הכירו את האקטיביסטים שנאבקים לשפר את חיינו

בכנסת מציינים היום (ג') את "יום איכות הסביבה" הרשמי בשלל דיונים והצהרות, אך בישראל ישנם אנשים שמקדישים לנושא 365 ימים רצופים בשנה. הכירו את האקטיביסטים שלא נולדו לזה, אבל בחרו לעלות על רכבת העשייה כשהבינו שאין להם ברירה אחרת.

מימי פרץ (נווה שאנן, חיפה) – פעילה נגד המפעלים המזהמים במפרץ חיפה

כחיפאית מבטן ומלידה, המפגש של מימי עם מחלת הסרטן לא זר בכלל: בגיל 15 אביה נפטר מסכרת שהסתבכה בגלל זיהום קשה בדם, אימה נפטרה מסרטן בגיל 72, גיסה נפטר מסרטן בגיל 30, חמותה נפטרה מסרטן בגיל 70, אחיה של כלתה נפטר מסרטן בגיל 40. אחותה חולה בסרטן – לוקמיה, אחיה חולה בסרטן הגרון, בן זוגה וחמה חולים בסרטן המעי הגס. כל זה בלי לספור חברים, שכנים, מכרים וקולגות.

כשמימי הבינה שיש חוט מקשר בין הטרגדיות שפקדו את משפחתה ומעגלי החברים השונים, היא החליטה שהיא לא יכולה לתת למציאות החיים מעל המפעלים הפטרוכימיים המזהמים להמשיך כשגרה. "ברגע שבעלי חלה בסרטן יצאתי לרחוב והכרתי שיש עוד אנשים שמוחים ופועלים כדי לעצור את המפעלים המזהמים והמחלה האיומה", סיפרה ל'מקור ראשון'. "התחלתי לעשות שיעורי בית וגיליתי שאצלנו בסביבה חולים בסרטן ב-33 אחוזים יותר מאשר באזורים אחרים בגלל החומרים שנפלטים לאוויר מבתי הזיקוק".

שנתיים עברו מאז מימי החליטה שאי אפשר לשבת בחיבוק ידיים, בזמן שהזיהום רוצח המונים באזור מפרץ חיפה, ומאז היא נלחמת במפעלים המזהמים. היא וחבריה החתימו ראשי ערים בכל האזור על התחייבות להפסיק את הזיהום, נלחמו בהרחבת בתי הזיקוק, במיכל האמוניה ועוד. "אמנם לא יכולתי לעצור את החיים, כי אני אמא לשלושה ילדים וסבתא לחמישה נכדים, ועובדת במשרד עורכי דין, אבל אני מנהלת את החיים שלי בין לבין. אני פועלת במישור הממשלתי, המוניציפאלי ובאינספור דרכים כדי לעצור ולהציל את תושבי האזור הזה".

ברק אומגה, חקלאי – פעיל סביבתי למען החקלאות בישראל

נקודת המפנה של ברק הייתה ב-2014, כשבאחד מן הימים הלך לסופר וקלט שפלפל עולה 14.90 שקל לקילו. בתור חקלאי פלפלים, זה נראה לו מוזר, כי רשתות השיווק סיפרו לו שהשוק מוצף, וסירבו לשלם לו יותר מחצי שקל לאותה הכמות. אז ברק מצא את עצמו משמיד טונות של יבול, בזמן שבסופר קרעו את הצרכנים במחיר.

פוסט שפרסם בפייסבוק בנוגע למקרה התפשט כמו אש בשדה קוצים והצית את מחאת הפלפלים. כתוצאה ממנה, החלו לצוץ ברחבי הארץ מוקדי מכירה ישירה של חקלאים, מהשדה לצרכן, וחקלאים כמו ברק החלו להתאגד ולפעול כדי לשמור על הזכויות שלהם ועל שוק הירקות והפירות בישראל.

מאז ברק ממשיך במאבק. "אני מנסה להוביל כמה שינויים שכולם קשורים בדבר אחד, להילחם ברמה האמיתית ביוקר המחיה, לשמור על הביטחון התזונתי של תושבי מדינת ישראל ולחזק את ההתיישבות החקלאית", הוא מסביר.

לדבריו, הרבה חקלאים סוגרים את המשקים שלהם בגלל הבעיות של פערי תיווך וכפועל יוצא מזה צרכנים פחות צורכים ירקות ופירות שהופכים למאוד יקרים: "אנחנו כחברה בתוך עשור או שניים נתמודד עם בעיות בריאותיות של מדינות מפותחות כמו צריכת פחמימות על חשבון פירות וירקות כי המדינה לא בונה חזון לשימור החקלאות בתוכנית בריאות ארוכת טווח", הוא מעריך בדאגה.

אומגה הסביר כיצד החלה המחאה ההיא ב-2014 ששינתה את חייו. "בסופו של דבר מי שיוצא לרחוב למחות עושה זאת מתוך מצוקה, כי הוא מבין שאין לו כתובת. לאט לאט הבנתי שלמצוקה שלי שותפים אזרחים רבים במדינה. ילדים בסיכון, קשישים ואמהות חד הוריות לא יכולים להרשות לעצמם לצרוך ירקות ופירות, במקביל לחקלאים שהולכים ונוטשים ואין דור המשך, ובסוף נצטרך לסמוך רק על ייבוא. אנחנו לא יכולים לסמוך על העתיד התזונתי שלנו רק מייבוא מבחוץ. עוד נמצא את עצמנו בשעת חירום בתנאים כמו של העיר ירושלים בשנת 1947 – נצורים בלי מזון".

דפנה אברמוביץ' – פעילה מקומית למען 'פרדס חנה ירוקה'

על פי תפיסת העולם של דפנה, עיר שבה ראוי וטוב לחיות בה תהיה עיר בתוך פארק, ולא פארק בתוך עיר. "אני מבינה שאנחנו בעצם נכבשים על ידי העיר ואני רוצה לייצר סביבה כמה שיותר תומכת בשילוב של חיי עיר וטבע", היא מסבירה את השקפת עולמה. "לנו כבני אדם יש אחריות לייצר את זה, אחרת זה פשוט ייעלם. אני לא מדברת על להחזיר נמרים ופילים שהיו כאן בעבר אלא על מארג שלם שנעלם לנו מהעיר. קיפודים, זיקיות, צופיות, צבים ופרפרים וכל מה שהיה כאן לפני שהעיר השתלטה".

דפנה פועלת בפרדס חנה להעלאת המודעות, ומקיימת פעילות להקמת גינות עצמאיות סביב בתים משותפים ושטחי ציבור בעבודה ובתהליך קהילתי. היא מסייעת בפיתוח צמחייה ונטיעות עצים באזור, ומבהירה לכל אחד כי דווקא עכשיו, כשפרדס חנה צומחת, זה הזמן לשמור על "הריאות הירוקות" שלה. "זה קשה מאוד לבקש או לנסות להשיג שיתוף פעולה עם הציבור הרחב או גורמי הנהגה מקומיים. אני מודה שאני בתחילת דרכי, אבל אני מאמינה שצריך לשתול כמה שיותר עצים ולא רק בשטחים פתוחים. המטרה היא להוסיף צל, צבע ירוק ועוד יוזמות כמו פיתוח גינות בשטחים פרטיים פתוחים בין בניינים שהם במקרים רבים פשוט נטושים, והם קרקע נהדרת ליצירת אזור מחייה שתומך אדם וטבע".

לשאלה האם אנשים נולדים לאקטיביזם ולעשייה חברתית או פשוט הופכים לכאלה כשמבינים שאין ברירה? דפנה עונה כי "נראה לי שנולדים לזה, אבל מגלים שנולדת לזה רק בדרך, כשפתאום לא יכולים לעמוד מנגד".

לביא קושלביץ – פעיל סביבה לקידום 'חקלאות עירונית קהילתית'

אחת הבעיות הכי גדולות היום בעולם היא בזבוז מזון. לביא רואה בתופעה הזאת דגל שחור בוהק שדורש מעורבות והתגייסות ציבורית וחברתית. "אנשים חושבים שמשבר המזון העולמי שייך לילדים באפריקה, אבל הוא פוקד דווקא את המדינות המערביות והערים הגדולות. אנחנו ממש יכולים לפגוש את זה במחירי הפירות והירקות שהופכים ליקרים מידיי בשביל להיות נגישים לציבור הרחב ולא רק בפריפריה. האיכות גם יורדת מיום ליום וטעם הפירות והירקות נפגם. המדינה שלנו מובילה מכל מדינות הOECD- בריסוס חומרים שלא טובים לאוכל שלנו. אנחנו צריכים לשטוף את הפירות והירקות ולא יודעים עד כמה הם פגועים ומרוססים כי אין לזה לא טעם ולא ריח".

אז מה עושים? מגדלים. לביא הבין שעם טכנולוגיות שקיימות היום לגידול הידרופוני של פירות וירקות, כל בניין יכול להקים את גן הירק שלו על הגג, ולהאכיל ככה את דייריו. "נחשפתי למשבר המזון העולמי וחיפשתי פתרון. לא הייתי חלק מתנועה של אקטיביסטים אלא פשוט השתלבתי בעשייה כשהבנתי שאני יכול לתת פתרון".

הוא מסביר כי מול משבר גלובליים רבים, מחפשת החברה האנושית פתרונות: "בזמן של משבר אנרגיה מאוד חמור אנחנו מוצאים לו פתרונות כאלו ואחרים בדמות אנרגיה ירוקה ומתחדשת ועוד. בזמן של משבר מים חריף בעולם, אנחנו מוצאים פתרונות טכנולוגיים אבל גיליתי שרק למשבר המזון העולמי אין פתרון ומודעות. הכרתי תנועה שאומרת שלקרב את גידול המזון לצלחת הוא פתרון מאוד משמעותי ואני באופן אישי מאוד אוהב לגדל צמחים וטבע והחלטתי להקדיש את החיים שלי בשביל זה. באותו זמן לא היה לזה הגדרה או מושג כזה של 'חקלאות עירונית', אבל זה רעיון שרציתי לקדם".

הוא מספר כי מהר מאוד גילה שכאשר ביקש לקדם את החקלאות העירונית, הוא לא עזר רק בהקמת גינות – אלא ביצירת קהילות שנרקמו סביב העבודה המשותפת בגינה. "ברגע שאתה עם רגל אחת בתוך הדבר וכשאתה מרגיש חלק ממשהו גדול וחשוב, אתה מבין שזה- זה. אני לא יודע אם נולדים להיות אקטיביסטים, בטח למען הסביבה, אבל זה פשוט משהו שאתה מבין שאתה צריך לעשות ולא יכול לברוח או להתעלם מזה".

מימי, לביא, דפנה וברק משתתפים בתוכנית 'יוזמים שינוי' של ארגון 'הברית הישראלית' – רשת אזרחית הפועלת למען ישראל טובה יותר. מטרת 'הברית הישראלית' היא ליצור גל השפעה שישנה את המציאות במדינה – למען חברה יותר דמוקרטית, שוויונית וצודקת.