"אתה שומע קולות במגזר הערבי שקוראים לנו לעזרה. זו בעיה תרבותית"

המצפן: אין הבדל בין ימין לשמאל, אני אצביע בגוש שמתנגד לביבי. ליברמן קורץ לי וגם לפיד. שניהם פחות או יותר אותם ערכים ואותה התנגדות לנתניהו.

אלימות במגזר: זה כישלון באכיפה. כשאתה יודע שאתה עושה פשע ולא נתפס עליו, אין לך בעיה לעשות אותו. אחוזי פענוח הרצח בחברה הערבית שואפים לאפס. אנחנו מאבדים משילות כמו שקורה בדרום, וזה נותן להם עוד אפשרויות לעשות פשעים. מי שרוצח הוא לא מי שסיים אוניברסיטה. הוא נפלט מכל המסגרות, יעבוד כמנקה וירוויח שכר מינימום, או שיהפוך לחייל בארגון פשע ויקבל נשק ליד.

דוד גבריאלי, פנסיונר של אגד

דורון יעקב, פנסיונר

זאביק זייד, פנסיונר

דני קריגר, פנסיונר של אגד

על המפה: דוד: אני בן 87 ואני יו"ר הפרלמנט. עבדתי באגד. גרתי באילת שבע שנים, עד 1967 הייתי על הקו עד שעברנו לכפר־סבא. אני מיליונר. אתה יודע למה? כי יש לי חברים.

זאביק: אני בן 80 ונולדתי בארץ. לא היה בית חולים בכפר־סבא אז נולדתי בהדסה בתל־אביב. אבא שלי בא ב־1929. יש לנו קשר לאלכסנדר זייד, אבל עזוב.

דורון: לי היה מפעל לדלתות וחלונות לממ"דים.

המצפן: דוד: אני חבר מרכז ליכוד ומצביע ליכוד מאז שעליתי לארץ מטורקיה. אבא שלי היה רוויזיוניסט עוד בטורקיה ואפילו ישב על זה בכלא.

דורון: אני מצביע ליכוד. אין בן אדם שיחליף את נתניהו.

זאביק: אני מצביע לגנץ. היום שמעתי את הטייס כהנא מדבר, והוא דיבר יפה, הוא גם היה פעם ימני. אם נתניהו לא היה הולך פעם ככה ופעם ככה ועם משפחה כזו, גם אני הייתי מצביע לו.

דני: אני מצביע לפיד, וקודם הצבעתי בן־גוריון. לא יכול לשמוע את השם ביבי כבר.

אלימות במגזר: דוד: הבעיה של הערבים היא שלא גובים מהם מיסים. למה בכפר־סבא נקי ובטירה לא? כי הם לא משלמים. הממשלה הזו אמרה שארבעים שנה יהיה שקט. בינתיים אתה רואה אבנים ורציחות ואין אפילו ארבעים דקות של שקט. מאז שעלה מנסור עבאס, זה הרים לצעירים את הראש.

דורון: אין בעל בית בכלל בארץ. בנט נתן להם מיליארדים והכניס את עבאס לממשלה, אז הם הרגישו שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים. זה כל הסיפור.

זאביק: הכול חמולות ונקמה. הם אחראים ואשמים. לא כולם, אבל זו התרבות. הפלסטינים והערבים פה הם אחים. מה שעשינו במלחמת השחרור לא יכולנו לעשות בששת הימים, ומה שעשינו בששת הימים אי אפשר לעשות היום. הזמן פועל לרעתנו.

דני: אנחנו אשמים. לא עזרנו להם, נתנו להם מכות, נשבר להם. הצעירים רוצים לעשות מהפכה. אבל אני לא יודע להסביר למה זה גורם להם להרוג זה את זה.

אורנה אורלי, מוכרת בחנות

על המפה: שם המשפחה של אבי, אלוף אברהם אורלי, היה ארליך. הוא היה קצין אצל בן־גוריון, שהכריח את הקצינים לעברת את השם. היה מתאם פעולות בשטחים ומפקד בית הספר לצניחה, הקים את הנושא של לוחמה זעירה.

המצפן: אבי תמיד היה ליכודניק אבל אף אחד לא ידע, הוא גילה לי רק אחרי שהשתחרר. כנראה ידע שזה יפגע לו בקידום. אני ציונית בנשמה ומאמינה בארץ ישראל השלמה. אני מסורתית. אבי גם היה אדם דתי אבל הוריד את הכיפה. בפעם האחרונה הצבעתי לבנט, אבל מאוד התאכזבתי כי הוא לא עמד במה שהוא אמר. נראה לי שהפעם אצביע לנתניהו. לפני ימינה הצבעתי לגנץ כי כעסתי על ביבי שנים רבות. אני אם חד־הורית והוא פגע בקצבאות שלנו.

אלימות במגזר: אני שומעת שזה כי אנחנו לא נותנים להם תנאים. יש עובדת אחת איתי שגרה בטייבה ויש להם בית ענקי. לא חסר לה כזית, היא מאורסת לדוקטור ולומדת לימודי אחיות. החיים שלה דבש וכל המשפחה שלה ככה. אין להם אנשים שידברו על קדושת החיים כמו שמדברים אצל היהודים, שאצלנו זה ערך עליון ואצלם זה כנראה לא. זה נורא כואב. זה משהו תרבותי.

יצחק גרנט, רואה חשבון

הדסה גרנט, מנהלנית בחברה לתרגום וקידום מכירות

על המפה: יצחק: נולדתי באנגליה. הכרנו במסיבת סוף שנה של קרן קיימת. היא באה עם החברות והבנות דודות, והתחלנו לדבר. לא הפסקנו, כבר 35 שנים.

הדסה: אני כפר־סבאית מלידה. יש לנו שורשים עמוקים בארץ. נסעתי לבקר את המשפחה וחזרתי עם משפחה. התנאי שלי היה שאחרי שיש ילדים אנחנו חוזרים לכפר־סבא.

המצפן: הדסה: בגלל שאני באה ממשפחה מורכבת, אני יודעת שלא הכול שחור־לבן, וקשה לי שאומרים 'זה צודק וזה טועה'. רב המשותף על המפריד. אנחנו צריכים לעשות בדק בית. בפעם שעברה הצבענו לנפתלי, שהיה היחיד שאיזן את המאזניים. המשפחה שלי היא ממאה שערים ועד קיבוץ נירים, שאח של אבא שלי היה ממייסדיו. גם ישראל שחטא ישראל הוא – קודם כול תהיה מענטש, ובין אדם לחברו יותר חשוב מאשר הציצית.

יצחק: יש לנו בעיה במגזר הדתי. אנחנו לא יודעים לאן לפנות. אני חושב שבנט היה טוב, הבעיה הייתה בשותפים. אנחנו לא אוהבים את הפילוג בין דתיים לחילונים. צריכה להיות אהבה בתוך העם. כשאנחנו במאה שערים אז מקבלים אותנו כמו בני בית, לא חווינו את הקיצוניות שם.

אלימות במגזר: הדסה: עולם הפשע והחמולות מרגיש חופשי. זו מנטליות שמנסים לשנות במקומות מסוימים. באיחוד האמירויות הבינו שאם הם ימשיכו ככה זה יפגע בקדמה שלהם. הם החליטו שהם נותנים כבוד, ובתוך הגבולות של הדת יש חופש.

יצחק: זה לא רק פה בארץ. בכל העולם המוסלמי הקיצוניות גוררת לדברים כאלה. היו דברים כאלה גם באנגליה בשנים האחרונות. צריך להביא אותם למאה ה־21, צריך לעזור להם. אתה שומע קולות במגזר שקוראים לנו לעזרה. זו בעיה תרבותית. זה לא התחיל לפני 50 שנה.