ברוח ימי אלול, נשאה אתמול איילת שקד נאום שבמהלכו ביקשה סליחה, כנהוג בערב הימים הנוראים. מלבד צעקה אחת בה קרא לעברה משתתף "ש-ק-ר-נ-י-ת" של מישהו שתחב את ראשו ועף החוצה, שקד זכתה למחיאות כפיים מהדהדות וקריאות קצובות בשם משפחתה שנשמעות בערבים מסוג זה.
אמש חל אירוע השקת קמפיין 'הבית היהודי', בו נכחו כ-400 איש באודיטוריום מלא בגבעת שמואל, והמיקום לא מקרי. שקד ציינה כי "היום, אני מבקשת סליחה מהתומכים שלי, מהקהל האהוב שלי, שלבו נשבר כשהצטרפתי למהלך הקמת הממשלה האחרונה. אני מאמינה שתמצאו בליבכם את המקום לסלוח לי".
אך על מה מחיאות הכפיים? ועל מה בקשת הסליחה? על הישיבה בממשלה שקד לא מתנצלת וגם לא על פעולות הממשלה. מוקדם יותר באותו הערב חזרה על כך שהממשלה אכן הייתה עשר מעלות ימינה. אולי על מעשיה? גם לא. "ההיסטוריה תעיד כי לרגע אחד לא הפסקתי להיות נאמנה לדרך. על כך יעידו מעשיי ופעולותיי".
יתרה מכך, שקד מסרבת בתוקף להתפטר על מנת ש"לא לתת פרס לשרי הממשלה להוביל צעדים שנויים במחלוקת ומרחיקי לכת", ומתגאה במהלכיה "שמרתי על האינטרסים של המחנה הלאומי בכל נקודה ובכל שלב. הנפתי את דגל ההתיישבות, את דגל תיקון מערכת המשפט, את השמירה על ישראל כמדינה יהודית. חלקכם לא רציתם בממשלה הזו ואני הייתי חברה בה. ההחלטה שברה מיליון לבבות של אנשים שתמכו בנו עשר שנים, שהיו איתנו לאורך כל הדרך", היא מודה.
מי שישב בקהל אתמול לא קיבל התנצלות. "לכם אני לא צריכה להוכיח את הימניות שלי. עבורכם אני לא צריכה להביא קבלות על המלחמות שניהלתי עבור הארץ הזאת והמדינה הזאת. עבורכם אני לא איילת ש"חוזרת לימין", אלא זאת שתמיד הייתה בימין".
אז שוב, על מה ולמה בקשת הסליחה ולמי היא מופנית? שקד יודעת שההחלטה פגעה קשות בחלקים ברבים ממצביעה. כמה מאות אוהדיה שנכחו במקום לא יהיו אלו שישלימו לה ארבעה מנדטים, היא בכלל פונה לציבור אחר – אלו שלא נמצאים באודיטוריום, לאלו שהצביעו לה לאורך השנים והתאכזבו, ששמו ב' בקלפי ומתחרטים, שמתלבטים כיום בין המחנה הממלכתי, לציונות הדתית ולליכוד. "במי ששלחו אותי לכנסת. במי שכרתו עמי ברית. הברית הזו הוכיחה את עצמה לאורך שנים ארוכות ואני מודעת לעומק האכזבה שנגרמה לרבים מכם", כלשונה.
שקד לא מבקשת סליחה על הקמת ממשלת בנט-לפיד, לא על תפקידה כשרת הפנים, לא על השנה האחרונה, לא על הישיבה בה כיום ולא על הדברים שחוללה. היא מבקשת סליחה מהציבור שראה בה מנהיגה ועכשיו משוטט בשדות זרים.
בקשת הסליחה של שקד – כנה או לא, מוסברת או לא, נכונה או לא – יכולה להשפיע על חלק מהמתלבטים ואליהם היא מכוונת. "בתפילות הימים הנוראים אנו מבקשים להיבחן בראייה כוללת. אנו מבקשים כי כוונותינו ומעשינו הטובים יעמדו במרכז. ערב ראש השנה, אני מבקשת מכם שתיזכרו מדוע בחרתם בי פעם אחר פעם כשליחת הציבור שלכם. אני מבקשת שפועלי רב השנים הוא שיכריע את הכף מבחינתכם". לציבור זיכרון קצר?
