"האיסור הזה חסר הצדקה", אומרת לנו שירה צרי, שאחותה מאושפזת בבית החולים שער מנשה, שמאושפזים בו כ־430 מטופלים ב־14 מחלקות ויחידות. "מבחינה גיאוגרפית אני הכי קרובה אליה ואני רוצה לבקר אותה, לפנק אותה בקפה ומאפה ואפילו רק לקחת כביסה ולהחזיר לה אותה. לפני כמה שבועות הייתי צריכה להביא לה משהו קטן וביקשתי להיכנס במכונית, אבל השומר לא הסכים ופשוט ויתרתי על הביקור. אני לא יכולה בכל פעם לחכות חצי שעה לשאטל או לצעוד בשמש יותר מעשרים דקות כדי להביא לה משהו". בשער מנשה, היא אומרת, אין בעיה של מקומות חניה.
לאחר שפרסמה בפייסבוק פוסט שקבל על המציאות הזאת, הצליחה צרי להשיג אישור כניסה קבוע למכוניתה. "לא ייתכן שאחרי שעשיתי רעש פתרתי את הבעיה שלי. יש עוד אנשים רבים שאין להם קול ונאלצים להתמודד עם האיסור הזה", היא אומרת. "אדם שמאושפז במחלקה סגורה והוא לבד, מבחינתו הביקורים הם צינור חמצן. אובדן ביקור הוא לא עניין פעוט. זה אומר שהוא הפסיד קשר עם המשפחה והעולם החיצון. שהוא מנותק. זה קשה".
בהנהלות בתי החולים טוענים שהנוהל פשוט אוסר עליהם לאפשר את הכניסה. בשער מנשה, כאמור, מעמידה ההנהלה שירות הסעות פנימי שלא זוכה לתקצוב ממשרד הבריאות ויורד מתקציב הטיפול בחולים. לדבריהם, כל פניותיהם במשך השנים למשרד בעניין הושבו ריקם.
ח"כ מיכל וולדיגר (הציונות הדתית), יו"ר שדולת בריאות הנפש בכנסת, פנתה בשבוע שעבר במכתב אל מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' נחמן אש ודרשה ממנו לפעול לתיקון הנוהל. "מטופלי הנפש לא יכולים לבחור איפה יטפלו בהם, ולא ייתכן שחברה מתוקנת תתעלל בהם כך. גם בני המשפחות שלהם נפגעים ולא יכולים לקפוץ אל הבן או הבעל או האחות לכמה דקות בשביל חיבוק אוהב או ביקור חטוף".
במשרד הבריאות אומרים לנו בתגובה כי "תחום בריאות הנפש נמצא בראש סדר העדיפויות והמשרד מודע להתמודדות היומיומית של המשפחות ולמורכבות הביקור במרכזים לבריאות הנפש. הגבלות הכניסה נובעות מהרגישויות הייחודיות של בתי החולים הפסיכיאטריים, ונועדו להגן על המאושפזים ועל הצוות. עם זאת בשל ההתחשבות בצורכי המשפחות ניתנו פתרונות דוגמת הסעות ואישורי כניסה פרטניים במקרים מיוחדים. בהנחייתו של מנכ"ל משרד הבריאות, בימים אלו המשרד עורך בחינה מחודשת של נוהל הכניסה למוסדות, במטרה לאפשר הקלות ללא פגיעה בביטחון המאושפזים והצוות. משרד הבריאות דואג לבריאותם של כלל אזרחי ישראל, ואינו מפלה בזדון בין אוכלוסיות".
