הקהל הרב שליווה שלשום ברעננה את אשר בהרב ז"ל למנוחת עולמים כלל אנשי עסקים ועיתונאים, פוליטיקאים ומתמודדי נפש, שכנים וחברים קרובים והרבה בני משפחה. כמו בחייו, גם בדרכו האחרונה עטף אותו מגוון אנושי עשיר ומוקיר תודה וביקש את קרבתו לעוד רגע אחד אחרון.
באתרי החדשות ספדו לאיש העסקים וליזם שהקים כמה וכמה חברות מחשוב וסייבר והיה המו"ל הראשון של ישראל היום ובהמשך גם מו"ל מקור ראשון, אבל למען האמת דרכו הניהולית של אשר הייתה הדבר הכי רחוק מתדמית איש העסקים. לפני שהיה איש של מספרים הוא היה איש של אנשים. הוא היה איש משפחה לילדיו וגם איש משפחה לסביבתו, ולא חסך מאיש את התעניינותו הלבבית והכנה. מתוך אנושיותו זו הצליח להעביר את דאגתו לעובדי מקור ראשון עוד בטרם התקיים המפגש הראשון בינינו.
הימים ימי העברת הבעלות על העיתון לידי איש העסקים שלדון אדלסון, ערב פסח תשע"ד. גירעון תקציבי עיכב את המשכורות הקודמות אך הבעלות החדשה טרם נכנסה לתוקף, ואשר המתוסכל ביקש למצוא כל דרך אפשרית להעביר לעובדים תלושים לחג כדי שיוכלו ליהנות יחד עם משפחותיהם מחג מכובד. אחרי החג גם זכינו להכיר אותו ואת המנכ"לית ציפי קורן, שצעדה איתו ארבעים שנה בין עסקיו ומיזמיו.
אשר היה נרגש לא פחות מאיתנו. הוא הבהיר מיד לכל מי שהיה בסביבה שהוא מנוי ותיק ומעריץ של העיתון. הוא לא מיהר לכנס דיון תקציבי ראשון או לשאת דברי ברכה, אלא התרוצץ בין העובדים בחיוך רחב, מבקש להכיר מקרוב את הפנים שמאחורי השמות. הוא החמיא לזה על טוריו המשובחים, לאחרת על כתבותיה, ולכולם ביחד על התוצר הסופי. כדרכו, הצליח לתת לכל מיזם תחושה של בן יחיד.
*
אשר בהרב נולד בתל־אביב לפני 69 שנה – בדצמבר הקרוב היה אמור לחגוג שבעים. הוא צעד במסלול הדתי־לאומי הקלאסי: היה חניך בתנועת בני עקיבא, למד בישיבה התיכונית נתיב מאיר, ואז המשיך למסלול עתודה בבר־אילן בלימודי כלכלה ומדעי המחשב. את שירותו הצבאי עשה ביחידת המודיעין 8200 והשתחרר בדרגת רב־סרן.
יחד עם רעייתו לאה לבית לויטס יצא לשליחות בדאלאס, ובשובו פתח בקריירת יזמות ענפה. הוא הקים ב־1982 את בית התוכנה MTI, ואחרי ארבע שנים הקים את חברת טלדור לפיתוח תוכנה, תקשורת ואינטגרציה. טלדור הפכה לימים לחברת המחשוב השלישית בגודלה בארץ, כשהיא ממזגת אליה לא פחות מ־12 חברות. ב־1993 מניות החברה הונפקו בבורסה לניירות ערך, וב־2006 עזב אותה אשר ועבר לאתגר הבא.
בשנים הבאות עסק בייעוץ וביזמות עסקית וחברתית, והיה ממקימי הרשות הממלכתית לאבטחת מידע – לימים, מערך הסייבר הלאומי. גם אחרי שנקרא יחד עם ציפי קורן ב־2007 להקים את היומון ישראל היום ולהפוך אותו לעיתון מוביל ושובר המונופול של ידיעות אחרונות, הוא המשיך ביזמות והיה ממייסדי חברות הסייבר "גיטה" ו"ווטרפול", ואף חברת "אוריפר", שלאחרונה רשמה פריצת דרך לקראת מציאת תרופה לסרטן. כל העת הזו הוא השקיע במעשי חסד וצדקה ועודד אחרים להביע את תודתם על שמחות משפחתיות ואחרות באותה הדרך: לתת ולתת ולתת.
אשר לא חיפש קרדיט ולא כסף; למרות הרווחה הכלכלית שהתברך בה בזכות כישוריו, בני משפחתו מעידים שלא היה זחוח, אלא מוטרד. "יש לי על הראש 2,500 משפחות לפרנס, וכולן תלויות בי", היה אומר. ב"אוריפר" הוא לא התעניין ברווחים אלא קודם כול בפיתוח התרופה לסרטן (בתו עינת סיפרה שכששאלו אותו אם התרופה יכולה לרפא סרטן, הוא ענה בחיוך: "אם אתה עכבר, אז כן").
בתו, עינת: "מעולם לא שמעתי ממנו 'אני לא יכול', 'אני עייף עכשיו, נדבר אחר כך', או 'עמוס לי ואני צריך קצת זמן לעצמי'. תמיד עונה, תמיד זמין. גם נפשית וגם טכנית". הפרגון המלווה בחיוך רחב היה סמלו המסחרי. "תמיד מרים, תמיד מעודד"
לצד כל אלה עסק ביזמות חברתית חשובה ששיאה הקמת עמותת "איכות בשיקום" – מיזם מוביל לשיקום מתמודדי נפש, שעסק בהקמת הוסטלים ובתי דיור מוגן, וכן בליווי פסיכולוגי מותאם לאלפי מתמודדי נפש ובני משפחותיהם. בתו העידה בהספדה המרגש שאביה "לא היה יו"ר שמגיע פעם ברבעון לשמוע תוצאות, אלא מדבר פעמיים ביום עם הצוות ושותף מלא לעשייה". אשר לא הסתפק בתרומתו זו אלא גם נתן צדקה משלו למשפחות וליחידים. בתו הזכירה את מתנת הקמחא דפסחא שהספיקה למשפחות לכל השנה, "כי יש אמא מתמודדת נפש בבית והמשפחה לא מתפקדת או כי יש אבא מתמודד ואין פרנסה".
עיסוקיו שלו לא גזלו ממנו את היכולת לתת יחס אישי לילדיו. "מעולם לא שמעתי ממנו 'אני לא יכול', 'אני עייף עכשיו, נדבר אחר כך', או 'עמוס לי ואני צריך קצת זמן לעצמי'. תמיד עונה, תמיד זמין. גם נפשית וגם טכנית", העידה הבת. הפרגון המלוּוה בחיוך רחב היה סמלו המסחרי. "אפילו כששמנתי אמר 'איך רזית'", סיפרה עינת בחיוך ודמעות. "תמיד מרים, תמיד מעודד".
יחסו לעובדים היה דומה. הוא זכר אירועים וטרדות, בירר מה שלום הבן החייל והאם הבת כבר ילדה. בשכונתו התעניין בשלום אלמנות ושמר מקום ליתומים במושב שלצידו בבית הכנסת בעיר מגוריו רעננה; וגם שלושים שנה אחרי נפילתם של חבריו הלוחמים, הקפיד להגיע לאזכרות ולימי הזיכרון שלהם. רגישותו לזולת הביאה אותו לזהות אצל עובד ושכן אותות למצוקה או מפח נפש. כשהיה נתקל במצב כזה היה ניגש בשקט, שם יד על הכתף ומושך את האיש הצידה, מאפשר לו לפרוק את מה שמכביד על הלב. האיש שלא הפסיק לחייך לכל עבר ידע לזהות אצל אחרים כאב וצער, לתת להם מקום ולא להאיץ בעובדיו לחזור לתלם; להפך, היה לו הכבוד לתהליכי אבל והסתגלות. הוא פשוט דאג להבהיר שעוד יהיה טוב, זה בטוח. ובסדר לכאוב עד אז.
לאשר החמיאו עוד בחייו – אי אפשר היה שלא. "לצד זה שקשה לי לעכל את המוות שלך, קשה לי לעכל גם את החיים שלך. את כמות האנשים שנגעת בהם, היקף העשייה שלך, היקף מעשי הצדקה והחסד, עומק הקשרים האנושיים שיצרת – זה פשוט לא נתפס. איך בנאדם אחד עשה את כל זה?", סיכמה עינת את התחושות. אשר מצידו היה שומע שבחו ועונה בביטול: "המנוח עדיין פה".
*
כמו למפעליו האחרים, גם למערכת מקור ראשון הקפיד להגיע לעיתים קרובות ביותר. כמעט מדי יום ראשון הסתובב במסדרונות, מקפיד לא להפריע לישיבת העורכים ודוחה בנימוס הצעה לשבת איתנו לרגע בדיוני התוכן. "אתם יודעים לעשות עיתון, אני לא מבין בזה", נהג לומר.
פעמיים בשנה, בכינוס הרמת כוסית לשנה החדשה ולחג הפסח, היה נושא דברים בעיניים בורקות. בהתרגשות של פעם ראשונה היה נפעם בקול גדול מקיבוץ הגלויות שזכינו לו בדורנו, כשהוא שב ומציין: "אנחנו לא תופסים מה זה, אנחנו רואים את הגשמת נבואות הגאולה לנגד עינינו ממש ולא יכולים לקלוט. זה לא ייאמן". הכרת הטוב שלו נגעה גם לעידן השפע, כשהוא מזכיר לכולנו שגם המלך העשיר ביותר לפני אלף שנה לא זכה למים זורמים בחדרו, ובטח לא למרכולים גדושים כל טוב כמו אלה שהורגלנו אליהם.
לפני חמש שנים לקה בליבו והדאיג את כולנו. גם על זה ידע להתבדח היטב עם שובו לעיסוקיו הרבים. כמה חודשים אחר כך פרשו הוא וציפי מניהול העיתונים, ואשר החל לטייל ברחבי הארץ והעולם בלי להזניח את העמותות והחברות שהוא מעורב בהן. הוא היה גאה בשלושת ילדיו, סיפר עליהם בחיוך גדול, וידע ליצור אצלם את התחושה שכל הזמן שלו מוקדש להם. כשילדיו שאלו אותו איך ישיבו לו על כל מה שעשה עבורם, הוא אמר: "תחזירו לי כשתחתלו אותי כשאהיה דמנטי". "אפילו את זה לא אפשרת לנו להחזיר לך", ספדו לו השבוע.
אשר נפטר ביום הראשון של השנה: בליל החג עוד הספיק להתכבד בפתיחת ההיכל לעילוי נשמת אמו ביום השנה למותה, שהפך ליום הפטירה שלו עצמו. מפעליו הרבים, הטכנולוגיים, החברתיים והאנושיים, ילוו את כל מי שהכיר וכל מי ששמע עליו. דרך כל אלה המנוח עדיין פה ויישאר לאורך ימים. הוא ייזכר כמי שהיה שותף בכיר לשינוי פני העיתונות העברית ולהפיכת למאוזנת יותר. יהי זכרו הטוב ברוך.
