אחרי עליות ומורדות ביחסי טורקיה וישראל, באמצע חודש אוגוסט הכריזו שתי המדינות על נרמול מחדש של היחסים ביניהן. אירית ליליאן, ששימשה המשנה לשגריר ישראל בטורקיה, מונתה לשגרירה לאחר ארבע שנים שבהן התפקיד לא היה מאויש (ריאיון עימה מתפרסם בעמודים הבאים). בצד הטורקי עדיין שומרים על ערפול, אך לפני כמה שבועות הוזכר שמו של אופוק אולוטש כמועמד אפשרי. אולוטש התבטא בעבר נגד ישראל ושלל את היותה מדינה יהודית, וגם התנגד פומבית להסכמי אברהם.
אלא שהמצב המשופר לא החזיק זמן רב. כבר ב־2019, בעקבות האירועים האלימים בירושלים וליד גדר הגבול ברצועת עזה יצא צה"ל למבצע ל"חגורה שחורה". טורקיה החליטה להוריד את הדרג הדיפלומטי.
"האירוע המכונן ששינה שוב את המשוואה היו הסכמי אברהם, ויותר נכון שרידותם גם במעבר מתקופת שלטונו של טראמפ לשלטון ביידן", אומר ד"ר חי איתן כהן־ינרוג'ק, מומחה לטורקיה במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון. "הטורקים לא האמינו שההסכמים האלו שקשרו בין ישראל לאיחוד האמירויות, בחריין ומדינות נוספות, יחזיקו מעמד אחרי עידן טראמפ. אבל אחר כך קיימה ישראל את ועידת הנגב שבמהלכה הגיעו לישראל שרי חוץ מאיחוד האמירויות, בחריין, מרוקו ומצרים. המדינות חתמו על הסכמים ביניהן, וטורקיה הבינה שהיא לא יכולה להישאר מחוץ למשחק. המהלכים האחרונים של ארדואן ברורים: הוא נרמל יחסים עם איחוד האמירויות ועם ערב הסעודית וכעת עם ישראל, והוא מעוניין לנצל את קשריה של ישראל כדי לשקם את היחסים עם מצרים".
מה שדוחף את ארדואן להדק את היחסים עם ישראל הוא לא רגש אהבה שפיתח לפתע כלפינו. מצבה הכלכלי של טורקיה בכי רע. אנקרה נתונה במשבר פיננסי חריף; מדיניות של ריבית נמוכה והלוואות זולות שנועדה לקדם השקעות וצמיחה כלכלית, השיגה אפקט הפוך. שיעור האינפלציה השנתית בטורקיה חצה את 80 האחוזים באוגוסט האחרון ושבר שיא של 24 שנים. הלירה הטורקית איבדה יותר ממחצית מערכה ביחס לדולר בשנה האחרונה.
הצורך המיידי של הטורקים במשקיעים ובכסף שיזרום למדינה, מסביר את החיזור האינטנסיבי אחרי ערב הסעודית, איחוד האמירויות ומדינות המפרץ בכלל. וכך, בגלל הסכמי אברהם – נרמול היחסים עם המדינות האלו דרש נרמול יחסים עם כלל השותפים להסכם, וישראל מצאה את עצמה לראשונה אוחזת במנוף משמעותי מול טורקיה. בתמורה לבקשת הטורקים היא הציבה כמה דרישות ואחד המרכזיים שבהם הוא הסכם התעופה.
"בניגוד לחמאס, ארדואן מכיר במדינת ישראל ולא שולל את קיומה. הוא שומר על גמישות, ואם הוא מגיע למסקנה שכדאי לו לנרמל את היחסים עם ישראל, הוא עושה את זה"
"ב־2007 נכנס לתוקף תקנון שלפיו רק מאבטחים טורקים יכולים לשאת נשק בשדות התעופה הטורקיים", מסביר כהן־ינרוג'ק. "המהלך הזה היה גט כריתות לחברות התעופה הישראליות שטסו לטורקיה ולא יכלו להרשות לעצמן לוותר על האבטחה הישראלית. הסכם התעופה החדש שנחתם במסגרת הנורמליזציה שינה את התקנון וסלל את הדרך לטיסות של חברות ישראליות לטורקיה. שינוי המציאות צפוי להעלות את מספר הטיסות, וזה טוב לתיירות הטורקית".
ארדואן משווק את ההסכם כתמיכה בפלסטינים, מוסיף כהן־ינרוג'ק, כי מי שעוד ייהנה מהטיסות לטורקיה הם הפלסטינים ביו"ש, שכעת רשאים לטוס לטורקיה משדה התעופה רמון במקום לחצות את הגבול לירדן ולטוס משם. הטיסות הישירות טובות לחברות התעופה הישראליות, ואם היו גם תיירים טורקים שמגיעים לישראל, זה גם היה משפר את הכלכלה הישראלית; בפועל אין הרבה תיירים כאלה.
"הפומביות של נרמול היחסים מהווה בשורה גם לאנשי עסקים ויזמים שחיכו להזדמנות. התמונות של הנשיאים הרצוג וארדואן וראש הממשלה לפיד נפגשים בטורקיה ולוחצים יד, נותנות להם ביטחון. כשארדואן עומד ליד דגל ישראל לצלילי ההמנון הישראלי על אדמת טורקיה – זו תעודת הכשר בשביל יזמים טורקים שבעבר אולי חששו מההשלכות של קשרים ישירים עם ישראל, וכעת הם יכולים לרוץ קדימה עם עסקים ויוזמות כלכליות".
ריקוד זהיר
חידוש הקשרים נעשה במקביל להתקרבות של טורקיה לשכנתה איראן. בחודש יולי ביקר הנשיא ארדואן באיראן במסגרת "פסגת אסטנה" שבמקור עסקה במצב בסוריה, אך הוסטה לחיזוק היחסים בין המדינות השותפות לה. ארדואן פגש בטהרן את נשיא רוסיה פוטין ואת נשיא איראן אבראהים ראיסי, שהצהיר כי שיתוף הפעולה בין המדינות בנושאי ביטחון, המאבק בטרור, בסמים ובפשע המאורגן חשוב מכול. ארדואן פגש גם במנהיג העליון של איראן עלי חמינאי והצהיר כי בכוונת טורקיה להגדיל את רכישת הנפט והגז האיראנים ולהרחיב את היקף הסחר בין המדינות עד לכדי 30 מיליארד דולר בשנה.
"כשאני רוצה להמחיש את היחסים בין איראן לטורקיה, אני תמיד משתמש בדוגמה של שניים שיושבים בבית קפה, מעל השולחן הם מחייכים זה לזה אבל מתחתיו הם נותנים זה לזה בעיטות", אומר כהן־ינרוג’ק. "ביחסים בינלאומיים אין שחור ולבן, והיחסים בין טורקיה לאיראן מדגימים זאת היטב. לדוגמה, רק אחרי שיתוף פעולה בין המוסד הישראלי לארגון הביון הטורקי נתפסה החוליה האיראנית שניסתה לפגע בישראלים על אדמת טורקיה. ימים בודדים אחרי המכה שארדואן הנחית על האיראנים, הוא הגיע לביקור בטהרן והתקבל בחמימות. במישור אחר של לחימה האיראנים והטורקים מנהלים מלחמה משותפת מול המיעוט הכורדי; שתי המדינות מרגיזות זו את זו אבל ממשיכות להתחבק.
"כשבוחנים את המדיניות הטורקית מול איראן חייבים לזכור שהמדינות האלה לא נלחמו משנת 1639. אי אפשר לצפות מארדואן להיכנס ראש בראש עם האיראנים או לקלקל את היחסים בין הצדדים. הגבול בין איראן לטורקיה הוא קדוש, בעיקר בשל העובדה שהוא – בניגוד לגבולות אחרים במזרח התיכון – לא נקבע בידי הגנרלים הבריטים והצרפתים סייקס ופיקו אלא באמצעות הסכם בין שתי האימפריות ההיסטוריות.
"עם זאת, בגבולותיה של טורקיה בסוריה ובעיראק – הטורקים נלחמים באיראנים, אלא שזה נעשה באמצעות ארגוני פרוקסי. הטורקים משתמשים בלוחמים של צבא סוריה החופשית שמהווים אופוזיציה לבשאר אל־אסד ובארגונים נוספים בעיראק, והאיראנים משתמשים בחיזבאללה ובארגונים שיעים נוספים".
הכניסה הטורקית למלחמה בתוך סוריה כללה שיתוף פעולה הדוק עם צבא סוריה החופשית, הכוח המרכזי שנלחם באסד כדי להפיל את שלטונו. ארדואן אִפשר ללוחמים כר פעולה נרחב באזור הגבול הטורקי־סורי, שמשתרע לאורך כמעט 900 קילומטרים. "למעשה, הצבא הטורקי נמצא בנוכחות גדולה בערים רבות בצפון סוריה. ארדואן בנה 'טורקיה קטנה' ללוחמים הנאמנים לו וביצע 'קפריסיניזציה' של צפון סוריה. כלומר טורקיה הקימה בצפון סוריה רפובליקה טורקית לא מוצהרת בדומה למצב בצפון קפריסין".
המצב הזה יכול להשתנות בעקבות המלחמה באוקראינה, מפתיע המומחה. "ארדואן קונה חיטה מאוקראינה, וכדי להמשיך לאפשר את מסדרון העברת החיטה הוא חייב לשמור על יחסים טובים גם עם פוטין. זה מוביל את נשיא טורקיה לאותת שהוא מעוניין לנרמל את היחסים גם עם בשאר אל־אסד שנתמך על ידי פוטין. בינתיים העניין בהקפאה בגלל התנגדותה של האופוזיציה הסורית, שכאמור מוציאה לפועל את האינטרסים של ארדואן בגבול הסורי־טורקי".
תמיכתו של ארדואן בפלסטינים ויחסיו עם הקרובים עם ארגון הטרור חמאס, הקשו בעבר – ומקשים גם היום – לנרמל את היחסים עם ישראל. טורקיה מסתכלת על חמאס כנציגו הדמוקרטי של העם הפלסטיני, כארגון שזכה בבחירות ברצועת עזה, ולכן יש להתייחס אליו כשחקן רלוונטי ולגיטימי. מעבר לכך, חמאס היא תנועה־בת של האחים המוסלמים וכך גם "מפלגת הצדק והפיתוח" של ארדואן.
הנשיא הטורקי נותן בית ומחסה לבכירי ארגון חמאס כמו סאלח אל־עארורי, אחד מבכירי חמאס שתכנן פיגועים רבים, בהם פיגוע החטיפה של שלושת הנערים. אותם פעילים מנצלים את חופש התנועה שלהם כדי להגיע לאיראן ולמדינות אחרות שם חמאס מרחיב את פעילותו.
"בניגוד לחמאס, ארדואן מכיר במדינת ישראל ולא שולל את קיומה. הוא שומר על גמישות, ואם הוא מגיע למסקנה שכדאי לו לנרמל את היחסים עם ישראל מסיבות שונות – אז הוא עושה את זה. חובב ציון הוא לא, אבל יש לו השיקולים שלו", אומר כהן־ינרוג'ק. "ארדואן רואה עצמו כאח הגדול של חמאס ולכן נותן חסות לארגון, אנחנו יודעים שבאיסטנבול יש משרדים של חמאס ופעילים מרכזיים מסתובבים שם.
"במסגרת נרמול היחסים דרשה ישראל מטורקיה לגרש בכירים בחמאס, ולמיטב הבנתי אל־עארורי כבר לא שם. הפעילות של חמאס בטורקיה נמשכת וטורקיה מאמצת משחק אמביוולנטי. מצד אחד רוצים לרצות את ישראל ומגרשים אנשי חמאס, אבל מצד שני לא מפסיקים את הפעילות שלהם שם. הם מצפים מישראל שתחיה עם העובדה הזאת. הנציגה הישראלית באנקרה אירית ליליאן אמרה בפומבי שישראל רואה בהמשך פעילות חמאס בטורקיה מקור לבעיה ביחסים בין המדינות, אבל במבחן התוצאה אנחנו משדרגים את היחסים בכל זאת".
זאת מדיניות תבוסתנית?
"לא בהכרח, אנחנו חוגגים את הסכמי אברהם ואת היחסים עם מצרים וירדן שמועילים למדינת ישראל. אבל צריך לזכור שמדינת ישראל קיימה יחסים תקינים עם טורקיה כבר ב־1949. בין טורקיה לישראל לא הייתה מלחמה ואין שום אינטרס להכניס את טורקיה לרשימת האויבים או היריבים. לכן ישראל צריכה לחשוב בקור רוח ולהבין שכאשר הטורקים מושיטים אלינו יד לנרמול יחסים, וכאשר יש לנו הזדמנות ראשונה בהיסטוריה לצאת עם משהו מוחשי ממנו, זה כדאי.
"נכון שיש שם תמיכה בחמאס וישנם ארגונים לא ממשלתיים טורקיים וקרנות שפועלים ברצועת עזה, וגם ארגון TIKA הכפוף למשרד הנשיאות הטורקי פועל במזרח ירושלים. אבל בינתיים למיטב ידיעתי הפעילות הזאת היא בתוך גבולות החוק".
מלחמת הישרדות
ביוני 2023 צפויות להתקיים בחירות בטורקיה. מצבו של ארדואן, הנשיא המכהן, רחוק מלהיות מזהיר. רבים מאזרחי טורקיה מאשימים את ארדואן במשבר הכלכלי בגלל המדיניות שהוביל ושעליה הוא ממשיך להתעקש. גם פתיחת השערים לפליטים מסוריה יצרה משקולת כלכלית כבדה, נוסף על שינוי אופייה של המדינה, שבעקבות ההגירה הפכה ערבית יותר. מנגד, האופוזיציה הטורקית לא מאורגנת, וספק אם תצליח להתגבש מאחורי מועמד שיוכל להביס את ארדואן.
"מחנה רק־לא־ארדואן עדיין מחפש מנהיג כריזמטי מספיק שיוכל לסחוף את ההמונים ולאיים על ארדואן", קורץ כהן־ינרוג'ק למציאות המקומית. "יו"ר המפלגה החילונית בטורקיה, שאף פעם לא הצליח לגבור על ארדואן בבחירות, מרגיש שזו הזדמנות חייו. הוא מנסה לשכנע את מנהיגי המפלגות האחרות להתכנס סביבו מתוך תחושה שבגלל הנסיבות ומצבה העגום של טורקיה, כל מועמד יכול להביס את הנשיא המכהן. הבעיה שלו היא שהוא לא סוני ולכן אפילו הטורקים השמרנים ששונאים את ארדואן, לא יצביעו לו".
מועמדים נוספים שהוזכרו כמחליפים אפשריים לארדואן, הם ראשי העיר של אנקרה ואיסטנבול. האחרון הסתבך בפרשיות מפוקפקות וכנראה ירד מהפרק; "ראש העיר של אנקרה מנסור יבאש הוא אופציה מבחינת השמרנים הטורקים, אבל בגלל שהוא נחשב ללאומן אנטי־כורדי הוא צפוי לאבד את ההצבעה הכורדית, ששווה 15 אחוזים מאוכלוסיית טורקיה. אם האופוזיציה תהיה חכמה, הם יצליחו לגבש מועמד מוסכם שיוכל לגנוב קולות ולהפיל את ארדואן".
אין ספק שארדואן כבש לעצמו השפעה גדולה על טורקיה. אבל הוא עדיין לא הפך אותה לדיקטטורה. בבחירות המקומיות ב־2019 הפסידה מפלגתו אחרי 25 שנה את השליטה באנקרה. ארדואן לא קיבל את התוצאות ודרש בחירות חוזרות, והמועמד שלו הפסיד בהן בפער גדול יותר. "זה מראה לנו שטורקיה היא לא מצרים של מובארכ, ואם וכאשר יהיה פיקוח אמיתי על הקלפיות אפשר יהיה לנצח את ארדואן בדרך דמוקרטית. ההבנה שלי היא שהמשטר הטורקי מתנהל באופן שבכל חמש שנים יש בחירות שהן 'תחנות של דמוקרטיה'. בין תחנה לתחנה אסור לבקר את המשטר הנבחר. זה היה קיים לפני ארדואן, הוא לא המציא את הגלגל.
"בכל זאת, המלחמה הפוליטית של ארדואן היא מלחמה של להיות או לחדול. במשך שנות שלטונו הצליח ארדואן לסרס את ההשפעה של הצבא הטורקי ולמעשה הקים מדינה חדשה, כולל כוחות הנאמנים רק לו. הוא צבר הרבה יריבים, והם ירדפו אותו אם יפסיד וידרשו לבוא איתו חשבון ולהעמיד אותו לדין. לכן הבחירות הן משחק הישרדות מבחינת ארדואן. אני לא חושב שהוא ישלוף את הקלף של האלימות מהכובע, אבל אי אפשר לפסול אפשרות שכזאת". 
