשת כתב האישום הפלילי. הסיבה הסבירה היחידה לכך היא שהנשיא חשש שחשיפת ההאשמות תסכן את מטרתו הראשונה במעלה – להחיות את הסכם הגרעין האיראני.
אבל מאמציה השפלים של איראן אינם מסתכמים בפגיעה בפקידי ציבור. ראו למשל את מאסיח עלי נג'אד, פעילה למען זכויות נשים באיראן, שזכתה באזרחות אמריקנית. לפני שבועות ספורים הגיע לביתה בברוקלין סוכן איראני חמוש ברובה קלצ'ניקוב, מתוך כוונה – לפי האף־בי־איי – להרוג אותה. ביום שישי נפצע קשות סלמאן רושדי, מטרה איראנית זה שנים רבות, בידי תוקף שזכה מיד לשבחים מפי חסן נסראללה, מנהיג ארגון הטרור חזבאללה, הפועל בשליחות איראן. נסראללה כינה אותו "אביר לבנון", ומי ש"מימש" את "הפתווה המכובדת" שהנפיק האייתוללה רוחאללה ח'ומייני. סוכנות הידיעות הצרפתית 'אי־אף־פי דיווחה שהתקשורת האיראנית, הנשלטת בידי המשטר, היללה את המתקפה. היא ציטטה עוד את מוחמד מרנדי, היועץ לנושאים ולנותנים האיראנים בתחום הגרעין, שצייץ בטוויטר, "לא אזיל דמעה על סופר שהפיץ שנאה ובוז אינסופיים למוסלמים ולאסלאם", ורמז שהמתקפה הייתה מבצע טרור אמריקני במסווה ("דגל כוזב").
ניסיונות הרצח של עלי נג'אד ורושדי הם אולי צירוף מקרים ואולי לא. אבל איומי ההתנקשות אינם עניין שולי, בהתחשב ברשימה המלאה של פקידי ממשל בהווה ובעתיד הנמצאים בסיכון – למעט, כך נראה, בעיני ממשל ביידן. אנו ניצבים בפני איום מכוון כלפי אמריקה עצמה, לא בפני איומים על אנשים אקראיים, שאינם קשורים לדבר. איראן אינה חוששת מההרתעה האמריקנית.
בהתאם לכך, המשך המרדף אחר הסכם הגרעין מאותת על חולשה אמריקנית ברחבי העולם. רוסיה פלשה לאוקראינה. ומה אם הקרמלין היה מנסה עכשיו לרצוח אמריקנים, כפי שעשה ב־2018 כשתקף עריקים בבריטניה בנשק כימי? האם ממשל ביידן עדיין היה מקווה למשא ומתן על סוגיות האקלים עם ולדימיר פוטין, כפי שהציע ג'ון קרי לפני הפלישה? או, בהתחשב באיום הסיני על טאיוואן, האם עדיין נערוך שיחות סחר אם סוכנים סמויים של בייג'ינג יפעלו נגדנו כמו סוכנים איראנים? יותר מדי אמריקנים מאוימים במוות מצד ממשלות זרות על אדמת אמריקה. הגיע הזמן שביידן ידחה את גישת ה"עסקים כרגיל".
בשבועות האחרונים המשיך הבית הלבן בקנאות במדיניות הכניעה שלו, ולפי הדיווחים ביצע ויתורים נוספים לטהרן. הם כוללים הסכמה שבשתיקה לשיבוש המתמיד של החקירות ההכרחיות של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, וכן את החלשת היקפם ויעילותם של העיצומים האמריקניים נגד משמרות המהפכה האסלאמית.
כיצד אפשר להסביר את המסע המטורף אל הגביע הקדוש של החייאת הסכם הגרעין מ־2015? במחשבתו ביידן מבדיל בין תוכנית הגרעין האיראנית ובין פעילותה הטרוריסטית, ומתייחס אליהן כאל נושאים נפרדים ובלתי קשורים. הוא נפל בכשל הדיפלומטי הקלאסי: האמונה שיריביו רואים את העולם כשם שהוא רואה אותו.
המציאות בטהרן הפוכה לחלוטין. רשעות האייתוללות מקיפה, ונשק גרעיני, התנקשויות וטרור הם כולם מרכיבים בקשת המלאה של יכולותיהם. בסרבו לתפוס את היקף הסכנה האיראנית ובכישלונו להרתיע אותה, מאמציו המסוכנים של ביידן להחיות את הסכם הגרעין מאיימים על האינטרסים החשובים ביותר של אמריקה. טיעונים מהותיים נגד הסכם הגרעין של 2015 ונגד הוויתורים שערך ביידן במשך כמעט 19 החודשים שהוא בתפקיד – אמורים היו להספיק כדי לקבור את הסכם הגרעין, אבל האיום הרחב יותר שאיראן מעלה כעת צריך להיות המסמר האחרון בארון הקבורה שלו.
מדיניות "הסכם הגרעין מעל הכול" המוזרה של ביידן משקפת דיבוק עמוק בכל הנוגע לקשרי וושינגטון־טהרן. תוכנית הגרעין האיראנית היא רק תסמין לבעיה האמיתית: המשטר עצמו. הוא הדבר שבחיסולו צריכה ארה"ב להתמקד.
הדיפלומט ג'ון בולטון היה היועץ לביטחון לאומי תחת הנשיא דונלד טראמפ
