הטויוטה מטריקס שלו נסעה מרחק גדול פי ארבעה מהיקף כדור הארץ והיא לעולם לא תעבור טסט באירופה. אבל עבור הבעלים החדש והמאושר שלה, אדם אדביי, המכונית המזדקנת עם יותר מ-170 אלף קילומטרים עשויה הייתה באותה מידה להיות מושלכת מהמפעל. כמו מיליוני אפריקנים אחרים, מדען המחשבים מבֵּנִין פנה לשוק יד שנייה כדי לקנות מכונית איכותית שבדרך כלל תעלה הרבה מעבר לתקציב שלו.
אפריקה היא היעד הגדול בעולם לכלי רכב משומשים. לפי האו"ם, יותר מרבע מכלי רכב יד שנייה שיוצאו בין 2015 ל-2020, או 5.6 מיליון מכוניות, הגיעו ליבשת. כלי רכב אלו מגיעים בעיקר מאירופה ומיפן, ובאופן גובר גם מדרום קוריאה וארה"ב, ובדרך כלל אלו דגמים ישנים מאוד או מזהמים מאוד. הטויוטה מטריקס של אדביי נכנסה לשוק בקנדה בשנת 2004, ו-15 שנים לאחר מכן היא נשלחה לבנין, שם נרכשה על ידי בעליה הראשונים באפריקה, שמכר אותה גם הוא.
לא רחוק מעיר הנמל קוטונו, הבירה הכלכלית של בנין, משתרעים על פני קילומטרים מגרשי מכירות עמוסים בכלי רכב יד שנייה, בעיקר מאירופה.
בנין היא אחת מחמש היבואניות הגדולות של כלי רכב משומשים באפריקה, כך לפי דו"ח של האו"ם שפורסם בסוף 2021. המדינה המערב אפריקנית מונה רק 11 מיליון תושבים, אבל היא השער לשווקים של בורקינה פאסו, ניז'ר, צ'אד, ובעיקר לשכנתה הענקית ניגריה, המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה.
באחד ממגרשי המכוניות הענקיים האלה ליד הגבול עם ניגריה, ישב זכרי סיסה לאחרונה עם ידו על ההגה של מכוניתו שזה עתה נרכשה, דגם שהוכנס למחזור בבלגיה ב-2002. הוא היה רוצה לקנות חדשה מסוכנות, אך בהיעדר משאבים, הוא מצא רכב יד שנייה בן 20, "נקי ומתוחזק היטב". "המנוע מגיב טוב מאוד, אפשר לזהות לפי הרעש", אמר סיסה.
"אנחנו לא מייבאים אשפה", אמר אוסמה אלוש, יבואן כלי רכב משומשים בקוטונו, שלדבריו כלי רכב כפופים לפיקוח לפני הרכישה. "הם לא עוד כלי רכב שאסורים לשימוש".
בבנין, רכב סֵדן בן 15 בדרך כלל נמכר תמורת כ-1.5 מיליון פרנק CFA – 2,300 דולר. זה מחיר מציאה במדינה שבה דגם חדש לגמרי יעלה פי עשר, והשכר הממוצע הוא קצת יותר מ-100 דולר לחודש.
על פי דו"ח של תוכנית הסביבה של האו"ם (UNEP) משנת 2021, רוב כלי הרכב המיוצאים למדינות מתפתחות הם ישנים, מזהמים, לא יעילים אנרגטית, ועלולים להיות מסוכנים ומזיקים למאמצים להפחתת פליטות פחמן.
בבדיקה של הרשויות ההולנדיות בסוף 2019 בנמל אמסטרדם – משם יוצאות מדי שבוע ספינות המובילות את המכוניות הללו לאפריקה – הגיל הממוצע של כלי הרכב שהמתינו שם היה 18 שנים והן נסעו בממוצע 200 אלף קילומטרים. לא פחות מ-93 אחוזים מהן היו בדרגת אירו 3 ומטה – קטגוריה המצביעה על כך שהם שווקו לראשונה לפני תחילת שנות ה-2000.
חלק מכלי הרכב התקלקלו וחלקם הופשטו מהממירים הקטליטים שלהם – חיבורים המפחיתים פליטת גזים רעילים שאינם פחמן, כגון תחמוצת חנקן. כדי לסנן את הגזים המזיקים, ממירים משתמשים במתכות יקרות כמו זהב, כסף, רודיום ופלטינה. ערכם יכול לעלות על 100 דולר, דבר המספק תמריץ עשיר להסרתם ולסחר בהם.
אמן דג'ג'והו, מנהל אחד ממרכזי המכירות בבנין, דחה את החששות הללו: "כל כלי הרכב שמיובאים מגיעים עם ממירים קטליטיים כי באירופה ובאמריקה אסור בהחלט להסיר אותם". לטענתו, כדי למנוע גנבת ממירים לאחר הגעת הרכבים, מאבטחים משגיחים על המשלוחים עד שהם מועברים למגרשי המכירות.
לדברי אלוש, ממירים נגנבים לעתים קרובות לאחר רכישתם, נמכרים מחדש על ידי בעליהם או מוסרים במוסכים.
פעילי סביבה אומרים שהזיהום שנגרם מכלי הרכב הישנים האלה יוצר דאגה גדולה, לאור הצמא הגובר של אפריקנים לרכבים משלהם. מכוניות ישנות והאיכות הירודה של הדלקים המשמשים במערב אפריקה, הם "מהגורמים העיקריים לעלייה ברמות זיהום האוויר בערים באזור", נכתב בדו"ח של האו"ם. לפי הדו"ח, "ילדים, שהולכים יום-יום לבתי ספר דרך כבישים סואנים" נמצאים בסיכון הגבוה ביותר.
הסדרת מגזר חשוב זה של כלכלת בנין, ספקית גדולה של מקומות עבודה, היא ככל הנראה משימה לא קלה. הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה, המונה 15 חברים, אימצה בשנת 2020 הנחיה שמטרתה להביא דלקים וכלי רכב נקיים יותר לשוק, והיישום תוכנן לינואר 2021. רכבי יד שנייה מיובאים חייבים לעמוד בסטנדרטים של יורו 4 לפחות, ומשמעות הדבר היא שהם הוכנסו למחזור לאחר 2006, אבל ברור שבבנין כלי הרכב ישנים בהרבה.
משרד התחבורה בבנין לא הגיב לבקשות חוזרות ונשנות לתגובה.
