אל אולם בית משפט השלום בתל־אביב הובא לפני כשבועיים אדם שנחשד בשורת פריצות לבתים ומעשי גניבה. האיש, חסר בית, כבר נעצר בעבר בעקבות מעשים דומים, הועבר למעצר בית בהוסטל בדרום תל־אביב, ונמלט ממנו. כעת, כאשר נעצר שוב לאחר שנתפס חוזר על המעשה, ביקשו נציגי המשטרה להחזירו לתא המעצר. אבל רגע לפני שהשופט, עלאא מסארווה, נענה לבקשתם, ביקש הנידון את זכות הדיבור.
"אם מכאן אני נשלח לתחנת משטרת לב תל־אביב – הייתי שם. אין תנאי כליאה. הריחות, לא ישנתי כל הלילה. הקור מקפיא ברמות שבכיתי. אין לי מיטה, אני ישן על ספסל בטון", קבל החשוד. למשמע הדברים הפתיע השופט את הנוכחים באולם ובהם אנשי המשטרה, וקבע כי על אף החקירה המתנהלת נגד העציר בחשדות חמורים, ואף שנמלט ממעצר הבית – הוא לא יוכל להיעתר לבקשת המשטרה ולהורות על מעצרו של החשוד.
"אינני יכול לחתום על צו מעצר, גם לא עד החלטה אחרת, אם המשמעות היא שהמשיב יוחזק בתנאים בלתי הולמים", הבהיר השופט. "החלטת מעצר כאשר ידוע מראש שלא יסופקו תנאים הולמים – היא בלתי חוקית", ציין השופט, והוסיף כי תחנת לב תל־אביב אינה מקום שיכול לעמוד בדרישות החוק בעניין זה. בסיכום דבריו קבע כי "כאשר המדינה מבקשת מבית המשפט להאריך מעצרו של אדם מבלי שיש לה דרך להחזיקו בתנאים הולמים, אל לו לבית המשפט להסכים להארכת מעצר מסוג זה".
ימים ספורים לאחר מכן הגיע חשוד נוסף לאותו בית משפט, הפעם לאולמה של השופטת כריסטינה חילו־אסעד. במשטרה ביקשו כי האיש, החשוד בגידול סמים וסחר בהם בניגוד לחוק, יוחזק במעצר לצורך חקירה. השופטת עמדה לתת למשטרה את מבוקשה, אך תהתה להיכן יגיע החשוד בתום הדיון. כשהבינה כי העציר יובא לתחנת המשטרה ולא לתא מעצר בשב"ס, היא ביקשה ליצור קשר עם גורמים בשב"ס. אלה הבהירו לה כי לא יוכלו לקבל את החשוד אליהם, מאחר שבתחנות המשטרה ממתינים כבר בתור כ־30 עצירים שטרם הועברו למתקן ראוי.
השופטת הסכימה כי המקרה כשלעצמו מצדיק הארכת מעצר, אך "נתון משמעותי שהובא לפתחי, ולא בפעם הראשונה במהלך הדיונים היום, הוא העובדה שהחשוד הולן בתחנת המשטרה תל־אביב צפון בתא שהייה שאינו תא מעצר, וללא תנאים שנדרשים על פי הוראות הדין, שנועדו להבטיח כי מעצרו של אדם ייעשה תוך שמירה על כבודו וזכויותיו". לפיכך, קבעה השופטת, המעצר יהיה בביתו של החשוד.
חשוד נוסף שהגיע לאותה שופטת לשם הארכת מעצר, לאחר שנתפס – על פי חומר החקירה – בשלושה אירועי פריצה לעסק, סיפר גם הוא במהלך הדיון כי הוחזק במשך 48 שעות בתא לא ראוי. "לא ישנתי, לא היה מזרן בתא, ישנתי על הבטון. כאבו לי הצלעות כל הלילה", התלונן. עורכת דינו יעל ניסן סיפרה בדיון כי "המאמצים הכבירים למצוא לו מזרן בחדר מעופש אחר או בתחנה אחרת הפכו לפסגת שאיפותינו".
במשטרה ביקשו להאריך את מעצרו בחמישה ימים נוספים, אך השופטת חילו־אסעד הורתה להסתפק במעצר בית. היא ציינה כי לא מדובר במקרים בודדים אלא בתופעה נרחבת: "בימים האחרונים נתתי דעתי לא אחת לתופעה מדאיגה זו בדבר המחסור החריף במקומות כליאה בשב"ס, המאלץ את תחנות המשטרה להחזיק עצורים בין כותלי התחנה – לעיתים בתאי שהייה שאינם משמשים כתאי מעצר ואינם מספקים את התנאים ולו המינימליים. החזקת אדם בתא שהייה היא בניגוד לתנאים עליהם מורה הדין, ואין מדובר במקרה חד־פעמי. לא ניתן להשלים עם כך. בסיטואציה שכזו, יש לשקול את היקפי הכליאה".
השוטרים קונים אוכל
"המצוקה הרצינית בעניין מקומות הכליאה החלה בחודשים האחרונים", אומר עו"ד נתנאל לגמי, הממונה על ייצוג עצורים בסנגוריה הציבורית. "מדי יום יש עשרות מקרים של עצורים שמוחזקים בתחנות המשטרה בתנאים לא סבירים, ובניגוד לחוק לא מועברים לכליאה במתקני שב"ס.
"בתחנות המשטרה", מסביר לגמי, "יש שני סוגים של חדרים לעצורים – תאי שהייה וחדרי מעצר. במקרים לא מעטים ייצגנו אנשים שנעצרו והוחזקו בתאי שהייה, שכל מה שיש בהם זה ספסל בטון או ברזל וזהו. אין שירותים, אין מקלחת, אין אוכל מסודר, אין מזרן, מיטה, שמיכה – שום דבר. אין גם ציוד חירום רפואי למקרה הצורך. בחדרי המעצר במשטרה יש כבר יותר התאמה לשהייה ממושכת, כמו מיטה ושמיכה, אבל לפעמים קר מאוד בלילה, יש ריחות רעים, אין הפרדה ראויה בין החדר לשירותים, והתנאים לא סבירים. כשאדם נחקר ועוצרים אותו לצורך החקירה, הוא אמור להיות מועבר למתקן כליאה בשב"ס. שם הוא מוחזק בחדר עם מיטה, שירותים ומקלחת. אם הוא זקוק לטיפול רפואי, אז יש במקום רופא או חובש. זו מציאות אחרת".
עו"ד נתנאל לגמי, הסנגוריה הציבורית: "אנשים מוחזקים בתאי שהייה שכל מה שיש בהם זה ספסל בטון או ברזל וזהו. אין שירותים, אין מקלחת, אין אוכל מסודר, אין מזרן, מיטה, שמיכה – שום דבר. אין גם ציוד חירום רפואי למקרה הצורך"
תאי המעצר המשטרתיים לא היו בשימוש מאז שנת 2007, אז הוחלט במשרד לביטחון הפנים שלא לאפשר יותר מעצרים ממושכים במשטרה, וכי כל נחקר שהוצא נגדו צו מעצר למשך יותר מכמה שעות – יוחזק במתקן של שירות בתי הסוהר, בתנאים של אסיר. מי שאחראי אפוא ב־15 השנים האחרונות להלנת עצירים הוא השב"ס.
אלא שלאחרונה נוצר משבר כליאה של ממש. עו"ד לגמי: "יש הרבה מאוד עצירים, ואין מקום לכולם בבתי הכלא ובמתקני המעצר של שב"ס. ועצירים רבים, עשרות מדי יום, נשארים ללון בתחנת המשטרה, לפעמים שניים, שלושה וארבעה לילות. גם אנשים שכבר הוגש נגדם כתב אישום והם עצורים עד תום ההליכים, לא תמיד מוצאים להם מקום בחדר המעצר של שב"ס, והם נשארים בתחנות בתנאים לא סבירים".
מה קרה בתקופה האחרונה, שהביא להתפוצצות אוכלוסים במתקני הכליאה בישראל? על פי אנשי השב"ס, הגורם העיקרי הוא שורת מבצעי מעצרים שהובילו צה"ל והמשטרה – החל ממבצע חוק וסדר, שנועד להתמודד עם פורעי הערים המעורבות והנגב בימי שומר החומות, דרך מבצע "מסלול בטוח", שנועד למגר את הפשיעה בחברה הערבית, ועד מבצע "שובר גלים", שהובילו צה"ל, שב"כ וזרועות המשטרה ביהודה ושומרון כדי לבלום את גל הפיגועים שהחל בחודש מרץ האחרון. כל אלה יחד הביאו לעומס חריג בבתי המעצר בישראל, ולחוסר יכולת לקלוט עצורים חדשים.
התפוסה המרבית בבתי הכלא בישראל עומדת לכאורה על 14,100 כלואים, בהתאם לפסיקת בג"ץ מ־2017, המחייבת תא שטח מינימלי עבור כל כלוא. ובכל זאת, מספר המוחזקים כעת עומד על יותר מ־15 אלף, אסירים ועצירים גם יחד. המשמעות היא שכל עוד בתי המעצר ובתי הכלא לא יורחבו, שב"ס לא יכול לקלוט אסירים נוספים. כך קורה שהמשטרה נאלצת להחזיק עצירים רבים בתאי המעצר בתחנות.
"למשטרה לא נוח מהמצב הזה", מוסיף לגמי. "במקרים רבים שוטרים אפילו קונים מכספם אוכל לעצירים, ועושים מה שביכולתם כדי לאפשר להם בכל זאת תנאים נורמליים. בשל היעדר מקום, יש עצירים שמעבירים אותם מתחנה לתחנה ומבית מעצר לבית מעצר. איך אדם יכול לעבור חקירה לאחר שטולטל בנסיעה שעות על גבי שעות? הבעיה היא לא עציר אחד, גם לא תחנה אחת או מחוז אחד. זו תמונת המצב שאיתה מתמודדים בכל הארץ, והיא גם מנוגדת לחוק וגם פוגעת בזכויות הנחקרים".
הצטברות המקרים הללו הביאה את הסנגורית הציבורית הראשית, ענת מיסד־כנען, ומשנתה גליה ניצני, לפנות במכתב חריף לשר לביטחון הפנים עמר בר־לב וליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, ובו דרשו השתיים להפקיע מידי המשטרה את היכולת להחזיק עצירים בתחנותיה. במסמך המפורט הוצגה שורת מקרים שבהם הורו שופטים שלא לעצור חשוד או לא להאריך את מעצרו בשל תנאי הכליאה הקשים שבהם הוחזק.
"עצורים מדווחים", נאמר במכתב, "כי לעיתים הם מולנים על כיסא או על מזרן שמונח על הרצפה ללא מיטה; לפחות במקרה אחד עליו נודע לנו, נטען כי העצור הוחזק במשך שעות ארוכות בתוך רכב המשטרה. תאי השהייה בתחנות אינם מיועדים להלנה ובחלקם אין שירותים, והתוצאה היא גישה מוגבלת לשירותים שתלויה בבקשה מיוחדת ובליווי שוטר; דווח על מניעת מזון ושתייה למשך שעות ארוכות; מניעת טיפול רפואי הולם; דווח כי תנאי האבטחה הפחותים בתחנות המשטרה, שאינן מותאמות לכליאה, מובילים לעיתים להחלטה להחזיק את העצורים שעות ארוכות כשהם כבולים בידיהם וברגליהם; עוד תוארה מניעת מקלחת למשך זמן רב, לעיתים מספר ימים; דווחה צפיפות רבה בתא השהייה; ומניעת הזכות להליכה יומית".
בין השאר הובא במכתב מקרה של עציר שבילה ארבעה ימים בתחנת המשטרה על מיטת ברזל ללא מזרן. כאשר העציר הובא לבית משפט השלום בתל־אביב, השופט נזף בשוטרים והבהיר כי "בית המשפט רואה בחומרה את העובדה שעצורים נשארים ללון בתחנת המשטרה, שאיננה יכולה לספק את צורכיהם הבסיסיים". לדבריו, "ככל שהמדינה איננה יכולה לספק את צורכיהם הבסיסיים של עצורים, החלופה היא לא לעצור".
במקרה של עצור שהושאר במשך הלילה בתא שהייה בתחנת מוריה בירושלים, ציין בית המשפט בירושלים כי "טענות המשיב הן טענות קשות, אשר לצערי נשמעות שוב ושוב בתיקים השונים המובאים בפניי בימים האחרונים. אין צורך להכביר מילים על הפגיעה העצומה בזכויות היסוד של המשיב בתיק זה ובמשיבים בתיקים אחרים, ועל העובדה כי החוק מגדיר בצורה ברורה את התנאים להחזקת עצור. תא שהייה אינו עונה על הגדרה זו".
כפי שהזכירו שתי בכירות הסנגוריה במכתבן, מדובר גם בעניין חוקי. חוק המעצרים מורה כי עצור יוחזק בתנאים הולמים שלא יהיה בהם כדי לפגוע בבריאותו ובכבודו. לעצורים עומדת זכות לתנאי תברואה הולמים, טיפול רפואי, מיטה, מזרן ושמיכות, מזון ושתייה בכמות ובאיכות ראויה, הליכה יומית באוויר הפתוח ועוד. על פי תקנות סדר הדין הפלילי, תא המעצר צריך לכלול חלון, שירותים, מקלחת, ושטח מחיה מספק, ואין להחזיק עצורים במתקנים שלא הוכרו כמתקני מעצר. "אנו קוראות לכם לנקוט באופן מיידי ודחוף בכל האמצעים הנדרשים להפסקה מיידית של הלנת עצורים בתחנות משטרה ולהבטחת מכלול זכויותיהם", מסיימות מיסד־כנען וניצני את מכתבן.
כמו בעיית הפקקים
כדי לתת מענה למצב שנוצר ולתנאים הקשים שבהם מוחזקים אסירים ועצירים, החלה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה לקדם תוכנית לבניית תאי כליאה נוספים. כך נחשף בשבוע שעבר בעיתון הארץ. על פי התוכנית תתאפשר הוספה של 4,650 מקומות כליאה נוספים, ובכך יוקל העומס בבתי הסוהר.
אלא שלדעת אנשי הסנגוריה הציבורית, החשיבה כאילו הפתרון טמון בבניית עוד ועוד מתקני כליאה – שגויה מיסודה. "פתרון בעיית הצפיפות הקשה במתקני הכליאה אינו טמון בבנייה מסיבית של מתקנים אלא בהפחתת הכליאה המיותרת הרבה הקיימת בישראל", כתבו ליועמ"שית.
"יש אלפי מקרים בשנה של מעצרים שלא כדין או מעצרים שאין בהם צורך", מרחיב עו"ד לגמי. "מדי יום קורה שעצורים מובאים לבית משפט לדיון בהארכת מעצרם, והשופטים נוזפים בשוטרים ותוהים איך לא שחררו אותם כבר בתחנה. בנייה של מתקני כליאה לא תוריד את הצפיפות, אלא דווקא תעלה את מספר העצורים ואת הצפיפות. זה כמו בתחבורה – כשסוללים עוד כבישים לא באמת נהיה פחות פקוק. הדרך הנכונה היא לפעול לצמצום מספר כלי הרכב על הכביש, באמצעות תחבורה ציבורית ופתרונות אחרים. באותו אופן צריך ליצור חלופות מעצר ולהחזיק פחות אנשים בכליאה.
"ישראל נמצאת במקום החמישי במדינות ה־OECD במספר עצורים עד תום ההליכים. בהרבה תיקים אפשר לחקור מבלי להחזיק את החשוד במעצר. גם במקרה שכבר הוגש כתב אישום – לא בכל מצב צריך מעצר עד תום ההליכים המשפטיים. אפשר להרחיב את השחרור המוקדם של עצירים ולהרחיב את ההליכים השיקומיים והחלופות השונות. כל אלה פתרונות אפשריים. לעומת זאת, ברור שאם נגדיל את מקומות הכליאה זה יוביל לעוד מעצרים, בעיקר מעצרים לא נדרשים ומעצרים שאין בהם צורך, וזה רק יגביר את הצפיפות".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "הציבור בישראל והדרג המדיני דורשים ממשטרת ישראל, ובצדק, למלא את תפקידה באכיפת החוק ובהגנה על הציבור מפני חשודים ועבריינים המבצעים עבירות ופשיעה על כל גווניה. לשם כך נדרשת המשטרה, במקרים המתאימים ועל פי העילות שבדין, לכלוא עבריינים מסוכנים ולהביא למיצוי החקירה. משטרת ישראל ממלאת את חובתה תוך הקפדה על זכויותיהם של עצורים בכל מהלך ההליך הפלילי.
"האחריות לתחום כליאת עצורים בישראל היא של שירות בתי הסוהר, וזה תפקידו. לצערנו, בתקופה האחרונה קיימת מצוקה קשה של מקומות כליאה ברחבי הארץ, והמשטרה נאלצת בעל כורחה להחזיק ולשמור על העצורים בתאי שהייה במשך מספר שעות או לילה שלם, עד להבאתם לבית משפט לדיון בבקשה להארכת מעצרם, או הטלת תנאים מגבילים משמעותיים. המשטרה פועלת, ככל שהדבר בידיה, לצמצום המצוקה הקשה ולאיתור פתרונות ראויים, ומצפה מכל הגורמים האחראים לאתר פתרונות נוספים ולאפשר כליאת עצורים בתנאים מתאימים וראויים.
"משטרת ישראל תמשיך לפעול ללא לאות להגן על הציבור ולמלא את ייעודה, על אף מצוקת המשאבים, ולעשות כל הניתן כדי למנוע שחרור עבריינים המסכנים את הציבור, בד בבד עם קריאה לכל הגורמים המוסמכים לעשות כל מאמץ לפתור את מצוקת מקומות הכליאה ומצוקת כוח האדם במשטרה ובשירות בתי הסוהר".
