בית נאמן: ראש מועצת יש"ע החדש מסביר למה היה שמח להיות האחרון

"זה לא שהיו לי שנ"צים ארוכים מדי כראש מועצה והיה לי משעמם, אז חיפשתי במה להתעסק", הוא מחייך. "זה לא הסיפור של שלמה נאמן, אלא של גוש עציון. יש משמעות לזה שראש מועצת גוש עציון יהיה יו"ר מועצת יש"ע. למעשה גוש עציון מיום הקמתו מוביל את כלל ההתיישבות ביו"ש, וזו המועצה שצריכה להוביל את המאבקים החשובים של ההתיישבות", סבור נאמן.

לדבריו, "לעיתים זה נראה שאנשים בגוש עציון, אולי חלקם, הרגישו שאנחנו בניגוד לשאר ההתיישבות – מהווים קונצנזוס. אנחנו לא יצהר ואיתמר, בית־חגי ועתניאל – אנחנו בית־שמש וגבעת־שמואל. בעיניי זה הפוך. אנחנו לב ההתיישבות. יצהר, איתמר, עתניאל ובית־חגי צריכים לקבל את הלגיטימציה שלהם מגוש עציון. לכן בעיניי אין מתאימה יותר מהמועצה שלנו להוביל את זה. בעבר היו כל מיני הצעות לבנות בתוך מה שנקרא 'גושי ההתיישבות'. סוג של אמירה שיש את גושי ההתיישבות שכולם מסכימים עליהם, ואותם נקדם, ואת פרברי ההתיישבות נקפיא. לא הסכמנו ולא נסכים לעולם. לא נסכים שיבנו חומות בתוך הארץ שלנו, בתוך מפעל ההתיישבות. דין אלון־שבות כדין מעלה־עמוס. אנחנו לא מוכנים שתהיה חלוקה דה־פקטו בין גושים, כל יהודה ושומרון זה גוש אחד".

בעיני נאמן, גם חצי מיליון תושבים יהודים ביו"ש הם לא סוף הדרך. בין דגל ישראל לדגל גוש עציון המוצבים בלשכתו, ניצב דגל הריבונות – החלת החוק הישראלי על יהודה ושומרון והפיכתם לשטח ישראלי לכל דבר. נאמן הוא מראשוני וממובילי המאבק הזה. "בכל פגישה שמתקיימת כאן, עם כל שר, חבר כנסת, פקיד או איש ציבור – כולם רואים את הדגל הזה. לא ייאמן שאני צריך להילחם על הריבונות. מבחינתי זה לא כבוד, אלא סימן כמו שעושים בבית זכר לחורבן. הלוואי שיבוא יום ונוכל להוריד את הדגל הזה ולסייד את הפינה הזאת".

בסוף אתה ראש מועצה אזורית. אם תהיה תוכנית להחיל ריבונות על גוש עציון בלי אזורים נוספים, תאמץ אותה?

"לא לוקח", הוא משיב נחרצות. "כבר הציעו בעבר ריבונות על גוש עציון בלבד – לא לקחתי, לא לוקח. אני מוכן לדון בתוכנית מדורגת, שתכלול בשלב הראשוני אזורים מסוימים ואחר כך עוד מקומות, אבל גם בשלב הראשון לא יהיה רק גוש עציון. בשום אופן".

עד כמה אתה מאמין שזה אפשרי? בסוף לא ראינו אף ראש ממשלה אחד מגיע עם הצעה רצינית על השולחן להחלת החוק על יהודה ושומרון.

"היינו כבר קרובים לזה. תקרת הזכוכית הזאת כבר נשברה. נקבעה ישיבת ממשלה, הייתה הצהרה. בסוף זה לא יצא בגלל עניין מדיני, אבל גם מי שחשב שזה יקרה עוד אלף שנה, מבין היום כמה זה קרוב".

שלמה נאמן (49) נולד בבירוביג'ן, בירת האוטונומיה היהודית שהוקמה על ידי סטלין במזרח הרחוק הרוסי. בצעירותו הצטרף לתנועת בית"ר והוביל את הפעילות הציונית בעירו. באסיפה של פעילי תנועות הנוער הציוניות שהתקיימה בגיאורגיה פגש את נציג בני־עקיבא, זאב אלקין, ומאז ועד היום השניים מצויים בקשר קרוב. ״אנחנו כמו אחים, גם אם לא מסכימים על הנושאים הפוליטיים״, אומר נאמן, ורומז לפרישתו של אלקין מהליכוד.

במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, בחורף 1990, עלה נאמן לישראל כשהוא בן 18 בלבד. אחרי כמה חודשים נישא לשלומית, שאותה הכיר מהפעילות הציונית בעירו. כמה חודשים לאחר חתונתם עברו בני הזוג להתגורר בקרוון ביישוב כרמי־צור, מקום מגוריהם עד היום. בהמשך למד בישיבת הר עציון, שירת בחיל השריון, ולמד חינוך במכללת הרצוג. במהלך השנים המשיך נאמן לעסוק בפעילות ציונית ומילא תפקידים שונים בסוכנות היהודית, כולל שליחות לאוקראינה. נאמן הוא עולה מתמיד להר הבית וחבר בעמותת "אוצר המקדש". בפברואר 2017 נבחר לראשות מועצת גוש עציון, ולפני שנתיים וחצי הקים במועצת יש"ע את דסק מזרח אירופה, במטרה לחבר להתיישבות את קהל דוברי הרוסית בארץ ובחו"ל. הוא אב לחמישה וסב לארבעה.

"כנער בבריה"מ, כשהתחלתי להתוודע ליהדות ולציונות, הייתה לי תחושת החמצה", מספר נאמן, בשיחתנו המתקיימת בשבוע שבו הובא למנוחות אליקים העצני, מאבות ההתיישבות ביו"ש. "שמעתי על ענקים כמו נתן שרנסקי, יוסף מנדלביץ', יולי אדלשטיין, אנשים שמסרו את נפשם על עלייה לארץ, על העברית, על לימודי היהדות. אמרתי לעצמי 'איזה פספוס, החמצתי תקופה שבה היה צריך להיאבק על הדברים האלה'. כשהגעתי לארץ הסתכלתי על אנשים כמו אליקים העצני, ואמרתי לעצמי ששוב פספסתי הזדמנות. אנשים שחרשו שדות, הובילו מהלכים, בנו יישובים. ואני מה נשאר לי. בהלוויה של העצני ישבתי שורה מאחורי מייסדי ההתיישבות, ואמרתי מה אני לעומתם? אבל אני חושב שגם את תפקיד החפ"ש צריך למלא. הם ייסדו, בנו, הקימו מאפס. אני התפקיד שלי להצמיח ולהמשיך את המפעל שלהם, ולהעביר את זה לדור הבא, גם אם אצלי זה יהיה רק להילחם בפקקים. קיבלתי מהעצני, עכשיו זה בידינו".

מועצת יש"ע הוקמה בדצמבר 1980 במטרה לקדם את כלל ההתיישבות, והיא מורכבת בעיקר מראשי הרשויות המקומיות הישראליות שמעבר לקו הירוק. במועצה נאבקים על שיפור חיי התושבים בתחומים כמו תשתיות, תחבורה וחינוך, ועוסקים גם בהסברה בארץ ובחו"ל, קשר עם יהדות התפוצות ועוד.

הובלת מאבקים ציבוריים בשיתוף פעולה נרחב גם ללא מועצת יש"ע. מה בעצם הצורך בה?

"הלוואי שהיינו במצב שלא היה צריך אותה. זה נכון שלכל אזור או רשות מקומית יש את המועצה שלו, אבל אנחנו עדיין לא מתנהלים כחלק ממדינת ישראל. כיוון שהחוק פה הוא אחר, מציאות החיים שונה לגמרי. אנחנו חיים תחת שלטון צבאי עם מציאות משפטית חוקתית שונה, ולכן יש צורך בגוף הזה. המציאות הזו מאחדת 25 רשויות מקומיות, אזוריות ועירוניות, עם ציבורים שונים מסוגים שונים, והשקפות פוליטיות מגוונות. אפשר לראות את זה בתוצאות הבחירות לכנסת במערכות הבחירות האחרונות – יש הבדל בין המקומות השונים. מה שמאחד אותנו זה גורל המקום הזה. אני מתפלל לרגע שנוכל לפרק את מועצת יש"ע, וזה יקרה ברגע שבו תהיה ריבונות ישראלית מלאה בכל יהודה ושומרון.

"מועצת יש"ע היא לא גוף לארגון הפגנות", מחדד נאמן. "ולא פק"ל מחאות שאפשר להרים פה ולהביא מפגינים שם, או מטה בחירות של הימין כשצריך לעזור למפלגות הגוש. אנחנו גוף שמייצג אזור, חבל ארץ יהודי שמיעוט בעם שלנו מטיל בו ספק. אנחנו לא מחליפים את המועצות בכל אזור. כל אחד מאיתנו במועצה אחראי לרשות שלו ולציבור הבוחרים שלו, אבל יש סוגיות משותפות. קידום בנייה, הפשרת ההקפאה שיש עלינו, תחבורה, תשתיות – אלה מאבקים שאנחנו מנהלים יחד. הסוף של המאבק הזה יהיה בהחלת ריבונות, כשתושבי יהודה ושומרון יקבלו יחס שווה לאזרחי מדינת ישראל".

במה תושבי יו"ש לא מקבלים היום יחס שווה כמו אנשי תל־אביב, ירושלים או באר־שבע?

"בנושא התחבורה והתשתיות, למשל, יו"ש הוא חור שחור על מפת התכנון והכלכלה של המדינה, ואסור לנו להסכים עם זה. אין פה צינור גז שמביא חשמל יותר אקולוגי וזול, אין כבישים נורמליים, קליטה סלולרית. אנחנו מופלים. ממשלות ישראל השאירו רוב השנים מה שקיבלו מהטורקים בכבישים ובתשתיות. מה שצמח פה נעשה בידי המועצות והמתיישבים. המדינה לא בונה פה, לא משקיעה, חוץ מכמה כבישים עוקפים שמשרתים הסכמי שלום ארורים. שמאלנים סהרוריים שרוצים לחלק את הארץ לאויב מוזמנים להוביל מאבק דמוקרטי. אם חס וחלילה הם יצליחו, נחלק את הארץ. אבל כל עוד הם לא הצליחו, זה לא הגיוני שאי אפשר לבנות מערכת כבישים נורמלית, מערכת ביוב תקינה, תשתיות תקשורת. מיעוט מהצד השמאלי במפה מונע את כל ההתפתחות הזאת מהתושבים הישראלים והערבים שחיים כאן, בגלל איזה רצון לעשות יום אחד הסכמים מדיניים. ועד אז מה? אנחנו נושמים אוויר שונה? שותים מים שונים?"

לקראת נאומו השבוע בעצרת הכללית של האו"ם, פורסם שראש הממשלה לפיד מתכנן לדבר על כוונתו לפעול להקמת מדינה פלסטינית. נאמן מגיב בחריפות לדברים: ״בעוד שאנחנו מתמודדים עם אסון אוסלו, ראש הממשלה הזמני לפיד מתכוון לקרוא להסכמים עם מרצחים. כל אשר עינו לציון צופייה מבין שלהעניק שטחי מולדת לזרים יביא עלינו קריסה ערכית. ארץ מולדת אינה נכס סחיר ואסור שתהפוך למשחק בידי קמפיינרים".

אתה רואה את עצמך מחויב בתפקידך גם לפלסטינים?

"לערבים", הוא מתקן את המינוח. "בעל הבית לא יכול להגיד 'אני אחראי לחמם רק חלק מהבית או לסדר מערכת חשמל רק לשני חדרים מהבית'. אנחנו בעלי הבית, הכול שלנו, ואנחנו אחראים על הכול – ביוב, חשמל, כבישים, מים. זאת הארץ שלנו. בשמאל קוראים לזה כיבוש, אני קורא לזה אחריות. אחריות על חבלי מולדת, על הארץ. המורשת שלנו היא לא רק עפרה, אלון־שבות, קדומים ואריאל. היא גם בבית־לחם, חברון ושכם. זו המולדת של עם ישראל. אני מבין שיש דברים שאי אפשר לעשות כרגע, אבל יש מה שאנחנו יכולים לעשות וחייבים לעשות".

איך הממשלה היוצאת התייחסה להתיישבות?

"היא הייתה משהו בין קטסטרופה לאסון".

אף שזו הייתה ממשלה עם השמאל ורע"ם, לא ראינו פינוי יישובים או מהלכים ממשיים נגד ההתיישבות.

"לא היו פינויים יזומים אבל בפועל הייתה הקפאת בנייה, ומעבר לכך – היחס אלינו. ראשי הממשלה הזאת, בנט ולפיד, לא נפגשו איתנו אפילו פעם אחת בתור ראשי המועצות ביו"ש. מכתב ששלחנו לשרת התחבורה לפני כשנה, עד עכשיו לא קיבל מענה. שר הביטחון, שהיה נפגש איתנו פעם בחצי שנה, כי בסוף הוא הריבון פה, לא פגש אותנו. עכשיו, כשמתחילים יותר להתייחס, זה כבר קורה בממשלת מעבר. אני מוכרח לומר ששרים אנשי ימין שהיו בממשלה הזאת עבדו איתנו, עשו מה שיכלו. זו תהיה כפיות טובה לא לומר את זה. אפילו עשו ככל יכולתם כדי לעזור לנו. אבל הממשלה כממשלה וכמדיניות, לא סייעה".

מעבר ללוח הפגישות והפוליטיקה, בשטח הורגשו שינויים לעומת ממשלות קודמות?

"בהחלט. שטח C הופקר תחת הממשלה הזאת באופן הרבה יותר חמור. הסכמי אוסלו הארורים חילקו את יהודה ושומרון לאזורי B ,A ו־C. שטח C בשליטתנו, אבל דה־פקטו האויב נוהג בו כמו בשטחים האחרים. בונה, פולש לקרקעות. הדבר הזה הוא גם הפקרות וגם חרפה. צריך להיות מאוחדים בשמירה על שטחי C. זה המעט שנותר בשליטה שלנו, עליו נשמור כרגע, ועל היתר נדבר אחר כך. בנושא ההתיישבות הצעירה לא הייתה שום התקדמות, אבל ידעו להשתמש בזה כקלף מיקוח. אמרו בממשלה שיביאו להצבעה את חוק החשמל לבדואים בנגב, ובתמורה יקבלו חשמל להתיישבות הצעירה. אז הנה שכל עם ישראל יֵדע – לבדואים בנגב יש חשמל, בהתיישבות הצעירה אין הסדרה. זה היה קלף במשא ומתן, אבל בסוף רק הבדואים קיבלו".

אתה מכנה את הרשות הפלסטינית "אויב"? בסוף אלה השכנים של המועצה שלך, לא?

"הרשות הזו היא שלטון מדכא בסגנון צפון־קוריאני או סורי. אנחנו מחזקים רשות של רודנים, מאפיונרים, שלטון אלים שפועל קודם כול נגד העם שלו, שנאנק תחת שלטון רודני. עוד לפני העוול לארצנו ולעמנו, הפקרנו את הפלסטינים לידיהם של מנהיגי הרשות הפלסטינית".

ואם תקום בבחירות הקרובות ממשלה בראשות נתניהו עם מפלגות הימין, אז זהו? הכול יסתדר?

"ממש לא. אנחנו לא חולמים באספמיה, אנחנו אנשים שמבינים מציאות. יש הסכמים קואליציוניים, אילוצים מדיניים. אנחנו גם פוליטיקאים, וגם אנחנו חיים בעולם של פשרות. אבל אסור לנו לחטוא לאמת. תפקידנו הוא לעמוד על שלנו. אנחנו לא אובייקטיביים, אחנו סובייקטיביים לאינטרס ההתיישבותי שהוא אינטרס לאומי מהחשובים ביותר".

ראשי מועצת יש"ע בעבר נמנעו מהבעת תמיכה פומבית במפלגות מסוימות או בממשלות, אף שבאופן אישי רובם היו חברים במפלגות שונות. קודמו של נאמן, אלחייני, הביע תמיכה לפני הבחירות הקודמות במפלגת תקווה חדשה שהקים אז גדעון סער, ואחרי הבחירות בחר לתת הזדמנות לממשלה שהוקמה. בחודשים האחרונים לפני התפרקותה הצטרף גם אלחייני לעמיתיו ראשי המועצות, שינה את עמדתו וקרא להתפטרות הממשלה על רקע הגבלת הבנייה, לטענת ראשי המועצות.

"למועצת יש"ע אסור להיות גוף פוליטי או מפלגתי", אומר נאמן, "היא חייבת לדאוג לאינטרס של ההתיישבות. אני עצמי חבר מרכז ליכוד, אבל לציבור אני אומר: 'תצביעו למפלגות שתומכות בהתיישבות ומחזקות אותה, שתומכות בריבונות'. לא אגיד לתמוך במפלגה מסוימת. יש ביו"ש גם ראשי רשויות שהם במפלגות חרדיות. האם לנו כמועצת יש"ע מותר ליישר קו עם ממשלה שפוגעת בהתיישבות? לא. קודמי בתפקיד לא חשב בהתחלה שהממשלה שתמך בה תפגע בהתיישבות, וכשהוא ראה שכן הוא יצא נגדה, למרות שהוא היה במפלגה מהקואליציה".

נאמן נכנס לתפקיד על רקע מתיחות גוברת ביהודה ושומרון. מדי יום נרשמים 5־6 אירועי יידוי אבנים, ובשבועות האחרונים חלה עליית מדרגה בדמות פיגועי ירי או השלכת בקבוקי תבערה לעבר עמדות צבאיות.

"יש בכל שבוע מאות אירועים ביטחוניים ביו"ש", אומר נאמן. "אנחנו מודאגים מזה כמובן, אבל אני מוכרח לומר: אני רחוק מלתת לצה"ל עצות את מי לעצור, איפה לשים מחסומים ומתי לפתוח באש. אני לא איש ביטחון. אבל יש דבר שאני כן מומחה בו, וזה אובדן שליטה. היום התחושה היא שקיים ביהודה ושומרון אובדן שליטה. הבעיה היא לא רק פיגועי טרור, שכל המערכת כולה מגויסת להילחם בהם ולעצור אותם; הבעיה היא מעבר לכך. התחושה היא שהרחוב הערבי מרים יד כחלק מתחושת ההפקרות.

"הרבה אנשים לא מבינים את הקשר, אבל כשהרשות הפלסטינית מרגישה חופשית לפלוש לשטח C, לסלול ולבנות איפה שבא לה – אחר כך מגיעים בני 12 ו־13 וזורקים אבנים על מי שבא להם. כשאנחנו משדרים הפקרות, אז השטח כולו מופקר. טעות לחשוב שפעולה מבצעית נגד חוליות של מבצעי טרור זה מה שיפתור את הבעיה הביטחונית. זו מערכת אורגנית".