בית המשפט העליון הקל בצהריים (ד') בעונשה של סגנית השר לשעבר פאינה קירשנבאום, המורשעת המרכזית בתיק "ישראל ביתנו". עונש המאסר שהוטל על קירשנבאום קוצר מ-10 שנים לשבע שנים וחצי, והקנס שהוטל עליה הופחת מ-900 אלף ש"ח לחצי מיליון ש"ח.
קירשנבאום הורשעה, כזכור, בכך שהייתה שותפה לקבלת שוחד בשמונה מקרים נפרדים. השוחד ניתן בתמורה להקצאת כספים שונים מתוך הכספים הקואליציוניים של מפלגת ישראל ביתנו שהיו נתונים לשליטתה. בעקבות המעשים בהם הורשעה גזר בית המשפט המחוזי על קירשנבאום עונש חריג בחומרתו של עשר שנות מאסר, אך שופטי העליון החליטו להקל בעונש. הן משום שמדובר בעונש חסר תקדים שכמוהו לא הוטל על היום בישראל על עבירת שוחד, הן משום חריגותו של העונש לעומת יתר העונשים שהוטלו במסגרת פרשה זו והן משום גילה של קירשנבאום ומצבה הבריאותי הלא שפיר.
השופט עמית ציין אמנם שנסיבות ביצוע העבירות על ידי המערערת מחייבות ענישה מחמירה. "המערערת ביצעה מעשים חמורים שפגעו באמון הציבור, תוך יצירת שיטה מתוחכמת לקבלת השוחד, ולכן יש מקום לענישה משמעותית. סכומי השוחד, מעמדה הרם של המערערת כנציגת ציבור, הרעפת כספים קואליציוניים לקידום יחסי ציבור ולקבלת סיקור אוהד, ובכלל, השיטה המתוחכמת שפיתחה המערערת לעקיפת כללי המנהל התקין – כל אלה מחייבים ענישה משמעותית מאחורי סורג ובריח".
אולם, מנגד צוינו גם נימוקים שונים לקולא, וביניהם גם את היעדרו באותם ימים של מנגנון פיקוח יעיל על חלוקת כספים קואליציוניים, אשר יצא מצב שבו 'לאו עכברא גנב אלא חורא גנב'. "רוצה לומר, היעדר מנגנון סדור להקצאת כספים קואליציוניים, כגון קיומה של ועדה פנים מפלגתית שתאשר הקצאת כספים, כמו גם היעדר נוהל או הנחיות כתובות וברורות בכל הנוגע לאופן הקצאת כספים באותם הימים – כל אלה תרמו להיווצרות השיטה ולהיקפה של הפרשיה שלפנינו".
השופט שטיין הוסיף כי "סבורני כי עונש של שבע וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל מאזן נכון בין חומרת מעשיה של המערערת לבין נסיבותיה האישיות הלא פשוטות ונסיקתה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, וכי בעקבות נטילת האחריות על המעשים הללו על ידי המערערת, די בו כדי למצות את יעדי הענישה הפלילית, ובראשם גמול והרתעת רבים".
בצד זאת, גם עונשו של רמי כהן, מנכ"ל משרד התחבורה לשעבר שהורשע בשוחד בפרשה, קוצר משלושים חודשי מאסר ל-18 חודשי מאסר.
