מנהיגי אומות העולם התכנסו השבוע בניו־יורק לרגל העצרת הכללית של האומות המאוחדות. באופן בלתי מפתיע, שלושת הנושאים הקריטיים ביותר על סדר היום בבניין האו"ם היו המלחמה באוקראינה, משבר האנרגיה והביטחון התזונתי.
התמקדות העצרת הכללית במלחמה באוקראינה התחדדה בשל ההכרזה על עריכת משאלי עם בחלקים הכבושים של אוקראינה בסוף השבוע. במערב אין ספק מה תהיה תוצאות המשאלים המזויפים הללו, וגם אין ספק שהם יאפשרו לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין להכריז שהוא יוצא להגן על טריטוריה רוסית.
ואכן, ביום רביעי בבוקר, בנאום דרמטי לאומה, הכריז פוטין לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה על גיוס חלקי של כוחות המילואים ברוסיה ושל המשק הרוסי כדי לתמוך במאמץ הצבאי הלאומי. ההחלטה הדרמטית מביאה את המלחמה לכל בית ברוסיה.
מבחינת נשיא רוסיה, גיוס המילואים הוא צעד הכרחי. לאחר שהכריז כי מטרת "המבצע המיוחד" היא שחרור חבלי דונייצק ולוהנסק, הוא לא יוכל לשאת את המפלה. ואף שייתכן שהעם הרוסי תומך בו, הדבר היה נכון כל עוד המלחמה לא הגיעה אל הבית. גיוס המילואים כעת משנה את התמונה. התומכים במלחמה מרחוק ייאלצו מעתה להוכיח שהם גם מוכנים להילחם ולשלם את מחיר הקרבות עצמם, ולא רק להתמודד עם העיצומים.
גם אם הגיוס יפתור את בעיית כוח האדם של צבא רוסיה, הוא לא יטפל בבעיית רוח הלחימה הירודה ובצורך בתקופת הכשרה ממושכת לכוח האדם החדש. התרגיל המסריח של ינואר שעבר, שבו נאמר לחיילים הרוסים שהם יוצאים לאימון ולפתע הם מצאו את עצמם נלחמים בשטח בלתי מוכר, כנראה לא יוכל לחזור על עצמו. הזעם ברוסיה יהיה גדול מדי.
אומנם מבחינת פוטין זהו מהלך עתיר סיכונים, אבל גם למערב יש כעת בעיה קשה. הגדרת חבל הדונבס כשטחים רוסיים תשנה את נרטיב המלחמה, כשהמבצע הצבאי המיוחד להגנה על "דוברי רוסית נרדפים" יהפוך למערכת מגננה על שטח רוסי ריבוני מפני אוקראינה הנתמכת בידי נאט"ו. שוב עולה האפשרות שהמלחמה תחרוג מגבולות אוקראינה ותחריף למלחמה בין רוסיה למערב.
לפי הדוקטרינה הרוסית, מאבק כזה, הנושא בחובו ״איום קיומי״ לרוסיה, מתיר לקרמלין לאשר שימוש בנשק גרעיני. בנאומו השבוע סיכם ולדימיר פוטין את האפשרות הזאת בשלוש מילים: "זה לא בלוף". היו מי שאמרו שלא צריך להיבהל, משום שפוטין כבר איים בעבר במלחמה גרעינית. ראש ממשלת הולנד אמר שזה לגמרי בלוף. אבל מי יהיה מוכן לקחת על עצמו את האחריות הזו? המלחמה יכולה להתפתח בכל מיני צורות בלתי צפויות – מהתלקחות פתאומית בבלקן בחסות רוסיה ועד מתקפה רוסית על פולין או המדינות הבלטיות. ברית נאט"ו עשויה להתייצב בפני מבחן.
ובינתיים, העולם גילה בחצי השנה האחרונה בדרך הקשה שרוסיה ואוקראינה הן מעצמות חקלאיות, שהעולם נסמך עליהן בגידולים בסיסיים כמו גרעיני תבואה ושמנים. בחודשים האחרונים, מאז פרוץ המלחמה, התייקרו מאוד מחירי מוצרים שיש בהם רכיב חשוב של תבואה, כמו בירה ותערובות מזון לגידול בעלי חיים. גם מחירי השמנים לבישול קפצו פלאים. אפילו בגרמניה העשירה רואים גם במסעדות שינויים בתבניות הצריכה בעקבות התייקרות הבירה והצ'יפס. בצרפת אין להשיג כמעט חרדל דיז'ון, שהצרפתים לא יכולים לחיות בלעדיו, כי עיקר יבול החרדל העולמי מגיע מאוקראינה.
אבל באפריקה לא מודאגים ממחסור בדיז'ון לתיבול הסלט. ממצרים ועד בורקינה פאסו רעבים לפת הלחם היומית. באירופה איש לא ימות מרעב. אבל החורף מגיע, כמאמר השורה הידועה מ"משחקי הכס", ועמו משבר האנרגיה הצפוי. בבריטניה כבר זינקו מחירי החשמל לצרכן הביתי פי חמישה. על גרמניה, הקטר הכלכלי של אירופה, שסובלת מתסמיני גמילה לאחר ניתוקה מהגז הטבעי מרוסיה, מרחף סימן שאלה ענק. האם האינדוקטרינציה האנטי־מלחמתית שנמשכה יותר משבעים שנה מאז מלחמת העולם השנייה תוכיח את עצמה, או שאולי שדים רדומים ירימו ראש בקרוב?
אלה כבר לא סברות כרס, דיבורים של סלון יום שישי. האיום על היציבות הפוליטית העולמית קרוב ומוחשי. האינפלציה גוברת, והבנקים בכל העולם מעלים את הריביות בניסיון לרסנה. ההשלכות על הסדר העולמי בחודשים הקרובים צפויות להיות קשות, בין השאר משום שעיצומי הקהילה הבינלאומית על רוסיה אולי עושים את העבודה. הם פגעו קשות בכלכלה הרוסית, אבל הם נושכים גם בעקבי כלכלת מדינות העולם החופשי.
הסכנה של פרימת הלכידות החברתית ושיבוש המנגנונים הפוליטיים הבינלאומיים שקמו מאז מלחמת העולם השנייה ממשית. כלל לא בטוח שמנגנון הענישה יוכיח את עצמו כמשתלם לאורך זמן. הוא לא הוכיח את עצמו מול איראן, ומדוע שיוכיח את עצמו מול רוסיה – ובפרט אם המערב לא יגלה את הנחישות הפוליטית והאסטרטגית הנדרשת כדי לעמוד במחיר?
לרבות ממדינות העולם – מאסיה, מאפריקה ומאמריקה הלטינית – אין ולא היה כל עניין לסכן את יחסיהן הביטחוניים והכלכליים עם רוסיה, למרות הקשר הסיבתי הברור בין המלחמה ובין מחירי המזון המאמירים. אולם השבוע נוצרה בעצרת האו"ם הזדמנות יוצאת דופן. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא סין שי ג'ינפינג נעדרו מהזירה, בשעה שרוב מובהק של ראשי מדינות המערב, ובראשם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, הפגינו נוכחות. הדבר יצר אפשרויות רבות לשיחות מאחרי הקלעים, גם לכיפופי ידיים אבל גם ליצירת הסכמים ובריתות חשאיות לקראת קואליציה בינלאומית אנטי־רוסית.
בביטוי פומבי לכך קרא נשיא צרפת עמנואל מקרון למדינות הבלתי מזדהות להפגין עמדה ברורה נגד הפלישה הרוסית לאוקראינה, שהוא כינה בנאומו "האימפריאליזם החדש" – מושג שעוצב כדי להדהד היטב במדינות אסיה, אפריקה ודרום אמריקה, שצלקות המורשת הקולוניאלית ניכרות בהן עד היום.
זאת הייתה גם הזדמנות יוצאת דופן לארה"ב, העומדת בחוד החנית של הסיוע למדינות רבות, לייצר מהלך שישבור את הווטו האוטומטי של רוסיה במועצת הביטחון של האו"ם בעניין אוקראינה, בין השאר דרך העברת החלטות למליאת העצרת. זהו מהלך רב סיכונים, שדורש להבטיח מראש את תמיכתן של מדינות רבות שעד כה נמנעו מהצבעה או תמכו ברוסיה. האם זה מה שנראה בהמשך?
