"המושב משלם לחברת שמירה שיש לה חמ"ל במולדובה" – הערת השוליים הזו מאחד המדורים הקודמים שלחה אותי אל רועי פרץ, מייסד מרכז התצפית, הבקרה והשמירה Iland Guard, הפועל ממולדובה: המילים הללו גרמו לדמיון שלי לעבוד שעות נוספות. כדי להבין מה הסיפור, הנה מדור של פתיחת סוגריים, המרחיב עוד מעט את המבט על תופעת הטרור החקלאי והפרוטקשן.
הרעיון להקים חמ"ל תצפית אזרחי לשימושם של חקלאים נולד כשפרץ, שאינו חקלאי קלאסי אלא יזם, גויס למילואים במבצע צוק איתן כמפקד פלוגת תצפית (פלת"ץ) – ובעודו במדים פרצו גנבים לדיר שלו בעמק יזרעאל. החיבור בין תפקידו הצבאי ובין הגנבה הוליד אצל פרץ תובנה חדשה: "חשבתי שמוקד התצפית של הצבא צריך להתקיים גם באזרחות, כדי לשמור על החקלאים", הוא מסביר. "אנשים שעובדים קשה ביום צריכים לישון בלילה, ולא להתעסק 24/7 בשמירות ובמרדפים".
יש חקלאים שניסו לעשות את זה בעצמם, הוא אומר: "פנו אליי הרבה לקוחות שיש להם מצלמות והם יושבים וצופים עד שהם נרדמים. והם לא ישנים בשקט. אין ספק שזה משבש חיים". חמ"ל התצפית שהקים במולדובה מעסיק כיום מסביב לשעון כשמונים תצפיתנים, המחולקים לצוותים המכירים את התנאים הייחודיים לכל לקוח. "העובדים יודעים שבמפעל הזה צריך לחפש את הדבר ההוא ובמפעל אחר הלו"ז הוא כזה, ובעירייה ההיא צריך לבדוק שאין תנועה חשודה בגנים הציבוריים ובמצלמה אחרת לוודא שאין אלימות ברחובות או שוטטות של גנבים. "בכל צוות יש מנהל צוות וחמישה תצפיתנים, ששומרים על המצלמות בזמן אמת. הווידיאו מכל מצלמה נצפה בעין אנושית פעם בדקה וחצי".
"ראינו בזמן אמת שמתחילים לשפוך ג'ריקן שלם של דלק סביב חדר הבקרה. ראינו את בקבוקי התבערה, והחשודים רצו גם לשרוף טרקטור. כרזנו אל הפורצים, והם ברחו. הם הספיקו להצית משהו קטן, אבל בסך הכול הצלחנו למנוע את הנזק"
המנהלים הם ישראלים, אבל מפעילי המערכות ומנטרי האנליטיקה, כלומר התצפיתנים ואנשי הטכנולוגיה, הם מולדובים. מלבד החיסכון הגדול בעלויות, טוען פרץ, "לכוח עבודה סובייטי מתאימה עבודה כזו, שדורשת ריכוז רב". במקביל לעיניים האנושיות הווידאו מנותח גם באמצעות "טכנולוגיות חדשות של בינה מלאכותית ומערכות של עיבוד תמונה, וכך גם המצלמות עצמן יודעות להתריע על תנועות חשודות שהוגדרו מראש".
עלותם של שירותי החמ"ל תלויה במאפייני העסק, אבל בדרך כלל המחיר נע בין 1,500 שקל ל־2,000 שקלים לחודש, תלוי במספר המצלמות ובצורכי העסק. "עלות של שומר היא משהו כמו 25 אלף שקל בחודש. חברות הביטוח מבינות שהקונספט שלנו מחליף שומרים פיזית בשטח, ומוכנים לבטח עסקים ומפעלים אם הם יתחברו למערכת שלנו. זה חיסכון של עשרות אלפי שקלים".
אם מערך כזה היה מוקם בארץ, הוא אומר, העלות הייתה גבוהה פי חמישה. "הצלחנו להוזיל את החמ"ל ברמה כזו שכמעט כל עסק יכול להרשות לעצמו לשלם את הסכום, אלא אם הוא עסק קטן ולא רווחי. יש לי גם לקוחות שאני מאבטח במאה אירו בחודש, כי הם לא מצליחים לשלם ואני לא רוצה לנתק אותם, בקטע ציוני. עוזרים איפה שיכולים".
לפרץ כ־300 לקוחות בישראל ובעולם – "בקפריסין, בספרד ובארה"ב. יש הרבה חקלאים, אבל הם לא הרוב. יש הרבה עסקים אחרים, עיריות ומפעלים, שסובלים מגנבות או מפרוטקשן. יש לקוחות שפעם בחודש, בממוצע, מישהו מנסה לפרוץ לאחד המפעלים שלהם. בעסק אחר אנחנו מונעים פריצה כמעט מדי שבועיים".
לדבריו, "אחוזי ההצלחה" שלו עומדים על 98 אחוזים. "פעם אחת הצליחו לגנוב שתילים במטע זיתים. היה שם שטח מאוד קשה לזיהוי, אבל בכל אופן שילמתי לבעל המטע את כל עלות השתילים. גנבות קל יותר למנוע, כי הן לוקחות זמן, ובינתיים אנחנו כורזים ומזמינים משטרה. שרפה – זה מאוד מהיר. אם לא עלית על זה בתוך דקה וחצי, לא הצלחת להציל את העסק.
"לרוב אנחנו מצליחים למזער נזקים או להבריח את הפושעים לגמרי. לפני שבועיים למשל היה ניסיון הצתה של חדר בקרה של אחד הלקוחות שלנו. ראינו בזמן אמת שמתחילים לשפוך ג'ריקן שלם של דלק סביב חדר הבקרה. ראינו גם את בקבוקי התבערה, והחשודים רצו גם לשרוף טרקטור. כרזנו אל הפורצים, והם ברחו. הם הספיקו להצית משהו קטן, אבל בסך הכול הצלחנו למנוע את הנזק".
הרעיון, אומר פרץ, הוא לספק פתרונות, ולא להסתפק במצלמות שהחקלאי יכול רק לתחקר בעזרתן את האירוע לאחר מעשה. חוץ ממערכת הכריזה, החברה מפעילה גם מערכות נשלטות מרחוק המפיצות עשן או גז פלפל, במטרה לגרום לגנב לברוח. "כמובן, כריזה היא אחד הכלים הכי טובים", הוא אומר. "עוד לפני שהחשוד נכנס לעסק, כבר כשרואים אותו משוטט ומחפש דרכי גישה, כורזים לו 'שטח פרטי! פנה את המקום מיד!' – והוא עף מהמקום. עוד לא קרה לי שמישהו נשאר למרות הכריזה".
פרץ, בן 41, מתגורר בירושלים עם אשתו וששת ילדיו. מלבד חמ"ל האבטחה שלו יש לו כאמור גם עסק חקלאי משל עצמו, ולדבריו אין עוד חברה בישראל או בעולם שנותנת שירות של מוקד תצפיות והרתעה כזה: "יש מוקדים רגילים של אזעקות ומצלמות", הוא אומר, "אף אחד לא צופה בזמן אמת".
אתה ממלא חלל שמדינת ישראל הייתה אמורה למלא?
"יש פה כישלון של המדינה. ללא ספק. נעשות פעולות אזרחיות כדי לכפר על כך ולעזור לאזרחים למנוע את הנזקים. הבעיה העיקרית היא שגם המדינה וגם המשטרה לא מרתיעות את הגנבים. פשוט אין הרתעה. אם בן אדם לא מפחד לבוא עם ג'ריקן ולשרוף מפעל, יש כישלון מערכתי. צריך בשביל זה אומץ וצריך לא לפחד מאף אחד.
"בחודשיים האחרונים היו חמישה־שישה ניסיונות פריצה שמנענו באותו העסק. איך ייתכן שכמעט בכל שבועיים מגיעים גנבים לעסק? אנחנו מבריחים אותם ובפעם הבאה הם מגיעים מנקודה אחרת. זה טירוף! וגם כשאנחנו מתריעים בזמן אמת, זה לא שהמשטרה סוגרת עליהם מכל הכיוונים ומפעילה את כל העולם כדי לתפוס אותם. השוטרים מגיעים בניידת, נעמדים בשער, מדליקים פנס, והגנבים בורחים – מצפצפים על כל העולם. אין סיירת שנלחמת בפשיעה.
"גם אני בעצמי בתור חקלאי לא פניתי למשטרה בעבר על אירועים שהיו לי בדיר. זו לא כתובת. אתה יודע שתבזבז את הזמן בתחנה ומה יצא מזה? מישהו פעם עשה משהו כדי לתפוס או לעכב גנב?"
