מגפת השמנת היתר העולמית הולכת ומחמירה, במיוחד בקרב ילדים. שיעורי ההשמנה עולים בעשור האחרון וצומחים בגילים מוקדמים יותר מבעבר. בארה"ב, כ־40 אחוזים מהתלמידים כיום סובלים מעודף משקל כבר בראשית לימודיהם בתיכון. בעולם, שכיחותה של השמנת היתר גדלה פי שלושה מאז שנות השבעים, ומיליארד בני אדם צפויים להיות מוגדרים במצב של השמנת יתר עד 2030.
ההשלכות חמורות, שכן להשמנת יתר יש קשר הדוק ללחץ דם גבוה, סוכרת, מחלות לב ובעיות בריאות חמורות אחרות. עדיין אין הסכמה לגבי הסיבה לבעיה, ומדענים מזהים גורמים תורמים רבים, כולל גנטיקה, מתח, נגיפים ושינויים בהרגלי שינה. הפופולריות של מזונות מעובדים מאוד – עתירים בסוכר, מלח ושומן – משפיעה כמובן גם היא, במיוחד במדינות המערב, שתושביהן צורכים כיום בממוצע יותר קלוריות ליום מאשר לפני חמישים שנה. ובכל זאת, סקירות מדעיות עדכניות מרמזות שחלק ניכר מהעלייה העצומה בהשמנת היתר בעולם בארבעת העשורים האחרונים נותר בלתי מוסבר. דעה מתפתחת בקרב מדענים היא שמרכיב עיקרי אחד בהשמנת היתר הוא כמעט בוודאות הסביבה שלנו – בפרט הנוכחות הנפוצה של כימיקלים, שאפילו במינונים נמוכים מאוד מפריעים לתפקוד התקין של חילוף החומרים האנושי, ומשבשים את יכולתו של הגוף לווסת את צריכת האנרגיה שלו.
חלק מהכימיקלים הללו, המכונים "אובסגונים", מגבירים ישירות את הייצור של סוגי תאים מסוימים ורקמות שומן הקשורות להשמנה. למרבה הצער, הכימיקלים הללו משמשים ברבים מהמוצרים הבסיסיים ביותר בחיים המודרניים, כולל אריזות פלסטיק, בגדים ורהיטים, מוצרי קוסמטיקה, תוספי מזון, קוטלי עשבים וחומרי הדברה.
לפני עשור, המחשבה שהשמנת יתר נגרמת באופן כימי הייתה לא יותר מהשערה בשולי המחקר. "אובסגונים הם בהחלט גורם תורם למגפת השמנת היתר", אומר ברוס בלומברג, מומחה להשמנת יתר וכימיקלים משבשי אנדוקרינים מאוניברסיטת קליפורניה בארוויין. "הקושי הוא לקבוע איזה חלק מההשמנה קשור לחשיפה כימית".
מחקרים עדכניים מוכיחים שחומרי השמנה מזיקים לאנשים בדרכים שבדיקות מסורתיות של רעילות כימית אינן יכולות לזהות. בפרט נוכח האפשרות שההשלכות של חשיפה כימית לא יופיעו במהלך חייו של אורגניזם חשוף, אך הן יכולות לעבור דרך מנגנונים אפיגנטיים לצאצאיו אפילו במרחק של כמה דורות. דוגמה טיפוסית היא טריבוטילטין (TBT), כימיקל המשמש בין השאר בחומרי שימור עץ. בניסויים שחשפו עכברים לרמות נמוכות ובטוחות לכאורה של TBT, מצאו בלומברג ועמיתיו הצטברות שומן מוגברת משמעותית בשלושת הדורות הבאים.
TBT וחומרים כימיים אחרים הגורמים להשמנה עושים זאת דרך שיבוש הביוכימיה הרגילה של המערכת האנדוקרינית, המווסתת את מערך השימוש באנרגיה והאחסון שלה, וכן את התנהגות האכילה האנושית. הביוכימיה הזו תלויה במגוון רחב של הורמונים המיוצרים במערכת העיכול, בלבלב ובכבד, וכן בכימיקלים במוח המסוגלים לשנות את תחושות הרעב. ניסויים הראו שעכברים שנחשפו לאובסגונים לפני לידתם מפגינים תיאבון שונה בהמשך חייהם, ונוטים להשמנת יתר.
כמעט אלף אובסגונים עם השפעות כאלה כבר זוהו במחקרים בבעלי חיים ובבני אדם. הם כוללים ביספנול A, כימיקל בשימוש נרחב בפלסטיק, ופתאלטים, קבוצת חומרים פלסטיים המשמשים בצבעים, ברפואה ובקוסמטיקה. אובסגונים נוספים הם פרבנים, חומרים משמרים המשמשים במוצרי מזון ונייר, וכימיקלים הנקראים אורגנוטין, המשמשים כקוטלי פטריות. גם חומרי הדברה וקוטלי עשבים תורמים להשמנה, כולל גליפוסאט, שמחקר שנערך לאחרונה איתר אותו בשתן של רוב האמריקנים.
רמז נוסף לכך שהכימיקלים הללו עלולים להיות הסיבה מאחורי השמנת יתר מגיע מתצפיות על בעלי חיים. מחקרים גילו כי משבר השמנת היתר משפיע גם על חתולים, כלבים ובעלי חיים אחרים החיים בקרבת אנשים. עלייה ניכרת בשכיחות ההשמנה נצפתה גם במכרסמים ופרימטים במעבדה – בעלי חיים שגדלו בתנאים מבוקרים בקפדנות של צריכת קלוריות ופעילות גופנית. הגורמים האפשריים היחידים שמניעים את העלייה במשקל עבור בעלי חיים אלה, סבורים החוקרים, הם שינויים כימיים עדינים באופי המזון שהם אוכלים, או בחומרים המשמשים לבניית המכלאות שלהם.
ייתכן, אומרים החוקרים, שהרווינו בלי משים את סביבת החיים שלנו בכימיקלים המשפיעים על כמה מהמשובים הביוכימיים הבסיסיים ביותר השולטים בצמיחה האנושית. סביר להניח שמגפת השמנת היתר תימשך, ואף ותחמיר, אלא אם נוכל למצוא דרכים לסלק כימיקלים כאלה מהסביבה, או לפחות לזהות את החומרים הבעייתיים ביותר ולהפחית מאוד את חשיפת האדם אליהם.
הדבר ידרוש לכל הפחות שינוי בהגדרת הרעילות של כימיקלים הנמצאים לא רק במזון אלא גם בפלסטיק, בצבעים, בקוסמטיקה ובמוצרים אחרים.
גילויים באפיגנטיקה שינו עמוקות את המדע והרפואה הביולוגיים הבסיסיים במהלך 15 השנים האחרונות, אך עדיין לא הייתה להם השפעה רבה על הפרקטיקות הרווחות של בדיקות בטיחות כימיות. מדענים דוחפים לשינויים, אבל זה לוקח זמן. יש לקוות ששיטות בדיקה מתאימות יאומצו בשנים הקרובות. אם לא, אנחנו עלולים להתקשות בבלימת המגפה המסוכנת הזו.
