ביצת הקולנוע הישראלי כמרקחה. ביום רביעי שעבר חתמו 140 קולנוענים המזוהים עם השמאל על מכתב שבו הם מצהירים כי לא יפנו לקבל תמיכה מקרן קולנוע שומרון ולא ישתפו עימה פעולה. "אנו קוראים לאקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, לחבריה ולראשיה, לא להפוך את הקולנוע הישראלי לכלי נוסף לדיכוי של העם הפלסטיני", כתבו יוזמי העצומה, וטענו כי הקרן מזמינה "יוצרים ישראלים לקחת חלק פעיל בהלבנת הכיבוש תמורת תמיכה כספית ופרסים". לאורך השבוע חתמו עליה עוד ועוד יוצרים, ומספרם עלה על 300.
השחקן אוהד קנולר: "עדיין אין קולנוע פוליטי ימני בארץ, וזה דבר שכדאי שישתנה. הגיע הזמן שגם בקולנוע הפוליטי יהיה מקום לעוד קולות"
התחושה היא שסוף סוף אמנים מהימין מרימים ראש. וחשוב לא פחות: אמנים שלאו־דווקא מזוהים עם הימין מוכנים "להישכב על גדר העצומה" ולומר שהם בעד ריבוי קולות ונגד חרמות.
"אנחנו רגילים לשמוע קריאות לחרם למיניהן, ורגילים שאף פעם אין קול נגדי שגם יוצא בקריאות ומאפשר להזדהות איתו", אומר יוגב יפת. "החלטנו פעם אחת לבוא ולהגיד 'אנחנו קיימים', גם לנו יש קול. זה הגיע קודם כול מהבטן, מהאינסטינקט. חברים, אתם זכאים להחזיק בדעה שלכם אבל גם אנחנו קיימים. ראינו את הפרסום של החברים שלנו שקראו להחרים – ובאמת חלק גדול מהחותמים הם חברים, קולגות, חלקם למדו איתי קולנוע, חלק מורים מהעבר. הם באו עם כל התחמושת. 140 איש, אנשים חזקים מהתעשייה. מנגד, ידענו שיש הרבה אנשים כמונו שרק מחכים להזדמנות להתבטא. אפשר אפילו לומר לזעוק את האמת שלהם, כי אלו לא אנשים שרגילים להישמע. חלקם מאוד חוששים להשמיע את הקול שלהם וחוששים שהשם שלהם ייחשף בפומבי, שאנשים יידעו שהם חושבים ככה וככה. כל מי שפנינו אליו בירך על הרעיון אבל לא כולם העזו לחתום, לעשות מהלך פומבי. וזה בסדר, אני מבין את זה. לא באנו להוציא אף אחד מהארון. באנו לומר – אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים. אנחנו בעד ריבוי דעות. לא באנו להשתיק אף אחד. תגידו את דעתכם, אנחנו את שלנו – ובואו נחליט שלא מחרימים אף אחד".
יש שיטענו שהעצומה הנגדית "פרווה". פשרנית. בעוד מדבררי העצומה מצד שמאל משתמשים בביטויים כמו "קרן האפרטהייד" ו"הלבנת הכיבוש", העצומה הנגדית מאוד רכה. "ההצהרה הזו פוליטית אבל לא פוליטית, אפשר לומר שהיא יותר חברתית", מסביר יפת. "לא בדקתי מה חושבים האנשים שחתמו על העצומה על שטחי סי או על מעמד הפלסטינים ביו"ש. בטוח שבתוך הקבוצה הזו יש אנשים שהיה מתאים להם נוסח לוחמני יותר, אבל אנחנו לא באנו לפתוח חזית. זה לא היה העניין. הנוסח שהגענו אליו מתאים לכל הקצוות והוא יכול להכיל קשת דעות. מה שהיה חשוב לנו הוא העניין הפלורליסטי. הרעיון שאנחנו בעד מגוון דעות.
"מאז שהוצאנו את המכתב", מספר יפת, "אני מקבל כל הזמן הודעות תמיכה, אנשים באים ולוחשים לי באוזן 'גם אני חושב כמוך, תודה', 'איזה כיף שעשיתם את זה', 'טוב שעוד מישהו חושב כמוני'. נתַנו להם ייצוג. גם אנשים שלא קרובים אלינו בדעות הודו לנו על המהלך. אומרים לי 'הייתי חותם אבל לא הייתי חותם על זה'. כלומר, אלו יכולים להיות אנשים שאוחזים בדעות שמאל אבל לא מתחברים לשיח החרמות".
"לא באנו לעשות פוליטיקה, זו לא עצומה פוליטית", מבהיר רועי עידן, החתום גם הוא על העצומה. "אין בה מסר מהפכני, היא מדברת על המובן מאליו. ואגב, זו לא עצומה של ימנים דווקא. היא לא נוקטת עמדה – לא בעד הכיבוש ולא נגדו – אלא מתייחסת למציאות ולתנאי המגרש כפי שהם. יש פה קרן לגיטימית, אין שום הבדל בינה לבין כל קרן אחרת שמשתמשת בכספי משלם המיסים ונגישה לכלל התושבים הישראלים, ולכן אין סיבה שהיא תקבל יחס מיוחד. כל עוד היא פועלת בצורה שקופה שמקבלת את כולם ושומרת על חופש ביטוי וחופש אמנותי – אנחנו תומכים בפעילות שלה ומברכים עליה. הקרן לא מתנה את הכספים שהיא מחלקת בתמות פוליטיות או מסרים שצריכים לעבור, ככה שאם היא פוליטית אז היא פוליטית לפחות כמו כל קרן אחרת. ברגע שהכסף בא מהממשלה הוא פוליטי, ובזה אין הבדל בינה לבין קרנות אחרות".
אם כל מה שאתה אומר כל כך מובן מאליו, למה העצומה הזו נתפסת בשיח הציבורי כבשורה?
"אני לא יודע אם זו פעם ראשונה שיש תנועה שלא מזוהה עם השמאל העמוק. ייתכן שכן. לפעמים אנשים טועים לחשוב שכל התעשייה כזו (שמאלנית, ב"ק). אני חושב שזה החידוש פה".
"נגענו להם בקודש הקודשים"
קרן קולנוע שומרון הוקמה לפני כשלוש שנים, בשנת 2019. זו הייתה תנועת מלקחיים מושלמת: שרת התרבות דאז מירי רגב ניסתה למצוא פתרון בעיקר לנושא ייצוג הפריפריה, ובמועצה האזורית שומרון החלו לפעול למען הקמת קרן קולנוע מקומית. כשקמו הקרנות האזוריות – שתיים בצפון, אחת בדרום, ואחת נוספת בשומרון, קם קול זעקה נגד הקרן שפועלת מעבר לקו הירוק. כבר אז טען היוצר חגי לוי, החתום גם על העצומה נגד הקרן בשבוע החולף, שהיא קרן אפרטהייד.
״זה פשוט מאוד", כתב אז בפוסט בפייסבוק, "בכללים של חוק הקולנוע, מי שזכאי ליהנות מהתקציבים שלו חייב להיות אזרח או תושב ישראלי. הפלסטינים שגרים בגדה המערבית אינם, כמובן, לא זה ולא זה. יוצא ש'מיזם קולנוע שומרון' מיועד למתנחלים, וחסום בפני פלסטינים", טען. מנגד נטען שעל פי מבחני התמיכה, כל קרן שמחלקת כספים מקופת מדינת ישראל, איננה רשאית להעניק תמיכה לאדם שאינו אזרח ישראלי.
הסערה ההיא (כדרכן של סערות) שככה ונשכחה, ובשלוש השנים האחרונות פעלה הקרן בשקט, הרחק מעיני הציבור ומעין הסערה. "גייסנו לאט לאט עוד כוח, יצרנו קשרים עם כל מי שרק אפשר בתעשייה, נפגשנו עם מפיקים גדולים ועם מנהלי קרנות ויצרנו קשרים חזקים בתוך משרד התרבות", אומרת מנכ"לית הקרן אסתר אלוש, דוברת המועצה האזורית שומרון. גם על הסימביוזה בין המועצה לקרן הם חטפו ביקורת (יו"ר הקרן הוא ראש המועצה יוסי דגן).
קרנות הקולנוע הגדולות המשיכו להילחם בקרנות האזוריות בתואנה שהן גוזלות להן כספים. בהקשר הזה המלחמה לא הייתה ממוקדת בקרן קולנוע שומרון; כשרגב הקימה את הקרנות האזוריות היא הוסיפה לתקציב הקולנוע השנתי 20 מיליון שקלים. הקרנות האזוריות מקבלות כיום תקציב כולל בסך 13 מיליון שקל.7 מיליון השקלים הנוספים היו אמורים להגיע למסלול מסחרי שלא יצא לפועל, והם הופנו בסופו של דבר לקרנות הגדולות. כל זה לא מונע מהן להמשיך לקטר על הכסף שהולך לקרנות האזוריות.
שני טריגרים הובילו לפרסום העצומה נגד קרן קולנוע שומרון. האחד היה מפגש זום של פורום יוצרי הדוקו והקרנות האזוריות. מפגש מקצועי שאמור היה להיות אירוע תמים לחלוטין, הפך לאירוע השתקה של קרן קולנוע שומרון, ובעצם העיר את תשומת ליבה של התעשייה לקיומה. הטריגר השני היה פסטיבל הקולנוע הראשון שנערך בשומרון בחודש יולי, ובו הצהירו שהשומרון יהפוך לבירת התרבות הישראלית. האירוע התקיים בנוכחות שר התרבות חילי טרופר; משה אדרי, הבעלים של סינמה סיטי ומבכירי תעשיית הקולנוע הישראלית; וליאור שפירא, ראש קרן הקולנוע הגדולה בישראל – קרן רבינוביץ' שנתנה חסות לפסטיבל. "העזנו לגעת להם בקודש הקודשים", אומרת אלוש. פתאום "התרבות" מחציפה פנים ומתקיימת מעבר להרי החושך של השומרון.
בדיון שהתקיים השבוע בתקשורת וברשתות החברתיות, נשמעו גם קולות מתוך חוגי השמאל שטענו שקרן קולנוע שומרון היא הטרף הקל, והצביעו על קרן רבינוביץ' כיעד אסטרטגי וחשוב יותר: "העצומה האחרונה נגד הקרן אמנם לגיטימית, אך מנסחיה הפנו את מרב האש ואת הקריאה לפעולה אל עבר מטרה קלה מאוד, קלה מדי", כתב אורי רוזנווקס, לשעבר יו"ר הפורום הדוקומנטרי בישראל, במאמר שפורסם בעיתון הארץ. לדבריו,"קרן קולנוע שומרון הוא מיזם אזורי, אזוטרי ודל תקציב שמרבית היוצרים בישראל ממילא לא פונים אליו בבקשות תמיכה. לעומת זאת קרן רבינוביץ' הגדולה בהרבה, שתמכה אף היא בפסטיבל, סופגת מהם רק נזיפה רפה. את קרן רבינוביץ' איש לא קורא להחרים, כי פעולה כזאת הייתה דורשת מחיר אישי מכל יוצר ויוצרת, שהיו מוותרים על האפשרות לפנות לגוף שמחלק סכומי תמיכה גדולים. אף שאיני מתומכי קרן קולנוע שומרון ובעבר אף סירבתי לקחת חלק בפעילותיה, בעיניי הבחירה של חותמי העצומה למקד את המהלך האקטיבי רק נגדה מעידה על מוסר כפול".
ערן קולירין, מחותמי העצומה הנוכחית וממארגני העצומה הקודמת, הסביר בפייסבוק את ההחלטה לחתום על העצומה. "אני באמת חושב שהרכבת הזו עזבה את התחנה מזמן. המשך ההתנחלויות הוא קונצנזוס מקיר לקיר בחברה הישראלית, והמפלגה היחידה שמחזיקה בגישה דמוקרטית אזרחית פשוטה, עבור כל תושבי הארץ, מתנדנדת אי שם סביב אחוז החסימה. במצב דברים שבו הדעה שבה אני מחזיק היא של מיעוט שולי וחסר חשיבות במשחק הפוליטי הישראלי, חתימה על מיני עצומות מהסוג הזה לא נראית לי יותר מרחיצת ידיים בפומבי או טקס היטהרות סימבולי".
במכתב הקולנוענים הואשמה קרן קולנוע שומרון בכך שמאחוריה "לא עומדת אהבת התרבות אלא פוליטיקה, שמטרתה למחוק את הקו הירוק ואת ההבחנה בין משטר צבאי לאזרחי". אך האם יש תרבות בישראל שאיננה פוליטית? האם התרבות היא לא אחד ממוקדי הכוח שבהם "קורים הדברים" ודעת הקהל "מתעצבת"?
הגיוון נעצר בפוליטיקה
"בסוף יש פה קרן שמאפשרת לקולות אחרים לספר סיפורים אחרים", סבור אוהד קנולר. "הפעולה שלנו הדגישה את האנומליה שהייתה פה, שאם אתה בתעשייה אתה לא יכול להיות שייך למחנה מסוים ולהחזיק בדעות מסוימות. גם אם אתה במחנה השמאל, מעל השמאל עומד השמאל הנאור, ומעליו השמאל הנאור־נאור, ומעליו יש שמאל עוד יותר נאור. יש משהו מצומצם מאוד שרק הוא לגיטימי ומספיק פרוגרסיבי לחשוב, ולכל מה ששונה ממנו אין מקום בשיח. זה בדיוק מה שקרן קולנוע שומרון יכולה לשנות".
הקרן הזו אמורה להיות פה לימנים?
"אני לא חושב שכל מי שיפנה לקרן הזו אמור להיות ימני, ואני מקווה מאוד שזה לא מה שיקרה. אבל מן הסתם מי שיפנה אליה יהיה במינימום אדם שמסכים לקיים דיאלוג עם ימנים".
אחרי העצומה משמאל, יהיו אנשים שיפחדו לשתף פעולה עם הקרן ולקבל ממנה תמיכות?
"ברור שהמטרה של המכתב הזה הייתה להעביר מסר שזה לא בסדר לשתף פעולה עם הקרן. בדיוק בגלל זה היה חשוב לנו להוציא את המכתב שלנו ולומר: 'חשוב שתדעו שיש אנשים שחושבים אחרת'. וכמו שאמרו חבריי – זה לא שהם בהכרח חושבים כך או אחרת על כן כיבוש או לא כיבוש, אלא יש להם עמדה אחרת על הקרן והפעילות שלה".
אחת הביקורות שחוזרות ונשמעות על הקולנוע הישראלי היא שמדובר בשדה מאוד מצומצם של אנשים שגרים בצפון תל־אביב, מחלקים לעצמם כספים ומספרים על עצמם סיפורים.
"כבר יותר מעשור הקולנוע הישראלי הרבה יותר מגוון בסיפור שהוא מספר ובמקומות שמצלמים אותו. בעבר הוא סיפר בעיקר סיפור תל־אביבי צר, היום לא, וזה קשור להרבה דברים שעברו על החברה הישראלית בשנים האחרונות. המקום היחיד שלא נעשה בו שינוי מספיק עמוק הוא המקום של הקולנוע הפוליטי. עדיין אין קולנוע פוליטי ימני בארץ, וזה דבר שכדאי שישתנה. הגיע הזמן שגם בקולנוע הפוליטי יהיה מקום לעוד קולות, ואני מאמין שלקרן יכול להיות תפקיד משמעותי בזה".
"בסופו של יום צריך לבנות את ההתיישבות לא רק בעוד דונם ועוד כביש, אלא גם בבניית התרבות והרוח", אומר יוסי דגן, ראש המועצה. "קרן קולנוע שומרון ומיזמים נוספים שיקומו מביאים את הקול התרבותי הייחודי של האזור. ההתיישבות הייתה צריכה להיות במקום הזה כבר מזמן, לתרום גם את קולה לתרבות הישראלית, וסוף סוף אנחנו שם".
