גם במציאות שבה מתרגלים לתקיפות על בסיס שבועי בסוריה כחלק מהמב"ם, (מלחמה שבין המערכות), זה חריג לראות שתי תקיפות על נמלי תעופה בשישה ימים. הדיווחים הלילה בסוריה על תקיפה נוספת שהסבה נזק לשדה תעופה של אסד בעוד על מסלול השדה חונים מטוסים איראנים לא מותירים מקום לספק. הצדדים בוחנים גבולות ומשרטטים קווים אדומים. ובאמצע, אסד אחד שהיה רוצה יותר מהכל שהסיפור הזה לא יקרה בחצר האחורית שלו או במקרה הזה, החצר הקדמית.
הבור שנפער על מסלול ההמראה בשדה התעופה לאחר התקיפה המיוחסת לישראל בשבוע שעבר מראה שמישהו מעביר מסרים חדים וברורים. הראשון שבמסרים הוא שבישראל יודעים בדיוק מה נוחת אצלכם ומה מכילים המטוסים – הכוונות שלכם נמצאות אצלנו על הרדאר והמזימות שלכם מונחות על שולחן המודיעין שלנו ומקבלי ההחלטות.
המסר השני הוא שזה לא מקובל. אם איראן רוצה להשתמש בשדות תעופה לצורך הברחת אמל"ח והעברתו לאזור לצורך התבססות, ישראל לא תקבל זאת בשום אופן.
המסר השלישי מופנה לנשיא סוריה, בשאר אסד שנמצא בין הפטיש לסדן או במקרה הזה בין איראן לישראל. אסד מקבל מסר שאם ימשיך לאפשר לשדות התעופה שלו להפוך למקום שהאיראנים יעבירו דרכו אמצעי לחימה, הוא ישלם מחיר. כמה שיתקן, מי שתוקף יהרוס. כמה שינסה לטשטש, תמונות הלווין יחשפו. כמה שינסה להסביר שמערכות ההגנה שלו מיירטות איומים, מימדי ההרס יציגו תמונה הפוכה.
האיראנים ללא ספק מותחים את הגבולות ומשחקים באש. מצד אחד הם מאמינים שעל כל עשרה נסיונות אחד יצלח ויתכן מאוד שזה אכן קורה ויתכן שאף היחס גדול יותר לטובת האירנים. ישראל מותחת גם היא את הגבול ותוקפת על פי פרסומים זרים את נתיבי ההמראות והנחיתות של אסד. זה אומר שישראל גוררת את אסד למשוואת התגובה. זה לא אומר שהוא יגיב אבל בהחלט האופציה הזו נמצאת על השולחן. איך יגמר הסיפור? התשובה היא שזה לא יגמר ואם איראן אכן תקבל לידיה הסכם גרעין גרוע, כזה שיחזיר לקופתה מיליארדי דולרים בכל שנה המציאות במזרח התיכון בה ישראל נדרשת להביא מודיעין ולתקוף ניסיונות התבססות רק תגבר ובעוצמות שלא הכרנו כבר שנים.
