לאחר הפסקה ארוכה של מספר שעות הודיע בצהריים (ד') עו"ד אבי מיליקובסקי, המייצג את המדינה בעתירה נגד מינוי מני מזוז ליו"ר הוועדה המייעצת למינוי בכירים, כי היועמ"שית גלי בהרב מיארה לא מקבלת את הצעת השופטים למנות לוועדה יו"ר זמני. ההצעה, יש להבין, נועדה לאפשר את מינוי הרמטכ"ל מחד, ומאידך לפגוע מעט ככל הניתן בכלל שלפיו ממשלת מעבר לא ממנה בכירים ולא כובלת את שיקול הדעת של הממשלות שיבואו בעקבותיה. אולם, מיליקובסקי לא הסתפק בהודעה הזו, הנמצאת בגדר סמכותו.
עוד לפני שהשיב להצעת השופטים הודיע מיליקובסקי כי השופט מזוז, שאותו הוא כלל איננו מייצג בעתירה, הודיע שאיננו מוכן להתמנות לתפקיד במינוי זמני. או שמונה שנים תמימות, או לא כלום, כך הסביר הפרקליט המנוסה לשופטים, למרות שלמען האמת הוא כלל אינו מוסמך לדבר בבית המשפט בשמו של השופט בדימוס שבחר לא להיות מיוצג בתיק.
התרגיל של מזוז, יתכן שבשיתוף פעולה עם היועמ"שית עצמה, שקוף במידה כמעט מביכה. בעצם מדובר באיום על השופטים, שלפיו אם הם לא יאשרו את המינוי שלו לשמונה שנים לא ניתן יהיה למעשה למנות רמטכ"ל חדש, למרות הדחיפות הביטחונית שיש בכך. זאת משום שזמן להביא יו"ר חדש ולאשר אותו לפני הבחירות כבר אין, ולהוד רוממותו לא נאה לשמש בתפקיד במינוי זמני, רק לצורך מינוי הרמטכ"ל.
אולם, הבעיה באיום הזה כפולה: ראשית, למי יותר לא אכפת ממינוי רמטכ"ל במועד? לשופטי בג"ץ שמוכנים לאפשר מינוי יו"ר ועדה אד-הוק למרות הבעייתיות החוקית, רק על מנת שלא לגרום נזק בטחוני, או לשופט מזוז שמטעמיו הוא לא מוכן להתגייס למשימה הלאומית החשובה אם התקופה תהיה פחות משמונה שנים?
אולם מעבר לכך, האיום הזה גם חושף את יומרנותם של בני האלים מסוגו של מזוז, אלו שהם החוק והם השיטה. נכון, מעורבות בג"ץ במינויי הממשלה היא פסולה, כפי שטוענים בצדק מתנגדי האקטיביזם שתקפו את העתירה. אבל המקרה הנוכחי הוא מקרה מיוחד, אבן בוחן ליומרנות המשפטנית שאיננה רואה את דבשתה. הלא מזוז עצמו היה אחד המפתחים המשמעותיים ביותר של דיני הריסון בממשלת מעבר. אם כן, למה הוא סבור שעליו הכללים הללו לא חלים? משום שכידוע שופטים אינם כאחד האדם. כל מה שהם עושים וכל תפקיד שאליו הם מתמנים הוא לעולם, אובייקטיבי, חסר פניות, משפטי טהור ונטול כל אג'נדה פוליטית משום סוג שהוא. ממילא, הכללים שמזוז עצמו החיל על בני התמותה כמוני וכמוכם לא יכולים כלל לחול עליו, הוא מעליהם. ואם כדי לדקור עם סיכה את הבלון הנפוח המשפטי צריך לעתור לבג"ץ, הרי שזהו הצעד הנכון והמתבקש. לא צריך לפחד ממנו רק בגלל חששות דמיוניים.
מארגון לביא שהגיש את העתירה נגד מינויו של מזוז נמסר: "לא יעלה על הדעת שבמדינת ישראל יהיו סטנדרטים משפטיים כפולים, סטנדרטים מחמירים לממשלת מעבר מהימין וסטנדרטים מקלים לממשלת מעבר מהשמאל. מינויו של השופט בדימוס מזוז בשלהי ממשלת המעבר היוצאת, לכהונה ארוכה של שמונה שנים, תכבול ללא צורך ושלא כדין את ידיה של הממשלה הנכנסת".
