נפגעי התנכלויות לאומניות משיבים מלחמה בתביעות פיצויים אזרחיות

"כשמחבל נשלח למאסר הוא מקבל בחברה שלו מעמד וכבוד", מסביר עו"ד שטיינר. "בסיום תקופת המאסר הוא מתקבל בביתו וביישוב שלו בכבוד מלכים. כשזה קורה שוב ושוב אנחנו מבינים שהעונשים שניתנים בדין הפלילי לא יוצרים הרתעה אמיתית. אין מערכת שמונעת מהאיש לחזור שוב על המעשה. אז אנחנו אומרים: אם למחבל אין הרתעה מהשהות בכלא או מהרישום הפלילי, נלך לכיס שלו ונתבע אותו כספית. שם הוא יעמוד ישירות מול נפגע העבירה שדורש ממנו פיצוי".

שטיינר, בן 31, תושב חריש, נשוי ואב לשלושה, החל את דרכו המשפטית כעתודאי ושירת בפרקליטות הצבאית. "שם קיבלתי את הכלים והניסיון כעורך דין פלילי", הוא מספר. "אחרי הצבא היה לי חשוב למצוא משימה ערכית, ואחרי סיבוב קצר בשוק הפרטי הבנתי שאני רוצה להיות בצד שמגן על חיילים ועל נפגעי עבירה". ואולם כעת הוא עושה זאת מעמדת הקטגור, לא הסנגור.

"בדין הפלילי, כשמוגש כתב אישום הוא נפתח במילים 'מדינת ישראל נגד פלוני'", מפרש עו"ד שטיינר את הדקויות המשפטיות. "התפיסה הפלילית אומרת שהחברה או הציבור באים חשבון עם מי שפגע בחוק, והעונש שלו יהיה שלילת החירות בכלא או עבודות שירות למען הציבור. אבל הדין האזרחי הוא אישי: הנפגע תובע אישית את הפוגע".

וההשפעה של תביעה אזרחית, הוא אומר, עשויה להיות משמעותית לא פחות מאישום פלילי ציבורי. "ראיתי לא פעם איך אפילו מחבל מורשע שריצה עונש מאסר לא מודאג מכל מה שעבר, אבל מוטרד מאוד מהתביעה האזרחית", מעיד שטיינר,

אתה יודע להצביע על מקרה שבו האפיק האזרחי הוא שיצר את הענישה?
"במקרה שעכשיו מטופל אצלנו, בחור ישיבה הלך ברחוב בירושלים ועבר ליד שני בני מיעוטים ששטפו מכונית. הם ראו אותו עובר, חיכו לו, ואז שפכו עליו כמות גדולה של מים באופן משפיל ומבזה. הוא הגיש תלונה במשטרה, התוקפים נעצרו ונחקרו, אבל המשטרה בחרה לסיים את החקירה והמליצה לא להגיש כתב אישום. כנראה לא ראו בתיק הזה משהו שיכול להתפתח. אנחנו הגשנו תביעה אזרחית".

ייתכן שהמשטרה לא רואה בשפיכת מים על אדם אירוע שמצריך טיפול רציני?
"תקיפה במים עלולה להידרדר ולהפוך לאלימות של ממש. מי שהיה להם אומץ לתקוף יהודי בדלי מים, יקבלו תעוזה לעשות את זה בעתיד בכלים אלימים וחזקים יותר. אם נגרום להם הפעם לשלם, הם יורתעו".

מי שלא מפחד לשבת כמה שנים בכלא יחשוש מתשלום של כמה עשרות אלפי שקלים?
"כן. הגיע אלינו אדם שהותקף באלימות קשה באזור מעלה-אדומים. ערבים הפילו אותו לרצפה, תקפו אותו באלימות, זרקו אבנים, בעטו בו. נגד כל משתתפי הלינץ' הוגשו כתבי אישום חמורים על עבירות תקיפה אלימה ממניע לאומני. כשהגשנו את התביעה האזרחית ודרשנו פיצוי כספי, קיבלתי טלפון מאביו של אחד ממשתתפי הלינץ'. הוא ניסה לשכנע אותי, כמעט בצעקות, למשוך את התביעה. ביקש רחמים על המשפחה, תיאר מצב כלכלי לא פשוט, וניסה לטעון שאין טעם להמשיך בתביעה אחרי שהבן שלו כבר קיבל את עונשו בבית המשפט.

"הסברתי לו שהבן שלו כבר לא ילד, אף על פי שהוא קטין לפי חוק. הוא יכול וצריך לקבל אחריות על מעשיו, להתייצב מול הנפגע וגם לשלם. כשהוא הבין שאנחנו לא יורדים מהתביעה, שמעתי את האבא צועק על הבן שלו ומטיח בו: 'תראה מה עשית, איך סיבכת אותנו ולאיזה מצב הבאת אותנו, למה בכלל היית צריך את זה? מה יצא לך מזה?'. זה מראה עד כמה הפעילות שלנו חשובה. לאורך כל ניהול ההליך הפלילי הנפגע לא שמע כלום מבני משפחותיהם של התוקפים, וזו הפעם הראשונה שהם הביעו מורת רוח ממה שהבן שלהם עשה".

בחודשים האחרונים יצר שטיינר תקדים, כאשר לוחם במג"ב הגיש תביעה אזרחית נגד מחבל שפצע אותו בפעילות מבצעית. הלוחם, ס', השתתף לפני כשמונה חודשים בפעילות מבצעית בכפר סילוואן בירושלים. מחבל שארב לכוח על אחד הגגות הסמוכים השליך לעבר הלוחמים אבנים, רעפים וחפצים נוספים. ס' נפגע בפניו מאחד הרעפים והובהל לבית החולים שערי צדק. הוא נזקק לטיפול רפואי בהרדמה חלקית. המחבל נעצר, הועמד לדין והורשע בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בהפרעה לשוטר ובאיומים.

כעת, לאחר הרשעתו של המחבל בדין הפלילי, תובע ס' את המחבל בתביעה אזרחית, ודורש פיצוי בסך 180 אלף שקל. "זו הפעם הראשונה שחייל תובע מחבל שפצע אותו באופן אישי בעת מילוי תפקידו", מדגיש שטיינר. "יש תפיסה מושרשת בקרב לוחמים, שלפיה כאשר מגיעים לזירה יודעים שבמהלך הפעילות יכול להיגרם לחיילים נזק. בעיניי זו תפיסה מוטעית. אדם שגרם נזק לאחר צריך לשלם על מה שעשה".

בימים אלה עמל שטיינר על תביעות נוספות נגד מחבלים. כל מקרה נבחן במשרדו לעומק, כדי למצות את ההליך בתוצאה הטובה ביותר. "יש תביעות בגובה אלפי שקלים ויש בעשרות אלפי שקלים. במקרים חריגים זה מגיע למיליונים. חשוב לנו לא להגיש תביעות בסכומי עתק רק כדי להגיד 'הנה תבענו עוד אחד'".

עו"ד חיים בלייכר, ראש מחלקת נפגעי עבירה בארגון חוננו בחמש השנים האחרונות, סבור שהפעילות הזאת יוצרת הרתעה, ואפילו מצליחה להרגיע את השטח הבוער. "ברובע היהודי בירושלים היו הרבה מקרי תקיפה של יהודים בידי ערבים. תבענו שם ערבים בתביעות אזרחיות על זריקת אבנים ובקבוקי תבערה ועל תקיפה. בחלק מהמקרים מזמינים אותנו להליך גישור, יושבים סביב שולחן עגול ההורים של התוקף והמותקף, שומעים מה יש לכל צד לומר, ובסוף סוגרים את זה בפיצוי בסביבות 7,000 שקל. ממה שאני שומע מתושבים ברובע היהודי, המצב היום רגוע יותר".

לאחרונה הגיש בלייכר תביעה על סך 2.5 מיליון שקלים נגד עובדים במסעדה במזרח ירושלים שתקפו באלימות יהודי שביקש לקנות אצלם. "לפני שבע שנים", הוא מספר, "הנפגע נכנס למסעדה והזמין מנת פלאפל. הם חשבו שהוא תייר וניסו 'לעשות עליו סיבוב', רצו מחיר של 200 שקל על המנה. הוא אמר להם בעברית: 'מה, אתם עובדים עליי?'.

"כששמעו שהוא ישראלי תקפו אותו במכות. הוא נמלט מהמקום, וכשחזר לנסות לקחת משם את האופניים שלו, עובדי המקום התנפלו עליו והכו אותו באכזריות. התוקפים שלו הועמדו לדין והואשמו בתקיפה ועבירות דומות, אבל זה הסתיים בהסדרי טיעון ובעונשים קלים. אני מקווה שהפעם נצליח והם לא ישובו למעשים כאלה".

סיפור נוסף הסתיים בתשלום כספי מרתיע למדי. "דביר גבאי, עובד שלנו בחוננו, צעד בשכונת בית אורות בירושלים, וערבי יידה לעברו אבנים. הוא התקשר למשטרה. עצרו את הערבי והטילו עליו קנס, לא מספיק רציני בעינינו. הגשנו נגדו תביעה בסך 30 אלף שקלים. השופטת רצתה להגיע לפשרה, שהוא ישלם 6,000 שקלים ובזה יסתיים הסיפור.

"הוא אמר שאין לו כסף ושהוא במצב כלכלי רע. הלכתי איתו הצידה, וסיכמנו שנחלק את הסכום לתשלומים חודשיים של 200 שקל. בכל חודש אני מקבל ממנו תיעוד של העברת הכסף לדביר. זה מבייש אותו. הוא לא יזרוק אבנים שוב בחיים. אם היה הולך לכלא, הוא היה הופך לגיבור שמרוויח מהמעשה".