האם ועדת השמות תאבד את סמכותה לתת שמות גם למקומות בתחומי יהודה ושומרון? ביום רביעי השבוע התכנסה מליאת ועדת השמות הממשלתית לישיבה שגרתית, שבמהלכה עלו להצבעה כמה הצעות החלטה שגובשו בוועדות המשנה של הוועדה.
אולם כאשר הגיעה הוועדה לסעיף 3.2 בסדר היום, החל ויכוח סוער בין נציגי הציבור החברים בוועדה, לאחר ששניים מחבריה שמונו לתפקידם בחודש ינואר – הסופר ישי שריד והמשפטנית ד"ר יופי תירוש – התנגדו לעצם ההצבעה בסעיף. מדובר בהצעה כמעט טכנית, לקריאת שמות לשורה של צמתים ברחבי הארץ, אשר כמה מהם נמצאים באזור יהודה ושומרון. עם הצמתים שבמחלוקת נמנים צומת שילה, הקרוי על שם היישוב הסמוך לו; צומת האבות הסמוך לעיר האבות; וצומת מעבר ריחן, הסמוך למעבר ריחן.
מדובר בהחלטות כמעט טכניות, אך למרות זאת אנשי השמאל החברים בוועדה סירבו בתוקף לאפשר את ההצבעה. תירוש ושריד העלו בדיון טענות נגד ההצבעה, ואף טענו כי הוועדה נטולת סמכות לקרוא בשמות למקומות הנמצאים מחוץ לשטחה הריבוני של המדינה. עוד טענו השניים כי קריאה בשמות עבריים לצמתים ביהודה ושומרון, שבהם משתמשים ישראלים ופלסטינים, היא חלק ממדיניות האפרטהייד שמנהלת מדינת ישראל באזורים הללו. לדבריהם, הבעייתיות בקבלת ההחלטה מתעצמת עוד יותר בגלל העובדה שבוועדה אין חברים פלסטינים ואפילו לא ערבים תושבי ישראל. יש לציין כי יושב ראש הוועדה, פרופ' משה שרון, הוא מזרחן ומומחה לשפה הערבית.
הדיון סביב הנושא גלש לוויכוח סוער בין נציגי הציבור בוועדה, כאשר תירוש ושריד הזכירו כי בקשתם לקבל חוות דעת משפטית מסודרת בנושא טרם התקבלה.
חשוב לציין שקריאת שמות היא שירות חשוב לכל תושבי האזורים הללו, יהודים כערבים. השמות הרשמיים הנקבעים בוועדה משמשים את חברת נתיבי ישראל בקביעת שלטי דרך, מופיעים בתוכנות ניווט כדוגמת "וייז", ואפילו מופיעים על גבי תחנות האוטובוס ומאפשרים לנוסעים התמצאות במרחב.
בסיום הדיון הסוער נערכה הצבעה על עצם השאלה אם להעלות את השמות להצבעה, או להמתין לקבלת חוות דעת מטעם הייעוץ המשפטי לממשלה. בעקבות חששותיהם של נציגי משרדי הממשלה בוועדה, והעדפתם להמתין לחוות דעת, הוחלט לבסוף לא להצביע – וקריאת שמות הצמתים לא אושרה.
גם פסק דין ישן של בג"ץ משנת 1981, שהוצג בפני חברי הוועדה, לא שכנע את המתנגדים לאפשר את ההצבעה. מדובר בעתירה שהגישו תושבי היישוב נווה־צוף נגד ועדת השמות הממשלתית, בטענה כי יש לאפשר להם לקרוא ליישובם "נווה־צוף", למרות החלטת הוועדה לקרוא ליישוב חלמיש (החלטה ששונתה לפני ארבע שנים – ש"פ). שופטי בג"ץ, יצחק כהן, מנחם אלון ואהרן ברק דחו אז את העתירה, למרות העובדה שהיישוב נמצא מעבר לקו הירוק. מתנגדי ההצבעה טענו כי פסק הדין לא עסק בשאלת הסמכות מעבר לקו הירוק, אלא רק במעמדם של התושבים, ולכן אין להסיק ממנו מסקנות למקרה הנוכחי.
אחד מחברי הוועדה ששוחחנו עמו תקף את העברת הסוגיה להכרעת הייעוץ המשפטי לממשלה, וטען שמדובר באבסורד. "מאז שקמה ועדת השמות הממשלתית, היא מקבלת החלטות על מתן שמות בכל מקום. אחרי מלחמת ששת הימים, למשל, הייתה הודעה של ועדת השמות שלא אומרים יותר 'הגדה המערבית'. היה דיון בשאלה איך לכנות את האזור הזה, ואחת ההצעות הייתה 'יהודה ואפרים'. בסוף הוחלט על 'יהודה ושומרון'.
"קריאת שמות ביהודה ושומרון התרחשה דרך שגרה", הוסיף חבר הוועדה, "כך למשל החליטה לפני שנים ועדת השמות לקרוא ליישוב נווה־צוף בשם חלמיש, משום שלא בטוח שזה מקומה של נווה־צוף המקראית. לפני שנים אחדות קיבלה הוועדה החלטה חדשה לקרוא ליישוב נווה־צוף בהתאם לבקשת תושביו. עכשיו זה מונח לפתחם של המשפטנים, והם כידוע יכולים להחליט כל דבר".
אשת התקשורת אמילי עמרוסי, אף היא נציגת ציבור וחברה בוועדה, הביעה בשיחה איתנו חשש שהעברת הנושא להכרעת הייעוץ המשפטי עלול למנוע קריאת שמות ביהודה ושומרון לזמן רב, אולי אפילו באופן מוחלט. "ההחלטה לא להחליט היא ניצחון של אנשי השמאל שמתנגדים למתן השמות ביהודה ושומרון. לכאורה בסך הכול הוחלט להמתין לחוות הדעת של הייעוץ המשפטי, אבל צריך לזכור שאת חוות הדעת הזו ביקשו חברים בוועדה מזמן, ויש סיבה לכך שחוות הדעת טרם הגיעה. אף יועץ משפטי לא יגיד שהשטח הזה נמצא בסמכותה של ועדת השמות, כי המשמעות של פעולה כזו עשויה להיות אירוע בינלאומי. לכן ברור שהם ימרחו את זה, והחלטה חדשה לא תוכל להתקבל".
