קצין טוב מדי? מאחורי פרישתו של אל"מ אבינועם אמונה מצה"ל

אבינועם אמונה, מתגורר בקצרין ברמת הגולן, נשוי לאורטל ואב לשבעה. הוא נושא שם שכאילו נלקח ממערכון ארסי של ארץ נהדרת, אולם מדובר באדם שדווקא גדל בעיר רחובות במשפחה חילונית וחזר בתשובה רק כשנכנס לתפקיד מ"פ. הוא התגייס לגדוד 101 של הצנחנים בשנת 1998 ועבר את כל התפקידים עד לתפקיד מפקד הגדוד, שאליו נכנס זמן קצר לפני מבצעי שובו אחים וצוק איתן.

בין לבין שימש מפקד פלגת לוחמים ביחידת מגלן, סגן מפקד היחידה, וראש ענף חי"ר במרכז לאימונים באש בצאלים. עם סיום הפיקוד על גדוד 101 מונה למפקד מגלן, והוביל את היחידה לסדרת מבצעים מעבר לגבול שבהם חוסלו עשרות מחבלים. ביולי 2018 הועלה לדרגת אלוף־משנה ומונה למפקד עוצבת הגולן. לאחר מכן יצא ללימודים במכללה לביטחון לאומי בלונדון. באוגוסט 2021 מונה למפקד המכללה לפיקוד טקטי, המכשירה את רוב מפקדי הפלוגות הקרביים של צה"ל, ובמקביל למפקד חטיבת החרמון. בסבב המינויים האחרון התבשר אמונה שלא יקודם לתפקידים שציפה להם, מפקד חטיבת הצנחנים או חטיבת הקומנדו, והחליט לפרוש מצה"ל.

“מדובר באדם שהוא גם הלוחם הכי טוב וגם המפקד הכי טוב שפגשתי לאורך כל שנות שירותי בצבא", מספר פטר גזונטרמן, ששימש מפקד פלוגת החוד בגדוד 101, תחת פיקודו של אמונה. “שירַתי תחת לא מעט מפקדים שהתקדמו לתפקידים בכירים – אמיר ברעם, נמרוד אלוני, אהרן חליוה, אליעזר טולדנו. אבינועם הוא כמה רמות מעל כולם. זה היה כל כך בולט, שעל האיכויות שלו לא הייתה בכלל מחלוקת. כל מי ששירת תחתיו יתאר לך עילוי בכל תחום – היכולות המקצועיות, הירידה לפרטים, המנהיגות האישית, החתירה למגע. ליגה אחרת". גזונטרמן עומד כיום בראש חברה ישראלית־אמריקנית העוסקת בנדל"ן מניב בארה"ב, ונמנה עם מייסדי “פורום המ"פים 2141", המקדם מנהיגות של מפקדי פלוגות לשעבר בחברה הישראלית.

במה היכולות של אמונה באו לידי ביטוי?

“יש לו כישרון אישי יוצא דופן בחיילוּת ולוחמה, וגם בפיקוד ומנהיגות", משיב גזונטרמן. “בתוך זמן קצר הוא לקח גדוד צנחנים ופיתח בו יכולות חדשות שלא היו בו קודם. כמ"פ בעצמך אתה יודע שהצבא ה'רגיל' לא באמת יודע לתמרן בלילה".

רוב הפעילויות שלנו הן בלילה.

“מעצר של מבוקש בכפר מואר לא דורש יכולת אמיתית ללוחמת לילה. אני מדבר על תמרון קרקעי במתארים כמו דרום לבנון. לוחמים לא יודעים לנהל תנועה, לפשוט על יעדים עם אמר"לים (אמצעים לראיית לילה) שיושבים קבוע על העין, לתמרן ולנהל לחימה בחושך. אבינועם לימד ואימן את כל הגדוד ליכולת הזו, ופיתח בו יכולת חדשה מאפס. וזו רק דוגמה אחת.

“אבינועם נכנס לתפקיד זמן קצר מאוד לפני מבצע שובו אחים", משחזר גזונטרמן, “ותוך רגע נחתו עליו משימות סופר־מורכבות. בדרך כלל לוקח לקצינים זמן ללמוד שפה משותפת עם מפקד, לפתח אמון, לדייק את התקשורת. איתו הכול הלך בקלות. הוא הוביל גדוד שלם ללחימה קשה ומורכבת ברצועת עזה, שחיסל 38 מחבלים ב־36 שעות, כשהכול נעשה ברמה המקצועית הכי גבוהה שיש. לא לחינם הוא קיבל צל"ש הרמטכ"ל על הפעילות בצוק איתן.

“מה שכן, הוא לא קצין של טבלאות אקסל ומצגות. הצבא אוהב למדוד את המפקדים שלו לפי מספר המבצעים שהם מוציאים, והתוצאה היא אינפלציה בפעולות חסרות תכלית ותועלת, שמפקדים מוציאים רק בשביל הסטטיסטיקה. כל מיני מארבים או פעולות יזומות שנעשים בלי שיש להם תכלית מבצעית ממשית. אצל אבינועם אין דבר כזה – האיכות תמיד קודמת לכמות. אם אתה ממקם קַלעים בנקודה שאין להם ממנה טווח אש וראייה יעיל, עדיף שלא תוציא אותם בכלל למשימה. בכל קפ"ק (קבוצת פקודות) הוא ניהל שיחות על טווחים ואמצעים ושדה ראייה וזוויות ירי. המטרה היא לפגוש מחבלים, ובשביל זה הוא יתעקש על מודיעין איכותי, יכין כוח ברמה הכי גבוהה שיש, יחתור למגע ויביא תוצאות. הוא הפך את הגדוד לקטלני".

וזה לא בא על חשבון יחסי אנוש?

“ממש לא. אבינועם אדם מדהים וחם, כולם אהבו אותו והוא אהב את כולם, דן כל אדם לכף זכות, צנוע בהליכותיו. הוא לא היה מוכן שמנהלת הלשכה תכין לו קפה או שחיילים זוטרים יביאו כיבוד לישיבות. פעם הגיעו מפקדים בכירים לתחקיר בעקבות מבצע, ואחד מהם ביקש מהרל"שית להכין לו קפה. אבינועם עצר את הדיון, וקם בעצמו להכין לקצין קפה".

ללא שמץ הדתה

אמונה סומן על ידי עיתון “הארץ" כאשר בתפקידו כמפקד עוצבת הגולן בחר בדובר על פני דוברת, וכאשר צולם לומד דף יומי לפנות בוקר במערת המכפלה. “מדובר בהדתה לכל דבר – שקטה, אפורה, זוחלת. פעמים רבות כך בדיוק זה עובד", התאונן הפובליציסט אורי משגב בספטמבר 2018. “כיף לרצוח במדי צה"ל", כתב השבוע עמיתו הפרובוקטור רוגל אלפר על נאום המוטיבציה שנשא אמונה מול חייליו לפני הכניסה לעזה במבצע צוק איתן, שבו אמר בין השאר כי “הצ'יקמוקים האלה נכנסים ויוצאים מתחת למנהרות, יורים ועושים מה שהם רוצים. זהו, זה נגמר. אתם תראו אותם רוב הזמן בורחים, תהרגו אותם בורחים".

מנגד, הכתב הצבאי רועי שרון עקץ את מי שטענו כי אמונה לא קודם בשל הכיפה שלראשו. “אבינועם אמונה לא קודם כי הוא דתי (וכנראה גם ימני), והצבא מקדם רק שמאלנים חילונים תבוסתנים פרוגרסיביים כמו אליעזר טולדנו, קובי הלר, עופר וינטר, דדו בר־כליפא, אבי בלוט, שי קלפר וברק חירם", כתב שרון באירוניה.

חווית ממנו “הדתה"?

גזונטרמן: “אני אדם חילוני, והתשובה היא לא באל"ף רבתי. ידעתי שהוא דתי ושהוא לומד כל יום דף גמרא, אבל מעולם לא הייתה הטפה ולא הדתה ולא נעליים. הוא שפט אנשים רק על פי היכולות המקצועיות והאישיות שלהם ולא על פי שום פרמטר אחר. אגב, רוב המפקדים שהוא קידם היו חילונים. שירתו תחתיו חיילות וקצינות, והוא כיבד מאוד את כולן, מעולם לא היה מקרה של מישהי שהודרה או הורחקה. היה לו משפט, ‘עדיף לביאה טורפת מאריה צמחוני'.

“הייתי מפקד מוצב כלשהו בצפון", מספר גזונטרמן, “ורב מהגזרה בא לעשות לי ביקורת במטבח. הוא גילה שהחיילים עשו על האש עם בשר כשר אבל מחוץ לצבא, ושלח מייל בתפוצת נאט"ו על הרשלנות של המ"פ. אבינועם לא רק נתן לי גיבוי מלא באירוע הזה, אלא גם הוריד פקודה שאותו רב לא ייכנס יותר לבסיסים של הגדוד".

אז למה לדעתך הוא לא התקדם?

“הוא היה טוב מדי, אתגר את המערכת, דרש מצוינות בכל הדרגים. זה מג"ד שיכול להגיד למפקד האוגדה ‘התוכנית שלך לא תעבוד'. כשתפסנו קו בשומרון ביצענו פעילות איכותית וחיסלנו שלושה מחבלים. מפקד החטיבה המרחבית לא אהב את זה. הוא העדיף שקט".

לא פוליטיקאי

“הכרתי אותו עוד מהתקופה שהייתי מפקד כיתה", מספר ע', ששירת גם הוא כמ"פ בגדוד 101, ועובד כיום בהייטק. “נוצר בינינו חיבור אישי, ואני יכול להגיד שהמוטיבציה שלי לצאת לקורס קצינים ולהשקיע בצבא באה קודם כול מהאישיות והמנהיגות של אבינועם. הוא היה ההשראה שלי. כשהוא נכנס לתפקיד מפקד הגדוד לא הכירו אותו, ובתוך תקופה קצרה הגדוד נשאב לשובו אחים ולצוק איתן. קשה להסביר כמה זה מורכב להיכנס חודש לפני מלחמה לגדוד קרבי שמונה קרוב ל־600 איש, ולהצליח לפקד עליו בכזו רמה שבסוף אתה מקבל על זה צל"ש. הוא נתן שם דוגמה אישית ברמות הכי גבוהות.

אלוף ותיק במיל': “בדיון שיבוצים אין דרך לבחור ארבעה מתוך 12 בלי להשאיר שמונה מאוכזבים. כשהרמטכ"ל הבא הוא עם כיפה שקופה, וזה שצפוי להחליפו גם חובש כיפה, לא נכון לקשור בין זהות דתית לקידומים"

“זו לא רק הירידה לפרטים והמקצוענות הבלתי מתפשרת. זה אדם שמכיר 600 חיילים בשמות שלהם, כולל שמות הילדים והנשים של אנשי הקבע. יש לו יחס אישי מדהים לכולם, איש של אנשים, בגובה העיניים, ועם זאת מדובר בלוחם־על שאתה הולך אחריו לכל משימה בעיניים עצומות. פגשתי הרבה מפקדים במהלך השירות שלי. הוא המפקד שהכי השפיע עליי, ובפער גדול מהשאר. לפעמים היינו קמים מוקדם ל'כוננות עם שחר', ואתה רואה אותו עושה מתח־מקבילים ואחרי זה יושב עם ספר גמרא. אני לא אדם דתי, ועדיין היה מרשים לראות את הערכיות שלו ואת השילוב בין ספרא לסייפא. לפעמים הוא היה נותן אנלוגיות מהתנ"ך, אבל מעולם לא הייתה הדתה, זו הייתה חוכמת חיים ומורשת. אף פעם לא הרגשתי כפייה למשהו.

“הייתי לא מעט שנים בצבא וראיתי הכול. לא תמצא היום בצבא מפקדים ברמה שלו. במבצעים הוא גם הסכין וגם הדמות שאתה סומך עליה. הוא תמיד המפקד בחוד, הראשון במשימה, זה שיודע לתכנן עד לפרטים הכי קטנים ולהביא את הכוח לרמה מקצועית מקסימלית. ואני לא בן־אדם שמחמיא ומפרגן, בדרך כלל אני מאוד ציני כלפי אנשים וקשה להרשים אותי".

מיכל יונה שירתה כקצינת שלישות עם אל"מ אמונה. “מדובר במפקד משכמו ומעלה, עם סטנדרטים בלתי מתפשרים", היא אומרת. “לא תמיד זה קל ללוחמים. חייל שמסיבה כלשהי לא השתתף באימון הגדוד לא הורשה להיכנס לתעסוקה מבצעית כלוחם והיה הולך לפלוגת המפקדה. ההיגיון היה פשוט: הוא מכניס לפעילות המבצעית רק חיילים שאומנו והוכשרו למשימה. הניצחון היה ונשאר הערך העליון בשבילו.

“לצד זאת, הטיפול בפרט היה יסודי ובלתי מתפשר. ישבתי איתו במאות שיחות עם חיילים. לא משנה אם מדובר בטירון שאתמול הגיע או במפקד פלוגה, הוא הסתכל על כולם בגובה העיניים, התעניין במצב האישי ודאג לתת מענה מקסימלי לצרכים של החיילים. מבחינתו אם יש לחייל בעיות בבית, הוא צריך לדאוג לזה".

הזהות הדתית שלו השפיעה על ההתנהלות מולך?

“הוא מבוגר ממני ב־15 שנה, דתי ושומר נגיעה, ולמרות איך שזה יכול אולי להישמע למישהו – היה לי כיף גדול לעבוד איתו. הוא סמך עליי, כיבד אותי, האמין בי, נתן לי חופש פעולה. כל מי שעבד איתו יגיד לך אותו דבר. בזמנים הפנויים שבקושי היו לו הוא היה יושב עם ספר או סידור וקורא, אבל ברגע שמישהו היה צריך אותו הוא מיד התפנה וטיפל בבעיה".

אז למה לדעתך הוא לא התקדם?

“כי הוא לא פוליטיקאי, לא מתחנף, לא מתחנחן ולא משחק משחקים. המטרות שלו הן הגנה וניצחון. חשוב לו שהחיילים שלו יהיו מדוגמים ומבצעיים ומקצועיים ומוכנים, שתהיה להם מוטיבציה ורוח לחימה. הקידום לא עניין אותו. הייתה לי זכות גדולה לשרת תחתיו".

פירמידה צפופה

האם המשמעות היא שצה"ל מנפה את הקצינים הלוחמניים החותרים למגע ולניצחון, ומעדיף את המערכתיים והקונפורמיסטיים? ובכן, בצמרת הצבא לא רואים את זה ככה.

“צריך להבין איך עובדים דיוני השיבוצים בפורום מטכ"ל", מסביר לי אלוף ותיק. “הפירמידה תמיד צפופה, והמקום הכי קשה שלה הוא בשלב המינויים של מפקדי החטיבות המתמרנות הסדירות. מספר דו־ספרתי של מג"דים, עילויים שבעילויים, מתמודדים על מספר זעום של תקנים. כל מועמד כזה עובר סדרת ראיונות, עם אלוף הפיקוד הנוכחי, עם האלוף הקולט. כל קורות חייו מוצגים וכן נתונים על תפקודו בתפקידים שמילא.

“קצין שהיה מג"ד טוב אבל כשל בתפקיד מטה כראש ענף – יש לזה משמעות רבה בפיקוד על חטיבה סדירה. הכול עולה שם – ציונים מקצועיים, יחסי אנוש, מבצעיות ולוחמה, תפקוד תחת לחץ, ערכים אישיים. המועמדים הם סופר־מוכשרים, קצינים שעברו מסלול חיים מחשל ומפרך. אין דרך לבחור 4 מתוך 12 בלי להשאיר שמונה מאוכזבים. אני גם יכול להבין את הפסיכולוגיה של מי שלא קוּדם, שלפעמים ייטה לתלות את זה בנסיבות חיצוניות כאלו ואחרות. זה טבעי.

“אחד הרמטכ"לים אמר לי פעם, ‘אחרי המשפחות השכולות, אין דבר שקורע לי את הלב כמו דיוני השיבוצים'. אגב, מי שלא נבחר לא חייב להיפלט מהצבא. יש המון תפקידי רוחב או תפקידים אחרים שאינם על ציר הקידום הספציפי הזה, ולפעמים אנשים שלא קודמו בפעם הראשונה עושים תפקיד אחר וחוזרים בפעם הבאה. אני רוצה להוסיף משהו על הטענה שלפיה הסיפור הזה קשור לזהות הדתית של הקצין. כאשר הרמטכ"ל הבא הוא עם כיפה שקופה, וזה שצפוי להחליף אותו גם חובש כיפה, לא נכון לקשור בין הזהות הדתית להחלטות על קידומים בצבא. זה לא עושה טוב לאף אחד – לא לקצינים, לא לציונות הדתית ובטח לא למערכת".

קצין בכיר אחר מוסיף: “אני מבין את האינטרסים של התקשורת. הסיפור הזה מצוין לעיתונים ולרשתות החברתיות, אני לא בטוח שהוא טוב לאבינועם אמונה. הוא לא רוצה להיות סמל ולא ביקש עזרה או הגנה. הפרישה מצה"ל היא החלטה אישית שלו, ואחרי שירות של קרוב לחצי יובל שנים הוא לא חייב הסבר לאף אחד".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "שיקוליו של כל קצין בצה״ל באשר להמשך שירותו הצבאי הם ענייניו האישיים ועל כן לא נוכל להתייחס לטענה המובאת בכתבה".