באוקטובר 2010 נערכה ברצועת עזה ועידה בינלאומית רבת משתתפים, שנועדה לפאר את פועלו של אחד מחכמי הדת המוסלמים הבולטים בעולם בימינו, השייח' יוסוף עבדאללה אל־קרדאווי. שורה של אישים בכירים מהעולם המוסלמי השתתפה בכנס, שהתקיים תחת נשיאותו של ראש ממשלת חמאס ברצועה, איסמעיל הנייה. יומיים של דיונים אקדמיים ערים, בחמישה מושבים, הוקדשו לדמותו ולדרכו של פוסק ההלכה האסלאמי הישיש, שהיה אז בן 84.
במה זכה דווקא אל־קרדאווי, שמת בתחילת השבוע שעבר בגיל 96, לכבוד הרב הזה מאת תנועת חמאס? מה יצר קשר עמוק כל כך בין השייח' שנולד במצרים וחי בקטאר (ובה גם נקבר) ובין האסלאמיסטים הפלסטינים? לשאלה הזו מוקדש ספרם החדש של ד"ר נסיה רובינשטיין־שמר וד"ר שאול ברטל, "הראש של חמאס: היהודים, הציונות ומדינת ישראל בהגות של השיח' יוסף אלקרדאוי", שפורסם תחילה באנגלית וכעת רואה אור בעברית בהוצאת פרדס.
קרדאווי נודע כסופר, משורר, הוגה ואיש רוח, אולם עיקר מעמדו כאוטוריטה אסלאמית נבע מסמכותו ההלכתית, וזאת בשל מרכזיותה של ההלכה בעולמם של המוסלמים. אחד ממפעליו ההלכתיים המעניינים של קרדאווי הוא "פיקה אלאקליאת", הלכות בני המיעוטים. "התחום הזה עוסק באופן שבו מוסלמי שחי בארץ לא מוסלמית צריך לנהוג, וקרדאווי היה המפַתח הגדול שלו", מסבירה רובינשטיין־שמר. "התופעה החלה בשנות השבעים של המאה הקודמת, עם גלי ההגירה מצפון אפריקה ומהמזרח התיכון שנקלטו באירופה ככוח עבודה זול, והתעצמה בעשור האחרון עם גלי הפליטים שהגיעו לאירופה מסוריה ומדינות נוספות. זו הייתה מציאות חדשה עבור המוסלמים, שנדרשו להתמודד עם האתגר של שמירת הזהות המוסלמית בתוך חברה מערבית, מתירנית ונוצרית. קרדאווי וחברו טהא ג'אבר אל־עלוואני הרימו את הכפפה. הם הגיעו למסקנה שכדי שמוסלמי יוכל לשמר את זהותו בחברה לא מוסלמית, צריך להקל עליו. אי אפשר להציב בפני מוסלמי שחי במדינה מערבית את אותן דרישות שמציבים למוסלמי שחי במדינה מוסלמית. אחרת אנשים ינטשו את האסלאם. עדיף לשחרר, וכך לגרום לאנשים לשמור על המסגרת".
גישתו של קרדאווי מכונה "וסטיה", ובתרגום לעברית, "דרך האמצע", כלומר גישה הלכתית מתונה ומקלה, המנוגדת לגישה ה"סלפית" השמרנית והמחמירה. הריבוד ההלכתי הגיאוגרפי שיצר קרדאווי ספג גם ביקורת דתית. חכמי אסלאם אחרים חלקו עליו וטענו כי ההיתרים שניתנו למוסלמים באירופה יזלגו בהכרח גם לארצות האסלאם.
אולם כאשר הדברים הגיעו לציונות ולמדינת ישראל, מתינותו של השייח' נעלמה לחלוטין ועמדותיו ההלכתיות הפכו לקיצוניות ובלתי מתפשרות. רובינשטיין־שמר מציינת כדוגמה את המחלוקת שלו עם המופתי של סעודיה שהלך לעולמו לפני יותר משני עשורים, השייח' עבד אל־עזיז אבן־באז, בשאלה האם מותר לפלסטינים לעשות שלום עם ישראל ובמסגרתו לוותר על שטחים. "קרדאווי טען שבשום אופן אסור לפלסטינים לוותר על שטחים, לעומת אבן־באז שסבר שבתנאים מסוימים הדבר אפשרי.
מטרייה אידאולוגית
קרדאווי לא היה רק הפוסק העליון של חמאס, אלא גם מי שהעניק לתנועה את המטרייה האידיאולוגית בכתיבתו הענפה על הסוגיה הפלסטינית, ובמקביל היה פעיל בגיוס משאבים ותמיכה לטובתה. כפוסק בכיר, קרדאווי הוא מי שסיפק את ה"היתר" ההלכתי־אסלאמי לפיגועי ההתאבדות שחולל חמאס, והצדיק את השיטה הזו למרות איסור מפורש על התאבדות בהלכה האסלאמית, ואף יותר מכך – הוא סלל את הדרך לנשים וילדים להשתתף בהם. "מצוות האסלאם מחולקות לשני סוגים, 'פרד אל־עין', שהן החובות המוטלות על כל יחיד ויחיד, כמו התפילה, הצום, הצדקה וכו', ו'פרד אל־כפאיה' שאלו הן חובות הכלל", מסבירה רובינשטיין־שמר את הנימוק שלו. "הג'יהאד, מלחמת הקודש, איננו חובת היחיד אלא חובת הציבור, משום שיש גם חולים, זקנים, נשים וילדים, ולא כולם יכולים להתגייס לצבא ולהילחם. אבל כאשר האויב כובש חבל ארץ מוסלמי ('דאר אל־אסלאם') המצב משתנה. המקום הופך ל'דאר אל־חרב' (בית המלחמה), ושחרורו מידי הכופרים הוא חובה דומה למה שאנחנו ביהדות קוראים 'מלחמת מצווה'. וכמו שאצלנו כתוב שבמלחמת מצווה יוצאים גם 'חתן מחדרו וכלה מחופתה', כך אצלם הג'יהאד הופך מחובה כללית לחובה פרטית וכל אחד חייב בו, אפילו נשים וילדים, שהשתתפו גם הם בפיגועי ההתאבדות.
"מה שמעניין הוא שבשנת 2006, לאחר שהפלסטינים פיתחו אמצעי לחימה אחרים שמסוגלים לאיים על מרכזי האוכלוסייה של ישראל, קרדאווי שינה את הפסיקה. בספרו עב הכרס 'פיקה אל־ג'האד' (הלכות הג'יהאד) הוא פסק שמכיוון שהיום יש אמצעים חלופיים לא רצוי שאנשים יקריבו את עצמם בצורה כזו, ויש להשתמש באמצעים אחרים".
אז מי צפוי למלא כעת את מקומו של השייח' קרדאווי? האם יש חכם דת מוסלמי שמסוגל להיכנס לנעליו? "מותו של השייח' גרר תגובות אבל וניחומים מכל רחבי העולם המוסלמי", אומרת רובינשטיין־שמר. "כרגע אין מישהו שמסוגל להיכנס לנעליו של חכם דת משפיע כמו קרדאווי. יש כמובן מלומדים אסלאמיים רבים, אבל לא מישהו בסדר גודל ובהיקף שלו".
הכתבה המלאה תתפרסם ביום שישי במוסף "שבת" של מקור ראשון
