אך לפני חודש וחצי, מצבה של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב לקראת בחירות אמצע הקדנציה היה נראה נואש. כיום, פחות מחודשיים לבחירות – שיתקיימו ב־8 בנובמבר, שבוע בדיוק לאחר הבחירות בישראל – הדברים השתנו לגמרי, והדמוקרטים נהנים ממומנטום חיובי, וההערכות הן שיצליחו לשמור על הרוב בסנאט.
לפני שנצלול לעומק המתרחש בארה"ב ולמה שמאפשר את המהפך הזה, נזכיר באילו בחירות מדובר: הקונגרס האמריקני מורכב משני בתים – בית הנבחרים והסנאט. כל 435 חברי בית הנבחרים מועמדים לבחירה מחודשת בכל שנתיים. סנטורים נבחרים לכהונה של שש שנים, כך שבכל שנתיים עומדים לבחירה מחודשת שליש מחברי הסנאט. מערכת הבחירות המתקיימת בין שתי מערכות בחירות לנשיאות, מכונה "בחירות אמצע קדנציה", כלומר באמצע כהונתו של הנשיא. בבחירות 2020, שבהן ניצח ג'ו ביידן, הצליחו הדמוקרטים להשיג רוב דחוק בשני בתי הקונגרס. בבית הנבחרים עומד הרוב הזה על תשעה מושבים בלבד, ואילו בסנאט יש "רוב" של 50:50, משום שסגנית הנשיא הדמוקרטית קמלה האריס מהווה אצבע מכריעה לטובת מפלגתה.
כאמור, עד לפני שבועות אחדים היו הרפובליקנים בעמדת יתרון ברורה והיו אמורים לנצח בגדול בבחירות אמצע הקדנציה, ולהשתלט מחדש על שני בתי הקונגרס. כדי להבין עד כמה הייתה נקודת הפתיחה שלהם טובה, נעבור בכמה נקודות מרכזיות השולטות כיום בפוליטיקה האמריקנית ונבחן את המתרחש בהן.
ראשית, ההיסטוריה עומדת לצידן של מפלגות אופוזיציה בבחירות אמצע קדנציה. במאה השנים האחרונות הצליחו מפלגות שנאבקו בנשיא המכהן להשיג יותר חברי קונגרס מאשר בבחירות שלפניהן ב־22 פעמים, ורק בשלוש מערכות בחירות הן הפסידו. גם בבחירות לסנאט, רק חמש פעמים במהלך המאה האחרונה הצליחה המפלגה השלטת בבית הלבן להגדיל את הרוב בבית העליון.
האלמנט השני הוא שליטה במנגנון שרטוט המחוזות. בעשור וחצי האחרונים, ברוב מדינות ארה"ב הצליחו מחוקקים רפובליקנים להשתלט על האפשרות לשרטט מחדש מחוזות בחירה באופן שיתאימו להם דמוגרפית – כלומר שיותר אזורים שבהם חיים דמוקרטים ייחשבו באותו מחוז, וכך ישלחו פחות נציגים לבית המחוקקים וכוחם יקטן. הדמוקרטים אומנם התעוררו בשנים האחרונות והחלו לבצע שרטוט מחדש משלהם, אך היתרון עדיין עומד בצד הרפובליקני בהקשר הזה.
כאמור, הרוב של הדמוקרטים בשני הבתים מצומק מאוד, תיקו בסנאט ותשעה מושבים בלבד בבית הנבחרים. הרפובליקנים כלל לא היו זקוקים ל"גל אדום", אלא לאדווה אדומה קטנה כדי להשתלט מחדש על שני הבתים. לכל זה צריך להוסיף נתונים כמו שפל היסטורי בתמיכה בביידן, שלקראת סוף יולי הגיעו לפחות מ־37 אחוזים לעומת כ־58 אחוזי מתנגדים. פער כזה, של יותר מ־20 אחוזים לרעת הנשיא, ניבא גם תוצאות קשות למפלגתו בבחירות, מכיוון שהדברים קשורים זה בזה. נוסף על כך, הכלכלה האמריקנית הגיעה לשיא אינפלציה של ארבעים שנה, והאמריקנים חשו את עליות המחירים בכיסם ותלו את האחריות באיש שבבית הלבן. מחירי מוצרי היסוד עלו בלי הפסקה, והרשתות החברתיות התמלאו בתמונות וסרטונים של מדפים ריקים בשל קשיי אספקה שמקורם הראשי בסין. מחירי הדלק נסקו, והאמריקני הממוצע שרגיל לנסוע במכונית גדולה וצמאה במחירים נמוכים נאלץ לפתע לקצץ בנסיעות – מצב בלתי נסבל במדינה כה גדולה שדורשת לעיתים נסיעה של שלוש־ארבע שעות למקום העבודה.
ואם כל זה לא הספיק, הרי שלביידן ולמפלגה הדמוקרטית היה כאב ראש נוסף, והוא הבייס. כידוע, המפלגה הדמוקרטית מכילה את כל השמאל, מבוחרים מתונים ועד לליברלים ופרוגרסיבים קיצונים. הפרוגרסיבים, שהם כוח מניע ניכר בהצלחה ביום הבחירות, חשו אכזבה בשנה וחצי שחלפה מאז הושבע ביידן לנשיאות. מההבטחות הרבות שנישאו במפלגה לשינוי דרמטי ומיידי בשלל נושאים לא נותר הרבה. המצב בגבול מקסיקו נותר כשהיה, ויש אומרים שאף החמיר. בתחום האקלים ביידן לא הצליח להעביר חקיקה משמעותית, והתחושה הזו הפכה למרמור קולני שהתבטא בתקשורת הליברלית. ביידן הוצג שם כחסר אמביציה במקרה הטוב וכחסר יכולת במקרה הפחות טוב, ולצד נתוניו העלובים בסקרי דעת הקהל הלכה ותפחה הדרישה להחליפו לקראת הבחירות לנשיאות ב־2024.
אחרי שסקרנו את כל התלאות הדמוקרטיות ותחלואי ממשל ביידן, הסקרים מראים כיום כי הדמוקרטים בעמדת יתרון להמשך החזקה בסנאט, וכי הרוב שישיגו הרפובליקנים בבית הנבחרים יהיה כנראה קטן בהרבה מזה שהיה צפוי. במקביל, מעמדו של ביידן עצמו התחזק משמעותית בסקרים – ממינוס עשרים אחוזים לרעתו בסוף חודש יולי, כיום המצב הוא רק עשרה אחוזים לרעתו, ושיעור התמיכה בו קפץ מ־37 ל־42 אחוז. נכון שאחוזי הלא־תומכים בו עדיין רבים יותר, אבל בפוליטיקה אחד הדברים החשובים ביותר הוא מומנטום, והמומנטום בימים אלה נמצא אצל ביידן והמפלגה הדמוקרטית, שנראית מאוששת לקראת הבחירות.
מה קרה מאז סוף יולי ועד היום שגרם למהפך הזה? לא מעט דברים, אבל ראש וראשון להם הוא פסיקת בית המשפט העליון בתיק "דובס נגד הארגון לבריאות נשים בג'קסון". ששת השופטים השמרנים – רוב מוחץ בבית המשפט העליון בארה"ב – החליטו להפוך את פסק הדין "רו נגד וייד" משנת 1973 שקבע כי הזכות להפלה היא חוקתית ולמדינות ארה"ב אין יכולת לבטלה. פסק הדין "דובס" שפורסם בסוף חודש יוני היה ניצחון אדיר לשמרנות האמריקנית, שעבדה במשך עשורים כדי לקבוע שוב שהזכות להפלה אינה חוקתית, וכי לכל מדינה ממדינות ארה"ב יש זכות להחליט בנושא.
אלא שלפחות בכל הקשור לבחירות המתקרבות בנובמבר, ההחלטה הזו הולכת ומתבררת כניצחון פירוס. בעוד אליטת השמרנות האמריקנית המשיכה לראות בהפלות נושא חשוב ומרכזי, ועלצה עם ההחלטה של בית המשפט העליון, השטח הרפובליקני כבר חשב ככה הרבה פחות. סקרים שנערכו לאורך השנים הראו כי הציבור הרפובליקני הולך ומשנה את דעתו בסוגיה, וכיום רוב הרפובליקנים תומכים בזכות האישה להפיל. פסק הדין עורר זעם אדיר במחנה הליברלי, ויש לו חלק בשינוי המגמה לטובת הדמוקרטים, אבל הסיפור האמיתי נמצא כאמור במחנה הרפובליקני. בתחילת חודש אוגוסט ניתן לכך ביטוי חד כאשר במשאל עם שנערך בקנזס – מדינה שמרנית ו"אדומה" באופן מובהק – הצביעו 60% מהתושבים בעד השארת חוקי ההפלות הקיימים במדינה על כנם, ורק 40% רצו בהחמרתם. פסק הדין הפך לחרב פיפיות למועמדים רפובליקנים, וחלקם שינו את הקמפיינים שלהם ועברו מתמיכה אקטיבית באיסור הפלות לניסיון להעביר את הכדור לצד הדמוקרטי ולטעון כי המועמד הנגדי הוא קיצוני ומתנגד לזכות לחיים של עוברים. כרגע המסר הזה לא ממש עובר, ומתלבטים רבים שאמרו לסוקרים עד לפני חודשיים כי יצביעו לרפובליקנים שינו את דעתם עקב פסק הדין, ונוטים להצביע למפלגה הדמוקרטית. הדבר נכון גם לגבי "רפובליקנים רכים", שעשויים להצביע הפעם הצבעת מחאה נגד מפלגתם שמצטיירת כמי שהולכת נגד ההיסטוריה ותומכת באיסור הפלות גורף.
המלכוד של האדומים
חדי העין ישימו לב שאיש אחד טרם הוזכר בכתבה זו, ושמו דונלד טראמפ. גם לו יש חלק במהפך בסקרים, אבל השפעתו בינתיים אינה דרמטית כפי שלעיתים נראה מהדיווחים בכלי התקשורת. זו ככל הנראה תתגבר לקראת הבחירות לנשיאות ב־2024, בוודאי אם יצליח לכבוש שוב את מועמדות המפלגה הרפובליקנית; אך בעניין הבחירות בנובמבר מה שבעיקר משנה מכיוון טראמפ הוא המועמדים שבהם הוא תומך למשרות השונות. טראמפ הוא עדיין הדמות האהודה ביותר במחנה הרפובליקני, ורוב המועמדים שבהם תמך בבחירות המקדימות במפלגה זכו. אלא שאליה וקוץ בה, כשמדובר במועמדים תומכי טראמפ, הבוחרים רואים בהם אוטומטית טראמפיסטים על־מלא, כלומר קיצוניים שחושבים שהבחירות לנשיאות נגנבו ושהפריצה לקפיטול לא הייתה דבר פסול כל כך. הדעות האלה אולי מחזקות את הבייס, אבל מרחיקות את המתלבטים והמתנדנדים. כשמדובר במשרות כלל־מדינתיות כמו סנטורים או מושלים, לפתע כיסאות שנראו בטוחים לטובת המפלגה הרפובליקנית מתנדנדים. הכיסאות הללו מצטברים והופכים יחד לשינוי המגמה של האפשרות הרפובליקנית להשתלט על הסנאט ולמצֵב רוב שנוטה לטובתם בבית הנבחרים.
בצד הדמוקרטי רואים כי טוב, והקמפיינים מתמקדים בטראמפ. המועמדים הרפובליקנים, שעד עתה הזדקקו לטראמפ כדי לזכות במועמדות המפלגתית, צריכים עכשיו להתרחק ממנו כדי לא לאבד את המתלבטים שעשויים להביא להם את הניצחון. מצד שני הם יודעים היטב מה קורה למי שמאכזב את טראמפ ונסוג ממנו. זהו מלכוד 22 של לא מעט רפובליקנים המתמודדים על מקומות בבית הנבחרים ובסנאט, והמרוויחים הגדולים ממנו הם הדמוקרטים.
מעבר לשני הגורמים המרכזיים המחזקים את הדמוקרטים – פסיקת העליון בנושא ההפלות ומועמדים טראמפיסטים לרפובליקנים – הצליח ממשל ביידן לקדם חוקים שהפיחו חיים בבייס הדמוקרטי. ב־16 באוגוסט חתם ביידן על "חוק הפחתת האינפלציה" שבמסגרתו יוזלו תרופות מרשם רבות, צעד פופולרי במיוחד בקרב קבוצות חשובות לבסיס התמיכה כמו שחורים והיספנים. עוד סעיף בחוק הזה, שהתאפשר לאחר שכנוע רב־מאמצים של הסנטורית הסוררת קירסטן סינמה מאריזונה, ביטל כמה מהטבות המס שקיבלו חברות גידור וקרנות הון פרטיות. החקיקה הזו עברה בהתנגדות של כל הסנטורים הרפובליקנים, והקמפיין השמרני יטען כי מדובר בחקיקה שתגרום לעצירת הכלכלה ולהעמקת המיתון.
אבל הסעיפים החשובים יותר בחוק הזה שייכים לנושא האקלים. ביידן חתם על החוק שיזרים כ־375 מיליארד דולר בעשור הקרוב למלחמה בשינויי האקלים. לא בטוח שכל הסעיפים ישרדו, אבל עצם קידום החוק וההסכמה עליו במפלגה הצליח לטעת תקווה בבייס הרדום והמאוכזב.
וכמו שצרות באות בצרורות, כך גם בחדשות הטובות, והפעם מהצד הדמוקרטי. בסוף אוגוסט הודיע ביידן כי הוא מקדם מחיקת חובות המונית לסטודנטים. מדובר בתפוח אדמה לוהט: יותר מ־40 מיליון אמריקנים, למעלה מ־10% מהאוכלוסייה, חייבים למדינה בין עשרת אלפים ל־20 אלף דולר מהלוואות שניתנו להם ללימודים אקדמיים ולא שולמו. הנשיא לשעבר טראמפ דחה שוב ושוב את החזרי החוב, כך עשה גם ביידן בשנה הראשונה לכהונתו, וכעת הודיע כי יפעל למחיקה מוחלטת של החוב – העומד על יותר מטריליון וחצי דולר. הרפובליקנים ינסו לשכנע את הבוחרים כי מדובר בצעד פופוליסטי שיגרום נזק עתידי כבד לכלכלת ארה"ב ושמעביר כסף למי שאוחז בתואר, כלומר לעשירים, אבל הדמוקרטים ככל הנראה ייהנו מהפירות של מיליוני אמריקנים, רובם צעירים, שארנקם יתמלא לפתע במזומנים בעקבות ביטול חובם, ויש סיכוי לא רע שהם יגמלו על כך לדמוקרטים בקלפי. תוסיפו לכל אלה את מחירי הדלק שיורדים מהשיא, נשיא שנאומיו הפכו לבטוחים, תוקפניים וחדים יותר, ותקבלו את התמונה המלאה, שלפחות כרגע מסמנת תוצאות לא רעות לדמוקרטים בבחירות אמצע הקדנציה הקרובות. האם יצליחו הרפובליקנים לשנות שוב את המומנטום ולהצליח בכל זאת לכבוש את שני הבתים? החודשיים האחרונים מלמדים אותנו שבאמריקה באמת הכול אפשרי.
