"הימרת על סוס מת", "אל תיפול בפח", "אידיוט שימושי", "מבייש את עצמו", או לחילופין "סוף סוף יש למי להצביע", "אדם ערכי", "הצלחתו הצלחתנו". אלו רק חלק מההתייחסויות הרבות והסותרות שקיבל אמיתי פורת בתגובה להחלטתו לקפוץ למים הפוליטיים הסוערים ולהצטרף לרשימת "הרוח הציונית" בראשות איילת שקד. במיוחד הפתיע אותו התיאור "איש אמיץ". "הרבה אנשים תופסים את זה כמו מהלך התאבדות או לפחות עם המון סיכונים, וזה מטריד", אומר פורת. "המשמעות היא שאדם שנכנס לפוליטיקה יודע שהוא חייב להיות סופר־אמיץ ולא כי הוא מאמין ברעיונות שאפשר להגשים אותם".
ובכל זאת, לא חששת מהזירה האכזרית או מחיטוט במעשיך ובעברך?
"האכזריות הזו הולכת המון פעמים לפן האישי, פוגעים באנשים במקומות הכי רגישים כדי לנצח פוליטית. זה משחק מלוכלך, ואין ספק שזה מרתיע אנשים טובים שיכולים להיות אנשי ציבור ראויים. העיקר בסוף הוא עמוד השדרה הפנימי והאמונה האישית, אם אתה מרגיש שאתה עושה את הדבר הנכון ויש לך חוסן לעמוד מאחורי האמת שאתה חושב שהיא נכונה. את זה ראיתי למשל אצל אבא שלי", מוסיף פורת, בנו של חנן פורת ז"ל. "זה לא אומר שהוא שרד בקלות כל דבר, היו פעמים שהוא נשבר, אבל היה ברור שיש קו שמוביל אותו".
פורת טרם התרגל למעמדו החדש; הדף שלו בפייסבוק לא ממש פעיל, וחשבון טוויטר נפתח רק לפני ימים בודדים. למסיבת העיתונאים בתחילת השבוע שבה הכריזו איילת שקד ויועז הנדל על שיבוצו במקום השלישי ברשימתם הוא התייצב בחולצת טריקו וסנדלים. פורת נקרא אל הדגל לאחר שמתן כהנא העדיף את "המחנה הממלכתי" של גנץ וסער, ובמפלגה הטרייה חיפשו מועמד אחר שייצג את הציבור הציוני־דתי.
לפני שש שנים, בריאיון לאלישיב רייכנר בעיתון זה, טען פורת כי אין לו תוכניות להיכנס לפוליטיקה. "כנער, החוויה הפוליטית של אבא שלי הייתה די שלילית", הוסיף. כעת הוא מודה כי זו הייתה דילמה מהותית עבורו. "כשפנו אליי התלבטתי אם להיכנס. בעבר אמרתי כמה פעמים שאני לא בא, היו גם דיבורים במערכות בחירות קודמות עם ימינה שלא הבשילו למשהו קונקרטי. הדבר המרכזי הוא ההרגשה שיש פה טרלול לאומי, היעדר משילות, היעדר יציבות, סחרור שהוא פגיעה חמורה בחוסן הלאומי, שיושב על שבר בברית בתוך עם ישראל. באיחוי השבר הזה יכולה לי להיות תרומה".
לדעתו, ממשלת אחדות ציונית לאומית היא צו השעה. "הצורך הזה עף לך לפנים מהשטח. עד עכשיו הכוחות הגדולים בשני המחנות לא אפשרו לזה לקרות, אבל כיום עוצמת הסוגיה של כן־ביבי־לא־ביבי היא בהרבה פחות דציבלים. יש אנשים שעדיין נמצאים בקרב הזה, אבל אחוז ניכר אומר 'חברים, אנחנו לא רוצים שזו תהיה השאלה המרכזית שתנחה אותנו'. הם רוצים ממשלה יציבה, שתטפל בחיים עצמם. כל מי שמסתכל על מה שקורה כאן בשנים האחרונות רואה שהאתגר הכי משמעותי לעם ישראל הוא להצליח לבנות את הברית של המכנה המשותף הרחב".
זה לא גורם לטשטוש? ראינו את זה בשנה האחרונה, בצורך לייצר "אחדות" על חשבון האידאולוגיה.
"יש סיכון כזה", משיב פורת, ומצטט משפט תלמודי. "'הלל אומר: בשעת המפזרים – כַּנֵס'. כשאתה רואה שהציבור נפוץ לצדדים ומקצין כדי לייצר כוח פוליטי, התפקיד של המנהיגות הוא לכנס. במצב שלנו מותר גם לשלם מחיר קל של טשטוש כדי להגיע לאחדות, הערך המרכזי צריך לגבור. מבחינתי זו אידיאולוגיה, של חידוש הברית בין חלקי החברה הישראלית".
"עוצמת הסוגיה של כן־ביבי־לא־ביבי היא כעת בהרבה פחות דציבלים. אנשים רוצים ממשלה יציבה שתטפל בחיים עצמם"
חמש שנים מפרידות בין גיל 51 שבו נכנס אמיתי פורת לפוליטיקה, ובין הגיל שבו אביו, הרב חנן פורת, ממקימי ההתיישבות בגוש עציון, פרש ממנה כשהוא בן 56. פורת הבן שירת כקצין בסיירת צנחנים, היה מזכ"ל הקיבוץ הדתי בחמש השנים האחרונות, ולאחרונה החל לשמש יו"ר עמותת אלומה, העוסקת בהכנת בנות דתיות לשירות צבאי ובתחומים חברתיים נוספים. הוא מתגורר בכפר־עציון מאז הולדתו, נשוי למיקי ואב לארבעה.
כהונתו בכנסת של האב חנן, שהיה סמן ימני, לוותה בלא מעט משברים על רקע אידיאולוגי, בהם פרישתו מהמפד"ל בעקבות החתימה על הסכמי וואי ב־1998. פורת הבן משרטט את הקווים האדומים שלו. "הקפאת בנייה ביהודה ושומרון היא דבר שאי אפשר להשלים איתו. ישיבה עם הרשימה המשותפת היא הרבה אחרי הקו האדום שלי". לדבריו, "כרגע לא עומדת על הפרק שאלה יסודית בתחום המדיני, לא של נסיגות ולצערנו גם לא של ריבונות. יש המון אתגרים אבל אין סוגיה דרמטית של פינוי יישובים, וגם לא תפנית מדינית".
מה אתה חושב על מקרה כמו הפסקת הנטיעות בנגב בשל התנגדות רע"ם?
"זה הרתיח אותי בתור אזרח, ונתן דוגמה טובה למה אסור לממשלה להיות תלויה ברע"ם. הייתה יכולה להיות אפשרות שבגלל רע”ם מבטלים פעילות ביטחונית חשובה. על דבר כזה צריך לפרק ממשלה. זה לא קרה, ברוך ה'".
האם יש הבדל בעיניך בין הישענות על רע"ם להישענות על הרשימה המשותפת?
"המשותפת זו רשימה אנטי־ישראלית, תומכי טרור מלכתחילה, זה ברור מההתבטאויות שלהם. הם מעולם לא היו מוכנים ולא יהיו מוכנים להיות חלק מממשלת ישראל, כי הם נגד מדינת ישראל בהגדרה".
פורת, איש הקיבוץ הדתי, מזוהה עם הימין הליברלי, המתון. רק אל תקראו לו לייט. "אני רואה את עצמי כיהודי ירא שמיים, ובכך אני ואחיי החרד"לים שותפים. אם כתוב בפרשת השבוע שצריך לדבוק בקב"ה אתה לא יכול להיות לייט, אתה צריך להיות רציני. השאלה היא איך מצטיירים השמיים, כל אחד רואה גוונים קצת אחרים או אופק אחר. בסופו של דבר יש ציבור גדול שרוצה לראות את היהדות במדינת ישראל כמחברת ומקרבת. ברור למשל שהכיוון שהרב אליעזר מלמד הולך אליו, מתאים לציבור שאני מבקש לייצג. יהדות מקרבת, כולל רפורמים. גם כשיש הבדלים, צריך לחפש את המכנה המשותף. לבית הכנסת שלי כולם יכולים להיכנס", הוא אומר, רומז לדברי סמוטריץ' שהביע הזדהות עם הוצאת אנשי ימינה משם.
מי הרב שלך?
"אין לי רב אחד. אני מתייחס בכבוד ובהזדהות לרב יעקב מדן, ובכלל לרבנים מישיבת הר עציון. אני קורא ולומד את כתבי הרב קוק".
מה דעתך על החזון של מדינת הלכה?
"במדינת ישראל המודרנית ודאי לא יכולה לקום מדינת הלכה. חלק מהעבודה של ההלכה הוא להתאים את עצמה כל הזמן למציאות הקונקרטית. ודאי ששירותי הדת צריכים להיות כאלה שמאפשרים ליהדות להיות רלוונטית ומחוברת לציבור הרחב ביותר בישראל. צהר הולכים בכיוונים הנכונים בעניין הזה, גם במערך הכשרות וגם בנושאי הנישואים והגיור".
אתה עולה להר הבית?
"עוד לא עליתי, מקווה יום אחד".
הקול של פורת מייצג את האסטרטגיה של שקד: לפנות לקהל גדול מהימין־מרכז ומהזרם המרכזי של הציונות הדתית, שלטענתה אין לו כיום בית פוליטי. האם גם לקיבוץ הדתי יש ערך אלקטורלי? פורת מסתייג. "הקיבוץ הדתי שווה עשרת אלפים קולות ביום טוב. אבל יש בישראל קבוצה חשובה שהייצוג שלה חסר, בטח בימין הישראלי. בציונות הדתית ישנו אופיר סופר המושבניק, אבל מעבר לזה בליכוד אין כמעט בני מושבים וקיבוצים. רובם נמצאים במפלגות השמאל. זה אבסורד, אין התיישבות בסְפר בלי האלמנט החקלאי. אלה הערכים של התיישבות וחיבור לקרקע, והם צריכים להתבטא בימין. בתוך הימין היום אין ביטוי לקול של התיישבות חקלאית, ואני יכול לבטא את זה. אני בא משם".
שיבוצו של פורת, שנחשב סוציאליסט, נעשה על חשבון סגן השר אביר קארה, המזוהה עם הימין הכלכלי ונדחק למקום החמישי ברשימה. קארה דרש מחברי הרשימה לחתום על שלושה עקרונות יסוד: התנגדות להעלאת הפנסיות הצבאיות, ייעול במגזר הציבורי, וקידום הרפורמה לפתיחת שוקי המזון לייבוא. פורת משוכנע שהם יצליחו להגיע לעמק השווה. "נשב ונגיע להבנות. אפשר להגיע להסכמה על הצורך בכלכלה חופשית, כולל הסרת חסמים ברוב המקרים, לצד שמירה על האלמנטים היהודיים הסוציאליסטיים". באשר לרפורמה שעל הפרק אומר פורת כי "חקלאות היא ערך לאומי אסטרטגי וכך צריך להסתכל עליה, ולא כמו עוד מפעל כלכלי או עסק רגיל".
המסר המורכב ששקד והנדל, וכעת גם פורת, חוזרים עליו, הוא הנחיצות בהקמת ממשלת אחדות. "גם אם יהיו לימין 61, ממשלה צרה לא תחזיק מעמד לאורך זמן. גם מבחינה מהותית, זה לא מה שהעם צריך עכשיו".
למה שאתה תחליט לעם מה הוא צריך, אחרי ארבע מערכות בחירות שבהן הוא נתן לליכוד לפחות 30 מנדטים?
"אז למה אנחנו לא רואים מזה ממשלה? בגלל אמיתי? בגלל איילת שקד? ממש לא. חזרה על האיוולת הזו בפעם חמישית, שישית ושביעית לא תיתן תוצאה אחרת".
אתה רוצה להרכיב ממשלת אחדות עם מחרימי הליכוד?
"אחד הדברים שנצטרך לגרום לכולם לעשות הוא לוותר על החרמות האלה. למה שהם יעשו את זה עכשיו? כי פשוט רואים שאין ברירה. אם נהיה מספיק גדולים נוכל לפעול להקמת ממשלת אחדות".
בעבר חתם פורת על מכתב שנשלח לנשיא לשעבר ראובן ריבלין, ובו הצעה להעניק לנתניהו חנינה מלאה, לצד פרישה מתפקידו אז כראש הממשלה. "המציאות היום השתנתה", הוא אומר כעת. "אז הוגשו כתבי האישום והסיטואציה במערכת הפוליטית נראתה כזו שאין מוצא ממנה. אנחנו בתוך המשפט, כבר חצינו את הרוביקון. אם נתניהו יגיע להסדר או יבקש בעצמו חנינה – מה טוב. המערכת הציבורית לא צריכה להיות המובילה בעניין הזה, זה עניינו".
עם זאת, פורת מותח ביקורת מפתיעה על המשטרה והפרקליטות ומסתייג מעצם החקירה. "יכול להיות שמהערכת סימנה את המטרה והגיעה לשם. אני קצת תמים, בסך הכול מאמין ביושרה ובכנות הכוונות במערכת המשפט, אבל בכמה מקרים אפורים פה היו יכולים להימנע מהגשת כתבי אישום, זה לא שחור לבן. יש איזו תחושה שמשהו בתהליך לא היה לגמרי נקי או נכון, או ששיקול הדעת לא היה עד הסוף".
תסכים לשבת תחת נתניהו?
"אין ברירה, התשובה היא כן – בממשלת אחדות. צריך יהיה לבנות את הקונסטרוקציה של ממשלת האחדות בצורה שלא יהיה אפשר להפר אותה. בתוך מחנה הימין הגדול קיימת הליכוד, מפלגה מרכזית שנעה בין 30 ל־35 מנדטים. כשאני מדבר על ברית ישראלית, ברור שאי אפשר לוותר על הציבור הזה. הסיטואציה שבה מחרימים את המנהיג שהמחנה הזה בוחר היא בלתי אפשרית".
מי כן יודר ממנה?
"הממשלה יכולה לכלול את כל הקצוות, המפלגות היהודיות והציוניות".
כולל עוצמה יהודית?
"עוצמה יהודית היא קוריוז בשולי הימין, אבל באופן בסיסי אסור להחרים אף אחד. הכוח של בן־גביר מתעצם דרך הפרובוקציות שהוא עושה בחידוד הקונפליקט מול הערבים. לפעמים בצדק מסוים הוא חושף חולשה שלא צריכה להיות מול טרור, אלה המקומות שאני יכול להבין, אבל בסוף זה לא משדר יותר עוצמה ובטח לא יהודית. מה שייתן את העוצמה הוא דווקא הכוח של השותפות. אם הממשלה תהיה יציבה, תהיה בזה הרבה יותר עוצמה".
מרצ ועוצמה יהודית לא יכולות לשבת יחד.
"אז כנראה לא תהיה ממשלה עם מרצ ועוצמה יהודית. אני לא חושב שגורמי הקצה יהיו אלו שיקבעו את דמותה של הממשלה".
הנדל והאוזר, שותפיך כיום, העדיפו לשבת עם מרצ ולא עם הציונות הדתית והליכוד.
"איזו אפשרות של ממשלה ימנית הייתה? ספרי לי. בין בחירות לבין זה הם העדיפו את האפשרות הזאת. איילת שקד עשתה את כל המאמצים כדי שתקום ממשלה ימנית, שלדעתי גם היא לא הייתה הפתרון הכי טוב אבל כן פתרון לעומת בחירות חמישיות. היו הרבה בעיות בניסיון הזה אבל הוא היה ניסיון הרואי. אני לא אומר שהתוצאה הייתה בהכרח מוצלחת, אבל הממשלה הזאת עשתה לא מעט דברים משמעותיים וטובים. היא לא יכלה לשרוד כי היא הייתה צרה מדי משמאל. זה יכול לקרות גם מימין".
הממשלה מקבלת החלטות על פי רוב, והימין יהיה מיעוט בממשלה כזו.
"אני לא רואה קונסטלציה שרוב הממשלה יהיה שמאל, זה לא הגיוני בסיטואציה הקיימת".
פורת מזכיר את היישוב מצפה־כרמים, שהוכשר במהלך כהונת הממשלה היוצאת: "זו אחת הדוגמאות האולטימטיביות להכשרה של יישוב במערכת המשפט, בצורה שאולי הפתיעה חלק מהאנשים בממשלה שאי אפשר לקרוא לה ימנית. לצערי אני לא רואה הבדל דרמטי במדיניות ביהודה ושומרון בין ממשלת 'ימין מלא' תחת נתניהו, ובין הממשלה האחרונה שהיא בוודאי לא ימין מלא".
כאיש ימין, תרגיש בנוח לשבת עם וליד טאהא או עם זהבה גלאון?
"נוח לא, יכולה להיות קונסטלציה. הדבר המרכזי הוא שתהיה ממשלת אחדות שתישען על הרוב הציוני בכנסת ושיהיה לה משקל משמעותי בימין. הגורמים ברע”ם בהובלת מנסור עבאס, שמחפשים שותפות של הציבור הערבי בסוגיות האזרחיות בישראל – אני חושב שאת הבסיס הזה צריך לחזק. אם וליד טאהא הוא תומך טרור, בטח אי אפשר יהיה לשתף פעולה איתו".
הסקרים האחרונים מותירים את "הרוח הציונית" מתחת לאחוז החסימה, ופורת משאיר פתח לפרישה. "בעזרת ה' זה לא יקרה, ובכל מקרה אנחנו ננהג באחריות הציבורית הנדרשת. אנחנו פונים לרבים בציונות הדתית המיינסטרימית, בימין הממלכתי ובציבורים נוספים. אם נצליח להגיע אליהם, אנחנו נהיה הפתעת הבחירות".
איך התנהלו המגעים עם שקד והנדל?
"אני בקשר רציף עם איילת עוד לפני הצטרפותי לרשימה. היא עזרה לנו בהרבה דברים כשהייתה שרת הפנים ולפני כן שרת המשפטים, היא הפשילה שרוולים ובזכות חוות דעת משפטית שחררה אדמות יהודיות בכפר־עציון שהיו תקועות עשרים שנה. בזכותה קיבלנו את התב"ע".
התבקשת לחתום על מסמך כלשהו? למשל, שלא תעבור ביום שאחרי הבחירות למפלגה אחרת?
"לא צריך להחתים אותי על שום מסמך, אין מצב מבחינתי להיבחר בתוך גוף מסוים ולעבור ממנו. אם אראה שאני לא יכול, אחזיר את המנדט ואפרוש מהכנסת".
בתשובה לשאלה מה אביו היה אומר על הצעד שנקט, פורת מחייך. "אני חסיד של הרב יהודה עמיטל, שהיה אומר לתלמידיו 'אני לא רוצה שתהיו עמיטלים קטנים'. אמיתי פורת צריך להיות אמיתי פורת, לא חנן פורת וגם לא הבן של חנן. אני מה שיש בי, הערכים שספגתי, הגנים שיש לי. אבא שלי השפיע בצורה שקשה לתאר על מי שאני, הוא נמצא בי באיזשהו אופן. אני חושב שהוא היה מזדהה עם הצורך של עם ישראל באחדות בעת הזאת. בשנה האחרונה לחייו הסתובבנו ביהודה ושומרון, ודיברנו על המצב הפוליטי. הוא אמר כמה פעמים: תזכרו, מי אנחנו בלי עם ישראל?"
