"הוא ביקש עוד זמן": הרב יונתן זקס כמו שלא הכרתם

צלילי השיר "רפסודיה בוהמית" בקעו מהטלפון של ג'ואנה בן־הרוש ומילאו את לשכת הרב הראשי של יהודי אנגליה. היה זה אחד הימים הראשונים לעבודתה בלשכה, והיא שכחה להעביר את הטלפון למצב שקט. כעת הרינגטון של השיר האהוב עליה התנגן במשך שניות ארוכות, בעוד היא ממהרת במבוכה לעבר המכשיר הקולני, שדווקא הפעם לא היה מונח לידה.

אבל הרב יונתן זקס לא הראה כל מורת רוח מהאתנחתא המוזיקלית הפתאומית. להפך. "הוא צחק ואמר לי: ג'ואנה, את אוהבת את קווין? עניתי לו: הרב הראשי, אתה מכיר את להקת קווין?! ואז הוא הסביר לי איך בדיוק הם יצרו את השיר, ומה המשמעות שלו. כמו כל דבר שהוא עסק בו, כמו כל דבר שהוא הסתכל עליו, גם את השיר הזה הרב זקס רצה להבין: למה הוא נכתב? מה המסר שנועד להעביר? מה הייתה המשמעות שלו עבור הלהקה שביצעה אותו? זה אפיין אותו בכל תחומי החיים – הוא אהב ללמוד הכול בפרוטרוט, ולדעת מה גורם לך לעשות מה שאתה עושה".

במשך 25 שנה עבדה בן־הרוש לצידו של הרב זקס. כמנהלת לשכתו היא נדרשה להפעיל משרד עמוס ורב־משימות, להוביל צוות עובדים, ללוות את הרב בהרצאות ובכנסים, לתאם עבורו פגישות עם אישים רמי מעלה ופעמים רבות גם להשתתף בהן. היא עמדה לצידו בצמתים החשובים ובאירועים מכוננים – בעת שהוענק לו תואר אבירות, וכשצורף לבית הלורדים וקיבל את התואר "הברון זקס מאולדגייט". כעת היא ממשיכה לפעול להפצת תורתו והגשמת מטרותיו, הפעם כמנכ"לית הקרן למורשת הרב זקס. לישראל היא הגיעה כדי להשתתף באירוע מיוחד שהתקיים בשבוע שעבר במשכן נשיא המדינה, לציון שנתיים לפטירתו של הרב זקס.

"הרב זקס היה מדוכא מאוד בעקבות פטירת אמו. היו לנו הרבה תוכניות לנובמבר, והוא אמר לי: 'אני לא יכול, אני רוצה שנבטל'. אמרתי: 'זו תהיה טעות. אתה צריך להמשיך, אמא שלך לא תהיה מרוצה אם תפסיק, וזה גם יפגע במוניטין שלך'. זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת אתגרתי אותו"

"למדתי המון מהרב זקס לאורך השנים", מספרת לי בן־הרוש כשאנחנו יושבות בלובי של מלון ירושלמי. "מוסר העבודה שלו היה מדהים. הוא דחף את עצמו להתקדם עוד ועוד, תמיד הייתה לו רשימה של דברים שהוא עדיין רוצה להשיג. הוא שאף והשתדל להשתפר כל הזמן. והייתה לו שמחת חיים פשוטה. כל יום היה יקר עבורו, בכל יום הוא ניצל את המקסימום. הוא לא רצה לבזבז אפילו רגע, אולי כי הייתה לו תחושה פנימית שלא יישאר איתנו זמן רב".

איך נראתה העבודה לצידו של מנהיג יהודי והוגה דעות שזוכה לכבוד ממלכים ומנהיגים? היו ביניכם גם חילוקי דעות?
"לא, אבל הוא לא רצה אף פעם להיות מוקף באומרי הן, תמיד העדיף שיאתגרו אותו. הוא רצה לשמוע עצות מאיתנו, ואני הייתי אומרת לו שהוא הרבה יותר חכם ממני ואני לא מבינה למה דעתי חשובה. לפעמים הוא התלונן שאנחנו, הצוות, העמסנו עליו יותר מדי הרצאות במסעות, אבל באופן כללי העבודה המשותפת הייתה טובה.

"לאחרונה השתתפתי באיזו פגישה בפורום רחב, ובסיומה ביקשתי להודות לצוות שלי. כמה מהנוכחים שם אמרו לי אחר כך שהם לא רגילים לדבר כזה. אמרתי להם שלמדתי את זה מהטוב ביותר. זה היה אחד הדברים שהרב הקפיד עליהם – אתה צריך להעריך אנשים על מה שהם עושים עבורך. כן, יכולות להיות מחלוקות, אבל הרב ידע שעשינו את מה שחשבנו לטוב ביותר. הוא לא אהב למשל לעבוד לפי דד־ליינים, אז הוא הפך אותי לאחראית לדד־ליינים שלו, והייתי צריכה לדחוף אותו כדי שיעמוד בהם".

להיות השוטר הרע?
"זה היה קשה מאוד. כשהוא עבד על התרגום לחומש, היינו צריכים לשבת על זה כל יום וגם בימי שישי. הוא שנא את לוח הזמנים, אבל אני חושבת שהוא בטח בי, וזה מה שחשוב בעבודה כזאת".

להקשיב, לא להתפשר

בן־הרוש בת חמישים פלוס, אם לארבעה וסבתא לשניים. אישה קטנה פיזית אך מלאת אנרגיה, מדברת בשטף רב ובהתלהבות. היא גדלה בצפון־מערב לונדון, ובילדותה בילתה ימים רבים במלון המשפחתי של סבה בעיר הקיט בורנמות'. היה זה מקום שמשך אליו נופשים יהודים מרחבי אנגליה ומאירופה בכלל, וכך נחשפה ג'ואנה הצעירה לפנים המגוונות של הקהילות היהודיות. "למדתי שם שאתה יכול להיות יהודי גאה גם אם אתה לא בהכרח שומר מצוות. זה דבר די בריטי, הקהילה שם מכילה מאוד. אני אישית גדלתי באווירה של הקפדה מלאה על שמירת שבת ועל כשרות. הזמירות וסעודות השבת היו חשובות, ואת ליל הסדר חגגנו במלון עם עוד מאות אנשים. לנו הילדים היה אסור לקום במהלכו, נשארנו לשבת עד הסוף. הילדים שלי ממש לא מכירים דברים כאלה", היא אומרת בחיוך.

בגיל 19 היא נישאה לברנרד, יהודי־בריטי ממוצא מרוקאי. בחלוף השנים נעשתה פעילה בקהילה היהודית, וכך הגיעה לעבודה בארגון "המשכיות יהודית",  שהקים הרב זקס כדי להתמודד עם ההתבוללות. "ב־1993 שיעור נישואי התערובת בקרב יהודי בריטניה הגיע ל־20 אחוזים, ובארה"ב כבר חצה את קו 50 האחוזים. הרב חשש מאוד שהמצב אצלנו יחמיר במהירות, ולכן הוא הקים את הארגון, שעסק בחיזוק הזהות היהודית והחיבור לשורשים. הוא קיים אירועים לסטודנטים יהודים בקמפוסים, מפגשים בערבי שבת ועוד. הרב גם כתב הרבה על עניין ההתבוללות, ויצא בקמפיין נרחב כדי לזעזע את הקהילה בבריטניה. הוא אמר: אם נמשיך כך, נאבד עשרה יהודים ביום.

"ב־1996, כשהפעילות של 'המשכיות יהודית' נבלעה בארגון אחר, הרב זקס הזמין אותי לעבוד כמנהלת הכספים בלשכת הרב הראשי. אגב, לריאיון העבודה הגעתי עם קרסול שבור, כי נפלתי במדרגות".\

"הפגישה עם בנדיקטוס ה־16 נקבעה לערב יום כיפור. הרב שוחח איתו וכדרכו דיבר בנחת, חרף הידיעה שעליו לחזור הביתה לפני הצום. לאחר המפגש הרב אמר לנו שכאשר ראה את האפיפיור לבוש לבן מכף רגל ועד ראש, הוא ממש החזיק עצמו שלא לומר 'א גיט יום־טוב'"

ב־2010 מונתה בן־הרוש למנהלת משרדו של הרב. "זמן קצר לאחר מכן, בערב חג סוכות, אמו נפטרה. הלוויה הייתה בירושלים, ומכיוון שהיו לנו שלושה ימים רצופים של חג ושבת, היה צריך לנהל את הכול במהירות. הרב היה מדוכא מאוד בעקבות פטירת אמו. היו לנו הרבה תוכניות לנובמבר, והוא אמר לי: 'אני לא יכול, אני רוצה שנבטל'. אמרתי: 'זו תהיה טעות. אתה צריך להמשיך, אמא שלך לא תהיה מרוצה אם תפסיק, וזה גם יפגע במוניטין שלך'. זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת אתגרתי אותו".

כמי שדגל בפתיחות תרבותית ופעל לקדם דו־שיח בין־דתי, הרב זקס נפגש רבות עם אנשי דת ופוליטיקאים מכל רחבי העולם. את תפקיד הרב הוא פירש כפילוסוף המעורב בחיי המעשה, ולאור זאת שאף להביא לידיעת המנהיגים את הגישה היהודית לסוגיות המוסריות שעל סדר היום. בן־הרוש השתתפה ברבות מהפגישות הללו, והייתה שותפה להכנות לקראתן. "הרב עשה מחקר מקדים וידע בדיוק מה הדברים שמעניינים את האדם שעומד לשוחח איתו", היא מספרת.

קשר קרוב במיוחד נרקם בין הרב זקס ובין הנסיך צ'רלס – היום המלך צ'רלס השלישי. לאחר שנודע שהרב יקבל את פרס טמפלטון, פרס חשוב המוענק בבריטניה להוגים דתיים, ערך לכבודו הנסיך אירוע בפורום מצומצם. "הוא הזמין גם את משפחתו של הרב ואותנו, הצוות שלו. הרב זקס הכיר לכל אחד מאיתנו את הוד מלכותו, והתנהלה שם שיחה מקסימה. כשהוצגתי בפניו, הנסיך שאל אותי איך לעזאזל אני מצליחה לעמוד בקצב של הרב זקס. זה היה אירוע שלא אשכח לעולם.

"לרבנים אחרים לא היה קשר כזה עם הנסיך", מוסיפה בן־הרוש. "היה כאן משהו מיוחד מאוד. הוא ביקש ממנו עצות, היה כותב לו מכתבים, והרב זקס היה משיב. הרב נתפס בעיני צ'רלס כקול המוסר, ולכן הוא התייעץ איתו הרבה פעמים סביב דילמות מוסריות. זה נעשה מאחורי הקלעים, בשקט. אף אחד לא ידע שהרב מייעץ לו.

"בכלל, הרב היה אדם צנוע מאוד. הוא לא היה צריך לצעוק 'פגשתי את ההוא ואת ההוא'. הוא עזר למשל לסגן נשיא ארצות הברית מייק פנס בכתיבת הנאום שנשא במליאת הכנסת. שניהם לא פרסמו את זה, אבל אחד העיתונאים הבחין שהסגנון של פנס היה דומה מאוד לסגנון של הרב זקס. לסגן הנשיא לא הייתה בעיה עם זה, והוא אמר: אני גאה מאוד בכך שהרב זקס עזר לי".

בהספד שנשא במלאת חודש לפטירתו של הרב זקס, סיפר הנסיך צ'רלס על המכנה המשותף ועל הידידות העמוקה: "אנחנו בני אותו גיל, נולדנו בשנה שבה נוסדה מדינת ישראל. במהלך השנים למדתי להעריך את הייעוץ שלו. הוא היה יועץ אמין, מורה מעורר השראה וחבר אמת. אתגעגע אליו יותר משאפשר לבטא במילים. הרב זקס נגע בחייהם של אינספור אנשים בזכות החוכמה האינסופית שלו ועמדתו המוסרית, שבעולמנו המבולבל הייתה נדירה כל כך. באמצעות הרצון שלו ללמוד והכישרון הבלתי ייאמן שלו לספר סיפור, הוא הגדיר את האתגרים וההכרעות המוסריים שעומדים בפני החברה שלנו. הוא דיבר על נושאים שונים תוך שהוא מצליח לחצות את גבולות המגזר והדת, מעבר לדורות ולגילאים. הוא לימד אותנו כיצד להאזין לאחרים וללמוד מהם בלי להתפשר על עקרונות. הוא לימד אותנו להעריך את השותפות שלנו בחיי השגרה של האומה, ויותר מכול הוא לימד אותנו לכבד את ההרמוניה שביצירת הא־ל".

בן־הרוש נזכרת כיצד נשא הרב זקס את קולה המהדהד של הדרישה המוסרית, על רקע פרשה שזעזעה את אנגליה. "ב־1993 נרצח בליברפול ג'יימס בולגר, ילד בן שנתיים, בידי שני נערים. הרב זקס כתב אז בטיימס שעלינו לברר בקפידה מה גרם לנערים לחשוב שהם יכולים לרצוח ילד אחר. הוא כתב על הסוגיות המוסריות, ואיך עלינו לחנך את הילדים בתקופה שמתאפיינת בהתרחבות התופעה של אמהות יחידניות. הוא הביע את דעתו שלנערים האלה לא היו מודלים גבריים טובים. ג'ון מייג'ור, ראש ממשלת בריטניה אז, התקשר להתייעץ איתו לגבי הטיפול בבעיות כאלה".

גם עם מנהיגים דתיים נפגש הרב זקס, הבכיר שבהם היה האפיפיור בנדיקטוס ה־16. בספטמבר 2010 ביקר האפיפיור בבריטניה, והרב זקס הוזמן לברך אותו בשם הקהילות היהודיות. מי שתכנן את הביקור לא היה מודע ללוח השנה היהודי, והפגישה נקבעה לערב יום כיפור בטוויקנהם שבלונדון. "היינו צריכים לאתר מקום קרוב שהרב זקס יוכל להתפלל בו מנחה. הרב שוחח זמן מה עם האפיפיור, וכדרכו דיבר בנחת, אף שידע שעליו לחזור לצפון־מערב לונדון לפני הצום. לאחר המפגש הרב אמר לנו שכשראה את האפיפיור לבוש לבן מכף רגל ועד ראש, הוא ממש החזיק עצמו שלא לומר 'א גיט יום־טוב'", נזכרת בן־הרוש בחיוך.

עם ראשי ממשלת בריטניה שוחח הרב על בסיס קבוע. "באחת מפגישותיו עם דיוויד קמרון בדאונינג 10, כשהרב עזב את המתחם, נכנס לשם בנימין נתניהו. מר קמרון אמר לראש הממשלה שלפני רגע הוא נפגש עם 'הרב הראשי שלי'".

לא להתערב בעירוב

ההתמודדות עם בעיית האנטישמיות, באנגליה ובכלל, קיבלה מקום חשוב בסדר היום של הרב זקס. "הבת שלו, שהייתה סטודנטית בתחילת שנות האלפיים, תיארה באוזניו את האנטישמיות בקמפוס", מספרת בן־הרוש. "היא סיפרה לו על כנס ספציפי שפשוט עודד שנאת יהודים. מאז ואילך הוא פעל מול הממשל המקומי ומול הממשלה כדי להילחם בתופעה. הוא כתב על כך ספרים וגם הוציא סרטוני אנימציה. הטענה שלו הייתה שאם זה מסוכן ליהודים, זה מסוכן גם לאנושות. אם היהודים באזור מסוים סובלים, גם שאר התושבים שם עומדים לסבול".

"הוא חש קשר חזק לישראל ואהב מאוד לבקר כאן, אבל האמין שיש לו תפקיד למלא בחו"ל. הוא אמר שחשוב מאוד שיהיו קולות יהודיים חזקים שיישמעו בתפוצות, בדיוק כפי שיש בישראל. מכיוון שכאן קיימת תפיסה מסוימת לגבי הרבנות, הוא חש שהקול המוסרי שלו חזק יותר דווקא בחו"ל"

נושא נוסף שהעסיק את הרב זקס היה הקשר ההדדי בין יהודי התפוצות בקהילותיהם ובארצותיהם, וגם הקשר בינם ובין מדינת ישראל. "יש לנו סולידריות בסיסית שאומרת שאם יהודי זקוק לעזרה במקום כלשהו בעולם, אנו כעם היהודי נהיה שם עבורו", אמר בסרטון שצילם זמן לא רב לפני פטירתו. "היהודים היו למעשה האומה הראשונה. הם הגיעו לזה אלפיים שנה לפני האחרים, ושמרה אותם יחד הנוסחה של 'כל ישראל ערבים זה בזה', כולם אחראים אחד לשני. היום אני לא יכול לדמיין משהו חשוב יותר. בעולם שהפך לגלובלי, אנחנו חייבים להמשיך את המסורת העתיקה שלנו לבוא לעזרתם של יהודים אחרים בכל אשר יזדקקו לנו. יהדות זה מוחות רבים, ולב אחד".

"הרב האמין שצריכה להיות סימטריה בין ישראל ליהדות התפוצות, ועליהן לעבוד יחד", אומרת בן־הרוש. "הוא אמר שדרושות ישראל חזקה ותפוצה חזקה, והן לא יכולות להסתדר זו בלי זו. הוא לא סבר שכולם אמורים לעלות לישראל".

הוא עצמו שקל לעלות לארץ?
"כל המשפחה שלו גרה בלונדון – שלושת ילדיו והנכדים. הוא חש קשר חזק לישראל ואהב מאוד לבקר כאן, אבל האמין שיש לו תפקיד בחו"ל. הוא אמר שחשוב מאוד שיישמעו קולות יהודיים חזקים בתפוצות, בדיוק כמו בישראל. מכיוון שכאן קיימת תפיסה מסוימת לגבי הרבנות, הוא חש שהקול המוסרי שלו חזק יותר דווקא בחו"ל".

אפשר לומר שהפופולריות שלו בארץ צמחה במהירות דווקא לאחר פטירתו.
"באנגליה ובעולם הכירו אותו במשך שנים רבות, אבל רבים מספריו תורגמו לעברית רק לפני שבע שנים, ואז הציבור הישראלי נחשף אליו יותר. גם הפוליטיקאים התחילו לקרוא אותו – יאיר לפיד דיבר עליו, וגם נפתלי בנט ורובי ריבלין. יש להם הרבה מה ללמוד ממנו, ולו היה הרבה מה להציע להם מבחינת השיח המוסרי של מדינה".

פוליטיקה עניינה אותו?
"לגמרי לא. היה ברור לו שפוליטיקה ודת אינן מסתדרות ביחד. הוא חשב שעדיף להיות בעל השפעה מאשר בעל כוח, ושדת וכוח הם צירוף גרוע. הוא גם כתב על זה הרבה. כשהוא ביקר בישראל או בארה"ב, ואנשים ניגשו אליו וביקשו לשמוע את עמדותיו ועצותיו, הוא מעולם לא דיבר על פוליטיקה. הוא גם לא נכנס לעניינים קהילתיים ולוויכוחים פנימיים. כשביקר פעם בקהילה בארה"ב, אחד הרבנים אמר לו שיש שם הרבה דיונים על נושא העירוב, איפה צריך לעשות ואיך, וביקש ממנו לדבר על הנושא. הרב זקס סירב. היינו קשוחים בעניין, אבל כך כולם כיבדו אותו".

מה אנשים לא יודעים עליו?
"המשוב היה חשוב לו מאוד, בגלל השאיפה המתמדת להתקדם ולהשתפר. אחרי שבת הוא היה מתקשר אליי לשאול איך הייתה הדרשה שלו, כי היה חשוב לו שמסריו יועברו באופן ברור. לא תמיד באתי לבית הכנסת, אז לפעמים הייתי מקדימה ומתקשרת לרב בית הכנסת, לשאול איך היה".

איך המשפחה שלו השתלבה בלוח הזמנים העמוס ובתפקידיו הציבוריים?
"על כל הרצאה שלו, על כל מעשה, הוא דיבר עם אשתו איליין. היא קראה תמיד את מה שהוא כתב, העירה ונתנה לו משוב. איליין הייתה הסלע היציב שהוא נשען עליו, היא גיבתה אותו והעניקה לו תמיד תמיכה מדהימה. לעיתים זה היה קשה, כי הוא היה אב צעיר כשמונה לרב הראשי. הוא רצה שהמשפחה שלו תחיה חיים נורמליים ככל האפשר, ושההשפעה של התפקיד שלו תהיה מזערית.

"הרב התעניין גם במשפחות שלנו, העובדים. הבת שלי זכתה פעם באיזה פרס, וסיפרתי על כך לאיליין. כשהרב שמע את זה הוא אמר: 'ג'ואנה, למה לא סיפרת לי?'. הוא ביקש את הטלפון של הבת שלי, והתקשר אליה ישירות לברך אותה. היא התרגשה כל כך. הבן שלי הוא חזן בניו־יורק, והרב ביקש ממנו שילמד אותו להתפלל שחרית בנעימה יפה. הוא תמיד רצה ללמוד, ולא חשש לבקש עזרה גם מצעירים ממנו".

כמו בשיחותיו עם שועי עולם, גם במפגשים עם הקהל הרחב היה חשוב לרב זקס לדעת בדיוק מי עומד מולו, ולהכין את עצמו בהתאם. "בפגישה קטנה מסביב לשולחן ובנאום מול אלף איש, הוא בירר מה הנושאים שמעסיקים את הקהל, איך צריך לדבר איתו, אם האנשים דתיים או לא, האם צריך לתרגם למענם מושגים בעברית, ואם יש דברים ספציפיים שמצפים ממנו להתייחס אליהם. הוא הקדיש שעות רבות להכנת ההרצאות ולהתאמתן לקהל ולסביבה, ותמיד הגיע מוכן לגמרי".

היא נזכרת בהרצאה שנשא לפני חמש שנים בניו־יורק, באירוע של TED. "כשהיינו במטוס בדרך לארצות הברית, קראתי את המדריך של טד להרצאות. הרב ראה מה אני קוראת, ושאל מה הוא יכול ללמוד מהמדריך הזה. עניתי שלא אגיד לו שום דבר ממה שכתוב שם, כי הבמה היא מקום טבעי עבורו, ולא צריך להדריך אותו מה לעשות עם הידיים ואיך למשוך את הקהל.

"הגענו לפני האירוע כדי לתרגל את ההרצאה על הבמה. חזינו במרצה הקודם: אחרי שהוא סיים, נתנו לו מבול של הערות ומשוב ארוך. ואז הרב זקס קם. הוא הרצה בצורה מושלמת, התייחס לנושאים שעניינו אותם באותו זמן, דיבר במשך 11 דקות בלי דפי עזר, ידע איך למשוך את הקהל. בתום ההרצאה ניגש אליו כריס אנדרסון, היו"ר של טד, ואמר לו: 'זה היה מדהים, אל תשנה כלום. רק הערה אחת: אתה יכול אולי לשחרר קצת את העניבה?'. הרב זקס ענה: 'ראיתי את קוד הלבוש המומלץ שלכם, אבל אני לא מתכוון לשנות את מה שאני לובש. כי כל העניין בטד הוא להרגיש בנוח ולהיות מי שאתה. אני צריך להרגיש רגוע על הבמה, וזה מי שאני'".

המורשת: לגלות את המורשת

בהגיעו לגיל 65 פנה הרב לבן־הרוש ובפיו בקשה בלתי צפויה. "הוא אמר: אני עומד לפרוש בעוד שנתיים, ואני רוצה לעשות עוד דברים אחרים, לכתוב וללמד. עזרי לי בבקשה לתכנן את הצעדים הבאים במסע שלי".

לאחר פרישתו מתפקיד הרב הראשי שימש הרב זקס כמרצה בקינגס קולג' בלונדון, באוניברסיטת ניו־יורק ובישיבה יוניברסיטי בניו־יורק. בן־הרוש המשיכה לעבוד איתו וללוות אותו גם בשנים הללו. ספרו האחרון על מוסר (Morality: Restoring the Common Good in Divided Times) ראה אור במרץ 2020. הרב עוד הספיק לערוך אירוע השקה, ואז העולם כולו נסגר עקב מגפת הקורונה. ההרצאות שהיו אמורות להתקיים ברחבי בריטניה בוטלו, אירועים אחרים עברו לזום. "באוגוסט עשינו 'מסע הרצאות' לארצות הברית – אריזונה, קליפורניה ועוד – הכול בזום. הרב כבר לא הרגיש טוב אז, והפרשי השעות הקשו עליו, ובכל זאת הוא נתן כמה מההרצאות הטובות ביותר שלו. הוא היה ממש פנומנלי. אבל בערב ראש השנה תשפ"א הוא אמר לי שהוא לא יכול להמשיך, והפסקנו את כל המפגשים".

הרב זקס עבר בדיקות ואובחן כחולה בסרטן. חודש בלבד חלף מאז קבלת הבשורה קשה ועד פטירתו, בגיל 71. "לא היה לנו זמן לחשוב ולשאול אותו מה הצוואה שלו, אז המורשת שלו מבחינתנו היא לנסות לגלות מה הוא רצה שנעשה", אומרת בן־הרוש.

האם הוא סיפר לך על האבחון?
"כן, באותו בוקר. זה קרה בערב סוכות, ובימים הראשונים של החג עוד חשבנו שמצבו ישתפר".

איך הוא קיבל את הידיעה הזו?
"הוא אמר לי שהוא מבקש מא־לוקים שייתן לו עוד זמן לסיים את המשימות שלו".

גם בפגישתם האחרונה העלה הרב זקס את השאלה שהעסיקה אותו תמיד: "הוא שאל אותי – האם אנשים מבינים מה ניסיתי להשיג? האם הם מבינים כיצד היהדות רואה את העולם? היהדות, ואיך הוא יכול להביא אותה לעולם בצורתה הטובה ביותר, זה מה שהיה חשוב לו. העניין הזה הדאיג אותו גם בימיו האחרונים – האם עשיתי את מה שאני צריך לעשות? הוא היה גאה מאוד ביהדות שלו, וגרם ליהודים אחרים להיות גאים. הוא היה מופת למה זה אומר להיות יהודי טוב, אבל כשאמרתי שהוא עושה קידוש השם, הוא לא אהב את זה. הוא היה אדם צנוע מאוד. דיבר אומנם בפני אלפי אנשים, אבל לא אהב שמדברים עליו".

ב־7 בנובמבר 2020, כ' במרחשוון תשפ"א, הלך הרב זקס לעולמו. הוא הותיר אחריו עשרות ספרים, קהילה יהודית אבלה ואינספור מעריצים ברחבי העולם. לאחר פטירתו הקימה בן־הרוש את הקרן למורשת הרב זקס, כדי להבטיח שתורתו לא תישכח. "המטרה שלנו היא להנגיש את המסרים שלו ואת יצירתו לקהלים שונים. בדיוק חזרתי מפגישה עם הוצאת קורן, שהדפיסה את ספריו בעברית, ואנחנו מתרגמים אותם גם לרוסית, לספרדית ולערבית. התרגום לערבית היה אחת המשאלות הגדולות שלו. מורשתו של הרב זקס שואפת לעורר אנשים להתחבר בצורה עמוקה לאמונתם, ובאמצעותה להשפיע בצורה משמעותית וחיובית על העולם. ואנחנו נמשיך לעשות את זה בשמו".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il